מוזיקה - מדלן קארוצו: "מעריצה את הקהל בי-ם"

לפני 37 שנה עשתה הכנרת השוויצרית היסטוריה כשהייתה לאישה הראשונה שהתקבלה כחברה בתזמורת הפילהרמונית של ברלין. כעת תלמידתו פורצת הדרך של טיבור ורגה, מגיעה לפסטיבל הבינלאומי למוזיקה קאמרית בירושלים 2019 שבו היא משתתפת מאז ייסודו

בספטמבר הקרוב תגיע לירושלים הכנרת מדלן קארוצו לרגל הפסטיבל הבינלאומי למוזיקה קאמרית בירושלים שבו היא תיקח חלק. זה יקרה בדיוק 37 שנה לאחר שהציבה אבן דרך בתולדות המוזיקה במערב כשהייתה לאישה הראשונה שהתקבלה כחברה בתזמורת הפילהרמונית של ברלין, בספטמבר 1982.

נפילת החומות

מאה שנים חלפו מיום הקמת התזמורת בברלין ועד שהתקבלה אישה אל שורותיה. קארוצו מספרת שנתקלה באחד מעיתוני המוזיקה במודעה שלפיה "בפילהרמונית של ברלין מחפשים כנרים". היא היתה אז בת 26 וניגשה למבחנים יחד עם עוד 99 כנרים. מתוך המאה שניגשו, הוזמנו 13 למבחן שני - וקארוצו ביניהם.

היא ניגנה קונצ'רטו לכינור של מוצרט ואת אחת היצירות ללא ליווי של באך והתקבלה לשנת ניסיון. אחרי שנה עברה מבחן נוסף על מנת להתקבל כחברה מן המניין. הפעם התקיים המבחן בנוכחות המנהל המוזיקלי דאז הרברט פון קאראיין, כל חברי התזמורת והמנהל הכללי. קארוצו עברה גם את המכשול הזה.

מדלן קארוצו, מעמוד הפייסבוק של התזמורת הפילהרמונית ברלין

הייתה סיבה מיוחדת לכך שנשים לא התקבלו לתזמורת?

"אתה יודע, ענייני גברים. קודם כל, זו הממלכה שלהם. בפילהרמונית של וינה התקבלה אישה ראשונה רק 15 שנה אחרי ברלין. בשעתו אמר הנגן הראשי של הווינאים משפט שהיום לא היה עובר: 'זה לא שהן לא מנגנות טוב, הן מנגנות אחרת.'

"כמובן שמתוך אותה התנשאות מגדרית צץ העניין שנשים עלולות להיכנס להיריון. בין התגובות המוזרות של הגברים הייתה גם הערה של אחד הנגנים על 'חולצה צבעונית ורועשת' של נגנית כשלמעשה היה מדובר בשני נקודות צבע זעירות בבגד שהיא לבשה.

"הצטרפותי לתזמורת יכלה להיחשב להישג בשעתה, אבל צריך להודות על האמת שבאותו זמן היו די הרבה חילופי דורות בתזמורת - וזה היה עוד חילוף."

למען הדיוק ההיסטורי, יש לציין כי זמן קצר לפני כן הצטרפה לתזמורת הקלרניתנית סבינה מאייר, בתמיכתו של קאראיין. היא גם יצאה עם התזמורת לסיור בצפון אמריקה. במבחן שלאחר תקופת הניסיון הצביעו ארבעה בעדה ו-93 נגדה. התחושה הייתה שהגברים של התזמורת לא רצו אותה וחיפשו נימוקים. אחרי הניסיון הזה יצאה מאייר לקריירה עצמאית כסולנית.

כיום יש 16 נשים בתזמורת, ולפי מחקרים סוציו-תרבותיים עכשוויים העתיד של המוזיקאיות באוסטריה ובגרמניה לא נראה ורוד במיוחד. אפילו בחלק הדובר גרמנית בשווייץ מצבן של המוזיקאיות טוב יותר. חוקרים מציגים כמה סיבות שמונעות - ואולי גם תמנענה בעתיד - מצב שבו בתזמורת היחס בין גברים לנשים יהיה זהה לזה שבאוכלוסייה כולה.

היום, כמעט ארבעה עשורים מאוחר יותר, מדברת קארוצו בנוסטלגיה על שבע השנים הטובות, כשקאראיין היה המנהל המוזיקלי.

אחד הרגעים המרגשים היה רגע נפילת החומה. כמו רבים אחרים, גם קארוצו זוכרת היטב היכן הייתה באותו ערב של ה-9 בנובמבר 1989.

"התחלתי לארוז לקראת מעבר למגורים עם בן זוגי", קארוצו משחזרת, "ואז הגיע הטלפון מאבא שלי בשווייץ שבישר שהחומה נפלה. זמן קצר אחר כך הגיע בן זוגי עם אותה הבשורה. במשך שבע שנים הגעתי לבניין הפילהרמוני ששכן ליד החומה ולא רחוק משם ניצב טנק סובייטי, ופתאום זה איננו. הייתה התארגנות מיידית לציין את האירוע בקונצרט מיוחד, ומי אם לא דניאל ברנבוים לקח את העניינים לידיו. תוך זמן קצר התגייסנו כולנו לקונצרט ראשון כשברנבוים מנגן קונצ'רטו של מוצרט ומנצח עלינו ואחר כך ביצענו סימפוניה של בטהובן. האולם היה מפוצץ במאות אנשים שמילאו כל מושב וכל מדרגה, הרבה מעבר למותר. ההתרגשות של אותו ערב הייתה שונה ואפילו הפרחים הרבים שנזרקו אלינו נתנו תחושה אחרת."

בין הכינור לוויולה

קארוצו, ילידת העיר סִיוֹן שבשווייץ ותלמידתו של הכנר ההונגרי הנודע טיבור ורגה, השתתפה בפסטיבל הבינלאומי למוזיקה קאמרית בירושלים מאז תחילתו. בתזמורת היא מנגנת בכינור, אולם כאן בישראל אנחנו בדרך כלל רואים אותה מנגנת בוויולה.

את מכירה בוודאי את המשפט שוויולן הוא בדרך כלל כנר שלא הצליח.

"קשקוש. אני מנגנת בשני הכלים מגיל 14 פשוט כי רציתי לנגן בשני הכלים. אבל לא רק הרצון שלי מילא כאן תפקיד, אלא גם הנכונות של המורה שלי שעודד אותי לנגן בשני הכלים, גם ביצירות סולניות וגם במוזיקה קאמרית. הסיבה היחידה שבגללה חששתי בתחילת הדרך לנגן ויולה הייתה פיזית. חשבתי שאני קטנה מדי ושהוויולה היא כלי כבד, אבל בעידודו של המורה ניגנתי בשני הכלים כבר בנערותי."

מדלן קארוצו, צילום: Johann Sebastian Hanel

התנסית כבר בכל תפקידי הנגינה בתזמורת - בנגינה סולנית ונגינה בהרכבים קאמריים. יש מקום שבו את מרגישה הכי בבית?

"מדובר בתחושות שונות מאוד. בתזמורת התחושה המרכזית היא חוויית הצליל שמפיק הרכב נגנים גדול, למשל בסימפוניה של ברוקנר או ביצירות ענק הדומות לה. זו תחושה שאני מתקשה לתאר במילים. לא מזמן ניגנתי כסולנית את הסימפוניה קונצ'רטנטה של מוצרט וזו הייתה הפעם הראשונה שניגנתי בכינור. דווקא מאוד מעניין של לאחר שניגנתי את תפקיד הוויולה ביצירה כ-30 פעמים. חוויתי משהו אחר, חשיפת צליל שונה לגמרי."

ובמוזיקה הקאמרית?

"טוב. כאן התחושה נובעת ממקום אחר, בעיקר מהיכולת שלך כנגן בהרכב מצומצם להשפיע על התוצאה הסופית, על הצליל. אתה קובע ולא המנצח."

מדלן קארוצו, מעמוד הפייסבוק של התזמורת הפילהרמונית ברלין

הקשר הישראלי

מה מושך אותך להגיע לכאן שנה אחר שנה?

"יש לי כמה סיבות. ראשית אני מעריצה את הקהל בירושלים. זה קהל חד פעמי. אני לא זוכרת חוויה דומה בקונצרטים של מוזיקה קאמרית במקומות אחרים."

למה?

"ראשית, הקונצרטים בירושלים וזו כבר מסורת. הם ארוכים מאוד, יותר מן הקונצרטים המקובלים. לי מהבמה יש תחושה שהקהל יודע לקראת מה הוא בא. הקהל בירושלים אינו מוחה או מגיב בהתנגדות. להיפך, הוא אסיר תודה - אוהב לקבל את מנת היתר של המוזיקה ולקבל אותה בכבוד. כלומר, זה לא רק קהל שיודע אלא קהל שמבין מוזיקה ולפחות יודע להעריך את מה שהוא מקבל, אפילו באותם קונצרטים שבהם יש מוזיקה חדישה שהם לא שמעו מעולם קודם.

"שנית, הירושלמים הם גם אנשים חברותיים. בפגישות מקריות ברחוב הירושלמי נעצרים, מברכים לשלום, מגיבים. לא רק כמה יפה ניגנת, אלא מתעכבים לדבר על יצירה מסוימת או על קטע מסוים ביצירה וגם מודיעים לי שהם שמחים שאני מגיעה לכאן מדי שנה. שיחות קצרות. תחושה מאוד נעימה. סיבה אישית נוספת היא אהבתי הגדולה לירושלים. אין לי הסבר רציונלי. יש לי בעיר תחושה של חוויה רוחנית שמגרה וממלאת אותי בכל ביקור."

עמיחי גרוס, צילום:עדית הלד

העובדה שמנגנים כאן נגנים עתירי ניסיון כמוך עם צעירים יכולה להפריע?

"להיפך, כמוזיקאית פעילה אני אוהבת את השילוב הקבוע בין מוזיקאים ותיקים כמוני המנגנים לצד צעירים. אחת היצירות הראשונות שניגנתי הייתה חמישיית 'דג השמך' של שוברט. הפסנתרן היה יפים ברונפמן ובין הכנרים נמנה ניקולאי זניידר שהיה מאוד צעיר. להיות ליד הצעירים המוכשרים מאוד, ולהמשיך לגדל אותם או לראות אותם גדלים, זו חוויה בלתי רגילה שאני עוברת כאן."

זה המקום לשאול על שני עמיתייך הישראלים לתזמורת - הוויולן הראשי בפילהרמונית ברלין עמיחי גרוס ונגן הבסון מור בירון.

"אלה שני מוזיקאים פנטסטיים", קארוצו מגיבה עוד לפני שסיימתי את השאלה, "וכמוהם גם גיא בראונשטיין שהיה הנגן הראשי של התזמורת. אנחנו קולגות בתזמורת, אבל אם אתה כבר בעניין הקשר עם הישראלים אני זוכרת שניגנתי עם עמיחי גרוס לפני 20 שנה ויולה שנייה בחמישייה של מוצרט. כבר אז היה ברור שהבחור שופע כישרון בלתי רגיל ושהוא מוזיקאי מעולה."

גיא בראונשטיין, צילום: עופר פלסר

הפסטיבל הבינלאומי ה-22 למוזיקה קאמרית בירושלים, 7-3 בספטמבר 2019, אולם ימק"א, ירושלים. כרטיסים: 170-60 ₪. חיילים חינם על בסיס מקום פנוי ביום הקונצרט ובהצגת תעודה. לרכישת כרטיסים: 02-6250444