קפסולת זמן של מקום
 
כשיצאנו מבית העיר, חוצים את הכיכר ונפרדים, לא מבלי להירטב, מהמזרקה היפה והדגים המשייטים בה הלוך וחזור, הזדמזם לי בראש השיר: "זו ילדותי השנייה". חיוך קטן התגנב. איך לא? יש משהו בהורות שמאפשר לנו, הגדולים, דרך המפגש עם ילדינו, לחזור להבלחי רגע נדירים, אל ילדותנו שלנו. הבלחה רגעית נדירה שכזו, מסע בזמן אם תרצו, אפשרה לי השבוע התערוכה המקסימה ונטולת היומרות, "תל אביב ZOO", שמוצגת בימים אלה בבית העירייה הישן, שנאצרה כמחווה לגן החיות ההיסטורי של תל אביב, שייסד מרדכי (מקס) שורנשטיין, במלאת 80 להקמתו.

הזיכרון בישראל מעולם לא היה מי יודע כמה. כלומר, הנטייה לשכוח ולהשכיח רווחת פה משמעותית יותר מהטרחה בלזכור ולהזכיר. ובכל זאת, בילדות הלא מקופלים שורשי היותנו, בין אם בפרט עסקינן ובין אם במדינה. גן החיות של תל אביב נפתח, למעשה, עוד טרום ימי המדינה בשנת 1939. בזיכרון שלי, מהדהדים ממרחק שלושה עשורים בריכת עופות המים והצבים הגדולים, האיילים, הטווס, הדוב, האריה ואפילו הפילים, ששכנו להם כמעט יובל שנים בלב ליבה של תל אביב הקטנה שגדלה וצמחה, הקיפה ובסופו של דבר חנקה את גן החיות. אז, בילדותי, ביקור בממלכה הקסומה והריחנית של גן החיות היה למעשה כרטיס כניסה לעולם חדש, שונה מאוד מהאורבניות שסבבה אותו. 

תל אביב Zoo, צילום: תום פורת




התערוכה שהעמידו בבית העיר מבקשת, כך נדמה, לשמר את חווית הילדות הזו כקפסולת זמן של מקום ועל הדרך להזכיר את מה ומי שהיו ואינם. יש משהו מאוד נאיבי וחף מיומרות בתכנים ועל אף שהיא מלבישה את כל ארבע קומותיו של בית העיר, היא צנועה ונטולת פוזה. כן, קצת כמו אותה עיר קטנה שגדלה ושינתה את פניה.



תל אביב Zoo, צילום: תום פורת



נגיעה בעולם שהיה ואיננו
 
אז מה יש לנו שם? הרבה מאוד פסלי פיברגלס של חיות בגודלן האמיתי: מתוכים ועד פילים, מאריות ועד זברות, מדובים ועד קופים, מנחשים ועד תנינים. זה צבעוני, זה מחויך, זה נגיע ומצטלם נהדר. יש גם כרזות מקוריות ישנות של גן החיות, עליהן חתום בין היתר גם נחום גוטמן ואיורי חיות מקסימים של זאב אנגלמאייר ותלמידיו מהמחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל וציורים של אלון בראייר. יש גם מסכים עם קטעי ארכיון שדורשים להיעצר, להרכיב אזניות, להקשיב ולהתבונן.

איור: אלון ברייר



זה קצב אחר שמבקש מעט סבלנות, אבל הבחירה בקטעי הווידיאו הספציפיים שאנחנו ראינו, מאפשרת לנהל דיאלוג מפרה עם הילדים סביב התכנים. כמו למשל, סרטון בו נראים פעילים למען זכויות בעלי החיים מפגינים עם שלטים מחוץ לגן החיות הישן או במילים אחרות - מפתח לשיח על נושא מהותי וחשוב שיכול להאיר באור אחר את התמה הפסטורלית: גן חיות. דרך אותו צוהר שנפתח, אפשר להציף שאלות על חופש, טבע, איכות סביבה וכמובן זכויות בעלי החיים.

תל אביב Zoo, צילום: תום פורת



יש קטעים מתוך סרטו הנפלא של דוקי דרור, "אין אריות בתל אביב", שלמחרת הביקור בתערוכה הראיתי קטעים מתוכו לילדון הפרטי שלי. ויש מקטע קצרצר מתשדיר חדשותי המדווח על פתיחת גן החיות אי שם בשנות ה-30 של המאה הקודמת שאפשר לשתף את הקטנצ'יק בזיכרונות ילדות מחוויות הביקור שלי בגן החיות.

זוהי אינה תערוכת חיות במובן הסטנדרטי של המילה, אין פה (תודה רבה) פוחלצים ומיני זוועות שכאלה. זוהי תזכורת למקומם החשוב של בעלי החיים במרחב חיינו ונגיעה, מרפרפת אבל אפקטיבית, בעולם שהיה ואיננו.

תל אביב Zoo, צילום: תום פורת




התערוכה פתוחה עד חודש נובמבר 2019 בבית העיר בתל אביב, סיורים והדרכות: ימי חמישי ב-17:30, ימי שישי ב-11:30. בחול המועד סוכות במסגרת פעילויות הילדים, 19-16 באוקטובר 2019 ב-12:45 בבית העיר בתל אביב (הפעילויות יתקיימו בשעות 14:00-10:00 במתחם ביאליק) . להזמנת כרטיסים: 03-5253403