בשעתו כאשר המלחין המנצח נועם שריף כיהן כמנהל מוזיקלי של פסטיבלים, הוא גרס שקהל הקונצרטים אוהב לקבל אריזות מוזיקליות ברוח "כל כתבי". הצע לקהל את כל הסימפוניות של ברהמס או את כל הרביעיות של בטהובן והוא יגיע. ואכן אנחנו, קהל שוחרי המוזיקה, באמת נוהגים להיסחף לאירועים מעין אלה.
 
בסוף החודש ינצח אריאל צוקרמן על התזמורת הקאמרית הישראלית באחד המחזורים המרתקים שהמוזיקה הקלאסית מציעה: שלוש הסימפוניות האחרונות, מס' 39, 40 ו-41, שחיבר וולפגנג אמדיאוס מוצרט  - בקונצרט אחד. 

פסגת הספרות הסימפונית
 
את שלוש הסימפוניות חיבר מוצרט במשך פחות מחודשיים בקיץ 1788. את הראשונה מתוכן סיים ב-26 ביוני, את השנייה ב-25 ביולי ואת השלישית והאחרונה ב-10 באוגוסט. בין הראשונה לשנייה הספיק מוצרט לחבר עוד שש יצירות, ובכל זאת רבים רואים בשלוש הסימפוניות טריפטיך.
 
הסימפוניות נכתבו כצורך פנימי. איש לא הזמין אותן. האם קיווה מוצרט שיצליח להביאן לכלל ביצוע בעודו בחייו? לא בטוח כלל. כפי שידוע בדיעבד, הוא לא הספיק לשמוע את היצירות מבוצעות. אלפרד איינשטיין, מחוקרי מוצרט המובהקים, טען שמוצרט לא חיבר את היצירות לקראת אירוע כלשהו אלא "מתוך ראיית הנצח". ברקע החיבור אי אפשר להתעלם ממצבו הכלכלי והבריאותי. בתחילת יוני כתב מוצרט למיכאל פוכברג, חברו למסדר הבונים החופשיים: "...אני עדיין חייב לך שמונה דוקאטים שאותם למרבה הצער, אינני מסוגל להחזיר לך כרגע. אך יחד עם זאת, אמוני בך הוא כה רב עד שאני מעז לפנות אליך ולבקשך לעזור לי בהלוואה של מאה זהובים נוספים עד לשבוע הבא...". 
 


הקאמרית הישראלית צילום מיכאל פביה

אמנותית, מוצרט רשם הצלחות באופרות "נישואי פיגרו" ו"דון ג'ובאני", אבל ההצלחות היו בפראג והווינאים לא פרגנו. כחבר במסדר הבונים החופשיים הוא החל להיות נתון לרדיפות. בנוסף, שלושה ימים לאחר שסיים את כתיבת הסימפוניה מס' 39, מתה בתו תרזה והיא בת שישה חודשים. האם זו הסיבה שמיד נפנה לחיבור סימפוניה בסולם מינורי ובה ויתר מראש על תופים ועל חצוצרות כדי להימנע מאפקט של חגיגיות ושל ברק? את התשובות לשאלות אלה לא נקבל לעולם.
 
היום ברור לכל ששלוש הסימפוניות היו ונשארו בפסגת הספרות הסימפונית, ומתוכן הסימפוניה האחרונה כלולה בעשר הסימפוניות הטובות שנכתבו אי פעם. זה המקום להזכיר שיוהנס ברהמס, סימפוניקאי חשוב בזכות עצמו, העיר בשנת 1896: "אני יכול להבין שהסימפוניה הראשונה של בטהובן הרשימה מאוד את הקהל. אבל שלוש הסימפוניות האחרונות של מוצרט הן הרבה יותר חשובות. יש מי מתחילים לחוש בכך".   
  

אינטרפרטציה, צורה ויופי
 
תפסתי לשיחה את אריאל צוקרמן, המנהל האמנותי של התזמורת הקאמרית הישראלית והמנצח על הקונצרט, שעות מעטות לפני תחילת החזרה הראשונה. 
 
למה אתה מצפה מן הנגנים בחזרה הראשונה? אתה הרי כבר ניצחת על היצירות וככל הנראה גם הם כבר ניגנו אותן. אז בכל זאת, איך מתחילים?
 
"ברור שכל אחד מן הנגנים עשה את עבודת ההכנה בבית ויודע היטב את התפקיד. יש גם לא מעט נגנים שאינם מסתפקים בתווים של הכלי שלהם, עובדים על היצירה מתוך הפרטיטורה ושולטים בחומר. ואז מתחילים לנגן."
 
אתה מסמן לעצמך נקודות בפרטיטורה? 
 
"היום אני פחות מסמן. קורא אותן ומעיר כשאנחנו עובדים על האנסמבל כולו. העבודה היא דו כיוונית - מגבשים צליל לאנסמבל כולו וגם מפרקים את היצירה. בלוח החזרות - שהוא כמעט תמיד קצר מדי, לא רק אצלנו אלא בכל תזמורת - משולבת גם חזרה עם סקציות, קבוצות הכלים השונות, אז עובדים ביחד ובמקביל על צליל, על אינטרפרטציה, על צורה ועל יופי." 
  

דיוקן שלאחר המוות מאת ברברה קראפט, 1819

תזמורת הקאמרית הישראלית, צילום: מיכאל פביה

"כשבוחנים את העונה כולה הרי יש לנו כמובן תכניות הרבה יותר אקלקטיות מבחינת התוכן ואני אוהב את האקלקטיות. אבל בה במידה אני אוהב להתמקד בפסגת יצירה של מלחין אחד. מבחינתי ערב אחד עם שלוש הסימפוניות האחרונות של מוצרט זהה לביצוע אופרה של מוצרט או מיסה גדולה או פסיון של באך. הבחירה בשלוש הסימפוניות אינה גימיק. שלוש הסימפוניות יחד הן פסגת יצירה, הן קשות ומאתגרות כל תזמורת וכל מנצח, כי הן גם מאוד שונות זו מזו. וכאמור צריך לזכור שזה מוצרט, המלחין הכי קשה. אבל כשיש אמירה אמנותית של תזמורת, היחד הזה הופך למשהו נהדר."   

הקונצרט יתקיים ב-24, 26 באוקטובר 2019 ב-20:00 במוזיאון תל אביב. לפני הקונצרט ב-26 באוקטובר בשעה 18:30, תתקיים הרצאתה של הפסנתרנית אירנה פרידלנד בנושא: "ריקנות או יראת כבוד?" (תרגום ויזואלי של מוצרט). לרכישת כרטיסים: 03-5188845

רכישת כרטיסים