והספינה שטה
 
בשבוע שעבר, עם תום חג הסוכות, נחתם גם פסטיבל עכו ה-40 לתיאטרון אחר בקול תרועה: כ-110 אלף איש, על פי ההערכות, עברו בשעריו ונהנו מחגיגת תיאטרון מקורית, יצירתית ומרתקת באולמות השונים ובחוצות העיר.  

"אנחנו מרוצים, מרוצים מאוד," מסכם אלברט בן שלוש, מנכ"ל ומפיק ראשי של הפסטיבל. "הייתה אחלה שנה, וכיף לחגוג 40 ככה. הייתה חגיגה שלמה בעיר."

לא בכדי מרשה לעצמו בן שלוש להתרווח וליהנות מפירות עמלו. שנתיים אחרי המשבר שפקד את הנהלת הפסטיבל, בעקבותיו פרש מנהלו האמנותי דאז, אבי (גיבסון) בראל, מונה שלום שמואלוב לתפקיד ויחד עם מארגני הפסטיבל סייע במאמצים רבים לייצב את ספינת הפרינג' הוותיקה ולחלץ אותה מעין הסערה.



                                                                                                 שלום שמואלוב, צילום: אילן בשור

"תמיד יהיו הצגות פוליטיות"
 
אז זהו, המשבר מאחורינו?

"אני חייב להגיד שמבחינתי כמנכ"ל ומפיק הפסטיבל, שאמון על החלק הלא-אמנותי, המשבר לא היה נורא כל כך כמו שתיארו בעיתונות. דיברו על צנזורה וסתימת פיות עקב ביטולה של ההצגה "אסירי הכיבוש", אבל זה לא מה שאני ראיתי. היה ניסיון של קומץ אנשים קטן להשפיע וליצור פרובוקציה וזה לא הצליח לו.

"40 שנה הפסטיבל הזה שרד דרך מהומות במדינה, מלחמות, מה שלא יהיה, וחוץ מפעמיים שבהן הוא נדחה מסיבות אובייקטיביות הוא מעולם לא בוטל. היו עליות וירידות כמובן, זה טבעי. אי אפשר שב-40 שנה לא יהיו ויכוחים. השאלה איך פותרים אותם. איך כל צד מביא את האמת שלו ואיך זה מסתנכרן ביחד."

ובכל זאת, לאור ביטולה של הצגה כל כך מזוהה פוליטית, ובאקלים הפוליטי השורר היום בארץ, יש לדעתך מקום לאמירות פוליטיות בפסטיבל?

"שוב, אני לא מתעסק בצד האמנותי, אבל יש הצגות פוליטיות ותמיד יהיו. לגבי השאלה למה מחליטים לתת במה - אני לא מתעסק בדברים האלה. אני צריך להוציא לפועל את הפסטיבל וזה מה שמעניין אותי."

מפת הפעילות בפרינג' הישראלי השתנתה מאוד מאז הקמת הפסטיבל ב-1980, והיום יש לא מעט פלטפורמות לתיאטרון שוליים איכותי בארץ. איך פסטיבל עכו שומר על רלוונטיות?

"פסטיבל עכו זה מותג פרינג'. אי אפשר להתחמק ולהתעלם מזה. לשמור עליו פועל ומתפקד 40 שנה זה הישג נדיר, בטח בארץ. והקהל יודע שעכו זה עכו ואין לו תחליף. מבחינתי הסוד של הוא שברגע שמסתיימת שנה אנחנו מוחקים הכל ומתחילים מחדש. ואני לא מתכוון למחיקה מההיסטוריה או מדפי הארכיון, אלא לחשיבה מהתחלה. הצוות יושב מחדש, מפרסמים, מתכוננים, יש המון עבודה. כל שנה אנחנו מקבלים בין 170 ל-200 בקשות של אמנים צעירים להתקבל לפסטיבל, וזה מעיד על משהו, לא? אני חושב שזה מוכיח שהוא עדיין רלוונטי, יש לו אמירה שלא תמיד מוצאת מקום בתיאטרון הממסדי והוא חשוב לכולם." 
  


ההצגה זוכת הפסטיבל ה-40: מכוח אותה תנועה, צילום: יוהן שגב


עיר ופסטיבל שחוברו להם יחדיו

בן שלוש (67), בוגר תואר שני באוניברסיטת חיפה בחוג ללימודי ארץ ישראל שניהל והפיק בעבר גם את פסטיבל התיאטרונטו והווקליזה, משמש כמנכ"ל פסטיבל עכו כבר 20 שנה, ובמקביל מכהן בארבע השנים האחרונות כמנכ"ל החברה הכלכלית של עכו. למעלה ל-35 שנים הוא ממלא תפקידים שונים בעיריית עכו, בין השאר כראש מנהל התרבות.

"40 השנים של הפסטיבל עשו פלאים עכו, והעיר, בתורה, עשתה פלאים לפסטיבל," הוא אומר. "האולמות השופעים זיכרונות היסטוריים, סמטאות העיר העתיקה, הנמל המרהיב, המרקם האנושי שמורכב מיהודים וערבים, המאכלים הייחודיים, כל אלה הוסיפו לפסטיבל נופך של קסם ואווירה ברמה בינלאומית. וגם הפסטיבל עשה לעיר רק טוב. הגיעו המון תיירים, מה שהביא לתנופה של פיתוח תשתיות, פריחת המסחר, ועליית המודעות תיאטרונית והיצירתית בקרב בני הנוער ובעיר בכלל. והתנופה הזאת רק צוברת תאוצה עם השנים.

אלברט בן שלוש, צילום: אושרי כהן


אז אפשר לומר שהקשר של הפסטיבל לעירייה, שהתחיל בשנת 2000, עובד?
 
"בהחלט. ראש העיר הנוכחי, שמעון לנקרי, ממשיך את הכיוון שהתחיל בשנת 2000 ראש העיר שמריהו בירן ולוקח את זה מאוד ברצינות. אכפת לו והוא תומך מאוד, ורואים את זה גם בתקציבים וגם בסיוע הלוגיסטי. יש יותר כסף לאמנות והאמנים יודעים שכשהם באים אלינו יש להם ראש שקט. הם לא צריכים לדאוג ללינה וכלכלה ויכולים ליצור בשקט בלי לחצים. האמן יודע שיש אבא ואמא, יש למי לפנות ומקבלים את השירות ההפקתי הכי מקצועי שיש. זה מה שהעירייה תרמה."
 
עם כל העבודה הקשה, יוצא לך ליהנות מההצגות?
 
"אני לא רואה את ההצגות בכלל. אין לי את הפריבילגיה הזאת. כל הזמן חייב להיות עם היד על הדופק, להיות בקונטרול. אני שומר על הפסטיבל מבחוץ כדי שהכל יעבוד כמו שצריך, כדי נוכל להתחיל את השנה ה-41 עם פסטיבל תיאטרון מקורי, יוצר ובועט שדואג לאמנים שלו, שמביא קהל ושנשאר עם הפנים קדימה."