המנהל האמנותי מיכאל וולפה ופסנתרנים ישראליים נוספים מדברים על המלחין הנערץ העומד במרכז פסטיבל הפסנתרים בירושלים
הזדמנות נדירה
תיאטרון ירושלים - הממוקם ברחוב שופן – עושה כבוד למלחין פרדריק שופן, שיעמוד במרכזו של פסטיבל הפסנתרים ה-7 בניהולו האמנותי של מיכאל וולפה. לא פחות מ-14 פסנתרנים ישתתפו ב-13 קונצרטים מסקרנים שיוקדשו ליצירותיו של המלחין הפולני בן המאה ה-19, שחייו היו קצרים אך פוריים להפליא מבחינה יצירתית.
הפסטיבל, בסיוע המכון הפולני בישראל, יספק לכם הזדמנות נדירה להאזין למכלול יצירתו של שופן - האטיודים, הבלדות, הפרלודים, הסקרצי, שתי הסונטות המפורסמות ומבחר גדול של ואלסים, נוקטורנים, פולונזים ומזורקות. לצד כל אלה מחכות לקהל גם שתי הפתעות: תערוכה ייחודית על הנשים בחייו של שופן, וערב ריקודי טנגו פולני עם תזמורת שמגיעה במיוחד מוורשה.
אורח נוסף שיגיע מוורשה הוא המלחין קז'ישטוף פנדרצקי, ללא ספק בכיר המלחינים בפולין של היום, שינצח על קונצ'רטו משלו. עוד ישמעו בקונצרטים התזמורתיים יצירות של בני תקופתו של שופן כמו הומל ומנדלסון וגם במופעים ליד הבר תהיה לשופן נוכחות.
מלחין, פסנתרן ופטריוט
פרדריק שופן אינו רק המלחין המובהק לפסנתר. עוד בחייו הוא היה לסמל המאבק של העם הפולני לחופש. מדינתו נחלקה בין מעצמות העל של אותם ימים: רוסיה, אוסטרו-הונגריה ופרוסיה, ושופן חי את חציים השני של 39 שנותיו בגלות פריז כשליבו יוצא אל בני ארצו. הרצון שלא התממש לשוב לארצו בא לידי ביטוי רוח המחולות העממיים לרבות המזורקה והפולונז ביצירותיו. לפני מותו ביקש שגופתו תיטמן בכנסיית הלב הקדוש בוורשה יחד עם שקית מלאה באדמת פולין.
בוורשה של היום ממותג שופן בכל פינה - נמל התעופה הגדול של העיר קרוי על שמו כמו גם מוזיאון מרשים ומרתק, התחרות על שמו נחשבת לאחת החשובות בעולם וציוני דרך במסלולי חייו זוכים להבלטה. הרומן שלו עם הסופרת ז'ורז' סאנד שנמשך כעשר שנים והיה סוער וקשה, המחלה שהביאה למותו, הופעותיו בבתי העשירים של פריז, ידידותו ואולי גם יריבותו עם הפסנתרן והמלחין הנערץ פרנץ ליסט - כל אלה הם אבני הבניין שמהם עשוי המיתוס השופני.
אז מי בעצם היה שופן? בין המלחין לפטריוט עומד בראש ובראשונה שופן הפסנתרן. המוזיקאי האנגלי צ'רלס הַלֶה, לימים מייסדה של תזמורת הלה במנצ'סטר, כתב בדצמבר 1836 להוריו: "שמעתי את שופן. אין לתאר זאת במילים. הייתי יכול לקפוץ לתוך נהר הסן. כל מה ששמעתי עד כה נראה כה חסר משמעות, עד כי מוטב היה שלא לשמוע כלל. שופן! הוא אינו אדם, הוא מלאך או אל... יצירותיו של שופן מנוגנות בידי שופן! זו שמחה שאין למעלה ממנה."
עד היום שופן הוא אחד המלחינים המושמעים ביותר בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה. המוזיקה שכתב מככבת בין השאר בסרטים "לילה באופרה" של האחים מרקס ו"הפסנתרן", בסדרות "הסימפסונים" ו"בית הקלפים" ולאחרונה גם בסרט הגרמני "לארה" שהוצג בפסטיבל בחיפה. המנצח והפסנתרן דן אטינגר טען כי "המוזיקה של שופן היא מסוג היופי שנלקח כמובן מאליו, וכמו כל דבר שנלקח כמובן מאליו מתחילים להמעיט בערכו וחבל."
דן אטינגר, צילום: Hans Jorg Michel
תכנית חזקה ומרשימה
"הרעיון המקורי של הפסטיבל הוא להחזיר לירושלים את מרכזיותה במישור הלאומי והבינלאומי", מכריז המלחין והמנצח מיכאל וולפה, מנהלו האמנותי של פסטיבל הפסנתרים. "אני ויפעת צחי-קיראל, מנכ"לית תיאטרון ירושלים, רצינו לעשות פסטיבל פסנתר שונה מן הפסטיבל המצוין של תל אביב, שבו החיבור העיקרי הוא למוזיקה ישראלית פופולרית. החלטנו על פסטיבל פסנתר בחשיבה אוניברסלית, על כל צורות הביטוי של הכלי – גם במוזיקה הערבית והאנדלוסית, בג'אז, בפופ וברוק. כעת אנחנו בשנה השביעית של הפסטיבל וכבר יש לו קהל משלו."
קז'ישטוף פנדרצקי, מקור: אתר וויקיפדיה, צילום: Adam Kumiszcza
איך עלה הרעיון להקדיש את הפסטיבל לשופן?
"בכל עשור מציינים ברחבי העולם את השנים העגולות של הולדתו ושל מותו של שופן. השנה לרגל 170 שנה למותו החלטתי לבנות סביבו את הפסטיבל - נסעתי לוורשה ויצרתי קשר עם מכון שופן ופסטיבל שופן, פגשתי גם את קז'ישטוף פנדרצקי ומתוך כל זה נולד הפסטיבל. המטרה שלי הייתה כפולה - להביא פסטיבל ברמה גבוהה דווקא לעיר המורכבת הזאת, וגם להשתמש בכל החללים, האולמות והמבואות המצוינים שיש בתיאטרון ירושלים. כך הגענו למשל לתערוכה המרגשת על הנשים בחייו של שופן שתוצג באכסדרה וכך קיבלנו תווים לקונצ'רטו מאת איגנצי יאן פדרבסקי, שלא נוגן כאן כבר שנים."
איגנצי יאן פדרבסקי, מקור: אתר וויקיפדיה
איך הקונצ'רטו של פנדרצקי מתחבר לשופן?
"הוא מתחבר לשופן באופן הכי עמוק. ראשית הוא מזכיר את שופן, אבל מעבר לזה פנדרצקי תופס את עצמו כשופן, כדור שלישי של מוזיקאים שהם מנהיגים - אחרי שופן ופדרבסקי - פסנתרן שהיה לנשיא ראשון של פולין העצמאית. שופן בגלות, לדידו של פנדרצקי, היה המבשר של תחילת תחיית הלאומיות הפולנית ופנדרצקי, שעמד לצדו של לך ולנסה בגדנסק בתחילת המהפכה נגד המשטר הקומוניסטי, תופס את עצמו כמנהיג שלישי.
"הקונצ'רטו הזה חובר בעקבות אותה חוויה, מתכתב עם כל החוויות שלו באותו זמן ונקרא 'קונצ'רטו התחיה'. באותה נשימה צריך להזכיר כאן שאלכס תמיר, שהלך לעולמו לפני חדשים ספורים, יזם בשעתו את תחרות שופן בירושלים שבה נכח גם לך ולנסה נשיא פולין. בזכות פנדרצקי מגיעים לפסטיבל כמה אמנים גדולים מפולין, לרבות שלושה זוכים של תחרות ארתור רובינשטיין, שכזכור היה גם הוא פולני."
פרופ' מיכאל וולפה , צילום: יונתן דרור
איך נבנתה התכנית?
"היה לי חשוב לבנות את התכנית בצורה דידקטית. זה נראה לי נכון ובדיעבד, לאחר האזנה לכמה חזרות, אני יכול לומר בביטחון שמאוד חזק ומרשים לשמוע סקרצו אחרי סקרצו בקונצרט אחד ובלדה אחרי בלדה בקונצרט אחר. זה לא רק סוג היצירה. הקשבה ברצף מגלה עד כמה שופן התפתח סגנונית לאורך השנים באותה סוגה מוזיקלית. בחרתי באופן הזה גם מפני שלפסטיבל מגיעים תלמידי מוזיקה מכל חלקי העיר, לרבות מזרח ירושלים, והמורים כמובן שמחו שלתכנית יש אופי מובנה."
היה קל לשכנע פסנתרנים להתמקד בסוגה אחת?
"ממש לא. בגלל הגישה הדידקטית שלי ניסיתי להקדיש לכל ז'אנר קונצרט, מה שהקשה עליי למצוא פסנתרנים. היו גם כאלה שסירבו ולכן חשוב לי במיוחד לציין את הנכונות של הפסנתרן מישה זַרצֶקֶל, שלכבוד הפסטיבל למד את כל האטיודים וינגן אותם ברצף. נכחתי בחזרה שלו וזה היה מדהים."
"בשופן יש שלמות בלתי נתפסת"
אתה יכול לדבר על השפעה אישית של שופן עליך כמלחין?
"אני מעריץ של שופן. אחרי בטהובן, באך ומוצרט, יש בו מין שלמות בלתי נתפסת. השפעתו על מלחינים פופולריים בישראל היא עצומה - במרכזיותו של הפסנתר, בתפיסת הזמן והצורה, בהרמוניה ובאיכות המלודית החופשית והקישוטית.
"לצד 'פרח הלילך' של נורית הירש, המצטט במודע מוטיב מן הפרק הראשון של הקונצ'רטו הראשון של שופן, נוכל למצוא את השפעתו על משה וילנסקי גם בנוכחותו של הפסנתר וגם של ההרמוניה המצועפת והלירית בעיבודים רבים שלו, למשל 'צריך לצלצל פעמיים' או 'כלניות'. גם הצורה המורכבת והפתוחה של 'כלניות' ושל שירים כמו 'זה שנולד ליד הים", 'לאור הזיכרונות' או 'שיר ערש נגבי', מתכתבת עם הצורה הכביכול סימטרית אך הפתוחה ומורכבת של יצירותיו.
"עקבות ברורות של שופן נמצא גם ברבים מעיבודיו המופלאים של שמעון כהן לזמר העברי, כשההרמוניה וכמובן נוכחות הפסנתר כמו משוחחות עם המקור - הבלדות ברגעיהן הליריים, האימפרומטו, שכמו נוגעים בקטעי המבוא ובמעברים של עיבודיו. לא נשכח גם את חיים ברקני ושירים כמו 'את תלכי בשדה' או 'החיטה צומחת שוב', שלחניהם וההרמוניה העמוקה שלהם מתכתבים באופן ברור עם המוזיקה של שופן ושל מולדתם המשותפת, פולין.
"הרמוניה שופנית שנמצאת גם למשל בוואלסים או בפולונזים נוכחת באופן ברור בשירים של סשה ארגוב כמו 'השמלה הסגולה', 'זמר מפוחית' או 'מעבר לתכלת'. מי שיקשיב טוב יגלה את שופן גם בשירים כמו 'עד מחר' של יוני רכטר, או 'ברית עולם' של מתי כספי, מי שינגן על פסנתר את התמצית ההרמונית של 'הנה הנה' של כספי ייזכר באטיודים המהירים והמבריקים מבחינה הרמונית של שופן. ועוד לא דיברנו על שלמה גרוניך שהתחנך על ברכי הפסנתר של שופן ויצק רעיונות מקוריים ועשירי גוונים וכוח רגשי בלתי מצוי. ומי שיקשיב היטב יגלה את השפעת הלחן של שופן גם בשיריהם של דוד זהבי 'הליכה לקיסריה' ו'בעדן ילדים' ושל מרדכי זעירא 'היו לילות' ו'לילה לילה'".
הנשים בחייו של שופן, תמונת יחסי ציבור
שופן במוזיקה האנדלוסית
מה לגבי השפעתו על מלחינים במוזיקה האמנותית?
"בוודאי. חיים אלכסנדר חיבר את 'בעקבות מזורקה' שהוקדשה לארתור רובינשטיין, בטי אוליברו התכתבה עם שופן ביצירתה 'על מים, פעמונים ורוח', שחיברה לתחרות רובינשטיין האחרונה, ואת שופן נוכל לפגוש כיוצר מעורר השראה בקונצ'רטו לפסנתר הראשון של מרק לברי, כמו גם בקונצ'רטו לפסנתר של אלה שריף. רמזי שופן נמצא גם בכמה מהיצירות האלקטרוניות של אריה שפירא, ובכמה מהיצירות המאולתרות כביכול של רונן שפירא. אפשר לומר שלא ניתן להתעלם משופן, והוא נוכח בחייו של כל פסנתרן באשר הוא.
"לא פלא הוא שגם במוזיקה האנדלוסית האלג'יראית נמצא נוכחות ברורה של המוזיקה שלו, וכך גם במוזיקה הערבית, וכל אלה נכנסו ליצירותיהם של גיא מינטוס, עמרי מור ודניאל שוורצוולד שמופיעים בפסטיבל השנה."
איך מתחבר לשופן הטנגו הפולני של הלהקה שתופיע בפסטיבל?
"הוא לא מתחבר אלא מאיר צד שלא מוכר לנו. כשהייתי בוורשה פגשתי את נועם זילברברג, ישראלי בוגר האקדמיה הירושלמית, שהקים להקה המנגנת את הטנגו שנרקד בפולין בין שתי מלחמות העולם. זו הייתה סצנה מאוד יהודית והיום הצעירים בפולין חוזרים לרקוד את אותו טנגו. נועם לא מעדכן - הוא משחזר, וכאן בירושלים הוא והתזמורת שלו שמגיעה מוורשה ירקידו את הקהל."
נועם זילברברג, צילום: Grzegorz Domanski
"שופן הפך את חיי"
"שופן הפך את חיי", משתפת הפסנתרנית אורית וולף שמשתתפת בפסטיבל הפסנתרים בתכנית הצובעת את שופן בצבעים לטינו אמריקניים. "הוא מלווה אותי מילדותי. הוא מלך המלודיה, מלך הפסנתר, מלך השירה הלירית - לא המלחין הגרנדיוזי שמופיע מול ציבור גדול וכובש אולמות. שופן מחפש לכתוב מלב אל לב ולגעת באופן האינטימי ביותר ברגשותיהם הכמוסים של הבריות. הוא אהב את האנושות, אבל את האנשים אהב קצת פחות. הבדידות, הכתיבה בגפו, הימים בהם יכול להתאמן בשלווה היו האהובים עליו מכל.
"לפעמים נדמה לי ששופן לא בחר במסלול חייו, אלא הגורל בחר בו. פריז פתחה את שעריה לצעיר בן ה-22 שהגיע לעיר, ונכבשה בקסמו. לא היו לו שאיפות גדולות מבחינת הוקרה ויוקרה, גם לא כסף וממון, אבל הוא זיכה אותנו במורשת אדירה, יצירות לפסנתר שהן חותם הרומנטיקה המוזיקלית של תרבות המערב. גדולתו במיניאטורות שכתב. הוא לא חתר ליצירות ארוכות ומייגעות. נהפוך הוא - Less Is More."
אורית וולף, תמונת יחסי ציבור
"הסונטה השנייה היא יצירה מופתית"
"הסונטה השנייה של שופן היא ללא ספק אחת מיצירות המופת החשובות והידועות בספרות המוזיקה", מכריז הפסנתרן והמנצח איתן גלוברזון, מורה באקדמיה הירושלמית העוסק גם בחקר המוח באוניברסיטת בר אילן, על היצירה הכוללת את מארש האבל הידוע, אותה ינגן בפסטיבל. "היצירה הזו מובילה את המאזין בין מחוזות אמוציונליים קיצוניים בניגודיות שביניהם - מהפתיחה הסוערת והדרמטית ועד מארש האבל הטרגי ופרק הסיום הדמוני והסוער.
"מעטות היצירות בספרות המוזיקלית המציגות ניגודים קוטביים כל כך של מצבים נפשיים. שופן יצר מלאכת מחשבת, ארכיטקטורה מושלמת שמזכירה את בטהובן באופייה ובאיכותה, למרות ששופן הסתייג מהמוזיקה של בטהובן. הפתיחה דומה להפליא לצלילי הפתיחה של הסונטה האחרונה של בטהובן, דרך השימוש המושכל והמושלם בצורת הסונטה. שופן מתגלה שוב כמלחין בעל שליטה מושלמת בנבכי הנפש האנושית, ויכולת מופלאה להביע באמצעות המוזיקה ספקטרום רחב ועשיר של רגשות, בעומק ורמת דיוק העולים לאין שיעור על יכולת הביטוי של כל שפה אנושית אחרת."
איתן גלוברזון, צילום: דניאל צ'ציק
פסנתרנים מדברים על שופן
ומה אומרים על שופן פסנתרנים ישראליים נודעים נוספים?
עמנואל קרסובסקי, מי שלימד שנים רבות באקדמיה בתל אביב וגם בברלין מסכם את ייחודיות המוזיקה של שופן כ"חיבור ייחודי בין הביטוי הרומנטי, הרגישות האולטימטיבית והתחכום העילי."
"יותר מכל מלחין אחר", אומר הפסנתרן אמיר כ"ץ, "מצליח שופן לגשר בין פערי תרבויות ללא הבדלי גיל, גזע, דת, מין, או לאומיות. בשפתו האנושית הוא מאחד את לבבות מאזיניו בעולם כולו. שפתו היא שפתם האוניברסלית של גדולי המשוררים ועם זאת מסתורין אופף את סוד קסמו. 'לתפוס את רוחו של שופן' - זו משימה מאתגרת במיוחד לפסנתרנים מאחר שאופייה קפריזי וחמקמק משהו. מהו סוד ההצלחה שלו? יתכן שהסיבה נעוצה בעובדה שהוא מלחין הפסנתר בה"א הידיעה, ויותר מכך, בשל היותו מלחין של אהבה."
"מוצרט ושופן הם מהמלחינים המלודיים והליריים ביותר", מצהיר הפסנתרן טל חיים סמנון מנהמת לבו. "שופן מדמה את הפסנתר ומוצרט מדמה את הזמרת ששרה דרך הפסנתר, אך הם הפוכים זה מזה. מוצרט היה אופטימי חסר תקנה ושופן עצוב כמו כוכב בודד ביקום אינסופי. גם האנשים העצובים וגם השמחים יתרוננו לשירתו של מוצרט. אבל רק העצובים יתנחמו שוב ושוב במנגינותיו של שופן וירגישו שאינם עוד כוכב בודד באפילה."
דניאל גורטלר ממשיך קו מחשבה זה: "אנשים נוטים לחשוב שאצל מוצרט אתה צמוד מאוד לכתיבה, לכאורה נתון בסד. ואילו אצל שופן העניין העיקרי הוא מה שנקרא בשפת המוזיקאים 'רוּּבָּטוֹ' - חופש לכאורה שהאמן נותן לעצמו, חירות ממסגרת הזמן שהמלחין קבע. אבל זה רק נראה כך. שימו לב שבשעה שיד ימין של הפסנתרן לכאורה משתחררת באותם קטעי רובטו, יד שמאל ממשיכה להקפיד - בדיוק כמו אצל מוצרט."
פסטיבל פסנתרים ירושלים יתקיים בין 16-13 בנובמבר 2019 בתיאטרון ירושלים. להזמנת כרטיסים: 02-5605755
לרכישת כרטיסים