פריחה אדירה

ב-21 בנובמבר יחגוג פסטיבל העוד הבינלאומי את שנתו ה-20 בעשרה ימים של מופעים המביאים לירושלים את גדולי המבצעים העכשוויים של המוזיקה הערבית הקלאסית האמנותית. מיוזמה צנועה של אפי בניה ובית הקונפדרציה בירושלים הפך הפסטיבל ב-20 שנותיו לאחת העובדות הבולטות בשטח, ולגורם שמשפיע על הפריחה האדירה שיש למוזיקה הערבית הקלאסית על גווניה השונים.

לכבוד החגיגה יחזרו לפסטיבל חלק מאמני הענק הבינלאומיים שהתארחו בו בשנים קודמות, ביניהם עומר פארוק טקבילק, ובין המצטרפים החדשים נמנית גם המוזיקה האנדלוסית שזוכה, לראשונה, לייצוג בפסטיבל, עם "אנסמבל טאראב ירושלים למוזיקה אנדלוסית" בניצוחו של הכנר אלעד לוי.

ב-26 בנובמבר יעלה ההרכב על במת תיאטרון ירושלים עם מפגש פסגה ערבי-עברי בין שניים מהמבצעים הגדולים בעולם של הסגנון האנדלוסי כיום, הרב הפייטן חיים לוק, מגדולי המבצעים של הפיוט האנדלוסי, ומרואן חאג'י המרוקאי, מומחה למוזיקה סופית מהמגרב ומבצע של הסגנון האנדלוסי במרוקו. יחד יגישו השניים טאראב שמושר בערבית ובעברית, כפי שנהוג היה בימים רחוקים יותר במרוקו.

הרב חיים לוק צילום: שמוליק בלמס. מרואן חאג`י,  תמונת יחסי ציבור אונסמבל טאראב, צילום: אלחנן פרידמן


כמו במרוקו

"טאראב זו מילה בערבית לישיבה, להתאספות של חברים שיושבים ביחד ובעצם מתעלים ביחד עם המוזיקה", מספר לוי. "כשהייתי במרוקו בפעם הראשונה ניגנתי עם תזמורת ממרוקו שכל הנגנים בה עובדים בדברים נוספים - רוקחים, בנקאים וכולי - אבל בכל בוקר הם נפגשים בשעה תשע ומנגנים ביחד לפני שהם הולכים לעבודה. הבנתי שבארץ אני לא אצליח ככה להיפגש כל בוקר עם חברים, אבל פעם בכמה זמן כן אפשר. בגלל זה, בעצם, הקמנו, אני והפייטן חי קורקוס, את תזמורת 'טאראב'. קודם כל כדי לנגן מוזיקה אנדלוסית כמו שצריך, כמו שקורה במרוקו וגם כדי לייצר באמת מפגש של חברים שיושבים ומנגנים. לא כעסק. ואיכשהו זה מה שיצא.

"המוזיקה האנדלוסית היא המוזיקה שנמצאת היום בארצות צפון אפריקה, בעיקר מרוקו ואלג'יר. כחלק מהמסורת המאוד גדולה של יהודי מרוקו, הם הביאו לארץ את המוזיקה הזו – אבל בעברית. זאת אומרת שלכל שיר במסורת האנדלוסית בערבית, יש מקבילה עברית מבחינת הטקסט. הלחנים הם אותם לחנים אבל הטקסט הוא בעברית.

"ממש לפני שבוע חזרנו מפסטיבל גדול במרוקו שהופענו בו ביחד עם תזמורת ממרוקו. היינו כארבעים נגנים על הבמה, וניגנו את מופע הפתיחה של הפסטיבל, הדור הצעיר היהודי והדור הצעיר הערבי של המוזיקה האנדלוסית מנגנים ביחד. יום למחרת, בשישי באחת בלילה, היינו בעיר מוגדור שבמרוקו, ושם קרה דבר היסטורי. התכנסנו בתוך מסגד וכל ההרכב שלי, 'טאראב ירושלים', ביחד עם תלמידי בית הספר המקומי שלהם למוזיקה אנדלוסית, ממש ילדים בגילאי 11 או משהו כזה, וכמובן מלא קהל וזמרים מרוקאים נחשבים שהגיעו, ופשוט ביצענו איתם פרק אנדלוסי שכולו רק שירה, בלי כלי נגינה, שורה בעברית, שורה בערבית, שורה בעברית, שורה בערבית. זו הייתה שעה שיכלה להתרחש רק במרוקו. בשום מדינה מוסלמית אחרת לא יכול היה להתרחש דבר כזה."


אנסמבל טאראב ירושלים למוזיקה אנדלוסית, צילום: שמוליק בלמס

אין סכנה במפגשים כאלה במדינה מוסלמית?

"עקרונית אין סכנה בכלל. כמובן, כמו כל תייר שמגיע לכל מדינה יש שכונות מסוימות שאתה יודע לא להיכנס אליהן, אבל היהודים במרוקו מתקבלים ביותר מזרועות פתוחות. הם מתקבלים בכל כך הרבה אהבה ואהדה והכנסת אורחים וגעגוע, שזה משהו שבאמת בולט כל הזמן. הגעגוע של המרוקאים ליהודים שהיו חיים במרוקו בזמנו זה משהו שמוזכר בכל הזדמנות שיש. זו כבר הפעם השביעים שאני נוסע להופיע במרוקו, ובכל פעם ההרגשה היא שאני מכיר את המקום הזה כאילו נולדתי שם - ולא נולדתי שם. משהו שם מוכר לי. וככה הם מתייחסים אליך. הם לא רואים בך אורח. הם רואים בך חבר."

לוי, בן 38, תלמידו של מי שנחשב כגדול הכנרים היהודים במוזיקה האנדלוסית, ישועה אזולאי ז"ל, הספיק להפוך לאחד השמות הצעירים המוכרים בז'אנר. שנים רבות הוא מלמד בבתי ספר למוזיקה בארץ מוזיקה אנדלוסית, הוא ניגן כסולן בתזמורת האנדלוסית הישראלית במשך כמה שנים, ואת הפעילות המוזיקלית הוא לא מגביל רק למוזיקה האנדלוסית, אליה הגיע בגיל שש. את "טאראב" הקים יחד עם הפייטן חי קורקוס. שניהם, כמו המוזיקאים האחרים המשתתפים בהרכב שייסדו, צעירים בהרבה מהמוזיקה אותה הם מנגנים ומייצגים.

"אנחנו רגילים היום לשמוע שיר של שלוש, ארבע דקות ולעבור הלאה. אנחנו כבר לא רגילים לעבור עם מוזיקה תהליך של שעה ולהבין מה זה עושה לנו במוח", הוא אומר. "המנטרה במוזיקה האנדלוסית היא שבכל שעה אתה אמור לעבור מין גלגל שמתחיל ממשקל כבד מאוד עד שאתה מגיע לשיא מסוים - נגמרה השעה ואתה מתחיל מחדש. זה גלגל שאמור לעבוד לך על המוח. יש בזה משהו שעובד לך על החושים בצורה שאנחנו לא רגילים לשמוע.

"בסופו של דבר, התחושה אחרי שאתה שומע את הדבר הזה היא שהגוף שלך בסוג של טראנס. הוא לא מבין מה קרה לו. פתאום זה נראה לו הרבה פחות משעה. הוא לא מבין שהוא ישב עכשיו שעה והקשיב. משהו בכל התהליך הזה של קצב שכל פעם מתקדם לאט לאט, עוד ועוד, בצורה נורא איטית, ופתאום זה מתפוצץ – זה משהו שעובד נורא חזק על המוח ועל הלב, ביחד."

אבל מה בדיוק גרם לך כילד בגיל שש באמצע שנות ה-80 להימשך דווקא למוזיקה עתיקה כל כך?

"אני בא מבית דתי. בתור ילד הייתי הולך לבית הכנסת עם אבא שלי ואלה הלחנים ששמעתי. בגיל שש, במקום ללכת לכל חוג אפשרי שיש, הלכתי פעם בשבוע לחוג פיוטים של מוזיקה אנדלוסית שהעביר מאיר אל עזר עטייה ז"ל. בערך שנתיים אחרי כן פגשתי את המורה שלי לכינור בפעם הראשונה והבנתי שאני רוצה ללמוד כינור אנדלוסי, שזה קצת שונה מכינור רגיל, אבל זה מה שרציתי לעשות, וככה למדתי אצל ישועה אזולאי ז"ל."

"לכל שעה ביום יש מנגינה משלה"

גם הקהל שלכם צעיר, לא רק המוזיקאים

"כן. אנחנו נמצאים הרבה בירושלים והקהל, לא רק שהוא צעיר הוא גם לא רק מרוקאי. זה קהל מגוון לחלוטין שמעניין אותו מה כתבו הפייטנים של מרוקו במאה ה-18 ולמה הם כתבו את זה, ואיך הם היו יושבים ביחד ושרים, והמוזיקה מעניינת כי היא שונה מאוד ממה שאנחנו מכירים. זו מוזיקה ששונה גם מהמוזיקה הערבית שאנחנו מכירים ומכל סגנון מוזיקלי אחר. זה תחום בתוך המוזיקה הערבית, אבל הוא נורא שונה בהתנהלות שלו, גם מבחינת איך שהיא נשמעת וגם מבחינת האורך של המוזיקה וההתפתחות שלה.

"המוטיב במוזיקה האנדלוסית כפי שנוצרה באנדלוסיה, בספרד, הוא שלכל שעה ביממה יש את המנגינה שמתאימה לאותה השעה. לפעמים זה מסיבות רוחניות שאנחנו לא תמיד מבינים, ולפעמים זה מסיבות פיזיות. בשעת הצהרים, למשל, אחרי ארוחת הצהרים את נורא עייפה, ויש מודוס מסוים שמתאים לשעה הזו. כל המודוסים קשורים ככה לשעה ספציפית ביממה. בתיאוריה, אתה לא יכול לבצע כל מודוס שבא לך בכל שעה שבא לך. לכל שעה יש את העניין שלה."

אנסמבל טאראב ירושלים למוזיקה אנדלוסית, צילום: שמוליק בלמס

כל הדברים האלה היו נכונים על המוזיקה הזאת גם לפני 30 שנה, ובכל זאת, דווקא עכשיו פריחה של מוזיקה כל כך מסורתית אצל מוזיקאים וצרכני מוזיקה צעירים?

"אני חושב שיש איזה גל של אנשים שחוזרים עכשיו למקורות, בייחוד בכל מה שקשור לעולם היהודי, אבל מעבר לגל הזה, יש בעיניי היום גם איזו תחושת מיצוי כלשהי של אנשים מהצורך להבין מה 'הדבר הבא'. הדבר הבא הוא כבר לא כזה מרעיש כמו מה שהיה טיפה לפניו. אז אנשים רוצים לחזור אחורה ומגלים שיש שם מוזיקה שלא סתם שורדת מעל 500 שנה. כנראה שיש בה משהו שלא תלוי בתקופה או בגימיק או במה שזה לא יהיה. אם היא שורדת כל כך הרבה זמן כנראה שיש שם איזה משהו."

לפסטיבל העוד הוותיק, מספר לוי, תהיה זו הפעם הראשונה בה יארח מופע אנדלוסי. "איכשהו, המוזיקה האנדלוסית, וזו שמגיעה מאזור צפון אפריקה, נתפסת כמוזיקה שיש בה איזה משהו נחות, כביכול, בתפיסה של אנשים שבאים מהעולם הזה של מוזיקה ערבית", מסביר לוי את ההיעדרות הזו.

למה זה?

"מאלף ואחת סיבות. בכל זאת, מרוקו רחוקה, יחסית, והדרך שבה תופסים במצרים או בסוריה את מרוקו, היא של מוזיקאים רחוקים, שנמצאים אי שם מתחת לספרד איפה שהוא, וזה גם די השתרש פה קצת, שלא במתכוון.

"20 שנה קיים פסטיבל העוד הבינלאומי בירושלים וזאת הפעם הראשונה שהוא מכניס מוזיקה אנדלוסית בשעריו. ועדיין, זה נורא משמח שדווקא בשנת ה-20 לפסטיבל, לא רק שמביאים את זה, אלא מביאים את זה במלוא התפארה של זה, הכי בגדול. עם התזמורת שלנו שהולכת לנגן עם מי שנחשב גדול המבצעים בסגנון האנדלוסי, הרב חיים לוק, ואליו יצטרף מי שנחשב לאמן הכי מבטיח היום במרוקו, מרואן חאג'י.

"מי שיגיע למופע צפוי לשמוע באמת באמת איך מבצעים מוזיקה אנדלוסית ברמה הכי גבוהה שיכולה להיות. זה משהו שלא היה פה בארץ אף פעם. יש מבצעים אנדלוסים בארץ, אבל פה יש ממש נאמנות למקור עד הסוף, בלי להתפשר על זה יותר מדי. התזמורות האנדלוסיות שקיימות בארץ, כמעט מתחילת דרכן שילבו אלמנטים שלא קשורים למוזיקה הזאת בשום דרך. קודם כל מבחינת הנגנים. אם תסתכלי על התזמורות, רוב הנגנים שלהן הם נגנים עם הכשרה קלאסית. זאת אומרת שכבר הצלצול והמנעד והסגנון לא נאמנים למקור ולא יכולים להיות כי הם גדלו במקום אחר וספגו משהו אחר. ההרכב 'טאראב ירושלים' נאמן למקור האנדלוסי בצורה מוחלטת. גם מבחינת כלי הנגינה וגם מבחינת השאיפה לביצוע האמתי של זה. זה לא פיוז'נים של הדבר אלא ממש לבצע את הדבר איך שהוא."

אנסמבל טאראב ירושלים למוזיקה אנדלוסית, צילום: שמוליק בלמס


פסטיבל העוד הבינלאומי, 2019: טאראב אנדלוסי: הרב חיים לוק ומרואן חאג'י (ישראל/מרוקו). חיים לוק שירה  | מרואן חאג'י שירה  | אלעד לוי כינור, ניהול מוזיקלי | חי קורקוס שירה , ייעוץ אמנותי |  רן ארז רבאב |  יוחאי כהן עוד, שירה  | אוריה הרוש עוד | קובי עשור כינור  | אלחנן פרידמן כינור |  אברהם מימרן ויולה |  יוגב לוי נאי |  דריה מוסנזון פסנתר | גלעד וקנין מנדול  | נתנאל בן שטרית טאר  | הלל אמסלם דרבוקה |  דרור טובול קונטרבס.

המופע טאראב אנדלוסי: הרב חיים לוק ומרואן חאג'י יתקיים ביום שלישי, 26 בנובמבר 2019 בשעה 21:0 באולם הנרי קראון, תיאטרון ירושלים. פסטיבל העוד 2019 יתקיים בין התאריכים 30-21 בנובמבר 2019 בתיאטרון ירושלים ובבית הקונפדרציה, מרכז ז'ראר בכר והמפעל בירושלים. מחירי המופעים בתשלום: 250-80 ש"ח. להזמנת כרטיסים: *6226, 02-6237000. לרכישת כרטיסים . טל' בית הקונפדרציה: 02-6245206