כשבחוץ הטמפרטורות צונחות והחושך ממהר לרדת, יעלו לרגל לבירה כמה מהשמות החמים בעולם הספרות העברית, למשך ארבעה ימים של חגיגת מילים, סיפורים ורוח, במסגרת פסטיבל הספרות והשירה של בית אבי חי, המציע לקהל הרחב את המקום הנכון להסתגר ולהינפש בו.
שניים מהמשתתפים בפסטיבל שעושה הרבה כבוד למילה הם נעמי חשמונאי ועומר ולדמן, משוררים בתחילת דרכם הפואטית, שיקחו חלק במפגש המסקרן "ציפור כלואה" - מחווה רב-תחומית ליאיר הורביץ, אחד המשוררים הבולטים בעברית במחצית השנייה של המאה ה-20. עוד ישתתפו במפגש: שני פלג, יעקב ביטון, מרים גולן, עדיה גודלבסקי, יהוא ירון וסיוון הר-שפי.
יאיר הורביץ, צילום: אמנון ויינשטיין
משוררת ניאו חסידית
נעמי חשמונאי נולדה ב-1984 והיא מגיעה מהקהילה הברסלבית, מתעמקת בתורתו של רבי נחמן ומופיעה עם המוזיקה הבועטת שלה בפני קהל מעורב בכל רחבי הארץ. היא מתגוררת בחיפה, שבה גדלה, ומגדלת בה את שלושת ילדיה הקטנים הלומדים במוסדות של חוזרים בתשובה. היא עצמה גדלה במשפחה דתית-לאומית והתחנכה באולפנה. אלבומה הראשון, "שמונה שורות", שיצא ב-2016, ובו עשרה שירים שכתבה והלחינה, זיכה אותה בפרס שר החינוך לתרבות יהודית בתחום המוזיקה, לצד אביהו מדינה. חשמונאי מגדירה את עצמה ”ניאו-חסידית" ובימים אלה היא עובדת על ספר השירה הראשון שלה.
מתי היה המפגש הראשון שלך עם שירה?
"המפגש הראשון היה בבית הספר. שיעורי הספרות היו השיעורים האהובים עליי, כאלה שמצאתי בהם עניין אישי. הייתה לי מורה נהדרת לספרות שזיהתה אצלי להט פואטי ורשמה אותי למיונים לתוכנית מיוחדת מטעם משרד החינוך, סוג של מחנה קיץ למשוררים צעירים. אפשר לומר ששם התרחש המפנה במעמד שתפסה השירה בחיים שלי כקוראת וככותבת".
מה זאת שירה בשבילך?
"המיצוי הנעלה ביותר של השפה וגם שעשוע גדול. מהורטיוס עד חזי לסקלי. נאמנות עלי מגוון השיטות".
נעמי חשמונאי, צילום: אבי ג'ימי בן זקן
מה מניע אותך לכתוב?
"יש תחושת חוב, זה יותר חמור מסתם צורך, כי נלוות לזה אשמה כשהשיר לא נכתב או כשהוא נכתב אבל גרוע".
"שירה עושה חלון לאלוהים"
את מרגישה את עצמך משוררת?
"מכיוון שהספר עדיין לא יצא לאור אני מרגישה לפעמים קצת מבוכה לומר שאני משוררת. וכנראה שגם אחרי יהיה לי לא נוח. השיר הראשון שפרסמתי, שהוא לא פזמון, זכה מיד לתשומת לב מאוד גדולה, אחריו היה לי קשה לפרסם עוד שירים. אי נחת שקשורה לחרדה כעמדת מוצא ולצורך האובססיבי לדייק".
מי היה המשורר או המשוררת הראשון שקראת?
"נדמה לי שזה היה דן פגיס".
ציטוט אהוב במיוחד מתוך השירה?
אבות ישורון מצחיק אותי:
"העורבים ברחוב,
אין להם שם טוב
אין להם שם רע
בגלל הקרא קרא"
עדיה גודלבסקי, צילום: שלומית כרמלי
מה עיצב את זהותך כמשוררת? מה ההשפעות שלך?
"השפעות מגוונות. הנביאים, ספרות אפוקליפטית על בתי השיר המלהיבים שלה, וולך, רביקוביץ, חדוה הרכבי, דליה הרץ לפרקים, יאיר הורביץ הוא אח וחבר, אבות ישורון, ויליאם בלייק, וולט ויטמן, פסואה. מעצבים גדולים של היחס שלי לשפה אם כי ל'שימושים' נבדלים: צלאן, בורחס, שלונסקי וצ'סטרטון".
איך יקראו לספר השירה הראשון שלך?
"'לעמוד על כוכב', שמו לקוח מתוך אחד השירים בספר. כנראה הכי קשה לי כשאני לא מבינה. כבר תקופה שאני על מצגות של כל מיני פרופסורים ממכון ויצמן בשביל ליישב בשכל כל מיני תיאוריות ומושגים במדעי החלל, זה לא הועיל מי יודע מה וכבר רשמתי בגוגל 'מורה פרטי לאסטרונומיה'. בכל מקרה החלל כמו שהוא ממש אבל בעיקר כמשל מעסיק אותי, והפער העצום שאני חווה בין הרצון להיות חלק מהעולם לחוסר היכולת לעתים קרובות לממש כזו השתייכות. הרבה מהשירים עוסקים בדרך כזו או אחרת במה שהוא ניסיון להבין, או בכאבים שקשורים עם העולם הזה שכדי לסבול אותו צריך לפעמים להתרחק אפילו עד הקצה של הכוכב".
מה מצאת בעולם השירה? מה גילית דרך השירה על העולם או על עצמך שלא ידעת קודם?
"אני עדיין נאיבית ביחס שלי למה שמילים יודעות. שירה בעיני כשהיא שירה גדולה עושה חלון לאלוהים".
שני פלג, צילום: נאטישה שפלר
"הורביץ הוא משורר סוד"
בשיר שלך "אישה עם כיסוי ראש", בו את מותחת ביקורת על היחס לאישה בציונות הדתית ובציבור החילוני גם יחד, צפו בסרטון יותר מ-200 אלף איש. את מגדירה את עצמך פמיניסטית?
"השיר הזה שעבורי היסודות הפוליטיים והמגדריים שבו הם רק רובד אחד שלו, הוא בעיקר שיר אישי מאוד, כזה שגם נזרקו בו כמה נבואות בכל הנוגע לחיי הפרטיים. אני פמיניסטית, וכשמרגישה שיש לי מה לומר מתבטאת בפולמוסים ציבוריים, אבל לא כתבתי את השיר הזה כמניפסט מגדרי או דף מסרים של מועצת הנשים הגדולה. בכלל הגישה שרואה בשיר 'מסר' היא כזו שיש לי הסתייגות ממנה. שירה עבורי היא קודם כל צורה של אמנות, בעיניי הנעלה ביותר. יש אסתטיקה של הלשון, יש מנגינה, יש משחק, יש רוח, יש שבירה".
מיהו הקורא\ת שלך?
"הקורא הוא ערפל. אני יכולה לפעמים לשער על בסיס עניינים צורניים ותוכניים מי יתחבר יותר למה שאני כותבת ומי פחות, ועדיין כל זה נגוע בסוג של כלכלה שלא תמיד תואמת את מה שאפשרי לשירה לפעול על בני אדם שונים לגמרי. העיקר שיקראו".
את משתתפת ב"ציפור כלואה", מחווה רב-תחומית ליאיר הורביץ,בעבר גם ביצעת את "שיר ילדים" שלו, במופע מחווה בלבונטין 7.למה דווקא הוא?מה מחבר ביניכם?
"הורביץ הוא בעיני משורר סוד. יש לזה כמה טעמים שקשורים באסתטיקה הלשונית שלו, היכולת לצייר תמונה מנטלית בכלים מצוחצחים, או השימוש ביסודות ומוטיבים שחלקם קשורים בעולמות פנסטסטיים והזייתיים הופכים את השירה שלו בחלקים נרחבים שלה לבלתי מיידית ולכזו שדורשת השתהות. אני מאוד אוהבת את זה. הוא ממשוררי העברית האהובים עליי ו'שיר ילדים' הוא שיר שמרגש אותי בלי גבול".
מה דעתך על מה שקורה עכשיו בשירה העברית?
"יש תחושה של התעוררות גדולה. יוזמות ספרותיות, חבורות שירה, כתבי עת מתחרים, אמוציות, אפילו להט משיחי. להוציא את הפעמים שבהן יש ירידה מכוערת לפסים אישיים אז זה אפילו מצחיק אותי".
מה החלום הבא שלך בתחום השירה?
"אני כותבת איטית או לפחות זה הרושם הרע שעשיתי על עצמי עד כה. החלום הוא פשוט עוד שירים".
הבדידות אצלי במרפסת
עומר ולדמן נולד ב-1994 וגדל בתל אביב. בגיל 17 פרסם לראשונה שיר במוסף "תרבות וספרות" של "הארץ" ומאז פרסם שירים, פרוזה, רשימות וביקורות בעיתונות היומית (הארץ, ידיעות אחרונות, מעריב) ובכתבי עת (הו!, הבה להבא, מאזניים, עיתון 77 ועוד). ב-2016 קיבל את פרס שרת התרבות למשוררים בראשית דרכם ואת פרס הרי הרשון. ספר שיריו הראשון, "חינוך גופני", ראה אור השנה בהוצאת הקיבוץ המאוחד.
עומר ולדמן, צילום: טל שחר קנוהל
מתי היה המפגש הראשון שלך עם שירה?
"בגיל 11, כששמעתי את האלבום של ערן צור ושותפיו משירי יונה וולך, 'אתה חברה שלי'. משהו בשירים שקשה לי לשים עליו את האצבע - אולי הדרמטיות הדווקאית שלהם, אולי אופן ההגשה, בעיקר בלחנים של רונה קינן - גרם לי להתחיל לכתוב חיקויים של וולך במחברת קטנה. ומשם הלכתי לכיוונים אחרים".
מה זאת שירה בשבילך?
"היכולת לומר דברים שלא הצלחתי לומר בדרך אחרת. היכולת להיות חשוף בלי לוותר על מעטה של הגנה".
מה מניע אותך לכתוב?
"חוסר היכולת לומר דברים בדרך אחרת".
אתה מרגיש את עצמך משורר?
"לא".
מה אתה צריך כדי להרגיש או להעיד על עצמך שאתה משורר?
"הרגשה שהשירים עובדים, שהם עובדים לאורך זמן".
חדוה הרכבי, תמונת יחסי ציבור ומרים בניון, צילום: אבישג שאר ישוב
ציטוט אהוב במיוחד מתוך השירה?
"בגלל הערב שלנו חזרתי להתעסק ביאיר הורביץ, ולכן קל לי לשלוף עכשיו כמה משפטים שמדברים אליי במיוחד: "אַל תִּשְׁאַל שֶׁאֵינִי מְצַפֶּה אֶלָּא לְכָךְ שֶׁאֵינִי מְצַפֶּה, אַתָּה מֵבִין, אֲנִי אֵצֵא", "הַסִּימָנִים, לִקְרַאת הַיְּצִיאָה, מְטִילִים בּוֹ מוֹרָא", "הַבְּדִידוּת אֶצְלִי בַּמִּרְפֶּסֶת הִיא תְּהִלָּה שְׁמוּרָה" ועוד. הם מתכתבים עם הקובץ שאני עובד עליו בשנים האחרונות, אולי בגלל זה".
"השירה נותנת לי חופש"
מה עיצב את זהותך כמשורר, מה ההשפעות שלך?
"נדמה לי שהגורם המעצב הוא חוסר היכולת, או לפחות האתגר הגדול, לדבר על קשיים באופן גלוי וישיר. על זה הלבשתי את המשיכה שלי למוזיקה וללשון מעניינת, לא שגרתית ורבת רבדים. מי שעשה את כל זה - אבות ישורון, יאיר הורביץ, חדוה הרכבי, במובן אחר נתן זך - נכנס לליבי מייד וכנראה גם השפיע עליי. עד היום המורכבות הרגשית והלשונית היא הדבר שמושך אותי בשירה יותר מכול, אבל אני גם מעריך מאוד משוררים שמצליחים לכתוב שירים פשוטים וחזקים. ליתר דיוק - שירים שמצליחים לתפוס את הקוראים כבר בקריאה ראשונה, ואחר כך מתגלים בהם המעמקים. כנראה משום שמעולם לא הצלחתי לכתוב שיר כזה".
מאין בא שם הספר הראשון שלך "חינוך גופני"?
"בשיר 'כוח האמון' הזכרתי את המורה שלי לחינוך גופני בתיכון, אייל אמון, שחשבתי ששמו אֱיָל אֵמוּן, כלומר כוח אמון, ורק אחר כך התברר לי ששם משפחתו אָמוֹן, אבל הצירוף כבר נשאר בי. חיבבתי אותו מאוד. הוא באמת היה דמות לא שגרתית בבית ספר שכמעט כולם בו התאמצו להיות לא שגרתיים. היה מוריד אותנו לכפיפות בטן בזמן שניגן לנו בפסנתר שירים כמו 'נרקוד נשכח' או 'שדות של אירוסים' של שלמה ארצי, למשל. אחד הרגעים הזכורים לי ביותר מהתקופה ההיא קרה ביום הזיכרון בכיתה י"א, כשאייל אמון עלה על הבמה במדי רב סרן, העמיד אותנו בדום לקראת הצפירה - ואחרי הצפירה לא שחרר אותנו ולא אמר מילה, אלא ניגש לקלידים ושר את 'חוזה לך ברח' של אושיק לוי, ואנחנו תקועים בדום ומתאפקים שלא להתפוצץ מצחוק, ורק כשסיים לשיר שחרר אותנו.
"כל הגופניות שלו אז, במדים ובכובד הראש ובמאסיביות שלה, גרמה לי לראות במובן נוסף את הביטוי 'חינוך גופני'. ואחר כך, כשקצת התבגרתי, הצורך להתמודד עם הגוף, עם פגמי הגוף, עם הפער שבין רצונות השכל לרצונות הגוף ולמה שמצופה ממנו, התחיל להעסיק אותי באופן כמעט אובססיבי. למעשה השירים שלי נהיו אולי מעין מפלט מחינוך גופני, במובן ההשלמה עם הגוף או התאמתו לתחושות ולפחדים. ואולי הם דווקא היו חינוך לגוף האמיתי שהרגשתי שאני מדבר ממנו, הם אפשרו לו להתבטא. אני מרגיש שעדיין קשה לי להסביר את הדברים האלה בבהירות ומצטער על כך".
השיר הכי חשוב שכתבת עד כה, או הכי מצוטט?
״שאלה טובה... אולי 'שיר לדנה' כי הוא מופיע בגב הספר וכי הוא קצר, בניגוד לרוב השירים שלי. 'למי חכלילות עיניים' גם צוטט כמה פעמים מהסיבה האחרונה".
מה מצאת בעולם השירה?
"חופש".
יהוא ירון, צילום: עומר מסינגר
"כשמאוימים מהשירה שלי, זה מכאיב לי"
מה גילית דרך השירה על העולם או על עצמך שלא ידעת קודם?
"משירים של אחרים - שאפשר להיות מביך בציבור, שאפשר להתפשט גם בלי קוביות בבטן, שאין דבר כזה שפה גבוהה. משירים שלי - שבסופו של דבר אנחנו באמת כותבים על שלושה-ארבעה עניינים בווריאציות שונות, והכתיבה עזרה לי לחדד את ההבנה שלי בהתרחשות העניינים האלה אצלי, שעד אז הייתה מופשטת יותר".
יש כאלה שהשירה שלך מציבה מולם מראה או אלטרנטיבה?
"יש כאלה שרואים בשירים שלי, בערפל שלהם, התנשאות או איוּם. הם מוותרים על השירים אחרי שלתחושתם לא הבינו אותם באופן רציונלי, לפחות לא בקריאה ראשונה, במקום לוותר לרגע על סוג כזה של הבנה כתנאי לחיבור אל השיר, ולראות את הרגשות שעומדים בלב השירים. אולי הרגשות האלה מרתיעים אותם, אולי הם דווקא חשופים מדי לפעמים. אולי הם פשוט לא מעניינים. זה מכאיב לי, בעיקר כי אני רוצה לדבר לאנשים. ואני לא מצליח לדבר אליהם בדרך אחרת".
מיהו הקורא שלך? עד כמה אתה מרגיש שאתה כותב בשביל קורא?
"אני כותב אך ורק בשביל קורא, אבל בשביל קורא ספציפי. בת זוגי, המשפחה שלי, חברים, אקסיות. אני לא מנסה להנגיש את הפנייה הזאת לקוראים נוספים, וכבר קיבלתי ביקורת על זה. כשהם מבינים אותי או מרגישים אותי בפעם הראשונה דרך השירים, זה שווה הכול. הבעיה היא שלא תמיד זה קורה, ואז השירים בדרך כלל לא מצליחים ללכת למקום אחר".
"שאמא שלי תגיד שהצלחתי"
אתה משתתף ב"ציפור כלואה"מחווה רב-תחומית ליאיר הורביץ, למה דווקא יאיר הורביץ, מה מחבר ביניכם?
"המורכבות הרעיונית והלשונית, חוסר הפחד שלו בעניין הזה, השפה שהיא עולם שלא התיישן דווקא מפני שהיה מנותק משפת המציאות הרגילה. זה מה שמושך אותי להורביץ. לצערי לא בטוח שגם השירים שלי מתאפיינים בכל התכונות האלה".
מה דעתך על מה שקורה עכשיו בשירה העברית?
"אני שמח שכבר אין מלוכות כמו פעם ושיש הרבה במות בכיוונים שונים. הייתי שמח גם אם כמה אנשים היו מורידים קצת את הפוזות ואת העלק-פאסון ואת הצורך הכפייתי בכבוד שלא יגיע".
מה החלום הבא שלך בתחום השירה?
"שאימא שלי תפסיק לומר: 'עד שלא תכתוב שיר שאני מבינה, לא תצליח' ותאמר לי: 'הצלחת'".
המפגש "ציפור כלואה", מחווה רב-תחומית ליאיר הורביץ תתקיים ביום חמישי, 5 בדצמבר 2019 בשעה 21:00 בבית אבי חי בירושלים במסגרת פסטיבל הספרות והשירה שיתקיים בין התאריכים 5-2 בדצמבר 2019 בבית אבי חי בירושלים. להזמנת כרטיסים: 02-6215900