כוכב המחול מבריטניה
 
לפני כעשרים שנה אסף רקדן להקת בת שבע דאז, חופש שכטר, את הפקלאות ועלה על מטוס ללונדון. לחופש, שעד אז היה בעיקר רקדן מבצע, הריקוד עצמו לא הספיק, והוא רצה לזרוק את עצמו למים העמוקים ולנסות את מזלו ביצירת מוזיקה. אבל תכניות לחוד ומציאות לחוד, וב־2003 כשהרגיש את הדחף גם ליצור, החל שכטר לטפטף יצירות מחול, שלרובן גם כתב את המוזיקה. כמעט מיד עורר את סקרנות הקהל והמבקרים, כשב־2008 הקים להקה משלו, מטפח סגנון אינטנסיבי שיש בו כוח בלתי מוכחש.

כיום שכטר הוא אמן שותף בתיאטרון הלונדוני היוקרתי סדלרס וולס. ההפקות שלו נחשבות לרווחיות, הוא מציג קריירה רותחת, ונחשב לאחד מהכוריאוגרפים הבולטים בבריטניה. גילויי ההערכה של הבריטים כלפיו הגיעו לשיא כאשר ביום הולדתה הרשמי של המלכה בשנת 2018, הוענק לו התואר OBE - קצין מסדר האימפריה הבריטית.

ב–2010 כתבה מבקרת המחול של הגארדיאן, ג'ודית מקרל, על העבודה שלו "אמא פוליטית": "שכטר מבקש מאתנו לחשוב מחדש על ההיסטוריה של העולם. חייבים לאהוב את השאיפה הזאת".

כחלק מפריצת הדרך שלו, הוזמן שכטר ליצור לכמה מהלהקות החשובות ביותר בעולם, בהן "ברן בלט" השווייצית, "קנדוקו" הבריטית, "סידר לייק" האמריקאית ו"קארט בלנש" הקנדית. חודש אחרי שהיה כאן עם "גראנד פינאלה" הוא חוזר לכאן באופן עקיף, כשבתחילת ינואר תופיע בארץ להקת המחול אטרבלטו, שנחשבת להקה מובילה בתחום המחול העכשווי באיטליה, בתכנית ובה שלוש יצירות. אחת מהן, "זאב" היא עבודה מוקדמת של שכטר.


אנטיתזה, צילום: Nadir Bonazzi


להקת זאבים אלימה
 
ספר מעט על היצירה "זאב"

"'זאב' מבוססת על עבודה שנקראה במקור DOG ונוצרה לפני 13 שנה עבור הסקוטיש דאנס תיאטר, והייתה ההזמנה הראשונה שקיבלתי ליצור עם להקה שאינה שלי. בזמנו, הייתי בתחילתו של חיפוש עולם שקשור בהתאגדות חברתית, מקום של התנסות בריסוק עולמות של האחד מול האחר, דרך חיפוש של פיזיות וקומפוזיציה בחלל. מדובר בעבודה מאוד פרגמנטרית, יצירה עם דרייב כלבי שבה הרקדנים נעים כמו להקת זאבים פראית ואלימה העוברת לסירוגין בין הגברים והנשים. בגרסה הנוכחית הוכפל מספר הרקדנים."
 
מה משכנע אותך לתת יצירה ללהקה אחרת שאינה שלך?

"זה בדרך כלל שילוב של כמה אלמנטים: איכות הלהקה עצמה והרקדנים שלה, התזמון, והתשובה לשאלה כמה אחוזים ממהות העבודה ישתמרו במעבר או בתרגום. ברור לי שהאחוזים, יחסית ללהקה שלי שבה אני עובד עם רקדנים במשך שש עד עשר שנים באינטנסיביות אינם גבוהים, אבל יש עדיין ערך בעיניי בהעברה של העבודה לאחרים, בחשיפה שלה לרקדנים אחרים ולקהל אחר, בעיכול שלה על ידי מבצעים אחרים. כל אלה הן התנסויות שיש בהן ניסוי מעניין גם לי וגם ללהקות האחרות."
 
בדרך כלל אלה יחסים ארוכי טווח?

"תלוי אם היה ביני לבין הלהקה קליק. אבל אי אפשר באמת לדעת עד שמנסים." 
 

אנטיתזה, צילום: Nadir Bonazzi


"כשהעבודה חדשה, אני יותר רכושני"
 
איך משחררים יצירה הלאה?

"יש בכוריאוגרפיה אלמנט חזק של איבוד שליטה, בהסוואה של שליטה מלאה. העבודה תמיד נמצאת בידיהם של הרקדנים, בין אם הם אלה ששייכים ללהקה שלי ובין אם הם רקדנים של להקה אחרת. האימון שלי הוא לנתק בין עצמי לבין העבודה, או מה שקורה איתה, או מה אנשים עושים איתה, או מה שאנשים אומרים עליה. האימון הוא להבין שהעבודה אינה משליכה עלי, כי בזמן שהיא מתרחשת אני כבר לא שם, אני נמצא רחוק באיזה חדר. ברור שיש לי השפעה על העבודה, כמובן, אבל היא מושפעת מעוד הרבה דברים, והיא איננה מקרינה עלי. אז האימון נמצא בשחרור. אני מודע לזה ששחרור זו מילה גדולה, וללא ספק הביצוע מאתגר."
 
אתה רכושני ליצירות שלך? יש יצירות שלא תיתן?

"יש לפעמים. זה גם תלוי מתי. כשהעבודה עדיין רכה וחדשה, אני יותר רכושני. כשהזמן עובר אני קצת יותר ותרן ואז אולי ההתנתקות יותר קלה. אני שואף לשמור על פרופורציות אבל כמו שאמרתי, הוויתור חייב לקרות כי אני לא מבצע את העבודות שלי ומרגע היוולדן הן בידיהם של רקדנים, טכנאים, מוזיקאים וכולי. יש הרבה מסביב שמחזיק את המרכז." 
 

אנטיתזה, צילום מימין: Alfredo Anceschi . צילום משמאל: Nadir Bonazzi



ראיתי אותך בסרטוני וידאו עובד בסטודיו עם הרקדנים של אטרבלטו. מה אתה מחפש? מה אתה מוצא?

"בגדול אני תמיד מחפש את האלמנט האנושי, הפשוט. כמובן יש חיפוש גם של איכויות תנועה, אבל הם שם לשרת את ההגעה לתחושות אנושיות. רקדני הלהקה שלי מודעים וערים לחיפוש הזה, ועם רקדנים הלהקות אחרות זה יותר מאתגר."
 
דיברת על שחרור, כמה אתה נכון לפירוש של הרקדנים?

"שאלה מסובכת ומורכבת. אני פתוח חינוכית לפירוש שלהם, כל עוד הוא עדיין מתרחש בעולם ובאטמוספירה המדוברת ביצירה."


אנטיתזה, צילום: Nadir Bonazzi

להתחכך באנרגיה
 
בעבודה עם להקות אחרות, מי מדגים? אתה או הרקדנים שלך? זה משנה?

"גם וגם. אני חושב שזה כן משנה, ולמרות שאני סומך על הרקדנים שלי לגמרי, הם תמיד יעבירו הלאה את הגרסה שלהם. וזה משהו שכיום אני צריך לקבל כי זמני מאוד מוגבל בשנים האחרונות. אבל אני כן מנסה לבקר כל להקה לכמה ימים כדי להתחכך באנרגיה שלה ובאנרגיה של הרקדנים אחד של השני." 
 
איך זה לעבוד עם רקדנים שלא בהכרח הפנימו את השפה שלך? מה אפשר ללמוד מזה?

"זה מאתגר אותי לפשט את התקשורת שלי, ולהגיע לפואנטה בצורה יותר ישירה. זה גם מדגיש לי מה יותר חשוב לי, ומה סדר העדיפות שלי בכל תנועה ומקום. יש בתהליך הזה גם איזה אלמנט של מיקוד. אבל בהחלט גם תסכול."
 
כשזו לא הלהקה שלך הפירוש והביצוע תמיד ילקו מבחינה מסוימת?

"הביצוע תמיד לוקה כי מדובר בבני אדם. בני אדם, אל מול הפנטזיה שלי, החלומות שלי והתקוות שלי. אבל באיזשהו מקום יש משהו יפה בלקות הזאת. זאת שאלה מורכבת. אבל התשובה היא, שלעולם הביצוע יהיה יותר רחוק מהכוונה פשוט כי זו להקה אחרת. אך כמו שאמרתי קודם זו שאלה לא פיירית כי הרקדנים בלהקה שלי עובדים איתי, קשה, במשך שנים ארוכות. זה מימד אחר שבו גוף שלהם כבר מהיר יותר מהמחשבה."
 
איך היית מגדיר את תהליך המסירה, האם יש במעבר הזה גם יצירה מחדש או רק אדפטציה?

"זה מאוד מפותל. במקרה של להקת ארטבלטו – כן, הייתה פה אדפטציה." 
 

חופש שכטר, צילום: Hugo Glendinning

"יצירה של ישראלים בחו"ל תמיד תהיה פוליטית"
 
מקום משנה את הטמפרטורה של היצירה?

"כן. מצד אחד, אני יוצר כמעט תמיד מתוך אלמנטים שקשורים במוטיבים של ישראליות. מצד שני, ישראלי לא צריך לשים את המלה 'פוליטי' בחו"ל בשביל שהעבודה שלו תהיה פוליטית."
 
מה היה קורה ליצירות שלך אם היו רוקדים אותן רק רקדנים ישראלים?

"לא יודע. ככוריאוגרף נקודת המבט שלי כוללת את חוויית הגדילה בארץ. זה הבית שבאתי ממנו."
 
אחרי שהופעת כאן לאחרונה עם ״גראנד פינאלה״  יש לך תכניות לחזור לכאן יותר?

"כרגע אין לי מושג."
 
אתה מאמין שהיצירות שלך כל הזמן נמצאות בהתהוות, בעדכון, או שהן מקובעות כבר אחרי שיצרת אותן והן עלו על במה?

"הן לא מקובעות. העדכון יכול לבוא גם מכיווני, וגם פשוט בגלל שהרקדנים משתכללים בביצוע, משתפרים, מתעמקים ומעמיקים, דבר שיכול לשנות עבודה ללא היכר. לגרום לה להרבה יותר מ'לעבוד'." 
 


אנטיתזה, צילום: Nadir Bonazzi


"לא מתגעגע לרקוד על הבמה"

בערב של אטרבלטו יעלו שלוש יצירות של שלושה כוריאוגרפים: יירי קיליאן, אנדוניס פוניאדקיס ואתה. עד כמה הקונטקסט, הנבחרת שאתה משתייך אליה חשובים לך?

"מאוד חשובים לי, ובהחלט משפיעים על הלך הרוח של הערב ועל חווית הקהל. אבל רק לעיתים רחוקות זה נמצא בשליטתי."
 
אתה מתגעגע לריקוד על במה?

"לא. אני כבר לא רקדן מקצועי. אני לא רוקד כל יום."
 
אם היית יוצר מחול המבוסס על קורות תהליך היצירה שלך בשנים הארוכות שאתה חי בבריטניה, מה הייתה תמונת הפתיחה?

"וואו. תלוי ביום. אבל משהו שקשור במישהו שעומד בגשם - נמצא בין הקושי והמאבק שבזה, לתענוג שבזרימה."

 

אנטיתזה, צילום: Nadir Bonazzi

המופע יעלה ב-2-1 בינואר 2020 ב-20:00 וב-3 בינואר ב-13:00 בבית האופרה המשכן לאמנויות הבמה בתל אביב, ב-4 בינואר ב-20:30 באודיטוריום חיפה וב-5 בינואר ב-20:30 בתיאטרון ירושלים. להזמנת כרטיסים בתל אביב: 03-6927777, להזמנת כרטיסים בחיפה: 9300*, להזמנת כרטיסים בירושלים: 6226*

לרכישת כרטיסים

לרכישת כרטיסים במשכן האמנויות תל אביב