מוזיקה - סיכום פסטיבל פליציה בלומנטל

יוסי שיפמן מסכם את פסטיבל המוזיקה פליציה בלומנטל במוזיאון תל-אביב – פסטיבל שמתייחד בחשיבה רעננה ומקורית על מוזיקה קלאסית. איך היה? היה 10.

בדרך אל "המשהו האחר"

בשבת האחרונה נשמעו צלילי הסיום של פסטיבל פליציה בלומנטל 2006. שמונה שנים קיים הפסטיבל הזה בינינו ובדרכו, מנסה בהתמדה לפרוץ דרכי הגישה לקהל חדש ואחר, מתוך רצון לקבע את שמו הארוך והלא קליט בתודעה. בינתיים, אפילו יצפאן מערוץ 3 למד להגיד "ספטיבל פליציה בלומנטל" ללא גמגום. אבל כל אלה הם עניינים משניים. העיקר הוא במקוריות וברעננות החשיבה של מארגני הפסטיבל, המוצאים בכל פעם דרך אל "המשהו" האחר, השונה, שלא קיים בסדרות קונצרטים טובות ומעולות ככל שתהיינה.

אחרי מופע הטעימות של הערב הראשון - מופע חינמי שבו הקהל שעוד לא רכש כרטיסים מוזמן להקשיב לראות דוגמיות מן המופעים - נוצרה כבר ציפייה גדולה ולערב הגדול הראשון של הפסטיבל - שירי נעמי שמר בביצוע מקהלה, אזלו כל הכרטיסים מראש (אל דאגה, הוא עוד ישוב).

אחדים מן הקונצרטים התקיימו בגלריות השונות במוזיאון. מדי פעם צץ הוויכוח האם הגלריה היא חלל שכולו קודש לתמונות תלויות או מיצגים נעים, או שאפשר ורצוי לשלב בו גם אמנויות במה שונות. אחרי שנות שקט רבות שבה המוזיקה להתנגן בגלריות וזה עושה רק טוב. אילו ידעו קירות המוזיאון לדבר, הם היו מספרים על כך שכבר בשנות השבעים של המאה הקודמת, חגגו הגלריות ב"סאונדים" ובמופעים יוצאי דופן שהשלימו או היו ניגוד מבורך למתרחש על הקירות. אני הצצתי לקונצרטים קטנים ולשירה בציבור "מִתָווים מִתָווים". בתכנית: מוצרט, באך וכאלה, עם מנצח ועם פסנתרן שניגן על "סינתי" בתנאי שדה. אבל החוויה היא חוויה והאווירה עושה את ההבדל.

בארוק של המאה ה- 21

אנסמבל ארפג`אטה הופיע בפסטיבל בשני קונצרטים. אנסמבל כלים עתיקים שהקימה נגנית התיאוֹרבּוֹ (לאוטה שקבלה מנת-יתר של הורמון גדילה) כריסטינה פלוהר, מלמד אותנו להקשיב מחדש. על הבמה מצבור כלים עתיקים: תיאורבו כבר אמרנו, גיטרת בארוק, ויולון (כינור קטן), קורנט (חצוצרה מעץ עם צליל חד), פסלטריון - בן דוד קרוב של הקאנון המזרחי או הצ`מבלו הצועני שמנגנים בו על מיתרים המתוחים במקושים, צ`מבלו וכלי הקשה כולל מעין טנבור. בקונ צרט הראשון של האנסמבל "אמנות האלתר" נמצאות במרכז הבמה - זמרת סופרן לוסילה גלאתי ואנה דגו, רקדנית. בק`ונצרט שנערך למחרת, "סבל מתוק" מצטרף לאנסמבל זמר הקונטרה טנור פיליפ ז`רוסקי.

אלו הנתונים. מזה אפשר לרקוח קונצרט נאה, שמרני ומסודר של מוזיקה עתיקה עם ארבעה כיווני אוויר ושמונה כיווני שעמום. אבל לא אצל הגב` פלוהר. מה שהיא הצליחה להראות לקהל שהלך והתחמם לקראתה, שהאופן שבו עושים מוזיקה הוא לא משהו שרשום אצל משהו בטאבו. עם נתוני פתיחה מעולים, שכן כל מי שהיה על הבמה, ללא יוצא מהכלל היה באיכות סולנית, היא רקחה מופע רצוף חי, משעשע ובעיקר חכם. היא האריכה לנגניה את תוקף השיטוט המוזיקלי והללו סחבו אותנו בקונצרט בארוקי, למתחמי הג`אז, שמעתם כבר זמר קונטרה טנור שר ג`אז? תודו שלא. ועוד כזה שמנענע ישבן צנוע מידות, ומפיק יהלומים מגרונו. זהו ז`ארוסקי. לוסילה גלאצי סחבה אותנו לרחובות נפולי מבלי להוריד את רמת האמנות שלה לגובה המדרכה. אני אפילו לא אכנס לפרטים, אבל ניתן לומר בביטחון מלא שהמוזיקה של הארפג`אטה מדברת בגובה העיניים לפלצנים של המוזיקה הקלאסית, לבעלי הלב החם של המוזיקה החסידית, לנעים באי נחת על מושבי האולמות הקלאסיים, למאזיני מוזיקה הים תיכונית והערבית, לממלאי הפארקים במופעי מוזיקת עולם, ולמי ששותים בירה בין קטע לשני במועדון ג`אז אפלולי. הגב` פלוהר הקפיצה את המוזיקה של המאה השבע עשרה עמוק לתוך המאה ה-21 וגילתה למי שעדיין לא יודע שמוזיקה היא מוזיקה היא מוזיקה, בחכמת ההגשה של האנסמבל ושל כל אחד מאמניו ובמכלול.

מסע הרפתקאות באסטוניה

אחריה צנחו לבמה היישר מטאלין, בירת אסטוניה, חברי מקהלת "ווצ`ס מוזיקלס" (קולות מוזיקליים) עם המנצח והזמר ריסטו יוסט, שהוא די ילד למען האמת, וגם נראה כזה. החבר`ה האלה הזכירו לנו את חווית הגילוי הראשונה של המוזיקה האסטונית שחווינו כאן לפני כעשוריים, והיטיבו עימה.

ביצירות המורכבות של ארווֹ פֶּרט ובשכפול מוזיקת העממים מעשה ידיו של וֶליוֹ טוֹרמיס (חלק זה של הקונצרט הושר עם חצאיות פליסה צבעוניות וחולצות "משכית" של פעם לַבּנות ובגדים שחורים ואדומים לַבּנים), יצאנו למסע הרפתקאות מופלא שבו גילינו אוצרות. התרשמנו מטכניקת זמרה פחות מוכרות ומיופי שבא מכוחה של אמנות ואמנות מוצנעת. בסוף הקונצרט הם גם פינקו אותנו בהדרן מקסים. "התרגעות" ("אם יש אי שם רחוק ..") המוכר מביצועים רבים מאסתר עופרים ועד בכלל, קיבל מן האסטונים מעמד של יצירת מופת בינלאומית.

פסטיבל שלא מהסס להמר

בשבת הגיע סופו של הפסטיבל ואף הוא הציע מגוון של סקרנויות. אלמה מושונוב (נכון, הבת של.. האחיינית של..), שאותה שמעתי גם ארבעה ימים קודם לכן בביצועי גרשווין, הראתה בשתי אריות מוצרטיות פוטנציאל גדול גם בקול וגם בדרמה עם יוני פרחי בעבודת ליווי מצוינת. אחריה פרחי ונגנים , חלקם מן מן הקאמרטה הירושלמית ביצעו חמישייה נמרצת של מוצרט וחתמה את הקונצרט יצירה נדירה - רקוויאם של מיכאל היידן (האח של) עם המקהלה מאסטוניה ורביעיית סולנים - שני ישראלים הטנור אסף כחולי והבריטון אלכסיי קנוניקוב, זמרת הסופרן האנגלייה , קתרין מנלי וריוסטו יוסט, המנצח של האסטונים בתפקיד האלט. עליהם ועל תזמורת שהוקמה במיוחד לאירוע ניצח ישי שטקלר ביצירה שיש בה הרבה מן המלהיב ומן החושף (מיכאל היידן שימש מקור השראה למוצרט ברקוויאם שלון שחובר עשרים שנה אחריו).

אז הנה עוד צל"ש שמגיע לפסטיבל, שטקלר, מושונוב, כחולי, קנוניקוב, פרחי - כולם שמות בדרך ל.. אבל הפסטיבל לא היסס להמר עליהם והמניות שלהם עלו.

אז ככה קצר ומהיר - עשו לעצמכם טובה, סמנו את אמצע מאי 2007 כבר מעכשיו - ארבעה ימים של מוזיקה שלא כדאי להפסיד, במרכז העיר, במוזיאון תל אביב לאמנות.

תכניית הפסטיבל המלאה
קונצרטים וסרטים בפסטיבל פליציה בלומנטל