מרתון צחוק נשי
 
"זה ערב של נשים צעירות, בועטות, שלא רואות אף אחד ממטר", אומרת חגית גינזבורג. "אם אתם רוצים לדעת איך נראית נשיות בשנת 2020, גם גברים וגם נשים, ובעיקר, לצחוק מלא - אז זה המקום שלכם."

והמקום, הפעם, הוא פסטיבל אישה בתיאטרון חולון שמתקיים, כמו בכל שנה, בשלושת הימים שלפני יום האישה הבינלאומי. בין ה-4 ל-7 במרץ יעלו על במת התיאטרון קולות נשיים בולטים בתחומי האמנות השונים, וביניהם גם ליין הסטנדאפ הנשי המצליח של גינזבורג, "נשי ותהני" שהתחיל לפני חמש שנים כערב חד פעמי והפך להצלחה שממלאה היום אולמות ברחבי הארץ.

"התחלתי את הליין הזה כמה חודשים אחרי שהתחלתי לעשות סטנדאפ בעצמי, בגיל 32", מספרת גינזבורג. "פשוט נמאס היה לי להגיע לכל מרתון סטנדאפ בכל מועדון ולגלות שם תמיד 15 גברים ואישה אחת, מקסימום שתיים, אם החליטו לפנק. אמרתי לעצמי שאין מצב שאין הרבה סטנדאפיסטיות טובות.

"האמת שאין הרבה, אבל החלטתי שאני עושה ערב חד פעמי שהוא מרתון רק של נשים. היה כל כך כיף שהמשכתי עם זה עוד והמשכתי והמשכתי והמשכתי, ואחרי ארבע שנים במועדון 'הסטנדאפ פקטורי' ובכל מיני מקומות ברחבי הארץ הבאנו חברת הפקה חיצונית ועכשיו אנחנו מופיעות באולמות בכל הארץ. זה כבר עבר את השלב של מועדונים ובארים." 
 
 

"קשה להיות אישה סטנדאפיסטית"
 
"נשי ותהני" מכיל קאדר של שמונה סטנדאפיסטיות קבועות, הכולל את דורון רהב, נגה ד'אנג'לי, נועה מנור, מרינה אקילוב, יונה קפח, סיגל כהנא, לירית בלבן וכמובן, גינזבורג עצמה. לכל הופעה יוצאות ארבע מתוכן. ל"פסטיבל אישה" מגיעה גינזבורג עם לירית בלבן, מרינה אקילוב ודורין קריו שמייצגות, כל אחת,  קול נשי אחר.

"אני הרווקה המזדקנת", אומרת גינזבורג, " יש כמה שהן אימהות לילדים קטנים, יש אחת שהיא דתייה וגם רווקה, יש אימא יותר מבוגרת לילדות מתבגרות, יש כל מיני. כל אחת עם האג'נדה שלה, עם הסגנון שלה, עם ההומור שלה."

אמרת קודם שבינתיים גילית שבאמת אין הרבה סטנדאפיסטיות טובות. למה זה ככה?

"אני חושבת שעד הכמה שנים האחרונות נשים פחדו להיות סטנדאפיסטיות. סטנדאפ זו תעשייה גברית, מיזוגנית, שוביניסטית. לא קל להיות אישה במועדון סטנדאפ. זה מאוד קשה. הקהל היה מאוד שיפוטי. היום הוא הרבה יותר פתוח אבל עדיין קשה לקהל לראות אישה על הבמה, במיוחד אם היא חס וחלילה רחמנא ליצלן מעזה להיות גסה. גם סטנדאפיסטים גברים הרבה פעמים לא יודעים איך לאכול אותך. בשנים האחרונות זה מאוד משתנה. יש עלייה של סטנדאפיסטיות אמריקאיות מדהימות, זה הולך ומשתרש. יש את הליין שלי, אבל רק בשנתיים שלוש האחרונות יש יותר ויותר נשים שמעזות לעשות סטנדאפ. וכדי להיות ממש טובה ומקצועית זה לוקח זמן. צריך לפחות שנתיים של עבודה קשה עד שאת נהיית ממש טובה. אז החדשות עדיין לא מספיק מוכנות." 
 

 
דורין קריו, נשי ותהני. מקור: אתר הפסטיבל

על דייטים גרועים והקפאת ביציות
 
את עצמך עלית לראשונה לבמה כסטנדאפיסטית בגיל 32

"היה לי חלום להצחיק אנשים ולקח לי הרבה מאוד שנים להבין שהפורמט שמתאים לי זה סטנדאפ. כשהייתי מאוד צעירה רציתי להיות שחקנית ומהר מאוד הבהירו לי שאני לא מספיק יפה ולא מספיק רזה בשביל להיות שחקנית. בינינו אני גם לא שחקנית כזאת טובה. והמון שנים נמנעתי מלעלות על הבמה. הייתי ממש בטראומה מבתי ספר למשחק ודברים כאלה.

"ב-2014 נתקלתי בפוסט בפייסבוק של מישהי שכתבה שהיא נרשמת לאיזה ערב חובבים כזה, ואמרתי, מה, אם היא יכולה לעשות סטנדאפ גם אני יכולה לעשות סטנדאפ! ונרשמתי גם אני, ומהרגע הראשון הרגשתי שזה המקום שאני צריכה להיות בו. זה לא רע להגיע לסטנדאפ בגיל יותר מבוגר. למרות שאני עושה את זה רק חמש שנים אני נמצאת ברמה של הרבה שנמצאות בזה כבר עשר שנים בגלל שהגעתי יותר בשלה ויותר בוגרת.

"אני מרגישה שיש לי זכות להצחיק אנשים. אני מאוד אוהבת את היכולת שלי לקחת דברים נורא נורא כואבים ולהפוך אותם למצחיקים. יש לי גם סדנה שבה אני מלמדת אנשים איך לעשות את זה. כי הומור זה כלי מדהים. הוא שופך אור על כל דבר חשוך, על כל פינה אפלה בנפש. זה חופש מטורף. אני גם נותנת ככה לגיטימציה להרבה נשים שאולי מרגישות רע עם עצמן, כשהן שומעות ממני על להיות רווקה בגיל 37, על זה שהקפאתי ביציות, על דייטים גרועים, והן מרגישות יותר טוב לגבי עצמן." 


לירית בלבן, צילום: ענבל מרמרי


סקסי מאדר פאקר

בשבועות האחרונים עלו לא מעט כתבות על האווירה השוביניסטית וההטרדות המיניות שחוות סטנדאפיסטיות במועדוני הסטנדאפ.

"באמת לא פשוט מה שקורה עכשיו", אומרת גינזבורג,  "אבל אני שמחה שכל הג'יפה יוצאת החוצה. אלה דברים שהיו צריכים לצאת כבר מזמן. אני חלק מהמאבק הזה ואנחנו לא נפסיק עד שהדברים כאן ישתנו ושהסטנדאפיסטים שפגעו יורחקו מהמועדונים."

וזה עוד לפני שדובר על הקושי הנשי לכבוש את התחום הזה מהבחינה האמנותית נטו

"יש מעט מאוד סטנדאפיסטיות באיי ליסט. רותם אבוהב, ליטל שוורץ, עדי אשכנזי, אורנה בנאי, הדר לוי שגם עשתה דרך מאוד יפה. ובגברים יש לך עשרות שהם באיי ליסט. שמרוויחים מאה אלף ש"ח לחודש. את נתקלת לפעמים בתגובות מאוד לא נעימות. במיוחד אם את לא מיינסטרים. אני לא מדברת על חמותי ועל בעלי, ויש לי גם בדיחות גסות לפעמים, וזה הרבה התמודדויות. קיבלתי כל כך הרבה תגובות לא טובות בהתחלה. אמרו שאני ממורמרת, ושאני לא מצליחה, ושאני לא נראית מספיק טוב כדי להיות על במה."

מרינה אקילוב, צילום: אילן ספירא

זה מאוד רחוק ממה שאני רואה בתמונות שלך, אם תסלחי לי

"אני אוהבת את איך שאני נראית. אני סקסי מאדר פאקר,  אבל אני לא איזה יפהפייה ואני לא רזה, וזה על הזין שלי. אני בחורה רגילה. לא כוסית על. אני חמודה, אני נראית סבבה, אני גם מתלבשת יפה, הכל סבבה. אבל כשאת עולה קודם כל מסתכלים איך את נראית, כי את אישה. את יודעת איזה סטנדאפיסטים מכוערים שמנים מגעילים שנראים כמו אשך עם עיניים יש? וככל שאתה יותר מכוער יש לך יותר סיכוי להצליח כגבר. לואי סי קיי, אחד הגאונים – בלי קשר לזה שהוא סוטה – נראה כמו אשך ג'ינג'י. הוא מכוער ממש. הוא ג'ינג'י שמן, רופס, לבן, אבל הוא גאון. לאף אחד לא אכפת איך הוא נראה.

"אבל גם זה הולך ומשתנה ביחס לנשים. היום זה תפס איזה טוויסט אחר שאם את נראית יותר מדי טוב חושבים שלא תהיי מצחיקה כי את כוסית. זה הולך לכאן ולכאן, ובשורה התחתונה את לא יכולה לרצות את כולם, אבל בסופו של דבר אנחנו ממשיכות לעבוד ולתת בראש, וזה מה שחשוב. כל הפרימיטיבים המיזוגנים הטפשים יכולים לקפוץ לנו." 


חגית גינזבורג, צילום: אמיר יהל


"הומור היה הנשק שלי"
 
ממתי את זוכרת את עצמך עובדת בלהצחיק?

"מאז ומעולם. בתור ילדה כעורה – ובאמת הייתי ילדה מכוערת. אבי ביטר הצעיר – הומור פשוט היה הנשק שלי. תמיד הצחקתי."

תסמונת הליצן העצוב?

"הצורך לעלות על במה ולהצחיק אנשים הוא צורך שנובע מלקבל אהבה, לקבל אישור, לקבל איזו שהיא הצדקה לקיום שלך. זה המון אגו, וכשאתה בא מהמקום הזה ולא אוהבים אותך, כשיש לך הופעה לא טובה – ולכולם יש הופעות לא טובות, גם להכי גדולים - אז זה יכול להרוס אותך. בגלל זה אני עובדת על לבוא ממקום של פשוט לשמח אנשים ולבוא ממקום של אהבה לקהל. אני לא באה כדי שיאהבו אותי אלא כדי לאהוב."

הדיי ג'וב של גינזבורג, שחיה היום ברמת גן, "העיר שרווקות עוברות אליה כדי למות", כהגדרתה, הוא עיתונות. היום היא עורכת המשנה במגזין "מנטה".

"אני עיתונאית מגיל 14. אני פשוט עובדת בעיתונאות כל החיים. גם כשגרתי בניו יורק עבדתי כעיתונאית. היה לי ניסיון להיות מלצרית בניו יורק. זה שרד יומיים עד שקלטתי שזה עושה אותי רעבה ושאני מעדיפה להיות הומלסית מאשר להשמין. זו הייתה התפיסה שלי בגיל 23."

של כולנו. ועכשיו כשאת רואה שחלומות מתגשמים, מה החלום הבא שלך?

יש לי כל כך הרבה חלומות. יש לי פודקאסט שהוא די מצליח ואחד החלומות הוא למסד אותו ולהשקיע בו יותר. אני נורא רוצה לכתוב סדרה, אני רוצה לכתוב ספר. לפני הכל אני כותבת. זו המהות של החיים שלי. אני מאוד רוצה ללמוד טיפול ולטפל באנשים באמצעות הומור, ובעיקר אני רוצה למצוא איזה טמבל אחד שאני אוכל לעשות איתו ילד. זה החלום הכי גדול כרגע." 


מימין:לירית בלבן, צילום: ענבל מרמרי,  חגית גינזבורג, צילום: אמיר יהל, מרינה אקילוב, צילום: אילן ספירא ו-דורין קריו, מקור: אתר הפסטיבל



מרתון הסטנדאפיסטיות "נשי ותהני" יתקיים ב-5 במרץ 2020 בשעה 22:00 בתיאטרון חולון. פסטיבל אישה יתקיים בין התאריכים 7-4 במרץ בתיאטרון חולון. להזמנת כרטיסים: 03-5023001/2/3 או בלינק