קוביות על מסך

הסגרי הקורונה השביתו למעשה כל פעילות אמנותית למעט פעילות אינדיבידואלית בבתי האמנים - פעילויות שהציפו את המרשתת בקטעים מוכרים בביצועים מקוריים כאשר זמר או נגן מקליט את עצמו בשניים עד חמישה קולות שונים, ועורך את התוצר הסופי לביצוע. 

מקהלות ותזמורות בקשו מהאמנים החברים בהן להקליט כל אחד את תפקידו והתוצאה נראו לעתים בעשרות רבות של קוביות על מסך המחשבים או הטלוויזיות. בבתים השונים. על פי רוב מדובר בנוסחים מקוצרים ליצירות מוכרות, אבל גם כל הפעלולים האלה לא יכלו להסתיר את העובדה הבסיסית שכל עוד אין פעילות אמיתית של אמנים הנפגשים ביחד עם או בלי המנצח לחזרות או לדיונים לקראת ביצוע יצירה לפני קהל, אין למעשה חוויה אמיתית של יצירה.

פנינו לשלוש נשים המנהלות פרויקטים מוזיקליים קלאסיים מצליחים – נעמי פארן מנצחת מקהלות מורן, ילנה באידק מפיקת קונצרטים במסגרת "פניני המוזיקה" ואלינור פלוטקין מנהלת מקהלת "מוזיקה אטרנה", וביקשה מהן לחלוק את תחושותיהן עם הקוראים.


נעמי פארן, צילום: נגה שדמי
 

"אי אפשר לשיר בזום"
 
את נעמי פארן, מייסדת, מנהלת אמנותית ומנצחת של מקהלות מורן (המותג הכולל את מקהלת מורן, צעירי מורן, קטנטני מורן, מקהלת ההורים והבוגרים, אנסמבל זמרי מורן ואנסמבל ססיליה), תפס איסור ההתקהלות לאחר קונצרט במוזיאון יעקב אגם בראשון לציון. "אישית הייתי אמורה להיות נוכחת בחמישה אירועים בחו"ל, לרבות אחת עם המקהלה," היא משחזרת. "מאז רשמית השתתקנו. בתוך השקט הזה המקהלה הספיקה להקליט שלושה שירים חדשים בפייסבוק, כשכל אחד שר בביתו ואחר כך החומר עובר לעריכה. לקראת יום הזיכרון לשואה ולגבורה הקלטנו את 'רקמה אנושית' של מוטי המר. לביצוע של המקהלה הוסיפה מישהי כאן בבית יצחק צילומים בשחור לבן, קטעי סרטים משנות טרם היות המדינה והנה בשל הנסיבות הקליפ הזה יזכה לחיים עצמאיים משלו. לטעמי החיבור מדהים."

"עוד יוזמה עצמאית ללא הדרכה של חברי המקהלה הצעירים הייתה ביצוע ל'לו יהי' של נעמי שמר, וגם היא כבר חורכת את המרשתת. באורח עקיף חברי המקהלה היו מיוצגים גם בטקסי הדלקת המשואות. אחד מילדי המקהלה השתתף פיזית בטקס ואחרים, לרבות מקהלת ההורים, צולמו באירועים הגדולים. מצד אחד לכאורה המקהלה נוכחת באירועים גדולים, מצד שני הפעילות היחידה המתאפשר כיום היא עבודה בזום."

אבל אי אפשר לשיר בזום.

"לכן אני לא בונה על שירה בזום אלא על השלמות ידע תיאורטי. הנושא הראשון הגדול שאנחנו עוסקים בו הוא יוהן סבסטיאן באך ואני מתמקדת במוזיקה הווקאלית שלו."

מדובר בהרצאות?

"הרצאות וגם שיעורי בית. חברי המקהלה היו צריכים להקשיב למוטט, לפרק או שניים מתוך קנטטה, לכוראל. להתוודע לסגנון, לבאך ולבארוק. במקביל הם לומדים את ה'סטבאט מאטר'. לפי תכנית העבודה המקורית היינו אמורים לשיר את היצירה בפסטיבל אבו גוש ביוני, אז בעצם הכל התחבר לי טוב מבחינת תקופה ותוכן. אנחנו עושים גם שיעורים ב'זום', שבהם אנחנו עובדים על עבודה פיזית עם נשימה. לגבי עבודת גוף, שבימים רגילים יש לנו בערך עשר דקות לעסוק בה, עכשיו מוקצבת לכל פעילות כזאת 40 דקות."

מצב מוזר.

"בהחלט. מצד אחד עצוב כי הכל השתתק בבת אחת, מצד שני אני רואה במדיה עבודות של אנשים שונים. גיליתי למשל את רישומי המוזיקאים של מירי שמיר שבדרך כלל עוסקת בהפקה וביחסי ציבור של מוזיקה, עבודות צילום של מוזיקאים ועוד. השקט אפשר חשיבה אחרת על דברים מוכרים."


הכנר היווני ליאונידס קוואקוס, רישום: מירי שמיר
 


"מנצלת כל הזדמנות לעשייה"
 
מה קרה עם התקציב? הרי מדובר באחזקה של שלושה גופים.

"זה החלק המדאיג, חברי הצוות המנהלי יצא כולו לחל"ת. הם לא מקבלים תמורה. גם הזמרים שבדרך כלל מקבלים תמורה לחזרות ולהופעות הפסיקו לקבל תמורה. עצרנו את הפעילות כדי לחסוך, כדי שנוכל לחזור אחר כך בבום. אבל אני אופטימית ללא תקנה. יום אחד אישה טלפנה ושאלה אם אני צריכה עזרה כספית וקבלתי תמיכה קטנה. זה מעורר השתאות. לעומת זאת מן המדינה לא קבלתי בינתיים כלום. הגברת שמובילה את התרבות בארץ עסוקה בדברים לגמרי אחרים. כשאני מסתכלת החוצה, אני חוששת ומודאגת, לא רואה את האופק כרגע. ולכן החלטתי שאנחנו, בבועה הקטנה שלנו במורן, נחזור להופעות על הדשא בבית העם ובבית העמים בבית יצחק או בישובים קרובים. מופעים לאימהות ולילדים, למה לא? אין לי בעיה להופיע ללא הגברה, מספיק לנו קיר מאחורי המקהלה. אני יכולה לעשות דברים גם כך."

וההופעות האלה תהיינה בתמורה לתשלום?

"בהחלט. תמורה תגיע מן הכפר עצמו או מן המועצה האזורית. נעשה משהו צנוע, אנחנו מתחילים כבר בפעילות הזאת לקראת חג שבועות הקרוב. זה יהיה מקומי. זמרי אנסמבל ססיליה מתכננים להופיע עם שירים ישראלים ויצירות ישראליות בהופעות בחוץ."

אז לרוב ההרכבים במורן יש פתרון גם בזמן הקורונה, נשארו רק הקטנים.

"הקטנים זו הבעיה הכי גדולה. אותם נחזיר לפעילות רק לאחר שנקבל את כל האישורים בינתיים הם עושים עבודות יצירתיות בזום. אני מחפשת כל אפשרות, כל הזדמנות לעשייה."


מקהלת מורן, צילום: נגה שדמי


מחכים לאור ירוק
 
אלינור פלוטקין מנהלת עמותת "קשת אמנויות" ואנסמבל מוזיקה אטרנה, נשמעת לא פחות אופטימית. "אנחנו בסדר. רק מחכים לקבל אור ירוק, ואנחנו כבר מוכנים לצאת לדרך." 

הפעילות שלכם היא בדרך כלל עבודה על קונצרט אחד או על אופרה. איפה  נעצרתם?

"הספקנו להעלות שני קונצרטים בינואר ובפברואר. היה לנו קונצרט ב-14 במרץ בבית ג'מאל וב-15 סגרו הכל. עכשיו גם אנחנו לא מצליחים להתארגן לחזרות. היום קבלתי מכתב הנחיות שגם המקהלה וגם הקהל צריכים לשמור על מרחק של כל כיסא שלישי מאויש, כלומר שני כסאות ריקים בין מאזין אחד לשני. זה נראה בעייתי. אבל למרות זאת אני מקווה שבמהלך השבוע הבא נשוב לקיים חזרות רגילות כי בסוף יוני יש לנו קונצרטים וגם אופרה."

מה כולל ההרכב שלך?

"22 זמרים לפחות במקהלה, בדרכך כלל יותר. הכל לפי הקונצרט. כשיש לנו אופרה למקהלה ולזמרים הסולנים מצטרף תמיד פסנתר ולעתים פסנתר ועוד ארבעה נגנים, שביחד כבר נחשבים לתזמורת."  

אלינור פלוטקין, צילום: אלינה קייטלין

מנין מגיע הכסף הציבורי שעוזר לכם להתקיים? 

"בתנאים המקובלים משרד הקליטה מסייע בהפקות אופרה. ואילו המקהלה מקבלת תקציב ממשרד התרבות ומעיריית ירושלים. נכון לרגע זה קיבלנו 40 אחוזים מן ההקצבה ויכולתי לשלם לזמרים עבור החודשים ינואר ופברואר."

מה התכניות המיידיות?

"אני מקווה להתחיל חזרות לקראת תכנית של שני קונצרטים תחת הכותרת 'אויבים או חברים', ובתכנית יצירות למקהלה של מוצרט ושל סליירי. עוד אנחנו מתחילים סדרת קונצרטים קאמריים באולם הקונצרטים המקסים ב'חצר סרגי' בירושלים, מקום שאסור לפספס."  


איך אתם שומרים על הקשר עם חברי המקהלה?

"אנחנו וה'זום' לא חברים. שומרים על שיטות הקשר הישנות - טלפונים ומפגשים. לא מזמן היתה לנו הופעה של המקהלה באירועי ה-9 במאי, הטקסטים לציון 75 שנים לניצחון על גרמניה. חברים במקהלה הגיעו מתל אביב ואחרי המופע נפגשנו אצלי בבית."

הצפייה קדימה אופטימית?

"מה אני אגיד לך, בשבילי השנים של מירי רגב כשרת התרבות היו הפסד ענקי לתרבות. אני מסתכלת קדימה רק בגזרה שלנו ומנסה לחשוב על מה שנספיק לעשות כל זמן שניתן, לפני שהאיומים על גל שני יתממשו. 
 

ילנה באיידק, צילום: מרק ניימן

רקורד מרשים
 
אלנה באידק, מייסדת ומפיקת עמותת 'פניני המוזיקה', היא בעלת רקורד הישגים מרשים. 25 שנות פעילותה כוללת 15 קונצרטים בחודש במנעד גיאוגרפי הכולל את כנסיית אוגוסטה ויקטוריה בירושלים, המתחם בלטרון, כנסית יוחנן הקדוש בחיפה והאמפי הפתוח על גג קניון עזריאלי בתל אביב. חשבון פשוט מראה שעד היום היא הפיקה יותר מ-4500 קונצרטים, כשפעם בחודש מתארחים בקונצרטים זמרים מחו"ל. 

מי הקהל של פניני המוזיקה?

"הקהל די מבוגר, בני 55 פלוס, באזור שמשיק או משתייך לקבוצת הסיכון. התפלגות הקהל נובעת מסוג המוזיקה בקונצרט. בקונצרטים של מוזיקה קלאסית הייתה נוכחות גדולה יותר של קהל ממוצא רוסי. לעומת זאת במופעי מוזיקת הפולקלור נראה לי שהיו כ-60% ישראלים ו-40% רוסים. מרכיב הקהל נבע בין היתר מן הארגונים הגדולים שאיתם אני עובדת כמו ארגון המורים והסתדרות המורים ועוד ארגוני עובדים."

איך אנשים ידעו על המופעים?

"הגרעין היה קהל קבוע שהגיע שבוע אחרי שבוע. אבל כמובן שהשקענו בפרסום בכלים שונים, לרבות דרך האינטרנט והרבה מאוד טלפונים."

ב"פניני המוזיקה" עבדתם לפי תכנית שנתית? 

"הכנו תכניות לשלושה חודשים קדימה, מסיבות ארגוניות: ניהול לטווח זמן קצר עדיף בעיקר כשאנחנו רוצים לשלב אורחים מחו"ל. למשל, שמירה על גמישות היא מאוד חשובה. היו שני מקומות שהתחייבנו ללוח עבודה שנתי, סדרת הקונצרטים בחיפה היא שנתית - מספטמבר ועד יולי וגם בעזריאלי הייתה התחייבות. הסיבות היו בעיקר טכניות, וקשורות למקום עצמו."  
 

ילנה באיידק וליאוניד פטשקה, צילום: יורי סוריץ


"אנשים צריכים מופעי מוזיקה"
 
הכל נעצר בבת אחת?

"לגמרי. הכי קשה כרגע שעד עכשיו אנחנו לא רואים מתי אפשר לצאת. אתמול הייתי אצל המוזיקאי ליאוניד פטשקה. ישבנו וחשבנו שבאוקטובר נעשה את פסטיבל הג'אז שלנו, זה שאנחנו עושים בכל סתיו על גג עזריאלי. כבר ברור לנו שהפעם לא נזמין אמנים מחו"ל כי אי אפשר לדעת אם יהיו טיסות וגם אם יהיו טיסות מי ירצה לטוס, אבל זו בעיה פתירה. יש בארץ מספיק אמנים שאיתם נוכל להרכיב תכנית לפסטיבל."

"היתרון של פסטיבל הג'אז הוא מובן - הוא מתקיים בחוץ. ייתכן שתהיה בעיה אם יגידו שהמרחק בין המאזינים יוכתב למימדים בלתי אפשריים. מספר המקומות באמפי הזה הוא 450, כלומר, מדובר באולם קטן. אם נמכור רק למחצית זה לא ישתלם."

תקציבית המדינה השתתפה בעבר בתכניות של "פניני המוזיקה"?

"במשך שנים עבדנו עם ועדת הארבעה - ארבעה משרדי ממשלה - לאמנים עולים, בראשות משרד הקליטה. איתם עשינו עבודה רצינית ובדיעבד זו הייתה קליטה של ממש. לאורך השנים השילוב של אמנים מקומיים ואמנים עולים, לפעמים היה שילוב שעלה לנו בעבודה קשה. באי רצון של צד זה או צד זה. בדיעבד פתחנו את הדלת להרבה אמנים אל הבמות שלנו ומשם הם המשיכו לבמות אחרות והצטרפו להרכבים ישראליים טובים. לעומת זאת הפניה שלנו למשרד התרבות לא נשאה פרי. ניסינו לקבל תקציב, אבל הם עשו לנו מבחן מאוד מוזר. במבחן ישבו נגנים ראשיים של תזמורות ובסוף האודיציה ההחלטה שלהם הייתה: 'אנחנו לא יודעים ולא בטוחים'. אז ירדתי מזה. לא חששתי כי האולמות שלנו היו תמיד מלאים, ולכן החלטתי שאין טעם לבקש יותר. עיריית ירושלים תמכה בנו בשעתה אבל זה היה מאוד מזמן. למעשה ברוב שנות הפעילות של 'פניני המוזיקה' אנחנו פועלים ללא תקציב ציבורי. ממוצע של 300 כרטיסים למופע כשמחיר הכרטיסים נע בין 100 ל-160 ש"ח. תעשה בעצמך את חשבון ההכנסות."   

ילנה באיידק, צילום פרטי

יש לך תחזיות של מה יקרה?

"אני חושבת שהקהל יחזור. הוא צריך לחזור אבל אני חושבת שזה לא יקרה ביוני ויולי. בסוף אוגוסט נוכל לנסות משהו במקום פתוח ובאוקטובר כאמור נעשה פסטיבל. מעשית אני בונה תכנית מסוף אוגוסט כי אפילו אחרי שנקבל אישור, ייקח לנו לפחות חודש עד שנעשה פרסום ונגיע מחדש לקהל שלנו. בכל פעם כשאני שומעת את כל ההגבלות, עם הכפפות והמסכות, אני רואה עד כמה אנחנו מתרחקים ממתן אפשרות לתת לקהל להיכנס לאולם, לשבת אחד ליד השני. אבל אין ברירה, אנשים יבואו. הם צריכים מופעי מוזיקה בלייב."