פתוח לכולם: המשורר, הסופר ועורך הספרות בנימין שבילי מארח בסוכות בבית הקונפדרציה מפגשי משוררים ומופעים מוזיקליים און-ליין. בין המשתתפים: אגי משעול, מורין נהדר, דב אלבוים, הדרה לוין, רוני סומק, דוד שולמן, ויסאם ג'ובראן ועוד
מסעות, נדודים וכמיהה
בניגוד לכל הסיכויים ועל אף התקופה, הקוצצת ללא רחם את רגלי אירועי התרבות בישראל ובעולם, החליט בית הקונפדרציה בירושלים למסד דווקא בימים אלה אירוע, לכאורה קטן ואנקדוטי, שהונח אשתקד על לוח השנה של שדה השירה העברית ויהפוך בחול המועד סוכות לפסטיבל של ממש.
"שירת אושפיזין", פרויקט שיזם ומפיק בית הקונפדרציה ומנהל אמנותית המשורר, הסופר ועורך הספרות בנימין שבילי, ייפתח ב-4 באוקטובר ובמשך שלושה ימים יקיים שלל מפגשי משוררים ומופעים מוזיקליים פתוחים און-ליין, ללא תשלום. דווקא בתקופה בה המרחב הציבורי מאותגר, מבקש הפסטיבל לארח קהל בסוכת חג וירטואלית ומזמין כאושפיזין וירטואליים, משוררים קנוניים מארבע קצות עולם. תרצו - אקט אופוזיציוני שעניינו פריצת המגבלות והגבולות של עידן הקורונה, תרצו - אפשרות לנדוד ולהמריא מתוך הבידוד והסגר על כנפי השירה מעבר ליומיומי. הבחירות אינן סתמיות. הן נוגעות במסעות, בנדודים ובכמיהה, מילים שעל רקע התקופה נשמעות גם הן אופוזיציונית.
"פסטיבל זו למעשה מילה דתית במהותה הקשורה באירועים מקודשים שנחגגו בתרבויות שונות בכל העולם", אומר בנימין שבילי ומוסיף: "עם הזמן איבדה המילה את המשמעות הדתית ופסטיבלים הפכו בתהליך של דגנרציה לעניין בידורי, כך שאני מעדיף אולי לקרוא לאירוע התוודעות או עלייה לרגל". אם לשפוט על פי התכנייה, שבילי מחזיר למילה החבוטה ולו במקצת מהקדושה שאבדה לה בדרך.
האומץ של בית הקונפדרציה
דרך עקלתונית ומפותלת עושה התכנית האמנותית בין נדודים וטלטלות נפש בשירתה של דליה רביקוביץ' בואכה הדרך אל ההארה בשירת ההייקו היפנית ומשירת הגעגועים לציון של רבי יהודה הלוי ועד לשירת החלומות של נשים סופיות מוסלמיות. גם מקומם של המשוררים האמריקנים הנרי דיוויד תורו ווולט ויטמן או המשורר הסורי אדוניס אינו נפקד, ויש גם את שירת ירושלים החדשה, מסע בשירת פנחס שדה ואירוע נעילה שמוקדש לשירת הרבי נחמן מברסלב, שנפטר בג' חול המועד סוכות.
"אופיו של חג הסוכות אוניברסלי, ולכן הסוכה המטפורית שלנו אוניברסלית גם היא באופייה, פותחת שעריה למשוררים שונים ומזמינה קהל למפגש היכרות אינטימי וקרוב עם שירה שהיא קלאסיקה", מספר שבילי ומדגיש: "ובכל זאת זהו לא פסטיבל אליטיסטי. אני מאמין ששירה היא לכולם. כשחושבים על זה, סבתא שלי, שגידלה אותי, הייתה אנאלפביתית, אבל תחת הכר שלה היה מונח ספר תהילים שהוא ספר השירה הגדול של העם היהודי. הכוונה שלי היא ליצור מקום מפגש שבמרכזו שירה מצוינת מפה ומשם".
דליה רביקוביץ', צילום: דינה גונה
אלו ימים טרופים ולמסד פסטיבל חדש ועוד של שירה זה כמעט התאבדות. צריך לא מעט אומץ
"זה אמיץ בעיקר מבחינת בית הקונפדרציה. מבחינתי, בכל הנוגע לספרות אומץ מעולם לא היווה בעיה. אני עושה מה שמעניין אותי ואני מאמין באירוע הזה וחשוב לי שבסוכתנו בארץ יתארחו, גם אם לא במובן הפיזי, משוררים מאומות העולם. כיוון שאני זה שמוביל את הפסטיבל, מטבע הדברים הוא בדמותי ומבוסס על שירה שקרובה אליי ושאני מאמין שיש לה מה לומר לנו בנקודת הזמן".
בוב דילן, בלה זניט פריז 2002, צילום: דנקן יום
"נוגעים בשירה שהשתרשה"
בנימין שבילי הוא משורר וסופר עטור פרסים שיזם וערך בין היתר את כתב העת "מראות" ואת הוצאת הספרים "62". על כתביו, שירה ופרוזה, זכה בין היתר בפרס ברנשטיין, פרס ירושלים לספרות ע"ש עגנון, פרס היצירה מקרן ראש הממשלה ע"ש לוי אשכול ופרס דוליצקי על מכלול יצירתו. בפסטיבל כמו בספריו הוא נוגע במסעות, בנדודים, בתנועה מתמדת ובכמיהה.
"מרגש אותי לאשפז בסוכה את המתרגם הגדול של השירה הפולנית דוד וינפלד, שהיה מורי באוניברסיטה, או את הדרה לוין עם עיבודים של בוב דילן לשיריו של וולט ויטמן, אבי השירה האמריקנית האזרחית ואחד המשוררים החשובים בעיניי, או שירת נשים סופיות מוסלמיות מיסטיקניות וכמובן משוררים כמו פנחס שדה ודליה רביקוביץ' שאהובים עליי מאוד.
גדעון אפרת, צילום: עליזה אורבך
"זה פסטיבל שבמהותו חוזר אל מסורת גדולה ולכן אנחנו נוגעים בשירה שהשתרשה, ונוכחותה והשפעתה באופן ישיר או עקיף על התרבות שלנו גדולה. כי מי הם האושפיזין בסוכה? אברהם יצחק ויעקב, עמודי תווך. יש היום זלזול במסורת אבל בעיניי היא חשובה מאוד. זה נכון גם לשירה. זו הסיבה שכל שבוע אני מקפיד על קריאה של שירה רומית ויוונית מתורגמת לעברית. אני מקפיד על כך כמו על קריאת התנ"ך והספרים הנפלאים של העולם היהודי שגם הם נוכחים בפסטיבל, שיינעל כמו בשנה שעברה, באירוע יארצייט לרבי נחמן מברסלב, לא מהפן הדתי-אמוני אלא כמשורר חסידי ענק ומקור השראה אדיר".
אגי משעול, צילום: רמי נעים
"אנחנו חייבים להפוך את הניכור לאינטימיות"
שירה היא שיח מאוד אינטימי וקרוב. להעביר מפגשי שירה, פסטיבל שלם שעניינו מילים של נפש, ברשת האינטרנט ובזום, טכנולוגיה די קרה ומנוכרת, זה נשמע כמעט דיסוננס, לא?
"אנחנו בתקופה שדורשת הסקת מסקנות והתאמה. זו תקופה בה נגזר עלינו מתוך איזה שכל קוסמי סטריליות ולא יכול להיות שנצא מזה בלי תובנות. אנחנו נמצאים במצב של ניכור מוחלט והשאלה היא באמת איך להפוך את הניכור הזה לאינטימיות. אז נכון אין פיזיות, אין מגע וריח, זו בועה סטרילית ובכל זאת אנחנו, אנשי התרבות, עומדים פה בניסיון חברתי שבו התפקיד שלנו לחבר.
אסנת אלכביר, צילום: קובי וולף
"אני שואל את עצמי כל הזמן איך תשפיע ההתרחקות הפיזית בינינו בטווח הארוך ובמובן זה הזום הוא מתנה גדולה מאוד כי הוא מאפשר מפגשים ושיח וקיום תרבותי למרות ועל אף. אז נכון, זה קשה אבל זה קורה על אפה ועל חמתה של הקורונה כי אנחנו חייבים ללמוד איך לשמר את האינטימיות בינינו, לא לשכוח את החיבור האנושי ולהתעקש על דרכים לשמור על החום. התקופה הזו יכולה להיות מסע נפלא שייזכר בהיסטוריה כניסיון שהחברה האנושית עמדה בו ויצאה מנצחת או מנוצחת. מבחינתי, עצם קיומו של הפסטיבל מוכיח שלפחות ברגעים האלה של המשחק, אנחנו מנצחים".
בשלושת ימי הפסטיבל, שייפתח ב-4 באוקטובר, יתקיימו עשרה מפגשים שחלקם ילוו במוזיקה מקורית שנכתבה במיוחד עבורם. האירועים יצולמו וישודרו בפייסבוק לייב ובערוץ היוטיוב של בית הקונפדרציה.
בני שבילי, צילום: תמיר להב רדלמסר
פסטיבל שירת האושפיזין – חול המועד סוכות, 6-4 באוקטובר 2020 באתר בית הקונפדרציה