קלרינט ווירטואוזי
 
את השיחה עם המלחין הישראלי ד"ר ברוך ברלינר אני מתחיל ברגע מרגש: ערב קונצרט ההצדעה לכבודו שמבצעת התזמורת הסימפונית של ה-State Academic Capella בסנט פטרסבורג. ולא מדובר בקונצרט רגיל. לצד הפואמה הסימפונית לקריין ותזמורת "בריאת העולם" המבוססת על פסוקים מספר בראשית, שכבר בוצעה בהצלחה מסביב לעולם, תתקיים בסנט פטרסבורג גם בכורה עולמית לקונצ'רטו לקלרינט ותזמורת "חלום יעקב" עם סולן הקלרינט הנודע יוליאן מילקיס.  
 
"למעשה", אומר ברלינר, "הקונצ'רטו נכתב על בסיס הפואמה הסימפונית 'חלום יעקב' וזוהי הגרסה השלישית שלה, אחרי הקונצ'רטו לצ'לו ולוויולה." מילקיס, נגן הקלרינט הווירטואוז שעבורו נכתבה המהדורה הנוכחית של היצירה, מתהדר בתואר 'תלמידו היחיד של בני גודמן, אגדת הקלרינט של עידן הסווינג'.
 
ברלינר עוקב אחרי החזרות מביתו שברעננה. בעת שיחתנו, הוא צופה באחר מערוצי הטלוויזיה הרוסית שצילם כתבה על הקונצרט במהלך החזרה. "יש לי תואר שלישי במתמטיקה מאוניברסיטת ציריך, ועסקתי במתמטיקה רוב חיי," הוא מספר. "הקשר שלי למוזיקה מתחיל באמא שלי שהייתה פסנתרנית, זמרת ורקדנית, אחת משמונה ילדים לסבא שהיגר מפולין לווינה, שימש שם בתפקידים ציבוריים כמו למשל נשיא 'המזרחי', ואף יזם, בשנות ה-20 של המאה הקודמת, מסע ברכבת עמוסה צעירים וצעירות יהודים, שיצאה מפראג, נסעה לאורך הדנובה לכיוון הים השחור, המשיכה לאיסטנבול והגיעה עד חיפה. אבל את הונו הוא צבר מניהול מפעל מכוניות." 
 


מפעל מכוניות בווינה?
 
"כן. המכוניות שהוא מכר דמו יותר לכרכרות - שני נוסעים יושבים בחזית והנהג והמנוע מאחור. אבל גם ההמצאה הזאת והרווחה הכלכלית שהביאה לא יכלו להסתיר את הפיכתה של וינה למקום שקשה ליהודים לחיות בו. יום אחד אמא שלי טיילה עם חברה ברחוב קרנטנר, רחוב הקניות הראשי של העיר, ונתקלה בצעירים של הנוער ההיטלראי. אמא הציעה לחברה, שהייתה בתו של דיפלומט ולא הייתה יהודייה, להסתלק - אבל החברה לא חששה, ובסופו של דבר היא הייתה זו שהוכתה." 
 


ברוך ברלינר, צילום: פוטו ציון, רעננה


מסעות בין אירופה לישראל 
 
איך הגיעו הוריך לארץ?
 
"הם גרו במקום מכובד בעיר, ליד מתחם השעשועים הנודע הפַּראטֶר. בשנים האחרונות נודע לי שכיום שוב מתגוררים שם יהודים. אבא שלי, שהיה ציוני, עשה בגרות בצ'נסטוחובה - אז חלק מן הקיסרות ההבסבורגית והיום שייכת לפולין - ולמד משפטים בארבע אוניברסיטאות - בווינה, בפראג, בבאזל וביֶינִה. בתום הלימודים הוא לא עסק בתחום אלא התיישב בברלין, הקים חברה שקנתה נדל"ן ודאג לניהול הבתים, ואז הגיע אליו שליח מכפר סבא שהציע לו לקנות אדמות. אבא שלי קנה שטח של 144 דונם בכפר סבא מתוך מחשבה על מתן אפשרויות תעסוקה לחלוצים. בפרדס שלו, שהיה למיטב ידיעתי הראשון באזור השרון, עבדו רק יהודים. אחד הפועלים היה פנחס קוזלובסקי, לימים פנחס ספיר, שר האוצר בממשלת ישראל. הפרדס שימש גם מחבוא לאנשי אצ"ל שהתחבאו מן הבריטים."

באמת אקט ציוני.
 
"והקנייה הזו שינתה את החיים שלו. יום אחד הוא בא לפרדס לבדוק את עבודת הפועלים הצעירים ופגש את אמי, שהזדהתה כתיירת מאוסטריה. השניים החליטו להינשא, ולחתונה הגיע אבי הכלה, סבי. לרוע המזל הוא נפל למשכב, ולכן טקס החתונה התקיים בבית החולים הדסה על הר הצופים."
 
ומאז הם נשארו בישראל?
 
"לא. הראש של אבא התמלא במחשבות עסקיות חדשות. הוא החל למכור חלק מן הנכסים שלו ונסע יחד עם אמי לגרמניה, אבל שם נאסר על ידי הנאצים שטפלו עליו אשמה כלשהי. אמי, שהייתה צעירה יפה ומושכת נדרשה לגלות תושייה. היא נתנה לפרקליט של הנאצים 50,000 רייכסמארק בתמורה לשחרור אבי, והבטיחה להביא עוד 50,000 בהמשך. 

"אבא שוחרר לשלושה ימים, שבהם היה אמור להתייצב מדי יום בתחנת המשטרה. אמא ארגנה מסיבה לכבוד האירוע, במהלכה הוריי נטשו את האורחים ונמלטו במונית ללייפציג. משם לקח אותם חבר לגבול הצ'כי והם חצו את הגבול לפולין, אבל אבא לא רצה להישאר שם. הוא הריח את הסכנה. בניסיון לקבל אשרת כניסה בחזרה לארץ ישראל שתחת השלטון הבריטי הוא נדרש להוכיח בעלות על קרקעות בפלשתינה, ובזכות התיעוד הוריי זכו לאשרה. הם התמקמו בתל אביב, לא רחוק משדרות בן גוריון כיום, שם נולדתי." 
  

ברוך ברלינר בחזרה בקייב, צילום: יורי פריאטזבלוק

חיים כפולים
 
איך נוצר החיבור שלך למוזיקה?
 
"ההתחלה הייתה מוזרה. בכיתה ג' רציתי להצטרף למקהלת בית הספר, בית חינוך צפון שבו למדתי, אבל המורה סירב לקבלת אותי. אמא שלי,  שכאמור הייתה מוזיקאית ורקדנית, לא רצתה לשמוע על הסירוב. היא לקחה אותי ללורנד פניבש, הכנר הראשי של התזמורת הפילהרמונית הישראלית באותם ימים, ולא הסתפקה במורה אחד אלא רשמה אותי גם אצל המלחין עדן פרטוש (מחשובי המלחינים בישראל, חתן פרס ישראל ולימים ראש האקדמיה למוזיקה באוניברסיטת תל אביב, י"ש). שניהם היו המורים שלי לכינור.
 
"ב-1955 נאמר לאבי שזו השנה האחרונה לתבוע מן הגרמנים את ההון שלקחו ממנו. אבא השתכנע. נפרדתי ממוריי, נסענו לגרמניה ושם גדלתי. הייתי ילד יהודי אחד בבית ספר של 1500 תלמידים בברלין המערבית, וחייתי 35 שנים בארצות דוברות גרמנית. למדתי מתמטיקה באוניברסיטה של ציריך ועבדתי בחברת ביטוח מִשנֶה Swiss re-insurance company. המתמטיקה בחברת ביטוח משנה מעניינת מאוד, ובמהלך השנים כתבתי ספרים ופרסמתי יותר מ-70 מאמרים מקצועיים בתחום בגרמנית, באנגלית ובעברית." 
 

ברוך ברלינר ואשתו, ארכיון משפחתי

ומה החזיר אותך לישראל?
 
"בשנת 1991 כשהייתי בן 47, קיבלתי תואר חוקר בכיר בפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב, זה תואר קיים, שעד אז לא הוענק לאיש. אבל המוזיקה הייתה איתי תמיד. בציריך התגוררתי על שפת האגם והתנגנו לי בראש לא מעט מנגינות. באתי הביתה, ניגנתי אותן בכינור ורשמתי את התווים. במקביל הייתה לי מחברת לשירים, טקסטים מחורזים ולא מולחנים. כתבתי בערך אלף שירים בגרמנית שראו אור בשישה ספרים. מאות שירים שהם שירי אהבה לאשתי."
 
אתה מדבר על שירים, אבל רוב היצירות שלך נכתבו לתזמורת. אולי כתיבת שירים במסורת המפוארת של ה"ליד" הגרמני יכלה להתאים לך?
 
"לא. גם ביצירות שלי, בכל מקום שיש טקסט, אני מעדיף שיקרא אותו קריין כדי שהקהל יבין אותו, ולא יתאמץ לפענח טקסט מושר."   
  

בריאת העולם בנוסח קלאסי-רוק
  
 
איזה נושאים הם מקורות ההשראה שלך?
 
"בשלב מסוים חזרתי בתשובה, אבל נשארתי מאוד סובלני. אני לא יודע ולא מסוגל לשנוא אנשים. הדת מספקת השראה לרוב המוזיקה שאני כותב - פואמות סימפוניות על פי סיפורי המקרא. הראשונה היא 'בריאת העולם'  - GENESIS, שעוסקת בשבעת ימי הבריאה על פי ספר בראשית וכאמור, הטקסט מועבר על ידי קריין. בריאת העולם כוללת את היום הראשון שתיאורו מכיל את כל שבעת הימים, אחר כך הסיפור על בריאת אדם וחווה, הגירוש מגן העדן, קין והבל והרצח הראשון, נח והמבול. רציתי לגמור ברוח חיובית אז בחרתי את ברית הקשת – הברית שבה מבטיח אלוהים לנוח, לבני משפחתו ולשאר שורדי התיבה שלא יביא מבול נוסף. זה החלק השביעי. היצירה הזאת קיימת בפורמטים שונים - אפשר לבצע אותה עם תזמורת סימפונית גדולה, עם תזמורת קאמרית או הרכב צנוע יותר. יש אפילו נוסח רוקיסטי שעשיתי על ידי צירוף כלים כמו גיטרה חשמלית, תופים ועוד."  
 
"סימפוניה אחרת עוסקת באברהם עד הברית, ההבטחה 'והייתי לכם לאלוקים'. כאן חשבתי על סיום מפואר בהשראת הסימפוניה התשיעית של בטהובן. 'חלום יעקב' הוא נושא ליצירה נוספת. לצד היצירות שהתנ"ך הוא מקור ההשראה שלהן כתבתי גם יצירות אחרות, כמו הקונצ'רטו שהזכרתי ופה ושם גם ואלסים וטנגו. אני אוהב לרקוד ובשעתי גם זכיתי בפרסים אז אני מרגיש מאוד נוח עם המוזיקה הנרקדת. הוואלסים מאוד טונאליים."  


רונן ניסן, מנצח, צילום מסך מתוך התכנית  Religion Heute של ה ORF

 
אתה מתחבר לסגנון מסוים, לתקופה? משתמש במוזיקה א-טונאלית?
 
"אני לא מתחבר לשום אסכולה. בא-טונאליות אני משתמש במקומות קשים, למשל כשאברהם יוצא מחרן ואינו יודע לאן יילך, או במשפט קשה כמו  הפסוק 'וישלח אברהם את ידו וייקח את המאכלת לשחוט את בנו...'. גם כאן יש מקום למוזיקה א-טונאלית."
 
ומה בעניין השפה?
 
"כאשר החלו הקונצרטים עמדתי על כך שהקריינות בכל מקום תהיה בעברית. השקעתי גם זמן בהדרכת קריינים בארצות שונות בקריאה בעברית. באחד הקונצרטים בעמק נאפה בקליפורניה, הקריין עמד על כך שהטקסט המקראי ייקרא בשפת בני המקום ומאז היצירות מוקראות בשפות המקום בו מתקיימים הקונצרטים - בווינה בגרמנית, בפריז בבית הכנסת  "נָזָארֱת" (נצרת) בצרפתית, במוסקבה ברוסית וכך הלאה." 
 

תמונה מימין: ברוך ברלינר, באמצע המנצח רונן ניסן ומשמאל המפיק המוזיקלי נחום סלוצקר בבית הכנסת בסנט פטרסבורג, צילום: Stephan Panfili
תמונה משמאל: כרזה של קונצרט שהיה אמור להתקיים במרץ 2020 בלייפציג. תמונות יחסי ציבור

"הקורונה ביטלה לי 19 קונצרטים מתוך 20"
 
איך אתה עובד?

"ראשית צריך לומר שמלאכת ההלחנה אורכת זמן רב. 40 דקות על הבמה הן תוצאה של חודשים ארוכים של עבודה. מעשית אני נהנה מהדרכתם של מוזיקאים מקצועיים וכאן אני מודה לאל על העלייה מרוסיה. במשך שנים רבות מלווה אותי נחום סלוצקר, מפיק מוזיקלי, מורה לכינור ומנצח שמקיים קונצרטים במקומות שונים בישראל. שותף נוסף הוא המלחין יבגני לויטֵס, שעורך את היצירות לפני הוצאתן לאור. היצירות נוגנו במקומות רבים בעולם ולסלוצקר כמפיק יש תפקיד חשוב ביצירת הקשר ובבדיקת התנאים בכל מקום. השנה היו אמורים להתקיים 20 קונצרטים, אבל הקורונה הביאה לביטול של 19 מתוכם."
 
אתה מדבר על קונצרטים בחו"ל, מי בישראל ניגן את היצירות שלך?
 
"הרבה תזמורות. הקאמרית הישראלית, הסימפונית ירושלים, סימפונט רעננה ועוד. הקשר עם ישראלים נמשך גם בחו"ל. המנצח והמלחין הישראלי ניסן רונן שחי בווינה ניצח על קונצרטים שם ובסנט פטרסבורג."
 
המוזיקה שלך עוברת הלאה, לדור הבא?
 
"שניים מארבעת ילדי למדו כינור אצל סלוצקר. כולם למדו מוזיקה אבל ברחו למדעים ולאקדמיה."    
  
 

מה שאמא אוהבת
 
איך נראית מפת הקונצרטים שלך בעידן העכשווי?
 
"בחג המולד ינגנו את 'בריאת העולם' במינסק. לפני שנה חנכו בית כנסת שהיה הראשון שנהרס בליל הבדולח בקלינינגרד לפני 80 שנה. עוד ניגנו את היצירה בבית כנסת לשעבר בסרביה בנוביסד, פעמיים בסופיה, בבולגריה ובירוואן בירת ארמניה." 
 
כשאתה מקשיב למוזיקה, מה אתה אוהב?
 
"מאוד אוהב את בטהובן, ונשאר נאמן לאהבותיה של אמא שלי - אופרטות של יוהן שטראוס, אמריך קלמן, רוברט שטולץ."
 
והכלי האהוב ביותר?

"אין ספק, הצ'לו."