הקוסם המוזיקלי
 
באפריל 1950 הלך לעולמו המלחין קורט וייל בניו יורק. האמריקאים שהעריצו אותו ספדו למלחין הצעיר והמשיכו לאהוב את להיטיו המופלאים כמו "שיר ספטמבר" או המחזמר "אבוד בין כוכבים" על פי "זעקי ארץ אהובה" של אלן פטון, המתאר את סבלם של השחורים בדרום-אפריקה. יתכן שידעו על תכניותיו של וייל לחבר אופרות לפי היצירות "מובי דיק" של מלוויל ו"ענבי זעם" של סטיינבק. אך באופן מוזר, רובם לא ידעו שלקורט וייל היה עבר אחר, אולי אפילו שניים.
 
חלפו עוד שנים רבות עד שהעולם החל להעריך את המכלול המוזיקלי הגדול של קורט וייל. הוא נולד במרץ, 1900 בדסאו, גרמניה, לאבא שהיה חזן. בגיל 12 כבר הלחין מוזיקה והעלה יצירות מפרי עטו בבית הקהילה היהודית בעיר. בשנות מלחמת העולם הראשונה ליווה זמרים בבית האופרה העירוני.
 
תחנתו הבאה היתה בית הספר הגבוה למוזיקה בברלין שנוהל על  אנגלברט הומפרדינק, מלחין האופרה "הנזל וגרטל". המקום התגלה  כשמרני, ווייל עזב את העיר הגדולה והחל לעבוד כמנהל מוזיקלי בתיאטרון בעיר קטנה. הוא חזר למטרופולין כדי ללמוד עם המלחין פרוצ'ו בוזוני ולמחייתו ניגן בעוגב בבית הכנסת בעיר, ניגן פסנתר במרתף בירה, לימד כמורה פרטי תאוריה לתלמידי מוזיקה (בהם הפסנתרן הנודע קלאודיו אראו והמנצח מוריס אברבנאל), וכתב ביקורת מוזיקה ששודרה ברדיו העירוני. 
  

התזמורת הקאמרית הישראלית, צילום: מיכאל פביה

שימוש פרובוקטיבי במוזיקה מודרנית

וייל שינה כיוונים במהלך דרכו. בתחילה חיפש והושפע מווגנר, רגר, מאהלר ושנברג, ותחת השפעות אלה חיבר את הסימפוניה הראשונה שלו - הקונצ'רטו לכינור ורביעייה לכלי מיתר. ב-1925 החל להיחשף לקהל גדול יותר בפסטיבלי מוזיקה, ותוך זמן קצר הפך הצטרף לשורה הראשונה של המלחינים הגרמנים הצעירים, לצדם של פאול הינדמית וארנסט קז'נק. יצירת השיא שלו אז הייתה הקנטטה "אורפיאוס החדש", שהפכה לנקודת מפנה.
 
התחנה הבאה כבר מוכרת יותר לקהל הרחב, ובה החל לעשות שימוש פרובוקטיבי במוזיקה מודרנית וסוריאליסטית, כולל ג'אז אמריקאי  ומקצבים חדשים, דוגמת האופרות "הצאר מצטלם" ו"הפרוטגוניסט".
 
את המחזאי והבמאי ברטולד ברכט פגש וייל בפסטיבל באדן-באדן, מפגש שהוליד את המותג הידוע והשערורייתי לעיתים ברכט-וייל. השניים כתבו יחד שירים ומחזות, בין השאר את "עלייתה ונפילתה של העיר מהגוני" (יצירתם הראשונה) - הפקה שזכתה להצלחה גם בארץ בתיאטרון הקאמרי ופעמיים באופרה הישראלית. בשיא הצלחתם יצרו לבמה את "אופרה בגרוש", "הפי אנד" ו"אומרי ההן", וכן יצירות דרמטיות לרדיו כמו "רקוויאם ברלינאי" ו"טיסת לינדברג".
 
בינתיים גרמניה משנה את פניה, והחומרים שמבקרים תופעות חברתיות היו לצנינים בעיני הימין החדש שמעמיד בראשו את המפלגה הנאצית. חבריה דאגו לארגן הפגנות בכל מקום שבו מועלים מחזותיהם של ברכט-וייל.



קרן הדר, צילום: דניאל צ'צ'יק
 
"תל אביב מכוערת עם תושבים יהודים-פשיסטים"
 
אז מה הם הרכיבים המזוהים עם המוזיקה של וייל? מדובר בתמהיל מדויק הכולל מוזיקת קרקס קצבית ונשפנית, אירוניה מרה ובלדות סנטימנטליות הנעות בין שירי עם לשירי לכת. לצדם בתבשיל המוזיקלי בולטים גם הג'אז, הבלוז והרגטיים שיובאו מאמריקה. ברוב המקרים העצימה האינטליגנציה המוזיקלית של וייל את הטקסטים החריפים והמרירים של ברכט, אך מדי פעם קרה גם ההיפך: טקסטים אכזריים קבלו טיפול מוזיקלי עדין שהבליט את עוצמתם ביתר שאת, דוגמת להיטי "אופרה בגרוש" או "מה קבלה אשת החייל?", "יוּקָלי" ועוד. 
 
לאחר מספר הצלחות חש וייל שברכט מגביל את הצד המוזיקלי במחזות הפוליטיים שלו ולכן פנה לשותפים אחרים כגון קספר נֶהֶר וגיאורג קייזר, אך גם שיתופי הפעולה החדשים לא הטיבו את מצבו בגרמניה ווייל מצא עצמו שוב במרכז השנאה וההסתה. משהבין שהגסטפו עומד לעצור אותו יצא את גרמניה והגיע לפריז, שם השלים את הסימפוניה השנייה, שנוגנה לא מזמן לראשונה בתזמורת הפילהרמונית.

בפריז חזר גם לעבוד עם ברכט, הפעם על "שבעת החטאים" עבור הבלט של ג'ורג' בלנשין. משם טס לניו יורק כדי לעבוד עם צוות הפקת היצירה "הדרך הנצחית", שקוטלגה כ"אופרה –אורטוריה" ועסקה בהיסטוריה של עם ישראל.
 
וייל נהנה מהכנסת האורחים האוהדת לה זכה בארה"ב ופנה מבתי האופרה השמרניים לברודווי. בשנים הבאות חיבר את היצירות "גברת באפילה", "נגיעה אחת של ונוס", "תמונות רחוב" ו"חיי אהבה" כשהוא משתף פעולה עם טובי מחברי התמלילים בארה"ב, בהם איירה גרשווין ומקסוול אנדרסון. הוא חיבר מוזיקה לסרטים הוליוודיים ולאופרה האמריקאית "למטה בעמק". הבולטת ביצירותיו באותה עת הייתה "תמונות רחוב", שהועלתה בארץ בהצלחה עצומה בסדנת האופרה לפני מספר שנים, אך מאז זוכה להתעלמות תמוהה.   
 
ב-1947 הגיע לביקור בישראל, בה התגוררו אחיו ואביו החזן. נהריה, בה התגוררה משפחתו, הזכירה לו עיירות חוף בקליפורניה, כפי שציין במכתב לאשתו השחקנית-זמרת לוֹטֶה לֶנייה. תל אביב, לעומת זאת, עוררה בו קבס: "עיר מכוערת והתושבים יהודים-פשיסטים", כתב עליה.  
 
כך או כך, בתל אביב הוא נפגש עם התזמורת הפלסטינית, לימים הפילהרמונית הישראלית, ועם חיים וייצמן. "זה הכיבוד הגדול שיכול אורח לזכות בו", כתב לאשתו. עם וייצמן נפגש שנית כאשר התזמורת הסימפונית הנודעת של בוסטון והמנצח סרגיי קוסביצקי ניגנו את הנוסח התזמורתי שלו ל"התקווה".
 

קןרט וייל (מימין) בחזרת התזמורת הפילהרמונית (אז התזמורת הסימפונית הפלסטינית) בתל אביב בשנת 1947, משמאל המנצח אדוארד לינדנברג. צילום: רודי ויסנשטין, אוסף הצלמניה, The PhotoHouse
 
"נתתי נאום הזוי ושרתי את התקווה"  
 
ב-1950 גדע התקף לב קטלני את הקריירה המרשימה של וייל, והוא בן 50 בלבד. אך מורשתו לא נקטעה, וממשיכי דרכו היו ועודם רבים, בהם לאונרד ברנשטיין וסטיבן זונדהיים בארה"ב ומלחינים אירופיים שבהם לא מעט מחברי שנסונים ומחזות זמר. גם בישראל נפגשנו פעמים רבות ברמזים למוזיקה של וייל, בעיקר כזו שחוברה להצגות תיאטרון. 
 
במוצאי שבת ה-24 ביולי יתקיים באמפי וואהל בגני יהושע בתל אביב הקונצרט הייחודי "120 שנה לקורט וייל", בו תארח התזמורת הקאמרית הישראלית את המנצח ניתאי ראך, הזמרת קרן הדר ואת חמישיית קפריזה.
 
"הרעיון המקורי להפיק ערב משירי קורט וייל היה של בנצי שירה ז"ל, שהיה המנהל שלי", מספרת קרן הדר. "בנצי פנה למלחין בני נגרי ז"ל, והעיבודים שלו הם העיבודים הטובים ביותר לשירים של וייל שאני מכירה".
 
יהיו בקונצרט גם עיבודים שווייל עצמו כתב?
 
כמובן. וצריך לזכור שהוא כתב תמיד ליכולותיה הקוליות של אשתו, הזמרת לוטה לניה. וייל אמר שגם באותם מקרים נדירים שהוא לא כתב לה הוא שמע את המלודיה דרך קולה של לניה. ללניה היו מגבלות מוזיקליות שהוא היה מודע להן היטב, היא לא ידעה לקרוא תווים אבל אי אפשר היה שלא להקשיב לה".
 
השירים של וייל שתבצעי בקונצרט הם בחירה שלך?
 
"כן. הבחירה של השירים היא שלי ובני נגרי היה צריך לעשות עיבוד גם לסולם שלי וגם להרכב שניגן. ביצוע הבכורה של השירים האלה בעיבוד הזה היה עם הקאמרטה הישראלית לפני שמונה שנים ואז ניצח על השירים יניב דינור, שפועל היום בארה"ב. הפעם המנצח הוא ניתאי ראך, שזכה לפני כמה חודשים בפרס בתחרות ניצוח שיזמה התזמורת הקאמרית הישראלית. נורא מרגש אותי להופיע עם מנצחים צעירים. עם ניתאי הופעתי בהפגנה באולם הבימה - הוא ניצח על קבוצת נגנים, אני נתתי איזה נאום הזוי ואז עשינו ביחד את 'התקווה'. 



ניתאי ראך, צילום: עומר הראל



"התאהבתי בעושר האדיר שלו" 
 
מתי נפגשת לראשונה עם המוזיקה של וייל?
 
"הפגישה הראשונה שלי איתו הייתה כשלמדתי בבית צבי. עשינו את 'אופרה בגרוש' ואני הייתי פולי פיצ'ם. ב'בית צבי' יש כל הזמן תחרויות. אתה חייב להכין שירים ומונולוגים על מנת לנסות ולקבל מלגות לימודים. אחרי המפגש הראשון חיפשתי עוד יצירות שלו. נחשפתי לעושר אדיר והתאהבתי".
 
נראה לי שזה הולם אותך, את בנישה הנכונה
 
"צריך לזכור שאני לא הגעתי מהסוגה הזאת, למרות שרבים חושבים כך. הגעתי מהמוזיקה הקלאסית. מה שקרה הוא שבבית צבי המילה קיבלה אצלי משקל סגולי גדול יותר. באופרה ההפקה הקולית חשובה יותר מן הטקסט. האסתטיקה של הצליל חשובה יותר מהבנת הטקסט. אצל קורט וייל הטקסט קודם לכל. במקרים רבים ביצירות שלו זה בכלל שפּּרֶכגַזאנג, דיבור שירה, כמעט מדברים ופחות שרים".
 
זה ניכר במיוחד בשיר הקשה "מה קיבלה אשת החייל"
 
"בוודאי, ואם הזכרת את השיר אנחנו לא שרים את זה as is, דן אלמגור תרגם מחדש והוסיף בית משלו. אשת החייל בשיר המוכר של ברטולט ברכט היא מקבלת מתנות ששלח החייל הגרמני מן החזיתות השונות אבל אצל אלמגור היא מקבלת מתנה מאושוויץ. הרשימה המקורי של המתנות נראית כך: מפראג היא קיבלה נעלי פרווה, מוורשה חולצת מלמלה, מרוטרדם מעיל, מאוסלו כובע מהודר, מבריסל טבעת עם יהלום, מפריז שמלונית ורודה ושקופה ובבית האחרון בשיר המקורי היא קיבלה מסטלינגרד צעיף שחור של אלמנות. אלמגור הוסיף את  הבית הבא: 'ומה קיבלה אשת החייל הגרמני/ מן הכפר הירוק אושוויץ. קופסא קטנה עם פיתוחי שנהב, פיתוחי שנהב ושיני זהב/ זאת קיבלה כסובניר מאושוויץ'. 
 
"השירים האחרים בתכנית הם להיטים מוכרים וידועים: 'ירח אלבאמה', מתוך 'עלייתה ונפילתה של העיר מהגוני', 'שיר ספטמבר' מתוך המחזמר 'חופשת ניקֶרבּוֹקֶר', ג'ני הפיראטית' ו'מקי סכינאי' מתוך 'אופרה בגרוש', 'סוּרַבּאייה ג'וני" מתוך 'סוף טוב' ו'הסאגה על ג'ני' מתוך 'גבירה באפילה'. 
  

המלחין קורט וייל ואשתו הזמרת לוטה לנייה ליד פסנתר בביתם בניו יורק, צילום: AP/Robert Kradin

רק הסאונדמן קובע  
 
לפי מה בחרת את השירים?
 
"ההופעות שלי בשירים של קורט וייל החלו כרסיטל עם הפסנתרן יוני פרחי ועם נגן הסקסופון פטר ורטהיימר. מתוך אותה תכנית בחרתי את השירים שלדעתי צריכים להיות מתוזמרים. ואז בנצי שירה פנה למלחין בני נגרי, שהיה חמוד והלך לקראתי בכל בקשה וגחמה. זו הייתה חוויה מיוחדת. יש מלחינים לא מעטים שמהם אני מקבלת פרטיטורה או תפקיד וזהו. אני לא חלק מהתהליך, אני צריכה להתאים את עצמי. עם בני נגרי זה היה הפוך. קודם הוא שאל אותי איך אני רואה את זה, איך אני מרגישה את השירים, ומשם הוא לקח את העבודה. התהליך הזה היה חדש בשבילי. זה קרה לי אחר כך עם עוד מלחין, זיו קוז'וקרו. ביחד בחרנו טקסטים וקודם כל קראתי לו בקול את הטקסט. רק אחרי הקריאה שלי הוא הלחין אותם. זה היה במופע 'רציתי לצרוח עליכם שירים' לחג המוזיקה".  
 
את מדברת על בני נגרי ועל קוז'וקרו כיוצאי דופן, אבל אם מסתכלים על ההיסטוריה של יחסי מלחין זמר, גם מוצרט ורוסיני הכירו את הזמרים שלהם וידעו בדיוק למי הם כותבים. ולפחות בביצועי הבכורה של היצירות שלהם הם חשבו על הזמר או הזמרת שעמדו על הבמה
 
"אבל זה אחרת אם אתה כותב שיר ומשאיר אותו לאינטרפרטציה. קראתי לא מזמן על זמרת שהייתה הזמרת השחורה הראשונה שהתקבלה לזמרה קלאסית בבית הספר ג'וליארד בניו יורק. היא שמעה שגרשווין מלחין את הנובלה 'פורגי', פנתה אליו וביקשה שיקשיב לה. הוא שמע אותה ובכל פעם שהוא הלחין קטע הוא קרא לה. היא לא ידעה תווים אבל היא הקשיבה ושרה לו את מה שהוא הלחין ואחר כך הוא הפך את היצירה מ'פורגי' ל'פורגי ובס'. זה נפלא בעיני. הוא לא כתב רק לקול שלה אלא גם לאישיות שלה". 

 

נחזור אל המופע שלך, ההחלטה על מספר השירים הייתה ענין של נוחיות? 
 
"בתכנית המקורית 11 שירים, לא רק של קורט וייל, ומתוכם שניים היו בליווי פסנתר בלבד. הפעם יהיו רק שמונה". 
 
הקונצרט יהיה בחוץ. זה מאתגר?
 
"כן, ולכן הוא יהיה מוגבר. אבל זה לא מפתיע, סוג המוזיקה הזה תמיד יהיה מוגבר גם בתוך אולם וגם מחוצה לו. שם אין ברירה. אתה יודע שבעולם המוזיקה שלנו רווח הביטוי God is a D.J. אני חושבת שכאן יותר מתאים המשפט God is a soundman, כי בהופעה מוגברת הסאונדמן הוא זה שקובע אם תהיה הופעה טובה או לא. אתה יכול לעבוד בבית על דקויות ועל פיאנו ועל כל הפרטים ואם הוא לא מבין אותך הוא יכול להרוס הכל. כשהוא מבין הוא יכול לעשות בדיוק את ההיפך". 
  
 
24 ביולי 2021 בשעה 20:30 באמפי וואהל, גני יהושע. קוד הטבה 0007 באתר התזמורת. להזמנת כרטיסים: 03-5288845 או באתר התזמורת       
 

לרכישת כרטיסים