בחייהן ובמותן לא נפרדו

האופרה הישראלית מעלה הפקה חדשה ל"רומיאו ויוליה", יצירתו של המלחין האיטלקי וינצ'נזו בליני, בבימויו של חנן שניר, מבכירי במאי התיאטרון בארץ. בגרסתו של שניר, סיפור האהבה הנודע מאת שקספיר מקבל מימד נוסף ליריבות בין משפחת קפולט למשפחת מונטגי, והופך לסיפור על אהבה אסורה בין שתי נשים, אשר משפחותיהן מתנגדות לה.

על האופרה, שתעלה בתאריכים 12 – 27 באוגוסט, ינצח דן אטינגר מנהלה המוזיקלי של האופרה הישראלית, וישתתפו בה תזמורת האופרה – התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון והסולנים אלה וסילבצקי (יוליה) טל ברגמן (רומיאו), נח בריגר (קפולט), איתן דרורי (טבלדו), ולדימיר בראון (לורנצו).

"רומיאו ויוליה", המחזה המרגש של שקספיר על הנאהבים והנעימים מוורונה שבחייהם ובמותם לא נפרדו, זכה ליותר ממאה עיבודים שונים בעולם אופרה. אחת משתי אופרות "רומיאו ויוליה" שנותרו במרכז הרפרטואר עד היום היא זו של גדול מלחיני הבל קנטו האיטלקים וינצ'נזו בליני, ששמה באיטלקית הוא
I CAPULETI E I MONTECCHI – בני קפולט ובני מונטגיו. בליני הלחין את תפקיד רומיאו לזמרת (תפקיד מכנסיים) וכך באופרה שלו הדואטים בין רומיאו ויוליה הופכים לדואטים מרגשים בין שני קולות נשיים. 


דן אטינגר, צילום: ווילהלם כץ
 
"להעצים את הדרמה"

חנן שניר, מבכירי במאי התיאטרון בארץ, שביים שתי הפקות באופרה הישראלית החדשה בראשית דרכה ("דידו ואניאס" בשנת 1985 ו"בטבעת החנק" בשנת 1988), חוזר לאופרה הישראלית לביים את ההפקה הזאת של הסיפור השקספירי. "רומיאו ויוליה הוא מחזה על אהבה אסורה. וכמו אצל שקספיר, גם אצלנו המאבק בין שתי המשפחות ששנאה רבה שוררת ביניהן הוא מאבק על טריטוריה, השפעה, כבוד וכסף", הוא מספר. "בהפקה שלנו נוסף לזה מתח בין משפחה שמרנית ודתית (משפחת קפולט בראשות אביה של יוליה) ומשפחת מורדים ליברלית (בראשותו של רומיאו)".  
 
שניר טוען כי במאה ה-21 מאוד קשה לביים אופרה לפי מוסכמות הבל קנטו כאשר תפקיד הגבר הצעיר מבוצע על ידי זמרת סופרן (תפקיד מכנסיים). "המטרה שלי בהפקה שלנו היא לא להעמיד פנים שרומיאו היא זמרת אישה שמשחקת תפקיד של גבר כפי שהיה מקובל במאה ה-19 ונכתב על ידי בליני.

"אני חשבתי כי הדבר הנכון הוא שהמנהיג של משפחת מונטגיו היא בעצם מנהיגה, כלומר רומיאו היא אישה. לכן הקונפליקט בין שתי המשפחות מקבל ממד נוסף, כי האהבה האסורה היא לא רק בין שני בני משפחות יריבות אלא גם בין שתי נשים. ברור שתפישה כזאת לא היתה יכולה להתקיים לא אצל שקספיר ולא אצל בליני. אבל בימינו אנו זו הדרך היחידה לטעמי בה ניתן להתמודד עם מחזה שבמקור צמד האוהבים שוחק על ידי גברים בלבד ובגרסה האופראית של בליני בוצע על ידי שתי זמרות. המתח המגדרי שקיים בגרסה שלנו מעצים את הדרמה ופותח אותה למחוזות נוספים ומרתקים".   



רומיאו ויוליה, האופרה  הישראלית, צילום: יוסי צבקר

מאבק אלים בין המשפחות

בליני כתב בסך הכל 11 אופרות בחייו הקצרים (1801 - 1835). רובן ככולן זכו להצלחה רבה בימי חייו וארבע מהן - "נורמה", "הסהרורית", "הפוריטנים" ו"רומיאו ויוליה" נשארו ברפרטואר עד ימינו. בליני ומחבר הליברית הקבוע שלו פליצ'ה רומאני, שנאלצו לכתוב את האופרה הזאת במשך שישה שבועות כיוון שמלחין אחר שהתחייב להלחין אופרה על הנושא לא עמד בלוחות הזמנים, השתמשו במספר מקורות לכתיבת הליברית לאופרה.

המקור המרכזי לליברית היה מחזה שכתב לואיג'י סקבולה (1818) בשילוב עם מספר חומרים מהאופרה של ניקולו זינגרלי (1796) שלא היתה מבוססת על המחזה של שקספיר. באופרה של בליני החלק הראשון עוסק במאבק האלים בין משפחות קפולט ומונטגיו ובכך כי במהלך המאבק רומיאו הרג את אחיה של יוליה. בליני ורומאני חזרו בעצם לשקספיר רק בחלק השני של האופרה שבו יוליה מקבלת מלורנצו את סם המוות המדומה המוביל לסיום המוכר והנוגע ללב ממחזהו של שקספיר. 
 

רומיאו ויוליה, האופרה  הישראלית, צילום: יוסי צבקר

כל המלחינים שכתבו אופרות לפי רומיאו ויוליה נאלצו להתמודד עם הקושי שבסיפור המקורי רומיאו ויוליה לא נפגשים בתמונת הסיום: לפי עלילת המחזה רומיאו מתאבד ברגע שהוא חושב שיוליה מתה, וכשהיא מתעוררת מהמוות המדומה שלה היא רואה את רומיאו מת ואז מחליטה גם היא להתאבד. אבל כאשר אופרה עוסקת בזוג אוהבים קשה להימלט מהמסורת האופראית בה הסופרן והטנור (או הסופרן והסופרן במקרה זה) שרים ביחד לפני מותם. ולכן בליני לרגע קט משנה את הסיום המקורי ומאפשר ליוליה המתעוררת משנת המוות שלה להחליף מלים קצרות אחרונות עם רומיאו לפני שהוא מת בזרועותיה ואז גם היא מתאבדת.
 
דן אטינגר, המנהל המוזיקלי של האופרה הישראלית שהתמנה לאחרונה להיות המנהל המוזיקלי הבא של בית האופרה סן קרלו בנפולי, מנצח על ההפקה החדשה של "רומיאו ויוליה" אותה ביים חנן שניר עם צוות המעצבים הקבוע שלו הכולל את רוני תורן (תפאורה), פולינה אדמוב (תלבושות), פליס רוס (תאורה)ומירי לזר (תנועה).
 

חנן שניר, צילום: תמיר נוי

מאת וינצ'נזו בליני, מנצח: דן אטינגר, במאי: חנן שניר, מעצב תפאורה: רוני תורן, מעצבת תלבושות: פלינה אדמוב, מעצבת תאורה: פליס רוס, מעצבת תנועה: מירי לזר
 
סולנים: יוליה - אלה וסילביצקי, רומיאו - טל ברגמן, קפולט - נח בריגר, טבלדו - איתן דרורי, לורנצו - ולדימיר בראון.

בהשתתפות: משרתים וחיילים - סטס דוידוב, ליאם חן, מוטי סטפק, דורון פלורנטין; נזירות - קסניה גלונטי, תום כהן, תמרה נבות, ירדן קיפרמן, סיון קרן, קרינה רדזיון, רונה שרירא. תזמורת האופרה - התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון

תאריכי המופעים: 12 באוגוסט 2021 בשעה 20:00, 14 באוגוסט ב שעה 21:00, 16, 18 באוגוסט בשעה 20:00, 20, 27 באוגוסט בשעה 13:00
 
רכישת כרטיסים