"איך לא קמה זעקה?"
 
 
קצת אחרי החגים, התזמורת הקאמרית הישראלית תפתח את עונת הקונצרטים ה-56 שלה. האירוע אינו מובן מאליו, בהתחשב במאבק שניהלה התזמורת על קיומה לפני שש שנים, שבסיומו, למרבה השמחה, נשארה בחיים.
 
מוביל המאבק דאז, אריאל צוקרמן, מנהלה המוזיקלי של התזמורת הפועל ללא הרף להמשך קיומה, יישא כדרכו דברים לקהל בפתיחת הקונצרט.
 
"תכנית הקונצרט, שכוללת יצירות של אייבס, מנדלסון ובטהובן לא נזקקת לדברי הקדמה", הוא קובע, אך בכל זאת נציין כי מדובר ברגע היסטורי - "השאלה שאין לה מענה", יצירתו של צ'רלס אייבס שתבוצע בקונצרט, היא אותה יצירה עליה ניצח צוקרמן בתום התהליכים שהצילו את התזמורת, על נגניה וצוות עובדיה, מִסגירה ומפיטורים ב-2015.

"אני לא מצליח להבין איך לא קמה זעקה בין שוחרי התרבות בישראל כשנודע על סגירת תזמורת נתניה הקאמרית הקיבוצית", הוא אומר בנחרצות. "סגירת גוף אחד היא כמו סנונית ראשונה, וכשאין שום תגובות, בפעם הבאה יהיה יותר קל ללחוץ על ההדק. זה בדיוק כמו הטלת הסגרים. הראשון שהממשלה מטילה הוא קשה, הבא אחריו כבר יותר קל. לדעתי היה צריך להיות הרבה יותר רעש".
 
אם כבר הזכרת סגרים, העבודה שלכם נעשתה מאד לוקאלית בשנה וחצי האחרונות
 
"נכון. כל ההופעות שתוכננו בוטלו עד להודעה חדשה. זה היה מצב מעניין ואפילו נחמד בדרכו, כי בין סגר לסגר פתחו לשבוע-שבועיים ואז נסעתי ללייפציג - שעה ורבע מהדירה שלי בברלין. בהפסקות סגר אחרות הגעתי לפולין וניצחתי על התזמורת הפילהרמונית בפוזנן. אבל לא הכל הלך כל כך טוב. היו לי גם שתי הזמנות לניצוח שבוטלו כשכבר הגעתי למקום".  
 

אילן וולקוב,  צילום: אסטריד אקרמן



"ניגנו עם מטהר אוויר" 
 
מה עוד עשית ב-18 החודשים האחרונים?
 
"ממש לאחרונה הייתה לי הקלטה באינגולשטט, שלושה קונצ'רטות לחליל של קרל פיליפ עמנואל באך, וכאמור בנובמבר שני קונצרטים באולם הגֶוַונדהאוז בלייפציג עם תזמורת ה-MDR - תזמורת הרדיו של מרכז גרמניה. באולם היו 400 איש וזה שודר ברדיו. גרתי במלון 'רדיסון' מול הגוונדהאוז, אבל לא היה כלום בעיר. לא מסעדות, הכל סגור. אכלתי רק אוכל משירות חדרים".
 
איך קיימתם חזרות?
 
"עשינו חזרה אחת כל יום. אחרי שלושת רבעי שעה צריך היה לטהר את האוויר לחצי שעה, ובין הנגנים סידרו מרחק של שלושה מטרים".
 
עכשיו אתה בעיקר בתל אביב?
 
"כן. וכשאני יורד מן הדירה לרחוב אני מרגיש מייד בהבדל. אותן הוראות על מסכות ושמירה כאן ובברלין, רק ששם מקפידים - וכאן מתקהלים הרבה יותר".  
 
עד פתיחת העונה אתה לא מנצח. איך שומרים על הכושר?
 
"אני עושה עכשיו יותר כושר מבעבר, למרות העצלנות שלי בנושא הזה. רץ לפעמים, שיעורי יוגה. בדרך כלל אני גם שוחה, אבל הבריכות בברלין סגורות כבר שנה וחצי. כאן הלכתי לבריכת גורדון שהיא המקום הכי מופלא בארץ. ועוד משהו חדש - התחלתי לבשל לעצמי. פותח את מקס מלכיאל ביוטיוב. מטבח פשוט וטוב". 
 

אריאל צוקרמן, צילום: מיכאל פאביה

 
מופע אלקטרוני עם רקדנים
 
צוקרמן, שמנהל מוזיקלית את הקאמרית הישראלית בשש השנים האחרונות, מקפיד לשמור על ייחודה בין התזמורות האחרות הפועלות בארץ. "אנחנו מבצעים יצירות מופת לצד הרבה יצירות חדשות או לא מוכרות", הוא מציין.
 
והקהל מקבל את זה?
 
"יותר ויותר, כולל גם יצירות ישראליות, אגב. העלינו הרבה כאלה ובגלל המצב הנוכחי יש הרבה אמנים ישראלים שיעמדו על הבמה עד סוף השנה. כאלה שחיים כאן וכאלה שבאים מחו"ל".
 
למינון של חדש מול ישן ויצירות ישראליות יש נוסחה קבועה שעובדת?
 
"זה משתנה אבל העיקרון הוא לשלב את הלא המוכר עם הידוע. אנשים באים לא רק משום שהם מכירים את היצירה, אלא משום שהם רוצים לשמוע יצירה מוכרת בביצוע חי לצד יצירות חדשות ולא מוכרות עם הסברים לקהל. נראה לי שהמינון של החומר הנועז או השונה הוא גבוה יותר אצלנו מאשר בתזמורות אחרות".
 
 
במהלך שש השנים שלך כמנהל, התזמורת השתנתה?
 
"כן. חלק מהנגנים יצאו לגמלאות וכשנכנסו צעירים, האנרגיה התחדשה. גם ההנהלה השתנתה, יש תזוזה בכיוונים חדשים. לתזמורת היו פרויקטים מעניינים ב'תֶדר' ו'בארבי', שיתופים עם אלקטרוניקה, אינטראקציות עם אמנויות אחרות. בבארבי שיתפנו פעולה עם שטובי שהוא DJ ואמן מוזיקה אלקטרונית. התזמורת ניגנה בחצות את סימפוניית יופיטר, הסימפוניה מס' 41 של מוצרט, במלואה עם הגברה. אחר כך עשינו יצירה שכתב שטובי לתזמורת ולאלקטרוניקה. היה מופע עם אש ועם רקדנים, די מטורף".  
 
היה הרבה קהל?
 
באו 1500 איש שרובם כבר היו אחרי שתיה הגונה. החוויה הזאת הזכירה לי את הקונצרטים הראשונים בהיסטוריה שנוגנו לפני כ-300 שנה, כשהתזמורות ניגנו לקהל ששתה ואכל. חשוב שזה יימשך כי משם הבאנו קהל חדש לקונצרטים. הנגשה היא העניין העיקרי בתרבות".
 
 
כל היוזמות האלה היו בשיתוף עם עיריית תל אביב. התזמורת מזוהה עם העיר?
 
"יותר ויותר אבל עדיין לא מספיק. כשאני התחלתי בגיל 15 כסולן חליל בתזמורת, המנצח היה אריה ורדי ומוזיאון תל אביב היה הבית שלנו. זה ממשיך עד היום". 
 

רוברטו פטרנוסטרו, מקור: אתר הקאמרית הישראלית




"יצירה יכולה להיות גם חצי דקה" 
   
אתה פותח את העונה עם הסימפוניה החמישית של בטהובן. זה סוג של הצהרה?
 
"לא ממש. בסדרות הקונצרטים של התזמורת ביצענו כמעט את כל הסימפוניות של בטהובן, חוץ מהחמישית והתשיעית. זו פשוט הזדמנות".
 
מספר הנגנים בתזמורת שלכם הוא 36. זה מגביל אותך בבחירת רפרטואר?
 
"יש מספיק רפרטואר. זו תזמורת בטהובן מובהקת: 12 נשפנים, כלי קשת וטימפני. הרכב שמאפשר לנגן יצירות קטנות של מאהלר, שנברג, בטהובן, היידן, מוצרט ועוד. כשיש צורך מוסיפים נגנים ואז לפעמים מוסיפים גם יצירות להרכב הספציפי באותו קונצרט. ההרכב מתאים גם לרפרטואר מודרני. הזמנו יצירות ישראליות אצל יוסף ברדנשווילי,  עודד זהבי, אהרן חרל"פ ונעמה זפרן."


נעמה זפרן, תמונה באדיבות התזמורת הקאמרית הישראלית
 
כשאתה מזמין יצירה חדשה ממלחין, מה הוא צריך לדעת?
 
"את מסגרת הזמן. היום משך של יצירה חדשה הוא בין עשר ל-20 דקות. אם כבר מדברים על זה, כבר כמה זמן שאני חושב על רעיון לשתול בין יצירות גדולות הבזקים קצרים של שלוש דקות. עשיתי את זה פעם באוסטרליה - יצירות של 30 שניות או דקה, מה שנקרא 'פנפארות'. זה עבד מצוין, הקהל אהב מאוד. אפשר גם ליזום תחרויות שבהן סטודנטים ומורים למוזיקה ישתפו פעולה עם התזמורת כשופטים ויבחרו את אותן יצירות קצרצרות". 
 

כריסטוף פופן, מקור: אתר התזמורת הקאמרית הישראלית

 
לסיים בשיא 
 
בוא נחזור לעונה הקרובה. כמה פעמים תבוצע כל תכנית?
 
"למעשה ארבע פעמים. יש מופע צהרים שהוא חזרה כללית, אחר כך יש שני קונצרטים בימים שונים וקונצרט אחד מחוץ לתל אביב. בקונצרטים אני מדבר עם הקהל, שאוהב מאוד את השיחות הקצרות שמטרתן בין היתר להנגיש את היצירה. בדרך כלל מדובר ביצירות הלא מוכרות כי את החמישית של בטהובן או את הקונצ'רטו לפסנתר של מנדלסון אין מה להנגיש".
 
אתה מכין את השיחות מראש או שזה אינטואיטיבי?                                                                                        
"אני פחות או יותר יודע, יש ליין. צריך לזכור שהתכנית שמתחילה השנה תוכננה ברובה לעונה האחרונה שלא התקיימה. למשל איתמר זורמן שינגן קונצ'רטו של 'מוצרט השחור' - ז'וֹזף בּוֹלוֹן שֶבַליֶיה דֶה סַן ז'וֹרז'. ניצחתי על יצירות שלו במינכן, וזה בהחלט שם שמושך לצד החמישית של בטהובן. כשהתעמקתי ביצירות שלו גיליתי שהוא היה כנר, סייף מעולה וגם ניהל את האופרה בפריז. ומה שהכי הלהיב אותי - הוא היה זה שהזמין מהיידן את 'סימפוניות פריז', שנחשבות לטובות ביותר שלו".   
 

איתמר זורמן,צילום: Jiyang Chen


מה עוד יקרה בעונה הבאה? 
 
"ביקור חוזר של הפסנתרנית הגיאורגית אליסו וירסלאדזה שניגנה עם התזמורת את חמשת הקונצ'רטות של בטהובן בהצלחה גדולה. הפעם היא תנגן את שתי הקונצ'רטות של שופן. עוד יגיע כריסטוף פופן, מנצח אורח ראשי שינצח על שתי סדרות, אני אנצח על שש".

  אליסו וירסלאדזה (צילום: Nikolai Puschilin)

אז אתה מרוצה מהתמהיל?
 
"לגמרי. יש הרבה נגנים צעירים שהתכוונו לטוס לחו"ל ללימודים ולהשתלמויות ודחו את הנסיעות בגלל הקורונה והבידודים. הם נשארו והתזמורת הרוויחה. אני שמח שמנצח כמו רוברטו פטרנוסטרו חוזר לנצח על התזמורת בפעם הראשונה מאז פרש מניהולה ומרוצה מאוד שאילן וולקוב ינצח על התזמורת".
 
 
הקונצרטים שלכם נמשכים שעה עד שעה וחצי בלי הפסקה. זה עובד?
 
"עובד מעולה, לקהל וגם לנגנים כי אז אתה נשאר באותה רמה של אדרנלין ומסיים בשיא. אני מעדיף שהדפוס הזה יישאר ואז אפשר לנגן אפילו שני קונצרטים בערב אחד". 
 
 
ז'וזף דה סן־ז'ורז', "מוצרט השחור".  מקור תמונה ויקיפדיה