המציאות כידוע, היא אבן נגף רצינית במסלול האהבה, שלא לדבר על רומנטיקה. הסופר יצחק בשביס-זינגר הרבה לעסוק בכך ביצירותיו, שגם אם לא קראתם - ודאי ראיתם לפחות פעם אחת על הבמה או על המסך. עכשיו עולה בבית ליסין הפקה חדשה של המחזה "הנאהבים והנעימים", שכתבו מוטי לרנר וישראל זמיר (בנו של בשביס-זינגר) על פי הסיפור "השניים" מאת בשביס-זינגר, בגרסת הצגה של חנן שניר, שגם ביים את ההפקה הראשונה בהבימה ב-2004.
 
להימלט מהחופה

זיסל ועזריאל הם שני תלמידי ישיבה בעיירה קטנה בפולין, חברותא צמודה סביב ספר התורה. זיסל הוא גם בנו של יודיל, רב הישיבה, וכשהוא מגיע לגיל נישואים משדכים אותו הוריו לאסתר'ל הנאווה, שרק רוצה להיות אישה טובה. זאת ועוד: יודיל דורש מבנו להיפרד מהחברותא עם עזריאל ולדבוק רק באשתו. עזריאל מצדו מיועד לרייזלה, אחותו של זיסל ובת הרב, אשר מצדה מאוהבת בו עד מעל לראש. ובעוד זיסל מובל בעל כורחו לחופה וקידושין, עזריאל נמלט ללובלין הרחוקה, כדי להימלט מחופה.

אלא שלא זו בלבד שזיסל אינו מסוגל להתמסר לאשתו, הוא גם לא מסוגל לעמוד בנתק מעזריאל. מחופש לאישה בבגדי אשתו, הוא נמלט מביתו ומחפש אחרי עזריאל. כשהם שבים ומתאחדים בלובלין, הם מתמסרים זה לזה בחשאי ובאהבה, וכלפי חוץ ממשיכים באחיזת עיניים של גבר ואישה, כולל בחנות קטנה שהם פותחים.

השגרה הבלתי אפשרית נמשכת לזמן מה, שבמהלכו זיסל מתאהב בתחפושתו הנשית וזוכה לכבוד בקהילה כשהוא מתמנה לבלנית במקווה. בינתיים בעיירה יודיל ממשיך לחפש אחר בנו הנעלם, אסתר'ל שמתברר כי הרתה יולדת תינוק שאינו מאריך ימים, ורייזלה נישאת ללא אהבה לגבר מבוגר ממנה ועשיר. אבל לא רק האב, האם, האישה, היילוד הגוסס והאחות הם שמדביקים אותם לבסוף ומאלצים את השניים להתעמת עם המציאות, הם עצמם הם אלה ששוברים ונשברים כשהם מבינים בעל כורחם שאין אפשרות לדו קיום של אמונתם ורצונם לחיות לפיה, יחד עם אהבתם. הסוף רע. 
  

הנאהבים והנעימים, צילום: אור דנון

דואו שחקנים מושלם
 
עידו רוזנברג ביים הפקה מלוטשת, מהוקצעת ויפה. יניב ביטון הוא השם המוכר שוודאי נועד גם למשוך קהל (למרות שתפקידו אינו ראשי), והוא אכן מגלם בכישרונו נטול המאמץ את אלחנן הבדחן, שהוא גם קצת מספר, הדמות שמספקת את הקומיק-ריליף בסיפור שנע בין כמיהה לייאוש ובין תקווה לאבדון-אובדן.

אבל ההצגה שייכת לצעירים ואם לדייק – לאוהבים הצעירים הנקרעים: ניב ניסים שמגלם את עזריאל הוא הר געש מתפרץ של ייסורים צעירים, ובעיקר - ידידיה ויטל כזיסל. ויטל מצליח ליצור דמות מלאה ניואנסים של צעיר מבולבל – מעצמו, ממיניותו, משאיפותיו ורצונותיו. זיסל שלו אינו טיפוס מרדן שבועט במסגרות ושובר מוסכמות בהתרסה, הוא אדם צעיר שמחפש את עצמו ואת דרכו בחיים, וכל העת בעצם גם מבקש את הפשרה: להישאר בבית ובישיבה מבלי להינשא, להינשא מבלי לוותר על החברותא, לחיות חיים כפולים כדי לממש את האהבה, להתמסר לתפקיד האישה עד הסוף כדי לקיים את הזוגיות החשאית.

כמעט עד הסוף זיסל ממשיך לחפש פשרות ופרשנויות שיאפשרו דו קיום בנבדל מעזריאל, ששוב ושוב מוכן להיכנע לתכתיבי החברה והסביבה. ויטל אמין ומשכנע במסע הזה של דמותו, ומעביר היטיב את ההתחבטויות, הלבטים, הליכי ההפנמה וההכרה העצמית. 
 

הנאהבים והנעימים, צילום: אור דנון


צלופן בימתי מרשרש

סיפור העיירה הפולנית של פעם נעטף בצלופן בימתי מרשרש ומבריק של משחקי תפאורה (שני טור), תלבושות (אורנה סמורגונסקי), תאורה (קרן גרנק) ומוזיקה (אלעד אדר).

על אלה נוספו גם קטעי מחול בביצוע ארבעה רקדנים, שחלקם היו לטעמי מיותרים והכבידו על סצנות שיכלו להיות מרשימות יותר בלעדיהם. פחות זה יותר כידוע, אבל זו הערת שוליים ולא עיקר.

העיקר הוא שזו הצגה מהוקצעת ומשויפת היטב, שמצליחה לספר סיפור שחור-לבן בצבעים: סיפורם של האוהבים הכבולים לחברה-סביבה שחוקיה שחור-לבן ואינם מותירים או מתירים מרחב מחייה לשונה ולאחר, דווקא בעטיפה צבעונית מושכת, שמאפשרת להישיר מבט אל הכואב. 

הנאהבים והנעימים, צילום: אור דנון

לרכישת כרטיסים