"אתה סחבתָ את הלפיד משנת 1970 ועד 2000. עכשיו אתה יכול להירגע", אמר המלחין אמנון וולמן ליוסי מר חיים לפני עשרים שנה. אבל גם היום - עם הגיעו לגיל גבורות ורגע לפני שמוענק לו פרס מפעל חיים על ידי פסטיבל עכו, במסגרתו יעלה את המופע 'ליל הפומפיות' - הדבר האחרון שמר חיים רוצה זה להירגע. כשהוא יושב במשרדו, בין פסנתר כנף מעוטר ושבע ימים למקלדות הסינתיסייזר והמחשב, המלחין המוערך נראה כהתגלמות החיוניות וכצעיר נצחי בשיא פריחתו.     
 
קשה לתייג את מר חיים. מניפת המוזיקה שלו עשירה וצבעונית, והוא מדלג במיומנות בין קלאסיקה, ג'אז, רוק, אלקטרוני, מוזיקה לתיאטרון, קולנוע ומחול, הופעות והוראה. על רקע פועלו המקורי וחדשני במהלך השנים, הענקת הפרס אינה מפתיעה איש, ואין מקום מתאים יותר להצדעה לאמן כה ייחודי בנוף הישראלי מאשר פסטיבל עכו לתיאטרון אחר. 
 


יוסי מר חיים, מקור: אתר פסטיבל עכו




הפוך בטהובן, הפוך
 
משנות ה-60 ועד היום אתה מלחין יצירות, עובד עם מיטב האמנים ותמיד מחפש התנסויות חדשות, אלקטרוניות ואחרות, בתחום הסאונד. איך אתה נשאר עדכני? 
 
"אני כל הזמן עובד. עשיתי בחג המוזיקה האחרון יצירה בשם stagehand ("פועל במה"), אחריה יצירה בשםrage לתזמורת ירושלים ועכשיו הקונטרבסיסטית אור סינַי מדברת איתי על עבודה שאני מאוד נלהב לעשות. אה, וגם כתבתי יצירה לציון יום ההולדת ה-250 של בטהובן בעיר הולדתו בון, אבל לצערי לא אוכל להיות שם".
 
מה עשית לבטהובן?
 
"לקחתי את הרביעייה מס' 4 שלו, כשהנגנים מנגנים פחות או יותר מה שכתוב, אבל באמצעות האלקטרוניקה הפכתי הסדר. ניגנתי את בטהובן הפוך. זה יצא מצוין. בטהובן כותב פראזות כל כך הגיוניות שגם כשאתה מנגן אותן מהסוף להתחלה זה יישמע קצת מוזר, אבל זה יעבוד. אם תנסה לנגן את דביסי הפוך תישמע מעין גניחה או משהו לא מוזיקלי אחר".
 
יצא לך לגרום לבטהובן שיהיה כמו באך, שאצלו מנגינה שמנוגנת מן הסוף להתחלה או בהיפוכים אחרים עובדת?
 
"(מצביע על צילום בחדר שבו הוא נראה שחור) זה הכל נגטיב. היה מיצב שנקרא invert שהיה קשור לסרט שבו הגיבור מלמד את התוכי מוזיקה, ואני מנגן שם את קטע "אמנות הפוגה" של באך - שמנוגן במקביל קדימה ואחורנית. כדי לנגן את זה האטתי מאוד את המהירות כי הנגינה קשה לי. בעבודות כאלה אני משתף פעולה עם נעמי יואלי, שאיתה עשיתי כ-13 מופעים ב-16 השנים האחרונות.   



יוסי מר חיים, צילום: אלדד מאסטר
 
 
הרגעים הגדולים
 
הלחנת אינספור הצגות תיאטרון, היו רגעים מיוחדים?  
 
"עבדתי עם הרבה במאים. יוסי יזרעאלי, למשל, כשהיה מתעצבן על אחד השחקנים היה לא רק היה מעיף אותו אלא גם את התפקיד שלו. עשיתי איתו כמה הצגות. הייתה אחת ענקית, 'תמול שלשום' לפי הספר של עגנון, שהוא הוריד אחרי שש הצגות בלבד. לעומתה 'סיפור פשוט' הייתה הצלחה מסחררת.  
 
"אחת ההרפתקאות המורכבות איתו היתה 'מדיאה' של סֶנֶקָה עם חנה מרון. ההפקה החלה בתחילת 1970 ואז חנה נסעה ללונדון לאודיציות ובדרך בנמל התעופה במינכן נפגעה במתקפת טרור. רגלה נקטעה והיא חזרה לארץ, ולהפקה היא חזרה כעבור שנה וכמה חודשים. אחד הרעיונות של יזרעאלי היו להנכיח אותה על הבמה, וכך חנה מרון קטועת הרגל הייתה היחידה שזזה בהצגה, ויתר השחקנים - זאב רווח, יוסי גרבר, זהרירה חריפאי והמקהלה - היו סטטיים. גם למוזיקה היה שם תפקיד מרכזי. חוש ההומור לא עזב את חנה, ששלחה לכל חברי הצוות גלויה וחתמה: 'מקווה לעשות את ההצגה, טוק טוק טוק עם רגל מעץ'.
 
"עם מייקל אלפרדס האנגלי הייתי שותף בין היתר ב'מנדרגולה' וב'בית ברנדה אלבה', וגם ב"לילה השנים עשר" בתיאטרון באר שבע עם צוות שבו השתתפו רק גברים, כמו בימי שקספיר. היו לי גם עבודות מעניינות עם חנן שניר ועוד במאים. בסך הכל העבודה עם במאי תיאטרון זרמה היטב".
 
היו גם הרבה יצירות לכוריאוגרפים
 
"המון. הייתה 'יעקב' עבודה גדולה לשרה לוי-תנאי וללהקת ענבל. למירל'ה שרון הלחנתי כמה עבודות, בהן 'פניקס' שבה התגלה בחור צעיר שהשתחרר מלהקת הנח"ל, אוהד נהרין, שעוד לא ידע לאן מועדות פניו".
 
 
אני זוכר יצירה שלך בנמל יפו עם צ'לו בודד ואור של מגדלור

"אתה מדבר על 'ערפל'. גידו מר חיים, הבן שלי, ניגן בצופר, חלילנית ירדה בפיקולו עם בגדי מלחים ולמעלה על האנגַר אחד היו קרן יער וחצוצרה. כולם היו נגנים של האנסמבל הקאמרי, התזמורת הקאמרית הישראלית של היום. היצירה הזאת הייתה חלק מפסטיבל נסיוני של עדי סמל, איש מוזיאון תל אביב שרצה לקבע פסטיבל אביב בתל אביב, אבל לא היה לזה המשך".


יוסי מר חיים, צילום: מירי שמיר
 

"כמעט הגענו לאוסקר"
 
מה מצפה לקהל במופע הקרוב בעכו?
 
"במופע, 'ליל הפומפיות', יהיו בליל של צלילים, מראות, כלים ומכשירים מכל התקופות שמספרים את הסיפור שלי. יהיו יצירות קלאסיות לצד מוזיקה למיצגים, עבודות מיצב רציניות וגם מצחיקות. נעשה, למשל, שני קטעים מ'אבידניום', ערב יצירות שנכתבו על פי יצירות של המשורר דוד אבידן שהעליתי עם דורי פרנס ורון ויידברג ב-2003 - 'טוֹרוֹ מוֹטוֹרוֹ' ו'יַבַּבַּם' שאבידן כתב לאלן גינצבורג אחרי שפגש אותו. בערב משתתפות גם הזמרות רינת עמנואל ומיכל גולדברג שהיא יותר פרפורמרית, הבן שלי גידו ועוד אמנים". 

אתה שוחה בכל סוג מוזיקה אפשרי. יש כאלה שאתה מרגיש בהם יותר בבית? 
 
"אני מרגיש טוב איפה שיש פחות תווים. למשל ביצירות שכתבתי ל'מוזיקה נובה' כתבתי עם תווים לצ'לן דן ויינשטיין, לתום סולובייצ'יק. זה לא בא לי טוב, כי כשלמדתי מוזיקה הייתי קצר ראיה, ולקח לי המון זמן עד שהתחלתי לכתוב ממש יצירות. גם אז נמנעתי משימוש בצלילים מהירים מאוד - חלקי 32 שהם מאוד צפופים בעין. אמרתי, כשצריך לנגן מהר מאוד אכתוב בחלקי 16 בטמפו יותר מהיר, אבל זה לא נכון. כשאתה מסתכל ביצירות של אליוט קרטר או של מסייאן", אומר מר חיים ומדגים, "צלילים מאוד מהירים אתה חייב חלקי 32".
 
היצירות שלך ממוספרות, יש לך מספרי אופוס?
 
"לא, אין לזה סוף.  מה אני עושה עם יצירות לתיאטרון שמהן יש בערך 120? ועוד עשר יצירות לסרטים, ויצירות שבאנגלית נקרא להן pieces, שמהן יש בערך 50".
 
מכלל היצירות לסרטים שהלחנת, איזה אתה הכי אוהב?
 
"'המכה ה-81' של חיים גורי, סרט שהיה מועמד לאוסקר. משרד המסחר והתעשייה שלח את הסרט לשלב המוקדם והוא לא נבחר כי חסרו ארבעה קולות. כשזה נודע לחיים טופול הוא אמר לגורי: 'הייתי מביא לך עוד הרבה קולות אם הייתי יודע'. אבל הכבוד נשאר. ב-2014 בפסטיבל בברלין עשו דיגיטציה מלאה לסרט, זה צלצל יוצא מן הכלל והזמינו אותי לשיחה עם הקהל. היה מאוד כיף". 
 

יוסי מר חיים. צילום: אורי דרומר 

מופע סאונד לטניס

איך אתה זוכר את תקופת ניו יורק שלך?
 
"הייתי שם בשנים 1966-68, באתי עם ביטחון עצמי מאוד קטן. שמעתי ג'אז כאן ובאתי לשם ופגשתי עולם אחר. זה כמו מי שאוהב כדורגל וגם כדורגל אנגלי. אין מה לעשות".
 
אם כדורגל אז בוא נדבר על טניס, שאתה משחק כל שבוע
 
"אני מקבל שיעורים משוקה שלם, שהיה פעם אלוף הארץ - פעם בשבוע שיעור ופעם בשבוע משחק עם פרטנרית. הלחנתי יצירה לטניס בבית הספר למוזיקה במוסררה בירושלים שבו לימדתי עד לאחרונה - עבודה לארבע רקטות של טניס וכדור שכולם מחוברים למיקרופונים וכל מיני חומרים שמודבקים על המגרש. עשינו מופע טניס בהשראת המוזיקאי ג'והן זורן, וילדים דתיים מבית הספר בסביבה באו לראות ונורא התעניינו. החלום שלי זה לשחק טניס עם סאונד - שלרקטה יהיה מיקרופון ואתה שומע את המכה, כמו ביצירה. זה נשמע מאוד יפה".
 
 
הזכרת את ירושלים אז בוא נחזור להתחלה, לירושלים
 
"כן, נולדתי בירושלים ולאימא שלי היה פסנתר שהיא קנתה בשביל אחי עמוס (שכיהן כמנכ"ל משרד המסחר והתעשייה, י"ש). הוא לא רצה לנגן, אבל אני התחלתי בגיל בגיל שש, לא בהצלחה מרובה. שנתיים אחר כך פגשתי את האחים שטיינר (גדעון שטיינר הוא נגן כלי הקשה בפילהרמונית, ואחיו יעקב, י"ש) שלימדו אותי שאפשר להפיק מהפסנתר אקורדים.
 
"לאט לאט העניין שלי במוזיקה התחזק ובשנת 1961 הלכתי ללמוד. התחלתי עם אלכסנדר תמיר, שראה שאני מאלתר אבל לא נגן גדול והמליץ לי ללכת ליצחק סדאי, מלחין שעוסק בתיאוריה. הוא הפך למורה החשוב שלי. איתו למדתי עד שנת 65'". 


יוסי מר חיים, צילום: גוני רסקין



כשאריק איינשטיין עשה פרסומות
 
איך היית בתור מורה?
 
"אני נורא אוהב ללמד. עשיתי את זה יותר מ-50 שנה. במוסררה לימדתי מוזיקה אנלוגית עבודת יד, איך להקליט ולהדביק טייפ קסטות. איך זה לבוא לעולם ללא מחשב".
 
מסקרן את הצעירים ללמוד את הדברים האלה?
 
"הם מאוד אהבו כי זה שונה לגמרי ממה שהם מכירים. מוסררה זה בית ספר נהדר. קורס נוסף שלימדתי שם היה ג'אז ופופ וזה החזיק אותי בנגינה, ניגנתי המון. לימדתי גם באוניברסיטה בחוג לקולנוע, במכללה למינהל ובאוניברסיטה הפתוחה".
 
ההוראה שלך התמקדה בתחומים לא מקובעים למרות ששמות השיעורים היו תולדות הג'אז, מוזיקה אנלוגית ומוזיקה ותקשורת?
 
"מי שנמצא במסגרת מקובעת מפטרים אותו בגיל 67. אני לימדתי עד לא מזמן".
 
במה עסק הקורס "מוזיקה ותקשורת"?
 
"בעיקר בניתוח פרסומות, שטיפת מוח בעזרת מוזיקה. תקשיב לפרסומת הכי גרועה שהייתה ברדיו: 'אנשים אוהבים לשיר, אנשים אוהבים להתגלח. קנה סכין דיפלומט, הסכין הבינלאומי המיוצר בישראל'. אריק איינשטיין שר את זה. אני זוכר כי אני ערכתי את זה. מתי כספי עשה פרסומת לאולמי ארגמן 'כל כלה וכל חתן'. שמעתי שהוא ביקש להחזיר להם את הכסף כדי שלא ישמיעו את זה. אני הלחנתי פרסומת אחת ל'דחף' ואחת ל'מי עדן'. 
   
המפרסמים מעמידים דרישות? 
 
"אוהו. עבדתי עם חיים צינוביץ' שעשה את 'העיתון של המדינה', והם הכריחו אותו לקנות טלפון עם מיקרופון שנדבק ולנגן להם כל יום את הגרסאות החדשות. להם, לנשיהם ולבני המשפחה. ככל שהפרסומת יותר חשובה, יותר ידיים בוחשות. בתור חבר הנהלה באקו"ם, אני נתקל כל הזמן בהפרות, בגניבות. אני מומחה לפלגיאטים. עדיף לא להיכנס לעולם הזה. אצלי זה היה חלק שולי, החלק החשוב היה לכתוב". 
 
לימדת וגידלת דורות של מוזיקאים פעילים, אבל זה מן הסתם לא משקף את מצב הוראת המוזיקה בבתי ספר.
 
"מבחינתי, בתי הספר למוזיקה בתל אביב, בחיפה או בירושלים הם כמעט נאות מדבר. אבל אם אנחנו מדברים על החינוך הכללי אז אם מישהו לא למד לנגן בכלי או לשיר, הוא מנותק לגמרי מן המוזיקה הקלאסית. זה דור שלא מכיר את בטהובן, גרשווין, באך או קורט וייל. אני חושב שמי שדואג לחינוך המוזיקלי של הילדים שלו צריך לחשוב מחוץ לקופסא - למשל גידו הבן שלי מכין פעם בחודש לבקשת המלחין עודד אסף דיסק שבו קטעי פופ וקטעים קלאסיים, ועודד משמיע אותם לנכדים שלו".      
 

יוסי מר חיים ורינת עמנואל, צילום: אלדד עמנואל

"ליל הפומפיות" ערב מחווה למלחין יוסי מר חיים, בימוי ועריכה: מאיה בואנוס. משתתפים: יוסי מר חיים, גידו מר חיים, שמיל פרנקל, אילן גרין, מיכל גולדברג, איילת לרמן, רינת עמנואל, נעמי יואלי, מיכל שחר, גילי עמאר, תמר בלס. ניהול מוזיקלי: אילן גרין 

המ ופע יתקיים במסגרת פסטיבל עכו, יום רביעי, 22 בספטמבר 2021 בשעה 20:00 באמפיתאטרון גן בוסתן, עכו. להזמנת כרטיסים