הכל כלול - בעיקר האבסורד
 
הגענו לשלב הזה של השנה - של אחרי מתקפת חגי תשרי, של שגרה נוטפת זיעה ושל קורונה שממציאה את עצמה מחדש ומסרבת להתפוגג. כולנו מחפשים לברוח קצת, לשאוף עוד קצת מזגן בלי לאמץ את המוח, מחפשים את הדיל הכי טוב בסביבה לשחרר ולהשתחרר קצת, בלי לפשוט את הרגל.

אז באופן קצת מפתיע, אחד הדילים הכי טובים בזמן הזה נמצא בכלל בתיאטרון הקאמרי. המלון אמנם דמיוני, אבל נטוע חזק במציאות השנה האחרונה. רק שבנופשון הספציפי הזה הכול יותר מצחיק, מוקצן ומוטרף.

במה מדובר? בחדר מס' 13 במלון שנהפך למלונית קורונה - אותו מוסד משונה שהיה חלק ממציאות חיינו המטורללת וההזויה בשנת המגפה.

אהבה ומגפה, צילום: רדי רובינשטיין


אופציה לצחוק משחרר

"אהבה ומגפה" נקראת ההצגה שאורגת ביחד, ברוח קומדיות בתי מלון (וד"ש לניל סיימון), ארבעה מחזות קצרים שכתבו בת חן סבג, יואב שוטן-גושן, עירד רובינשטיין, גור קורן ונועה לזר-קינן. כולם סיפורי אהבה כאלה ואחרים (בימוי וקונספט: עירד רובינשטיין) המתרחשים באותו חדר ומשקפים, מבטאים וצוחקים על פחדים, חולשות, מאוויים כמוסים וגלויים ורגשות אנושיים-ישראליים, בצל מציאות המגפה בשנה הסהרורית הזו.

אודיה קורן מזכירה בהודעה המוקלטת את החובה לעטות מסכות באולם, מה שמוסיף עוד נופך סוריאליסטי-אירוני למציאות המשונה  עוד יותר שהרגע הייתה פה, ומקבלת ביטוי מוקצן על הבמה לטובת הדגשת האבסורד, ההומור והצחוקים.

כן, יש גם פה רגעים ואמירות וכמה תובנות מאזורי המלודרמה הריאליסטית, אבל בעיקר אינספור אופציות לצחוק משחרר עם המגפה, ועוד יותר בלי קשר אליה. 
 

אהבה ומגפה, צילום: רדי רובינשטיין


בדרך לסוף טוב מגיעים לאמבולנס

ערן עצמון יצר תפאורת חדר מלון שחלק מקירותיו שקופים, מה שמאפשר לא רק את המבט פנימה כמעט מכל צד, אלא גם מעניק את תחושת הכליאה-סגירות, של אין-לאן-לברוח. ובתוך החדר עם חדר האמבטיה הצמודה קורים כל מיני דברים לשמונה טיפוסים שונים ומשונים.

ישנו הזוג הנשוי, עומר וליה. הוא שמח על ההזדמנות שההידבקות המשותפת העניקה להם לבלות לבד-ביחד זמן איכות, היא כועסת בדיוק על כך, כי זה נראה לה כסבל נוראי. כמובן ששום דבר אינו בדיוק ככה, והדרך לסוף טוב מובילה לאמבולנס (ולא בגלל הקורונה).

ישנה האישה מן העתיד, שמסתכלת על חדר המלון מהמראה האחורית של החיים וזוכרת גם את כל מה שאף אחד – כולל היא עצמה – לא השכיל לראות או להעריך בשגרה של טרום-מגפה - כל מיני רגעים, רגשות, פרטים קטנים ואנשים שאבדו לנצח.

אהבה ומגפה, צילום: רדי רובינשטיין


ישנו הסאונדמן הקודח נטול חוש הטעם, שהזמין לעצמו זונה ליום הולדתו, כדי לשכוח את עליבות חייו המתפרקים ואת האהובה האבודה מלפני 25 שנים שמתגרשת עכשיו, לפי הפייסבוק. הזונה, כך מתברר, מסרבת ללכת כך סתם ומאלצת אותו להתקשר לאהובה האבודה, רק כדי לגלות שעכשיו היא אבודה באמת (ולא בגלל הקורונה).

אחרון חביב הוא המפגש בין שרה בלי תיק, שרגע אחרי שהיא מתנמנמת בחדר האמור, מוצאת איתה במיטה בחור שחשב שימצא בה את אביר חלומותיו שהופיע בשלושת השבועות של בידוד ושכרון חושים. אבל זהו, שהאביר ההוא חתך בלי להגיד מילה, והשרה הימנית קיצונית, שמשוכנעת בהתחלה שהבחור לא רק בא לתקוף אותה אלא הוא גם דוחה וסוטה, שותה בהמשך מקוקטייל ה-MDMA שהוא מהל בבקבוק מים שהשאיר לאהובו בחדר, ובהשראת הסם היא משחררת לגמרי ברקסים, ואפילו מתקשרת לאביר שברח ומבהירה לו מה דעתה של כבוד השרה על מה שעשה. 
 


אהבה ומגפה, צילום: רדי רובינשטיין



גונבת את ההצגה
 
ארבעה שחקנים משתוללים בין האמבטיה לאסלה, בין המיטה לדלת החדר ולארון: נדב נייטס, נטע גרטי, נדב אסולין וכנרת לימוני (שעושה את התפקיד לסירוגין עם קרן מור).

גרטי עומדת יפה גם במשימות המלודרמטיות יותר של שניים מתפקידיה, ומצליחה לרגש-לרגע בתוך הצחוקיה שמסביב. נדב אסולין משכנע כסאונדמן הדיכאוני, ונדב נייטס משעשע וחתיך גם בדיגום הסטרייט שהוא די הסמרטוט של אשתו, וגם כגיי הסמרטוט בעיני עצמו.

גונבת את ההצגה כנרת לימוני, בתפקיד הזונה עם חכמת החיים ובתפקיד השרה בלי תיק. שפת הגוף שלה והמימיקה כשהיא לובשת את המעיל המצויץ של הזונה (עיצוב תלבושות: מאור צבר) בלי לומר מילה, כמו גם שפת הגוף והמימיקה שלה אחרי שהיא מסיימת את שיחת הטלפון עם אפי האביר הבוגדני, הם רגעים קומיים נהדרים. שלא לדבר על האינטונציות, היכולת לבצע טקסטים מופרעים-מגוחכים-קלישאתיים-מצחיקים בטבעיות מוחלטת, הנגיעות הקטנות בשיער, הצעדים מעל מכשולים דמיוניים כשרה המסוממת, לעיסת המסטיק המוגזמת – כולם תצוגה של כישרון קומי מצוין.

כאמור, הרבה יוצרים היו מעורבים ביצירה שגיבש ל"קונספט", כפי שזה מוגדר, עירד רובינשטיין שגם ביים. זה לבטח יהיה אחד מממתקי הקיץ בואכה סתיו, שירעננו את ימי החום והלחות המהבילים שעוד מצפים בהמשך. לכו, אתם תצחקו - גם על הקורונה, אבל בעיקר על אנשים. כלומר, עלינו.

אהבה ומגפה, צילום: רדי רובינשטיין

רכישת כרטיסים