היום יינעל פסטיבל ישראל במופע חגיגי של פיוטים בפרשנות עכשווית בבריכת הסולטן. בין המשתתפים: פורטיסחרוף, אהוד בנאי ומיכה שטרית, המנהל האמנותי של הערב, שמספר לטל גורדון מה הולך להיות.
לחנים עממיים בפרשנות אישית
אין מה לעשות, מיכה שטרית הוא מהאנשים שאני תמיד מקווה שיעשו עוד ועוד פרויקטים, כי כל ריאיון איתו מספק גם איזו תובנונת, מעבר לאינפורמציה הבסיסית. אז הפעם אנחנו מדברים על "ידידי, השכחת?", מופע הנעילה של פסטיבל ישראל בניהולו האמנותי של שטרית ובניהול מוזיקלי של גיל סמטנה, בהשתתפות מאיר בנאי, אביתר בנאי, אהוד בנאי (ואודליה אשתו שתתארח באחד הקטעים), ליאור אלמליח, פורטיס-סחרוף, שטרית עצמו, והרכש של הרגע האחרון, הזמרת אורית עטר.
"`ידידי, השכחת?` הוא פיוט של יהודה הלוי", מספר שטרית, "והמכנה המשותף של האמנים שמשתתפים בערב הזה הוא שכולם הופיעו ולמדו במסגרת הפעילות של `בית הלל` באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטאות אחרות. הפעילות של `בית הלל` היא סביב הנושא של יהדות ופיוט, קריאה של טקסטים יהודיים, פיוט, שירה ולימוד עם מיטב המורים, הפרופסורים והפייטנים שכולם באמת אנשים מדהימים, וחוץ מהאמנים שמשתתפים בערב הקרוב הופיעו שם עוד הרבה אמנים כמו כנסיית השכל, אתי אנקרי, ערן צור, מוש בן ארי ועוד.
"רצינו לתת לכל אמן להציג עולם, ולא לעשות רק קטע אחד, ולכן לא יכולנו להכניס לערב הזה את כל האמנים שלמדו והופיעו במסגרת הזו, אבל אני מאמין שיהיו עוד ערבים כאלה שבהם הם יופיעו."
- אמרת שמעבר להופעה גם למדתם במסגרת "בית הלל".
"כן. למדנו משקלים, מהות הטקסט, הניגונים כמו שהושרו בבתי כנסת. יש כל מיני סגנונות של פיוטים, עירקי, מצרי, ספרדי. להרבה פיוטים יש ניגונים שונים, זה לא משהו שאנחנו הלחנו, וכל מה שנשיר בערב זה לחנים עממיים עם פרשנות אישית שלנו. כל אמן יופיע עם ההרכב שלו, כדי שכל אחד יוכל באמת להציג את זה בדרכו".
הפיוט נמצא בכל מעגל החיים של האדם
- יש שאלה שאני מוצאת את עצמי חוזרת עליה לא מעט לאחרונה, מה שרק מעיד על עוצמת התופעה. מה בעצם גורם להתקרבות העצומה הזאת של השנים האחרונות לכל הנושא היהודי?
"יש כאלה שמגיעים לזה ממקום של דת, אבל יש גם לא מעט שמגיעים לזה ממקום של שפה, של תוכן. אני חושב שזה מגיע מחיפוש אמיתי. זה לא רק נושא הפייטנות. אנשים מדברים היום יותר על התנ"ך, על ארון הספרים היהודי, כי כל הנושא הזה של זהות קורה כולו באמצעות השפה, אני חושב.
"כל המחשבות שלך הן בעברית, ואתה מגדיר את הרעיונות שלך ומנסה לפשפש בתרבות שלך, ואם אני רוצה ללכת לרגע יותר רחוק משנות קיומה של ישראל ולהסתכל על מה שיש לתרבות הזאת להציע, אז מבחינת מוזיקה, למשל, העלייה הראשונה הביאה איתה שירים מרוסיה, הרבה פעמים זו הייתה מוזיקה מגויסת לצרכי התיישבות, מלחמה, זיכרון וכו`, אחרי זה באו השפעות אחרות כמו להקות צבאיות וכל זה, ואני אני רואה את זה כתופעה עולמית, שאנשים מנסים להגדיר היום את הזהות שלהם.
"אז חלק הופכים ללאומנים פסיכים, אבל חלק מחפשים את המוטיבים התרבותיים שלהם. בארצות הברית יקראו לזה רוטס, שורשים, אתניות, אבל כשאתה בא לחפש אצלך את השורשים, אתה מגלה שיש לך ארון ספרים יהודי שמתקיים כבר אלפי שנים ומצליח לשמר את השפה.
"מה שיפה בפיוט הוא שהוא נמצא בכל מעגל החיים של האדם: בלידה, בבר מצווה, בשחרית, בערבית, במוות. זה מלווה אותך בתוך קונספט שמתחיל מהפרטי ועובר במעגל המשפחתי, הקהילתי, וככה זה מתקיים כל כך הרבה זמן. אנחנו מהעמים הבודדים שמשמרים שפה מאוד עתיקה, למרות ההתחדשות שלה. הלטינית, הרי, די נעלמה, למרות שהרופאים עוד כותבים אותה, והעברית היא באמת שפה שעם שלם חי ממנה".
"עברית היא שפה אידיאלית למשוררים"
- אני בכל זאת מנסה להתעקש ולהבין למה תהליך החיפוש הזה קורה דווקא עכשיו.
"אני חושב שזה קשור לזה שמי שמכתיב את הלקסיקון של היום זו העיתונות, הטלביזיה. והלקסיקון שיש היום הוא לקסיקון נורא צר. אם אני לוקח את הטלוויזיה כמורה הגדול, אז לדעתי הוא מורה לא כל כך מוצלח. הוא מלמד אותך ללבוש גופיה כזו או אחרת, לשתות קולה, להיות מגניב, מצליח, מתעניין בבורסה וכל מיני עניינים אחרים.
"אני חושב שהיום, כשאדם רוצה להביע את עצמו, כמה שאתה לא מדבר אתה מרגיש די מתוסכל כי לא הצלחת להביע את עצמך מספיק רחב ומספיק ברור. זה נע בין `בא לי` ל`לא בא לי`, `אוהב`, `לא אוהב`, כאילו אין שום דבר באמצע. יש היום יותר אלם. לכאורה יש יותר רעש ויותר דיבור, אבל אני חושב שהיום צריך יותר מזה בשביל היצירה, בשביל החברה, בשביל התרבות. המושגים היום הם נורא טכניים, בגלל הטכנולוגיה, בגלל הביורוקרטיה, בגלל שהכל שיווק ומכירה, ואם תחשבי על זה, כשמנסים לנסח איזה לקסיקון של אוצר המילים הממוצע שמשתמשים בו היום, לא יכול להיות שאנחנו יכולים להגיד בו הרבה. ככותב אני מוצא שהרבדים האלה של השפה, או שהעברית בכלל, היא שפה אידיאלית למשוררים".
- מה באמת לגבי ספר שירים משלך?
"יש לנו מזל שאנחנו יכולים להלחין את השירים שלנו, כי ככה הם באמת נישאים, כשאנשים יכולים לשיר אותם, וכרגע אני מבסוט להוציא את השירים שלי ככה. אני חושב שככה אנחנו עושים את זה בדרך של המשוררים העתיקים, הטרובדורים, עם הגיטרות, אבל כן, ספר זה דבר שאני מאמין שיקרה מתי שהוא. ולמרות שספר זה דבר שאני מאד מעריך ומכבד, אני גם יודע לשיר ולהלחין ויש לזה יתרון. יש שיר נורא יפה של נתן זך, `לפעמים בשעות המאוחרות של הלילה אני יושב ומנגן...`, מכירה את זה? אז למרות שהוא ניחן באמת בכתיבה גדולה, אני משוכנע שהוא היה שמח לתפוס גיטרה, להלחין ולנגן ולשיר את השירים שלו".
- יש עוד משהו שלא שאלתי ואתה רוצה לספר על הערב?
"שלא יבואו, פשוט כי אין כבר כרטיסים. כל ה-4,500 נחטפו. למופע יש ביקוש אדיר. יכולנו לעשות עוד אחד".
המופע "ידידי, השכחת" יתקיים ביום חמישי, ב- 21:00 בבריכת הסולטן בירושלים. כרטיסים: 10 ₪.
לפרטים נוספים על המופע
15/06/2006
:תאריך יצירה
|