פסטיבל אלמינא להצגות ילדים שיתקיים זו הפעם השישית ביפו יציין את חגיגות העשור של התיאטרון.
שלוש הצגות חדשות מציינות את חזרתו של תיאטרון אלמינא לפעילות. לדברי המנהלת האמנותית של התיאטרון, גדעונה רז עיסא, "ההצגה הראשונה ברשימה מדברת לא רק לקהל הצעיר אלא גם למבוגר."

"עלילות פרדיננד פדהצור בקיצור", מגדולי להיטיו של אפרים סידון; ההצגה השנייה היא "האריה של אלן", לפי ספרו של קרוקט ג'ונסון שמביא את סיפורה של הילדה אלן ובובת האריה שלה. מחזה הנוגע בצדדים רגישים אצל הילדה אלן וההשלמה עם הגורל של בובת האריה שלה; ההצגה השלישית, "למשל משל", מעלה על הבמה משלים של איזופוס.  
  



האריה של אלן, צילום: שון עובדיה

"שם עם משנה חשיבות" 
  
 "לפני עשר שנים, לצד אירועים חשובים יותר וחשובים פחות, הקמנו את תיאטרון 'אלמינא'", מספרת רז עיסא על הימים הראשונים של התיאטרון. "פירוש אלמינא בערבית הוא 'הנמל', וכיום משרדי התיאטרון נמצאים בנמל יפו. אבל הדרך למציאת שם היתה שונה. חיפשנו שם שנתחבר אליו רגשית ורוחנית. כשעלתה ההצעה לקרוא לתיאטרון 'אלמינא', זה נשמע לנו השם הנכון. 

"אחרי שבחרנו את השם, חקרנו את המילה ומצאנו שהכינוי או השם הזה שייך גם לדמות של פרעוני קדום שעיסוקו היה השכנת שלום בין המזרח למערב. ואנחנו לא 'רק' תיאטרון אלא תיאטרון עם חזון. באמצעות הכלים שעומדים לרשותנו, אנחנו פועלים על מנת להביא להסרת חומות הפחד, להורדה של דעות קדומות, לסילוק הגזענות ולקירוב לבבות בין האוכלוסיות היהודית והערבית, תוך מתן דגש לילדים ולנוער. השם 'אלמינא' קיבל משנה חשיבות."

אנחנו מדברים על  קבוצות שונות באוכלוסייה שצריך לגשר ביניהן, כי בישראל לא חסרות קבוצות מקוטבות, על פי מוצא, על פי שיוך חברתי או כלכלי?

"אנחנו בעניין של חיים משותפים בין ערבים ויהודים, ולכן ההצגות שלנו מתנהלות בשתי השפות - הצגות דו-לשוניות. כלומר, בה בעת, באותה הצגה, יש שחקן או שחקנית שדובר או דוברת ערבית ולידו שחקן או שחקנית שדובר או דוברת עברית. אתה הצופה תצפה, תבין ותחווה את ההצגה בלשון שבה אתה שולט. חשוב להדגיש שדובר העברית אינו מפסיד מאי שליטתו בערבית ולהיפך."  

נתעכב על העניין הזה. לאחר עשר שנים של פעילות ושש שנים של פסטיבל, לתחושתך הצופים הצעירים חוגגים את המופעים הדו-לשוניים?

"כן, ממש. העניין רק הולך וגדל. בהתחלה היו מי שעיקמו פרצוף. שמענו תגובות כמו, 'מה אתם מקשקשים במוח?', או: 'זה לא בשבילנו! אנחנו צריכים תיאטרון רק בעברית או 'תיאטרון רק בערבית!'. היום אנחנו מקבלים הזמנות להצגות הדו-לשוניות שלנו - אלו כמובן בנוסף להצגות בעברית או בערבית שעוסקות למשל בקבלת האחר - ממקומות ומאזורים שונים בארץ שבעבר לא היו פתוחים לרעיון הדו-לשוני.

"אני מרגישה שהמוּדעוּת לחשיבות שבהיכרות עם השכנים – נקלטת. להכיר את השפה האחד של השני, להתחבר, באמצעות בית-הספר או במסגרות אחרות של החינוך הפורמלי או הבלתי-פורמלי, זה מאוד-מאוד מקרב לבבות. ברגע שאתה מכיר דובר ערבית שגר בכפר בצפון, למשל, והוא בא ופוגש אותך בבת ים, בחולון או בראשון לציון, ואתם עושים פעילות משותפת, צופים בהצגה ביחד וחווים נורמליות באקלים של סובלנות ושל שוויון - המפגש נעשה משמעותי מאוד לעיצוב תודעתי של האחד על האחר ולהיפך. נוצרת פתיחות לשינוי לקליטת ערכים חדשים."

כל אחד מביא מהבית שלו דפוסי התנהגות. האם, למשל, הופעתם בפני קהל רק של בנים או רק של בנות.

"לא. להיפך, אני מרגישה שהדברים קורים דרך הצפייה בהצגות. בהצגה 'שמוליקיפוד' בגני הילדים בראשון לציון, למשל, הילדים התלהבו כל כך מעצם הצפייה בהצגה, והם באו להורים שלהם ואמרו, 'אנחנו רוצים ללמוד ערבית'. לאור הבקשה, אנחנו מכינים דף שבו יש עשר מילים בסיסיות בערבית מתוך ההצגה. אנחנו מכינים את הצופים הצעירים לחוויה טובה ומיטיבה, למשהו חיובי ונעים. לא הכל טלוויזיה ודברים מפחידים, שנאה וכל הבלגאן הזה. נכון שיש קומץ קיצוני, אבל אנחנו לא נכנסים לזה. רוב בני האדם רוצים לחיות בשלום, רוצים להכיר האחד את השני."
 
אתם כבר קיימים עשר שנים. איך אתם בוחרים מחזה חדש?

"קודם כל, יש לנו צוות אמנותי. אני בעצמי מחזאית ודרמטורגית, וחלק מן הדברים שאני כותבת עולים כאן אבל לא רק. אנחנו עושים חשיבה משותפת, בודקים מה יש, מה חסר, מה נכון, מהו צו השעה.
"אני יכולה להגיד שבסופו של דבר החומרים שאנחנו מחפשים ובודקים קשורים לקבלת האחר לדיאלוג בין שונים, להתמודדות עם פערים. זה מתאים להמון דברים כי בדרמה, כשאתה מחפש משהו בדרמטורגיה, אתה מחפש קונפליקט קשרים בין שונים, בין דעות שונות, בין בני אדם שונים."  
  


למשל משל, צילום: שון עובדיה


"כדי להכיר את האחר יש לגלות גמישות"  

השנה, כאמור, יעלו בפסטיבל אלמינא שלוש בכורות. "הראשונה היא קלאסיקה ישראלית", מפרטת רז עיסא. "זהו עיבוד לספרו של אפרים סידון, 'עלילות פרדיננד פדהצור בקיצור', והבכורה השנייה היא 'האריה של אלן', עיבוד רענן ופיוטי לסיפור של סופר הילדים האנגלי המוכר קרוקט ג'ונסון על חברות אמיצה בין ילדה ואריה. ההצגה השלישית, 'מָשָל למָשָל', היא מחזה שאני כתבתי על פי משלי איזופוס. אני כותבת בעברית ואז המחזה מתורגם לערבית. סיפורים שהם משלים מוכרים ומגניבים".

למשל?

"בוא ניזכר במשל 'השועל והחסידה'. השועל מזמין את החסידה לביתו, צוחק עליה ומגיש לה אוכל בצלחת שטוחה. היא, כמובן, לא מצליחה לאכול מהצלחת עם המקור שלה, ויוצאת מביתו בבושת פנים ובאכזבה גדולה. למחרת החסידה מזמינה את השועל לארוחת צהרים ומגישה לו מרק באגרטל ארוך. הפעם היא מצליחה להכניס את המקור לעומק האגרטל והשועל לא מצליח לדחוף את חוטמו לכלי העמוק. השועל יוצא בבושת פנים, מתוסכל ורעב. אנחנו בעצם רוצים להגיד שכדי להכיר את האחר עלינו לגלות גמישות, ללכת לקראתו, להכיר את הצרכים שלו ואת השונות שבו, ולא לנסות ליישר קו כי לא כולם דומים, לא כולם אותו הדבר."

חלק מהמשלים נכתבו במקור בלשון גבוהה ובצורה פיוטית. האם אתם משנים את גובה השפה של הסיפור המקורי?

"ראשית, ילדים זה הקהל הכי חכם, הכי מדהים והכי אינטליגנטי שיש. ככה כולנו פונים אליהם. אנחנו מתעסקים בחומרים ברמה באמת גבוהה, לא מפחדים. נהפוך הוא, אנחנו משתדלים להגביר את הלשון הפיוטית ואת הרמה של השפה ואת הסימבוליות גם בכתיבה וגם בכל האמצעים הוויזואליים. לא להאכיל בכפית, ממש לא. לתת לילדים לחשוב, לתת לילדים לחוות ולדמיין, לעוף על הדמיון." 
  
 "מתגעגעים להצגה החיה" 
  
  בעשר שנות קיומו של תיאטרון אלמינא, מספרת המנהלת האמנותית, הופקו בו יותר מ-20 הצגות. מפרוץ הקורונה תמונת המצב השתנתה ובתיאטרון מנסים לייצר פתרונות שיבטיחו את רצף הפעילות. "אנחנו סופסוף חוזרים לאולמות אחרי הקורונה - והאולמות הסגורים", היא אומרת. "אנחנו יכולים לקיים את הפסטיבל הזה כי בהנחיות משרד הבריאות מותר להופיע באולמות של עד 100 צופים ללא תו ירוק אלא עם מסכות והאולמות במרכז מנדל ביפו מתאימים לנו. יש במקום ארבעה אולמות של עד 100 איש, ולכן אנחנו יכולים להציג במקביל באולמות השונים. בנוסף להצגות יהיו הרבה דברים חינמיים, מופעי חוצות ופעילויות שטח."

לאילו גילאים מיועדות ההצגות?
"מגיל 3 עד גיל 12."

כלומר, יש מרווח של כמעט עשר שנים בין ההצגות השונות?

"נכון. הצגות כמו 'פלא', המוצג בעברית על פי רב-מכר ניו יורקי, או "שניים על גג אחד" שזו הצגה דו-לשונית, מיועדות לגדולים יותר.  "מגיעים להצגה ילדים והורים, סבים וסבות ונכדים. יש גם קהל מקומי, נוצרים יהודים ומוסלמים מיפו, וקהל מרחבי גוש דן. הפסטיבל הוא בסימן חגי האור, חנוכה וחג המולד - גשר בין חגים וגשר בין אנשים."

שניים על גג אחד, צילום: יוסי צבקר



אלמינה פועל רק במרכז?

"ממש לא. תיאטרון אלמינא הוא תיאטרון נודד. בתחילת דרכנו היינו ממוקמים בנמל יפו. כרגע הבית בשיפוצים אבל ללא קשר אנחנו נודדים מדן ועד אילת. הבוקר היו לנו שלוש הצגות באולם החדש והיפה ברהט. הצגנו שם את 'למשל משל' ואת 'שמוליקיפוד'. מחרתיים אנחנו עם ההצגה 'ארנבים' ברמת השרון. אנחנו פועלים בכל חלל - באולמות בית ספר, בספריות או ברחבה. הכל, כמובן, לפי הנחיות התו הירוק. היום אנחנו ולא אומרים לא לשום דבר." 



      פלא, צילום: נורמן עיסא


והתחושה שלכם בהצגות?

"במופעים ניכרת תחושה של געגוע. אנחנו מרגישים את הרטט הזה באוויר. חוויה שכולם שותפים לה. הילדים, השחקנים והצוותים - כולם צמאים ומתגעגעים להצגה החיה."

ארנבים, צילום: גיל לופו


הפסטיבל יתקיים בין ה-11-9 בדצמבר 2021 מרכז התרבות מנדל ביפו. מחיר כרטיס: 50 ₪, חבילה משפחתית: 40 ₪ לאדם (מ-3 כרטיסים ומעלה), מחיר כרטיס לתושב ת"א-יפו דרך דיגיטל – 30 ₪. תיאטרון אלמינא. להזמנת כרטיסים:  03-5335444   ,  050-2800300