פסטיבל אחד, שלוש כנסיות ושלל קלאסיקות: ב-18-16 בדצמבר, יתקיימו בכנסיות הסלזיאנית, האנגליקנית והמארונית בנצרת קונצרטים ייחודיים במסגרת פסטיבל פוליפוני, שחוזר לתפקד אחרי אתנחתת קורונה כפויה.

 ההיצע המוסיקלי כולל יצירות מופת קלאסיות, בביצוע זמרים, נגנים סולנים מקהלות ותזמורת הגליל הקאמרית. למתבונן מן הצד נראים המועדים שבין חגי האור למיניהם כעניין מתבקש.

התוכניות, שכוללות יצירות של באך, בטהובן, ברהמס, גלוק, הנדל, ויוולדי, חושפות מחדש את נגינתה של תזמורת הגליל הקאמרית שפועלת בנצרת ובקרוב תצא להופעות באולמות עתירי מוניטין בניו יורק ובטורונטו. מה שנראה כמתבקש או כטבעי, אינו בדיוק כזה, כפי שמספר הכנר ומנהל עמותת פוליפוני, נביל עבוד-אשקר.
 
הכל מתחיל בבית
 
"אבא שלי היה אחד הסטודנטים הערבים הראשונים שלמדו בטכניון ודווקא שם הוא נחשף למוסיקה קלאסית", אומר עבוד-אשקר בפתח השיחה. "מאז המוסיקה הייתה לאחד הדברים המשמעותיים ביותר בחייו. אנחנו מדברים על מושא התשוקה שלו. בבית היה פסנתר רוסי ישן כי זה היה חשוב לו. הרבה דברים חשובים אחרים לא היו בבית, אבל פסנתר היה. אחי, סלים, התחיל החל לנגן בפסנתר, וכשאני הייתי בן שבע למדתי לנגן בכינור. באיזשהו שלב, לקראת סוף הלימודים בתיכון, הייתי צריך להחליט על הכיוון שלי. במקרה של סלים היה ברור שהוא יהיה פסנתרן. הוא פשוט ישב וניגן כל היום מן הבוקר עד הלילה."

סלים עבוד אשקר צילום Ludmiela Jermwis

לשמחת ההורים?

"כן, אבל הוא התאמן גם בשעה אחת-עשרה בלילה, ואז השכנים זרקו אבנים על החלון. אני הייתי קצת אחר. המוסיקה הייתה אמנם חלק משמעותי בחיי ואהבתי לנגן. אבל נהניתי גם מדברים אחרים. חשבתי שאלמד הנדסת חשמל ולבסוף מצאתי את עצמי באוניברסיטת תל אביב לומד גם פיסיקה וגם מוסיקה. סיימתי תואר ראשון בשני התחומים וזה היה סיוט לא רגיל."

בגלל לוח הזמנים או בשל קשיים אחרים?

"רבים חושבים שמתמטיקה ומוסיקה הם תחומים דומים שמתחברים יחד. אבל אחרי שנת הלימודים הראשונה אתה מגלה שאין קשר עמוק ביניהן. בכיתה א', אם אתה מיטיב לספור וחש את הקצב, הרבעים, השמיניות, זה לכאורה דומה למתמטיקה. אבל כשאתה מתחיל עם משוואות דיפרנציאליות במתמטיקה, אתה מגלה שאין קשר בין המתמטיקה למוסיקה של באך. זה היה מאתגר מאוד. אבל מגיע הרגע שבו צריך להחליט מה חשוב יותר - מוסיקה או פיזיקה. אני יכול לומר שבתחילת הדרך הייתי פיזיקאי יותר טוב ממוסיקאי. את זה קיבלתי מאבא. כשהרגשתי שאם אהיה כנר טוב יותר - אהיה גם בן אדם טוב יותר ושהתרומה שלי לחברה כמוסיקאי תהיה הרבה יותר משמעותית, החלטתי ללכת לכיוון המוסיקה. התחנה הבאה היתה ברלין. למדתי אצל הכנר הראשי של תזמורת השטַאטסקָפֶּלֶה (תזמורת בניהולו של דניאל ברנבוים, י"ש)."

הפסטיבל הליטורגי, צילום יואל לוי

למה דווקא הוא?

"זה נוגע בתחושה שלי. לאורך כל הילדות שלי ובהמשך הרגשתי out of place. כשנסעתי לגרמניה זה היה מתוך תחושה שאין לי מה לחפש כאן במדינה הזאת. בחברה הערבית הייתי הבודד הזה שמשום מה נמשך למוסיקה קלאסית ושהתרבות המערבית היא החלק המשמעותי באישיותו. זה די בודד אותי מאנשים אחרים שהיו בסביבה. כשהגעתי לאקדמיה למוסיקה בתל אביב פרצה האינתיפאדה השנייה, ואז הייתי שוב היחיד - הערבי היחיד שלומד באקדמיה. גם לשכור דירה או חדר באותו זמן היה חתיכת סיפור. אז הגעתי למסקנה שאין לי מקום בחברה שלי ובמדינה שלי.

בגרמניה השתלבתי בתזמורת 'דיוואן מזרח-מערב', ושם הכרתי את מי שהיה אחר כך המורה שלי לכינור. בשלב יותר מאוחר, דווקא בשיחות עם דניאל ברנבוים, דיברתי על הצורך להקים קונסרבטוריון בנצרת.  "ברנבוים ביקש ממני הצעה. הגשתי תוכנית והוא אמר לי, 'אם אתה חוזר לנצרת ועומד בראש המוסד הזה, תהיה לך התמיכה שלי'. בשנת 2006 מצאתי את עצמי שוב בנצרת, מקים את הקונסרבטוריון בעיר."

כעבור שש שנים, מספר עבוד-אשקר, לאחר שבוגרי הקונסרבטוריון התקבלו לאקדמיות בחו"ל, שניים מהם זכו בפרס פאול בן חיים. אחד מהם הוא יאמן סעדי, שממשיך לנגן בהצלחה, והשני - פיראס משעור, בן 24 שעומל על דוקטורט בהנדסה ביו-רפואית בטכניון.  "הוא סיים את לימודיו בתיכון ויכול היה להתקבל לג'וליארד, אבל הוא הלך לטכניון ואני שמח שהוא הלך לשם", אומר עבוד-אשקר. "הוא הכנר הראשי של תזמורת הטכניון ובחודש שעבר מאמר של משעור בנושא חקר ה-DNA בהקשרים של מחלקת הסרטן נבחר כמאמר החודש של הפקולטה לביולוגיה."

פוליפוני, אם כך, היא מסגרת גג של מפעל לחינוך מוסיקלי, ותזמורת הגליל הקאמרית היא אחד הענפים של העשייה?

"בהחלט, ועוד נרחיב."

אגב, התזמורת נקראת "תזמורת הגליל". אין התייחסות לנצרת. נראה לי שנצרת הוא שם שאמור לעזור בגיוס תרומות וכספי קרנות באירופה.

"זה נכון, אבל לא רצינו להיות מחוברים לכנסיה אלא לסביבה. וגם, לצערי, מעמדה של נצרת בעולם הנוצרי הוא חשוב ועולי רגל ממשיכים לפקוד את העיר, אבל במציאות של הארגונים הנוצרים, לכנסיות של נצרת מעמד משני. בית לחם וירושלים חשובות ממנה." 

 
תזמורת הגליל צילום יואל לוי  
 
כוחה של המוסיקה הקאמרית
 
עבוד-אשקר מסביר כי "המודל שאנחנו משקיעים בו הוא מפגשים בין מוסיקאים צעירים יהודים וערבים. אנחנו מאמינים שהמוסיקה יכולה להיות כלי יעיל בחשיפה ההדדית בדרך של להכיר אחד את השני.

 "בשנת 2012 התחלנו בתוכנית שנקראת סמינר למוסיקה ולחברה בשיתוף פעולה עם 'מכון מינרווה למדעי הרוח' באוניברסיטת תל אביב. היום אנחנו בשיתוף פעולה הדוק עם בית הספר ללימודי תרבות. לפני שנתיים החלטנו לקחת את התוכנית הזאת ולהתאים אותה יותר, כדי שהיא תשפיע יותר על המשתתפים וראינו שיש צורך לעשות כמה שינויים. החלטנו לוותר על מה שהיה תזמורת נוער ושתי סדנאות בשנה של ארבעה-חמישה ימים. הגענו למסקנה שתזמורת היא לא המסגרת הטובה ביותר לתוכניות האלה.

"החלטנו שהפורמט הנכון, שמקדם את המוסיקה ובה בעת נותן מקום לאג'נדות אחרות, הוא מוסיקה קאמרית. במוסיקה קאמרית ההרכבים חייבים לאמן את עצמם, כלומר לעשות חזרות לבד. כלומר, יש שיתוף פעולה, הקשבה ועבודה יחד, וכל הרכב יכול לקיים שיעור יומי במשך שעה וחצי ואז נשאר די זמן לדיונים להרצאות לפעילת חברתית וכו'."

זמרי קולגיום תל אביב, צילום: אלי גל

כלומר, מסגרת העבודה החינוכית של פוליפוני השתנתה?

"כן. החלטנו שלא מספיק להתכנס פעמיים בשנה ולא מספיק לפתוח את זה לכל מי שרוצה לבוא. זו צריכה להיות תוכנית שמי שנכנס מתחייב להיות בה במשך שנתיים. אנחנו מדברים על שמונה סופי שבוע בשנה, ולמעשה בכל חודש, למעט שני החודשים שיש בהם חגים.

 "יצאנו לדרך בשיתוף פעולה יוצא מן הכלל עם הקונסרבטוריון הישראלי למוסיקה בתל אביב. בחרנו עשרה תלמידים מאזור נצרת ועשרה מאזור תל אביב וזה היה מעניין מאוד. בית הספר ללימודי תרבות באוניברסיטת תל אביב, שותף רשמי של התוכנית, הכין סילבוס סדרה של 16 הרצאות בנושאים שונים. קרו דברים מעניים בפיילוט הזה של השנה."
 
בין קורונה לביטלס
 
לדברי מנהל העמותה, גם בזמן הקורונה התלמידים נותרו מחויבים למסגרת ולכך שהתוכנית תמשיך להתנהל כסדרה.  "לקראת סוף המחזור הראשון של השנתיים היה הבלגן בעזה, ודווקא קרו דברים מעניינים מאוד בתקופה הזאת", הוא נזכר. "במקום שהתלמידים שלנו ייכנסו לאווירה הכללית, שהייתה לא פשוטה, ויתעמתו האחד עם השני - הם עשו דווקא את ההיפך. הם התחילו לפנות האחד לשני בקבוצות הוואטסאפ ולשאול לשלומם של חבריהם. המצב יצר אצלם רצון לעשות משהו תוך כדי התקופה ולא לחכות שהמצב ייפתר. הם נפגשו בזום והחליטו להקליט יצירה או שיר שמתאים לפורמטים של המדיה החברתית כדי להשמיע קול אחר."

ומה יצא?
"יצא שעשרים המשתתפים בחרו בשיר של הביטלס  . "Here comes the sun". הדרך שבה הם עבדו הייתה מרגשת. הם נפגשו ודנו בכל ההצעות ובסוף בחרו ביצירה שזכתה ברוב הקולות. כשהעיבוד האינסטרומנטלי הוא של אחד התלמידים."

איך זה מתחבר לקונצרטים הקרובים?

 "החיבור נעשה ברמה החינוכית. יצאנו כבר למחזור שני ועכשיו אנחנו מנסים להרחיב את המודל הזה של שיתוף פעולה באמצעות אמנות, תיאטרון ומחול, בתקווה שבשנים הקרובות נוכל לעבוד באמצעות אמנויות נוספות.
"מרגש לראות שיש ארגונים בארץ שזה מעניין אותם ושהם מחויבים לרעיון הזה. שיתוף פעולה נהדר. 

אנחנו מדברים עכשיו עם 'בת שבע', שרוצים לעבוד איתנו ועם בית הספר למחול 'עמל' בנצרת, מגמת התיאטרון של תיכון עירוני א' בתל אביב ותיאטרון 'אל חליל' בנצרת. השנה נצא לפיילוטים גם בתחומים האלה ונשתף פעולה גם עם בית הספר לתרבות באוניברסיטת תל אביב. תזמורת הגליל התחילה למצוא את המקום שלה בארץ וגם בעולם. המגיפה עיכבה אותנו אבל לא עצרה אותנו.

"בדצמבר 2020 היינו אמורים לטוס לסיור בארה"ב שכלל הופעה באולם 'קרנגי' בניו יורק וב'רויאל אקדמי אוף מיוזיק' בטורונטו. החלטנו לשמור על הסיור הזה ועל ההתחייבות של שני האולמות האלה וב-18 במארס 2022, בעוד שלושה חודשים, נצא לשם. נפתח בסימפוניה של היידן. הסולן האורח שלנו הוא הכנר ג'ושוע בל, שינגן את הקונצ'רטו של ברוך, ובחצי השני את הסימפוניה מס' 1 של בטהובן. נבצע את אותה סימפוניה בפתיחת הפסטיבל כאן."

ג'ושוע בל, צילום: מארק הום

 ביוני האחרון התקיים גם קונצרט משותף של התזמורת עם האופרה הישראלית. "התכוננו לקונצרט גדול וחגיגי למרות שהאווירה לא הייתה חגיגית", אומר עבוד-אשקר. "קראנו לזה 'קול אחד'. לתזמורת הגליל הצטרפו כסולנים בוגרים שלנו שנמצאים כעת בחו"ל וגם סולנים של האופרה הישראלית. קונצרט מרגש. בקהל היו גם שר התרבות וראש עיריית תל אביב. נסללה דרך לשתף עם האופרה ואנחנו פותחים בקונסרבטוריון בנצרת מחלקה ווקאלית, שבה האופרה תיתן את המעטפת המקצועית. התלמידים שלנו מבקרים כמעט פעם בחודש באופרה ורואים מופעים, וגם תזמורת הגליל תופיע באופרה בפברואר כחלק מסדרת הקונצרטים של האופרה.

"גם פסטיבל אבו גוש הזמין אותנו ובספטמבר הופענו בשלושה מופעים בפסטיבל שהתקיים השנה בתל אביב. זו התחלה של שיתוף פעולה קבוע עם הפסטיבל. עם הסטבאט מאטר של פרגולזי. עכשיו הזמנו את ברוקאדה לפסטיבל שלנו בקונצרט הסיום." 

תזמורת בארוקדה (תמונת יח"צ)

 באופן אישי, אתה לחוץ מקיום הפסטיבל בעידן הקורונה?

 "בזמן תכנון הפסטיבל לא ישנתי בלילה. עכשיו אני ישן בשקט. מאז שהמכירה הוצגה באתר ואנשים החלו לקנות - האולמות מתמלאים. זה אומר לנו שהעבודה הקשה שהשקענו והסיכונים שלקחנו, ההתמדה שלנו בשנים האחרונות מתחילה להגיע לאנשים, להניב פירות.

"אנשים מגיעים מכל מקום בארץ לחוות בנצרת מוסיקה ברמה גבוהה, ליהנות מהעיר. וגם אנשי העיר, שמהווים להערכתי כ-40 אחוז מקהל הצופים, כולם ירגישו שיש פה משהו ברמה בינלאומית."

 החיבורים בין הקהלים בפסטיבל מגיעים עד לקשר ייחודי מעבר לים. "לא מזמן הכרתי משפחה מיוחדת מאוד בניו יורק, משפחת קוגוט שיש לה גם משאבים וגם את החזון לראות שההצלחה שלנו בהבאת מוסיקה קלאסית לחברה הערבית יכולה להיות בעלת השפעה על החברה הישראלית כולה", מספר עבוד-אשקר. "הם עודדו אותי לחשוב שמה שהשגנו, יכולה להיות לו השפעה הרבה יותר גדולה על החברה כולה." 

נור דרוויש ונביל חאייק צילום יואל לוי  

יום הולדת 250 לבטהובן באיחור של שנה
 
בחזרה לתוכנית הפסטיבל הקרוב. "השנה גם בתי המלון בנצרת הציעו עסקות חבילה של אירוח וקונצרטים - והייתה היענות", מספר עבוד-אשקר. "אני יודע לומר שהקונצרט הראשון סולד-אאוט. בגלל הקורונה נציין באיחור של שנה את יום הולדתו של בטהובן בקונצרט הראשון בכנסיה הסלזיאנית (כנסיית דון בוסקו). בתוכנית - האורטוריה 'ישו על הר הזיתים' עם הזמרים טלי קמצף, איתן דרורי ויואב איילון, והסימפוניה הראשונה שאותה ננגן גם בסיור הקרוב בצפון אמריקה.

"שני הקונצרטים ביום השני בכנסייה האנגליקנית הם יותר קאמריים באופיים. זמרת הסופרן נור דרוויש והפסנתרן נביל חאייק ישתפו פעולה בתוכנית של 'להיטים', כמו ה'אווה מריה' של באך בעיבוד גונו, אריה מתוך 'המשיח' של הנדל, ועוד אריות של באך, רוסיני, מנדלסון וגלוק שיר של שוברט, ומעט שירים לחג המולד ובהם  silent night. בקונצרט השני, הרקוויאם הגרמני של ברהמס בנוסח קאמרי, אם תרצה, אינטימי יותר עם הזמרים טלי קצף וסמואל ברלד והפסנתרנים תומר וסטמן ותום זלמנוב."בקונצרט האחרון בתוכנית שיתקיים בכנסיה המארונית באווירת חג המולד, ינצח סלים  עבוד-אשקר לצד הזמרים נור דרוויש ואלון הררי, זמרי קולגיום תל אביב ותזמורת הברוקאדה ביצירות של ויוולדי ושל קורלי."

סלים עבוד אשקר, צילום: Monika Rittershaus Berlin

הפסטיבל יתקיים בתאריכים 16- 18 בדצמבר 2021 בכנסיות בנצרת: כנסיית הסליזיאן, הכנסייה המרונית והכנסייה האנגליקנית. לפרטים ורכישת כרטיסים