תמונות שהן השראה ליצירה מוסיקלית

לפעמים אמן יוצר זקוק לאמן יוצר אחר על מנת שהוא יעורר בו את הרצון או היצר ליצור וזה ממה שקרה לנעמה פרל-צדוק. 

מבחינות מסוימות  נעמה פרל-צדוק היא מלחינה 'מפונקת'. מה שהיא כותבת  מושמע, מתנגן עלי במות",  אני מוצאת השראה בהרבה מאד דברים. במוסיקה תימנית ובמוסיקה מזרחית," אמרה פרל-צדוק בראיון לתקשורת לפני מספר חודשים ואל מחוזות מוצאיה המוסיקליים היא תשוב ותידרש במהלך השיחה הטלפונית הממושכת שניהלנו.

"הרעיון ל'תמונות חקלאיות'  - היצירה שתנוגן במרכז מנדל בתל אביב ב-23 בדצמבר - חי אתי הרבה זמן. אני גרה בטירת צבי, כאן בעמק בית שאן  כבר אחת-עשרה שנים. לפני שנה וחצי עשינו כאן תערוכה." 
 



תמונות חקלאיות, צילום: גיא שרי


עשינו?  
"אני חברה בפורום יוצרים, אמנים מתחומים שונים מעמק בית שאן והייתה לנו תערוכה באולם הקימרון באוגוסט בשנה שעברה. שם פגשתי את הצילומים של  גיא שרי. גיא  מתעד את כל התהליכים החקלאיים שקורים כאן בעמק עם צילומי רחפן מדהימים. הוא עוסק במשהו אחר אבל הוא מרבה לנסוע בדרכים ויודע בדיוק מה קורה בשדות השונים. הוא מגיע לפי לוח העבודה החקלאי למקומות שונים, עוצר, מצלם ומתעד גם בווידאו גם בתמונות סטילס.
 
דיברנו ואמרתי לו שנורא התחשק לי לכתוב מוסיקה לצילומים האלה. הצילומים גירו לי את הדמיון ואת הסקרנות. ככה התחלתי להסתכל על הדברים שלו והתחלתי לכתוב משהו ומכל מיני סיבות זה לא יצא. ואז הגיעה ההזמנה לכתוב ל'חג המוסיקה' חשבתי שזה רעיון מצוין. אני מקווה שנוכל להקרין במקום את הסרט ולהראות את הצילומים שלו יחד עם היצירה." 


תמונות חקלאיות, צילום: גיא שרי



למרות שאת חיה באזור לא היה די דחף לחבר את היצירה?
" כמובן שהצילומים מדברים אלי כי אני חיה פה. ככל הנראה הייתי צריכה את הצילומים כדי לראות את המקום מנקודת מבט אחרת, בייחוד המבט הזה מלמעלה הראה לי כמה המקום יפה גם במציאות וגם מן הזווית האמנותית."
 
ואז בא הרעיון ליצירה?
"קודם התחלתי לדבר עם חקלאים פה בעמק, ללמוד מהם. עשיתי תחקיר על כל סדר הפעולות בשדה. בכללי אני יודעת כמובן על הסדר:  לחרוש ולזרוע וכו'. אבל בשיחות עולות כל כך הרבה פעולות שהם עושים. רציתי לשמוע ולהרגיש."
 
וגם להקליט?
"לא תיעדתי את השיחות. סיכמתי לעצמי עם זאת,  יצאתי  ניסיתי לתרגם את זה למוסיקה  ציירתי במוסיקה את תהליך הזריעה, ציירתי במוסיקה את תהליך החריש." 
 

תמונות חקלאיות, צילום: גיא שרי


עפתי עם המוסיקה
  
יצירה רב-שלבית?
"בעיקרון כן ולא. קראתי ליצירה 'תמונות חקלאיות' שזה בעצם הכל. היצירה נפתחת בקטע של שתיים וחצי דקות שמתאר את העמק, את התחושות שלי מן האזור הזה. קטע שההתפתחות בו מתקדמות לאט, כיאה לאופי של הצפון ובעיקר של האזור הזה. אולי אפשר לשמוע שם רחשים שמזכירים את הר הגלבוע. ואז בערך בכל חצי דקה מופיעה תמונה חדשה."
 
באותה התרשמות ראשונה מן הצילומים כבר חשבת על הרכב מסוים
"במקור חשבתי לכתוב רק לפסנתר. כשהגיעה ההזמנה ל'חג המוסיקה' עפתי עם הרעיון וכתבתי לתזמורת. היצירה  היא על העמק ועל החקלאות. חיברתי את שני המרכיבים יחד ויצרתי משהו לכבוד החג. המשהו הזה הוא יצירה לתזמורת קאמרית. אנחנו מדברים על יצירה קאמרית בת  פרק אחד המורכב מחלקיקים. כשכל החלקיקים מרכיבים את סיפור החקלאות בעמק."
 
חשבת מראש גם על משך הזמן של היצירה?
"משך היצירה הוא כשמונה דקות.  מבחינתי היצירה יכלה להיות גדולה יותר אבל בתנאים של 'חג המוסיקה' ולוח הזמנים של התזמורת  -  הקמראטה הישראלית ירושלים בניצוח אילן וולקוב. כבר היו שתי חזרות והוא ניהל את החזרה במהירות ובשליטה",  מוסיפה נעמה בהתלהבות.

מתי התחיל החיידק של המוסיקה?
"לא יודעת, אפשר לחשוב על מתי שהתחלתי לנגן או על מתי שהתחלתי לכתוב. לא ניגנתי פסנתר,  בבית הייתה הרבה מוסיקה תימנית. גדלתי על חבורות שירה כאלה. אצל אבא שלי נפגשו כל שבת ושרו מן הדיוואן התימני (קובץ שירים שהושרו בבתיהם של יהודי תימן, שעניינם חגי ישראל, נקודות ציון בתולדות העם היהודי. הטקסטים היו משיר  משוררי ספרד יהודה הלוי ואבן גבירול ועד שלום שבזי. י"ש). וזה תמיד לפני הסעודה השלישית  (סעודת  שבת לקראת שקיעת השמש). אלו היו החשיפות הראשונות שלי  למוסיקה. אחר כך התחלתי ללמוד נגינה באופן מסודר: גיטרה  אצל מורים פרטיים, חליליות ואקורדיון בבית הספר."  
 
לקונסרבטוריון של קריית אונו הייתה תזמורת מפורסמת
"נכון אבל לא קבלו אותי לקונסרבטוריון."


אילן וולקוב,  צילום: אסטריד אקרמן



אמרו שאין לי שמיעה מוסיקלית

למה?
"למה," פורצת נעמה בצחוק גדול, "כי היה שם מישהו שטען שאין לי שמיעה מוסיקלית. לא קבלו אבל המשכתי לנגן. גם בתיכון המשכתי ללמוד גיטרה. למדתי סקסופון בזמן השירות בצבא שם הייתי מדריכת טיולים,  ובזמן הפנוי לקחתי שיעורים בכלי נשיפה בקונסרבטוריון של מעלות, שם יש תזמורת כלי נשיפה. בתום השירות בצבא החלטתי ללמוד מסודר. בבית ספר 'רימון' התחלתי כנגנית גיטרה במסלול הג'ז למדתי שם שנתיים ורציתי ליצור מוסיקה ולא רק לנגן יצירות של אחרים. התחלתי לגלוש לתחום הקומפוזיציה ושם הכרתי את עודד זהבי, את אלכס וסרמן,  את רפי קדישזון ואת בועז בן משה. ועשיתי גם תואר במכללת לוינסקי, שם למדתי בין היתר הלחנה אצל הגר קדימה, זו הייתה השלמה לתואר ראשון. אחר כך למדתי אצל עודד זהבי פרטי כמה שנים וזהו. המשכתי לתואר שני בחיפה לקומפוזיציה  שוב עם עודד זהבי ועם איתן שטיינברג."
 
ובכל הזמן הזה את גם כותבת
"מן הרגע שסיימתי את התואר הראשון ברימון אני כל הזמן בכתיבה, לתזמורות, למקהלות,  להרכבים קאמריים לפרויקטים קהילתיים."
 
כלומר  כל מה שאת כותבת זוכה לביצוע, לא כתבת למגירה?
"היו פה ושם יצירות שלא נוגנו, כאלה שכתבתי לתחרות ולא התקבלו. אבל  אני משתדלת שכל מה שאני כותבת יגיע לביצוע , במסלולים כאל ה ואחרים."
 
כתבתי לפסטיבל רוק-פמינה  בשנת 2019 בקיץ כתבתי מוסיקה למופע מחול של הכוריאוגרפית איילת כהן והלהקה שלה. אני מאד אוהבת את החיבורים של מוסיקה ואמנות אחרת. אלו דברים שמפרים אחד את השני. העבודה עם איילת הייתה בדיוק כזאת תוך כדי שהיא כתבה את המופע אני כתבתי את המוסיקה." 
 

תמונות חקלאיות, צילום: גיא שרי


ולחג המוסיקה כתבת?
"זו הפעם הראשונה."
 
והמעבר לעמק בית  שאן?
"לפני אחת-עשרה שנים חיפשנו "צפון". ההורים שלי עברו מקרית אונו לקריית שמונה, כשהייתי בת תשע עשרה. אני התחתנתי ובסוף הלימודים גרנו ברמת גן והיה לנו קשה. יותר מדי רעש וגם יקר. הייתה אופציה ומאז אנחנו כאן."
 
את המוסיקאית היחידה במשפחה?
"אני היחידה שעוסקת בזה בצורה מקצועית. הילדים מאד מוסיקליים הבן לומד כלי הקשה. לפעמים אני משמיעה להם והיום יש מקומות שהם מזהים ואומרים את זה אמא שלי כתבה."
 
יש משהו מיוחד בדיוואן שמעורר את יצר ההלחנה?
"הרגשתי שזו עוד שפה שנמצאת אצלי. ישנה הערבית התימנית. למדתי השנה ערבית מדוברת כדי שאני אבין מה שאני שומעת. למרות שאלו שתי שפות שונות אבל השפה בהחלט עוזרת לי להבין  אני לא שולטת בתימנית. בצד השני שלי, הטוניסאי, שמעתי הרבה ערבית וצרפתית. גדלתי עם הרבה שפות אז המוסיקה הייתה עוד שפה שאני מכירה ואוהבת". 


נעמה פרל צדוק, צילום: אביבה בן חיים

 
גדלתי במישמָש של תרבויות
 
אצלך המוסיקה התימנית היא גם נושא למחקר מדעי
"חיפשתי נושא לתזה ומצאתי שמלחינים שונים מצאו קשר למוסיקה תימנית הסיפור הזה סיקרן אותי   ומעבודה שנועדה להיות חמישים עמודים יצא מסמך של מאה וחמישים עמודים. אני הגעתי עם מעין אג'נדה -  של מלחינים שבאו מאירופה שרצו לכאורה להציל את המוסיקה התימנית ולהמשיך ולשמור עליה – לכאורה ממקום מתנשא. באתי עם אג'נדה לוחמנית כזאת.
 
לאט לאט הבנתי שהתמונה היא הרבה יותר מורכבת. בעצם כולם היו מהגרים. גם העולים שהגיעו מאירופה וגם העולים שהגיעו מתימן. כל אחד ניסה לשרוד בדרכו שלו כשהוא חי בשתיים או שלוש תרבויות:  האחת התרבות שהוא בא אתה מן הבית; התרבות השנייה היא כזאת שדורשים ממנו או שהוא מנסה  לייצר בארץ חדשה, תרבות שהוא לא מכיר. מתוך הסיטואציה הזאת שמתי לב שישנן גישות שונות. בדקתי חמשה מלחינים ולקחתי יצירה קצת פחות מוכרת של כל אחד מהם.
 
גליתי למשל שלמרות שלכאורה כולם יכלו ללכת בעצמם לקהילה, לבתי הכנסת ולשמוע בעצמם, הם נעזרו באינפורמנטים (מידענים), כדי ללמוד על המוסיקה התימנית. הרוב בעזרת מידענים ומעט בספר השירים של אידלסון. הגישות שלהם היו שונות המלחינים שבהם עסקתי הם מרדכי סתר, פאול בן חיים, עדן פרטוש, יוסף טל ואלכסנדר אוריה בוסקוביץ'.
 
הגישות נעו בין לקחת את הלחנים התימניים ולצטט אותם ולהוסיף להם תזמור והרמוניה מערביים או דרך אחרת  - שנבעה מן העובדה שכל המוסיקה התימנית הייתה ווקאלית -  לנסות לחקות את המקור ולשמור בהרמוניה על ההתפתחות הקווית ופחות על ההרמוניה המערבית. יוסף טל, שהופתעתי  לחלוטין מן העובדה שהוא גילה ענין במוסיקה התימנית,  ועדן פרטוש,  השתמשו במוסיקה התימנית כבחומר גלם. שיחקו עם המרווחים ועם הכלים." 
 

הקאמרטה הישראלית, צילום: יוסי צבקר



זה מעין תהליך של הטמעה?
קשה לי לקרוא לזה הטמעה כי אני יכולה לשפוט מרחוק. היה מאד רצון שזה ייקלט.
 
ומה על האינפורמנטים שרה לוי תנאי וברכה צפירה למשל?
שרה לוי תנאי הביאה לבמה המרכזית את המוסיקה שלהם. היו לה שירים  שהיא יצרה על פי החומרים שהיא הכירה מן הבית. היא נעזרה באנשים  כמו עובדיה טוביה שבתזמור שילב כלים כמו קאנון ועוּד. או מארק לברי שלקח  אותה לכיוון הזה. יחד עם כלים מערביים. בוא נזכור שברכה צפירה ו שרה לוי-תנאי היו יתומות שהתחנכו במסגרות מערביות לעומתן לעובדיה טוביה וליחיאל עדאקי . לשלושת הראשונים היה עניין להגיע לבמות המרכזיות ולעומתם מה שעניין את יחיאל עדאקי היה שימור המסורת."
 
כשאת באה לכתוב את היצירה שלך משהו מן התימניות נשארת במוסיקה?
"יש יצירות שלי שאתה יכול לשמוע בהן תימניות בולטת. יש יצירות שהתימניות נשארת מתחת לפני השטח. ב"רסיסי זיכרון" נעזרתי ב-הדסטארט שהצליח.   פרוייקט חיי עד עכשיו שם השתמשתי בשירת נשים." 
 
אפשר כבר לשמוע אותה?
"היא בוצעה בחלקה, נעבוד עליה בפברואר הקרוב. פרק אחד. הפרק היחיד שבוצע והוקלט הוא דאלה דאלה  (לאט לאט)."


תמונות חקלאיות, צילום: גיא שרי

 
וביצירה החדשה?
"אני לא חושבת שתוכל לשמוע מאפיין תימני ביצירה הזאת."
 
אבל?
"אבל אולי משהו בגישה שלי למוסיקה הוא אחר. כי גם גדלתי אחרת והתחנכתי אחרת בחינוך המוסיקלי. גדלתי בתוך ערוב שלתרבויות- תרבות תימנית, תרבות צפון-אפריקנית-צרפתית ותרבות מערבית שעליה התחנכתי בארץ. אני לא יודעת בדיוק איך לקרוא לזה אבל זה סוג של חופש, סוג שלך מתיחת גבולות." 
 

תמונות חקלאיות, צילום: גיא שרי




במלים אחרות כשאני אקשיב ליצירה החדשה, אשמע יסודות מן המוסיקה התימנית
"אתה לא תשמע.  אבל אני יכולה להגיד שאני אוהבת להשתמש בויבראטו  ויסודות מן השירה התימנית. בגדול יש יצירות שבהן תוכל לזהות את היסוד התימני  אבל כאן הכול מתחת לפני השטח ואולי יש אלמנטים שאני אוהבת לשמוע ולא רוצה להוציא אותם החוצה.  ב'רסיסי זיכרון' ם יש את זה כי יש שם קטעים תימניים עממיים וקטעים יותר מודרניים על כל הרצף בעצם."
 
את מי את יותר אוהבת בקלאסיקה המערבית ?
"יותר התחברתי למוסיקה של המאה העשרים סטרווינסקי, ברטוק." 
 
אנשים שמדברים בטכניקות שלך?
"לכן ככל הנראה קודם התחברתי אליהם ורק בשלב מאוחר יותר הבנתי את הסיבה. 


תמונות חקלאיות, צילום: גיא שרי