החורף התל אביבי הוא זמן אידיאלי לשקוע לכשלוש שעות בעולם אחר. מוזיקה שמיימית, חיזורים, נשפים, דו קרב, ייאוש ושקיעה. את כל אלה מספקת בשפע ההפקה של יבגני אונייגין באופרה הישראלית.
עימותי מעמדות
ההולל המטורזן, איש העושר והמעמד, על פי רוב, העירוני הבא לצחוק על הפרובינציה ועל הפרובינציאליות העסיק מחברים לא מעטים לאורך המאה התשע עשרה וכששבים לרומן של פושקין מייד עולים בזיכרון גיבורי "גאווה ודעה קדומה" של ג'יין אוסטין ושכמותם. אלא שאצל האנגלים המפגש הבין מעמדי מסתיים בפעמוני חתונה ואצל פושקין הסיום הוא יריית אקדח, בריחה, קבלת מוסכמות חברתיות, טטיאנה המאוהבת באונייגין, נישאת לאחר לנסיך גרֶמין, ומסכמת במשפט "וכה קרוב היה האושר, כה אפשרי! אך מנת כוסי כבר נגזרה לי." והוא "כהלום מרעם עומד יבגני ולא זע. מה אש של רגשות הפעם/ לבו בסער אחזה! צליל דורבנות פתאום הריע, בחדר בעלה הופיע.." (תרגום שלונסקי). כזכור המשורר אלכסנדר פושקין מת בדיוק באותן נסיבות, בדו קרב מול מי שחיזר אחרי אשתו.
יבגני אונייגין, צילום: יוסי צבקר
יבגני אונייגין, צילום: יוסי צבקר
סיפור שנפתח בפרובינציה
העלילה נפתחת בבית משפחת לרין במפגש המקרי לכאורה שבו המשורר לנסקים שבא לפגוש את ארוסתו אולגה, מביא אתו את ידידו איש העולם, אונייגין. טטיאנה אחותה של אולגה מתאהבת באונייגין ובלילה שלאחר המפגש כותבת לו מכתב אהבה ארוך. אונייגין שב למחרת ומודיע לה שאין כל אפשרות שיהיה קשר בין השניים. במערכה שניה במסיבת יום הולדת לטטיאנה מגיעים שוב לנסקי ואונייגין, אונייגין כועס על כך שנגרר למקום מחליט 'לשגע' את הסביבה, אם תרצו. הוא מפלרטט עם אולגה ארוסתו של לנסקי חברו הטוב. לנסקי המשוכנע שאולגה אכן נעניתי לחיזוריו של אונייגין מזמין אותו לדו-קרב שבו הוא ימות. במערכה השלישית, לאחר שנים, מגיע אונייגין משנות גלות בעולם, לעיר הגדולה ומוצא שטטיאנה נישאה לאציל מבוגר. הרגשות שדחק שנים קודם מתעוררים וביתר שאת, הוא מחזר אחריה, היא אמנם מודיעה לו שהיא עדיין אוהבת אותו אבל אינה מתכוונת לעזוב את בעלה ובכך גוזרת את דינו של אונייגין לחיים בלעדיה.
יבגני אונייגין, צילום: יוסי צבקר
יבגני אונייגין, צילום: יוסי צבקר
מוסיקה עממית על במת האופרה
במוסיקה שלו צ'ייקובסקי מעמיק את הקשר בין הטקסטים ולמעשה יוצר 'סימפוניזם אופראי', מונח שנוקטים מוסיקולוגים כאשרם הם מתכוונים שצ'ייקובסקי מתרחק מדפוסים אופראיים מקובלים. המוסיקה התזמורתית שלו זורמת וחיה עם הגיבורים ועם הסצנות השונות. מחליפה אווירת אושר מג'ורית בעצב מינורי. 'הרואיות התחלפה בסנטימנטליות', טענו מבקרי המוסיקה שלו בעבר הרחוק. האמת, כשיוצאים מערב כשהמוסיקה של צ'ייקובסקי, הסנטימנטליות שממשיכה להתנגן, אם אכן ישנה כזאת היא ממש לא חשובה. מוסיקה יפהפיה וצרופה כמו שאמרה לי מייד ביציאה, עורכת תכניות מוסיקה ברדיו "אין כמו צ'יקובסקי" ואני מסכים איתה. היכולת שלו להטמיע מוסיקה עממית רוסית במרקם התזמורתי העשיר מחוללת נפלאות, כאן באופרה כמו גם בסימפוניות שלו.
להצלחת המוסיקה בהפקה אחראי המנצח דן אטינגר, שהוביל ביד רמה את התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון, לרגעים יפהפיים מרובים, בהפקה תובענית שנמשכת בסך הכל יותר משלוש שעות, בין היתר בגלל חילופי תפאורה מרובים, אבל אין ספק שאוהביו של צ'ייקובסקי יחגגו לאורך הערב. זה המקום לחלק ציון גבוה לתרגום של ישראל אובל. לא מדובר רק בתרגום האופרה אלא בהחלטה של מה מתוך כל הטקסט חשוב לתרגם.
יבגני אונייגין, צילום: יוסי צבקר
יבגני אונייגין, צילום: יוסי צבקר
כבוד לזמרים ותיקים
ההפקה הנוכחית של "יבגני אונייגין" הועלתה לראשונה על במת האופרה הישראלית בשנת 2003, כשעצי הליבנה, המזוהים עם רוסיה, שעיצב ליסיאנסקי, נוכחים לאורך שלוש המערכות. הם נשארים ברקע תמיד, בדיוק כשם שהם נוכחים נצחיים בספרות הרוסית. עושר התלבושות של קיארה דונאטו ניכר בעיקר בשתי המערכות הראשונות בנוכחות של זמרי המקהלה פעם כאיכרים באחוזת לרין ובפעם הנוספת כאורחי הנשף במערכה השניה אלה והתאורה של פליס רוס מספקים מסגרת לעבודת הזמרים על הבמה. ההפקה המחודשת, בידיה של הבימאית רגינה אלכסנדרובסקיה עושה כבוד מוצדק לשני זמרים מוותיקי האופרה הישראלית ולדימיר בראון ששב לתפקיד הנסיך גרמין, שידע להוציא הרבה מן האריה המופלאה "אהבה בכל גיל תכניע גם צעיר שלעולם הגדול טרם הגיע"(עברית ישראל אובל). שניה היא לריסה טטויב שבעבר גילמה את אולגה, שרה הפעם את לרינה, אימן של האחיות טטיאנה ואולגה והיטיבה לשלוט מוסיקלית ודרמטית.
יבגני אונייגין, צילום: יוסי צבקר
יבגני אונייגין, צילום: יוסי צבקר
והרבה מחמאות לאירה ברטמן
מי שגונב את ההצגה, כמעט בכל הפקה של 'יבגני אונייגין', הוא התפקידון של טריקֶה, המורה לצרפתית, פנינה מוסיקלית בצורת שיר מתנה ליום ההולדת של טטיאנה. השי הזה נפל בחלקו של איתן דרורי שממצה אותו עד תומו. עדנה פרוחניק מספקת רגעי דרמה רבים בתפקיד האומנת פיליפייבנה, היא בונה היטב את האישיות הסמכותית המלווה את הדמויות הראשיות ומשדרגת את עצמה לחברתן. אלכסי דולגוב, שצבר קילומטראז' ניכר בתפקיד לנסקי על במות שונות משכנע ביותר, בתפקיד האנטי-גיבור וכמוהו גם אנדריי בונדרנקו בתפקיד אונייגין שמממצה היטב את התפקיד הגדול שבונה לו צ'ייקובסקי ומצליח להיות סמל הניכור הקורס לנגד עינינו בהצהרות אהבה כנות אבל חסרות תוחלת בסוף האופרה.
רחל פרנקל רגישה ואנושית מאד בתפקיד אולגה הדמות ה'מחוקה לכאורה' באופרה, זאת שהכל אצלה צפוי וכן תובעני יותר. ואחרונה אירה ברטמן בתפקיד הראשי של טטיאנה. מבקרי מוסיקה רבים לאורך הדורות כבר כתבו שלמעשה שם האופרה צריך היה להיות 'טטיאנה'. היא למעשה היא הפרוטגוניסט, הדמות שעוברת את התהפוכות הגדולות ביותר לאורך האופרה. אירה ברטמן מחיה את הדמות בגווני קולה מצליחה להעביר כאב אמיתי והשלמה, היא לוקחת את האופרה ואת הקהל לשיאים. אין ספק ש"יבגני אונייגין" באופרה הישראלית היא הצלחה.
יבגני אונייגין, צילום: יוסי צבקר
האופרה הישראלית: יבגני אונייגין מאת צ'ייקובסקי, ליברית: המלחין ושילובסקי על פי הרומן המחורז של פושקין במאי: ז'אן קלוד אוברֶה, במאית מחדשת וכוריאוגרפית: רגינה אלכסנדרובסקיה, תפאורה: אלכסנדר ליסיאנסקי, תלבושות: קייארה דונאטו, תאורה: פליס רוס, כוריאוגרפיה מקורית: קוקי שיאַפלונֶה
לרכישת כרטיסים
האופרה תעלה בין התאריכים 28 בדצמבר 2021 ל-8 בינואר 2022 בבית האופרה ע"ש שלמה להט צ'יץבתל אביב. מחירי כרטיס: 195- 445 ₪. שעה לפני תחילת כל מופע מתקיימת הרצאת מבוא באורך כחצי שעה באולם, הכניסה להרצאה חינם לבעלי הכרטיס באותו הערב להזמנת כרטיסים: 03-6927777