ריינהולד גלייר... - מלחין אוקראיני  

קונצרט סיום של תחרות הנבל, הוא בדרך כלל אירוע רחוק מפוליטיקה, לכל היותר יש בו כמו בכל תחרות בינלאומית, היבטים של למשל: לאיזו מדינה יש יותר נציגים בין הזוכים, לאיזו מדינה יש מוסיקאים שרמה גבוהה יותר, וגם מי מיוצג על ידי מלחינים שיודעים לכתוב לכלי המורכב והתובעני הזה.
 
אבל אנחנו בשנת 2022 שללא ספק אינה שנה ככל השנים, ועל כך בהמשך. הפעם יש משמעות פוליטית  לעובדה שהיצירה הגדולה בקונצרט האחרון ב-31 במארס תהיה הקונצ'רטו לנבל של ריינהולד גלִייֶר, אחת היצירות הנודעות לנבל ולתזמורת. וריינהולד גלייר... הוא מלחין אוקראיני.
 
בעבר לא ייחסו לעובדה זו כל משקל. "גלייר הוא רוסי," הייתה מן הסתם נשמעת הערה בין המתחרים ובין השופטים. לא עוד! גלייר שהיה יהודי (אמו הייתה יהודייה) הוא אוקראיני, הגאווה, הדגל הכחול-צהוב, שנראה בימים אלו מדי ערב בכיכרות מרכזיות בכל הארץ. גם אם הוא לא יתנוסס בהיכל התרבות בעכו, הוא ישכון בלבבות רבים.  
 

ריינהולד גלִייֶר כצעיר, מקור: אתר וויקיפדיה, משמאל: דגל אוקראינה

משהו להתגאות בו בתחום התרבות
 
נדרשנו לעניין הפוליטי, אי אפשר לשכוח שלידתה של התחרות, לפני ששים ושלוש שנים, הייתה אקט של פוליטיקה תרבותית. ישראל הצעירה  בת 12 בסך הכול, שוועה לחשיפה בינלאומית, מדינה  קטנה בפינה הרחוקה של הים התיכון מחפשת משהו שאין לאחרים, משהו להתגאות בו בתחום התרבות.
 
לעניין הזה נדרש  אהרן צבי פרופס,  איש תרבות, 'איך ממקמים את ישראל במקום ייחודי משלה בעולם התרבות?' שאל פרופס  "ובמקום מרכזי בעולם היהודי? לייצוג העולם היהודי בישראל, הוא דאג שנתיים קודם כשהקים את ה"זמריה", כנס מקהלות ישראליות ויהודיות. אחרי בדיקה של מצאי תחרויות המוסיקה בעולם הוא גילה שאין תחרות בינלאומית לנבל. והקים תחרות בירושלים?"  
 
"בשלב מסוים," אומרת השגרירה והח"כ (לשעבר) קולט אביטל, יו"ר התחרות, "גלינו שעם כל האהבה שלנו לירושלים, בירת הנצח של העם היהודי, שאנחנו לא יכולים לעמוד בהוצאות. חלק גדול מאירועי התחרות התקיימו באוניברסיטה העברית. העלויות של שימוש ושכירת אולמות היו מעל ומעבר וזה היה ממש בלתי אפשרי.  המיקום בירושלים תבע לוגיסטיקה מורכבת של הבאת המתחרים למקום קרוב לאתר התחרות  כדי שיוכלו, בחדרו או בחדרה, להתאמן , שכירת נבלים והסעתם לירושלים, וכמובן  גם הלנת המתחרים והשופטים בעיר הבירה. שכירות מעונות הסטודנטים." 
 

קולט אביטל, צילום: רונן אקרמן


חשיבותה של העיר עכו בהמשך קיום התחרות
 
האם התחרות עדיין חשובה למדינת ישראל
 
"יש עוד עניין. התחרות הוקמה על ידי המדינה כדי לשים את ישראל על מפת התרבות העולמית ואז המימון כולו היה של המדינה. מדינת ישראל חשבה שצריך להשקיע בתרבות ובוודאי במוסיקה, מכיוון שלא הייתה תחרות כזו או דומה לזו בעולם. החליטו שזה הכלי ואנחנו נהיו הראשונים. בחירת הכלי הייתה כמובן קשורה למלך דוד.  ואכן המדינה היא שמימנה.
 
ככל שעבר הזמן המדינה מימנה פחות ופחות. כיום אנחנו צריכים להתחנן כדי לקבל תקציבים זעומים שבכלל לא עומדים בשום פרופורציה עם תחרות רובינשטיין.  צריך לזכור גם שהנבל הוא כלי ייחודי יותר ופופולרי פחות מן הפסנתר. ולכן גם מספר התורמים שניתן לגייס מהם כספים הוא קטן בהשוואה לתחרות פסנתר."
 
"כל העול הזה נפל עלינו, "שבה ומדגישה אביטל, "וכשלא יכולנו לעמוד בהוצאות. מנכ"ל התחרות יוסי פרוסט, 'ניצל' את קשריו עם ראש עיריית עכו, שמעון לנקרי, איש אוהב תרבות שגם רוצה שעכו תהיה מרכז תרבות,  בא לקראתנו והוא באדיבותו  הסכים להשתתף במימון התחרות. ראש עירית עכו מסייע לתחרות הנבל וגם לזמריה המתקיימת בעיר. " 
 

ראש עיריית עכו, שמעון לנקרי. תמונה באדיבות עיריית עכו, יח"צ


הזוכים בתחרות הופכים לכוכבים בינלאומיים
 
למתחרים שמגיעים מחו"ל עכו היא סוג מסוים של אטרקציה?

"אני חושבת שכן, למרות שבוא נהיה כנים, גם ירושלים מספקת אטרקציה. נחזור למימון... התוספת שיש לנו מגיעה מעכו והתוספת השנייה מגיעה מ"ליון והילי" מפעל ייצור הנבלים האמריקני, המותג המוביל בתחום הנבל. 'ליון והילי' מספקים את כל הנבלים לתחרות עצמה, הם שולחים אותם על חשבונם, מבטחים אותם וגם מעניקים את הפרס הראשון בתחרות שהוא נבל ששוויו כחמישים אלף דולרים. זה המצב, לא פעם שאלנו את עצמנו כמה אפשר להמשיך וכמה עניין יש למדינה בהמשך קיומה של התחרות. אני חושבת שהיחס שאנחנו מקבלים בשנים האחרונות ממשרד התרבות הוא יחס די מחפיר."  
 
החשיבות של התחרות הישראלית בעולם נשמרת?
 
"כן. התחרות ממשיכה להוביל ולהיות הנחשבת ביותר בעולם. על הרמה הזאת שמרנו מכל משמר. הדרך לשמור על הרמה מתבטאת ברפרטואר שנכלל בתחרות ובזכות רמתם הגבוהה של השופטים. ולכן בדרך כלל, מי שזוכים בתחרות שלנו בפרס הראשון הופכים לכוכבים בינלאומיים."
 
התחרות מזמינה בכל פעם יצירות חדשות ממלחינים ישראלים
 
"אכן וגם הסעיף הזה שנועד לעודד את המלחינים הישראלים והוא עושה זאת וגם הוא על חשבון התחרות."
 
איך נראית התחרות בעינייך, כדיפלומטית שענייני החוץ של המדינה נהירים לה?
 
"אני חושבת שתחרות הנבל עושה טוב ותורמת לדימוי של ישראל כמדינת תרבות, אבל הדימוי הזה הוא דימוי מצטבר. זה לא רק התחרות שלנו שמתקיימת אחת לשלוש שנים,  הדימוי נעשה באמצעות  תיאטרון ואמנים אחרים שמופיעים בעולם. אבל את העבודה הזאת עושה בעיקר המוסיקה. חשוב לזכור שמוסיקה היא אמנות שאינה דורשת תרגום. היא יותר נגישה. אני יכולה לומר לך דבר אחד מניסיוני. הייתי שגרירה בפורטוגל. הגעתי בתקופה שלא היינו כל כך רצויים שם. אף אחד "לא שם עלינו" והיו לי קשיים מאד גדולים לתקשר בעיר הבירה. אף אחד לא רצה לראות אותנו.  ואז התמזל לי מזלי. ידעתי שהתזמורת הפילהרמונית מגיעה לספרד והצלחתי לשכנע את חברת "נסטלה" לממן את הבאת התזמורת לפורטוגל. זה פתח לי את כל הדלתות, זה היה הטריק."



יוזמות חדשות לטובת הדור הצעיר

דיפלומטיה תרבותית

אני מאמינה בדיפלומטיה תרבותית. יש מחלקה לקשרי תרבות במשרד החוץ, אבל אני מצרה על כך שאין לה די חופש פעולה. לפעמים מאפשרים לה לעבוד לפעמים מכפיפים אותה
 
למחלקת ההסברה, שזה אינו נכון, לדעתי. החלום שלנו כמה אנשים, בהם גם יוסי פרוסט, מנכ"ל הפסטיבל ואני, הוא להקים כאן מה שנקרא 'מועצת תרבות' הדומה במתכונתה ל"בריטיש קאונסיל". עכשיו הפרופ' יוסי שיין מנסה להוביל מהלך בכיוון הזה בכנסת. הוא העמיד לעצמו כיעד להקים את הגוף הזה והוא משקיע את עיקר זמנו ומרצו בכיוון זה. ניסיון בכיוון הזה היה לי כשהייתי קונסול בניו יורק. ניסיתי להקים בית תרבות ישראלי בניו יורק,  נראה לי שזה הרבה יותר חשוב מאשר קונסוליה, בעיקר לדור הצעיר. ואם מדברים על דור צעיר חשוב לי להוסיף שאחת המטרות שלנו היא להקים דור נוסף של נבלאים בארץ ולכן בנוסף לתחרות הבינלאומית אנחנו מקיימים מדי שנה תחרות ישראלית לנבלאים צעירים." 
 

יוליה רובינסקי, צילום: מירי דידוביץ

התחרות השנה גמישה ויוצאת דופן
 
בתחרות הקרובה, התנאים יהיו שונים לחלוטין," מבהירה יוליה רובינסקי, מנהלת התחרות ויו"ר חבר השופטים. "יש תשעה משתתפים, שתיים מרוסיה ואחת כבר הגיעה בעצתי, על מנת שלא תסתבך בדרך היא הגיעה דרך קהיר.
 
יש שלוש מתחרות מגרמניה. ומאחר ולא כולם יכולים להגיע אם בגלל המצב הפוליטי, עוצר או בגלל הקורונה. התחרות תהיה שילוב של נגינה מול שופטים חיים וגם נגינה מול מסך.   שופטת מסקנדינביה פתחה את ביתה לפליטים מאוקראינה,  אז כמובן שהיא תשפוט דרך המסך. עשינו את כל המאמצים שהתנאים יהיו שווים." מסכמת סברדלוב שבזמן הזה גם מארחת משפחה ממוסקבה בביתה בישראל. 

לרכישת כרטיסים לקונצרט הפתיחה

לרכישת כרטיסים - קונצרט גמר