קלאסיקה מודרנית

המחזאי הנורווגי הנריק איבסן כתב את המחזה "הדה גאבלר" ב-1890. הוא פורסם לראשונה בדנמרק והועלה לראשונה בגרמניה וההתחלה הזו, מעידה במשהו על המחזה והגיבורה שלו, שאמנם נכתבו נורווגים אבל הם מאוד אוניברסליים. זה כנראה גם סוד הקסם והמשיכה של המחזה - שנחשב לקלאסיקה מודרנית – בעיני במאים, שחקנים (אוקיי, בעיקר שחקניות), מעבדים, מתרגמים וקהל, וגרמו לכך שהועלה אינספור פעמים על במות העולם.

גם בישראל המחזה הועלה כבר שש פעמים בתיאטרונים שונים (מהתיאטרון הלאומי ועד תיאטרון הספרייה) וממש בימים אלה הוא מוצג בשתי מסגרות (ובעיבודים  חדשים ברוח הזמן) - הפרינג' של באר שבע, שם עלתה ההפקה בשנה שעברה, והפקה חדשה ועצמאית (מפיקים: אפרת חקון וישי גרין) שמתארחת בקאמרי 4.

"הדה" בהפקה החדשה שמוצגת בקאמרי 4, היא עדיין אותה הדה של איבסן: אישה בעולם של גברים, דמות חדה, חכמה ומתוחכמת, מניפולטיבית עד אכזרית, שמתבוננת בעצמה ובחייה במבט מפוכח, עדיין רעבתנית לחיים ואנשים וחוויות, קנאית ומעניינת ומרתיעה, רציונלית ואמוציונלית, עדיין האישה שלכאורה יש לה הכול אבל אין לה בעצם כלום. וכשם שהיא משם ואז, בעיבוד  של ההפקה החדשה היא לגמרי מכאן ועכשיו.

הדה, צילום: יוליה פוטו ארט

יצרים הייטק

דפנה רובינשטיין, שגם ביימה, אחראית לעיבוד המצוין שבו הדה, גרסת 2022, היא נשואה טרייה לטסמן, הייטקיסט מצליח (לא מאהבה, אלא כי ככה חִישבה שנכון), וביחד הם גרים בווילת אימים שאינה סתם בית חכם אלא ממש גאון, מרושת ומצטלם 24/7, מקצה שביל הגישה ועד ירכתי הגינה. יש לה הבגדים הנכונים, כל האביזרים והגאדג'טים הנכונים, הכלים הנכונים, המוזיקה (אלקטרונית) הנכונה שבוקעת ממערכת הקול הנכונה, האלכוהול הנכון והבעל הנכון. היא שותה, מסניפה קוקאין, מפלרטטת, מוציאה עיניים, תמיד עם התשובה הנכונה - גם כשאין שאלה ו...משועממת. עד מוות. 


הדה, צילום: יוליה פוטו ארט



הדה, צילום: יוליה פוטו ארט
 


רובינשטיין השכילה בעיבוד שלה לשרטט בדייקנות נפלאה את דיוקנה של אישה עם בור בנשמה שהיא אינה מצליחה למלא חרף העושר, האמצעים הבלתי מוגבלים, והאפשרויות הנפרשות עד קצה האופק בערך. הריק והריקנות הבלתי נגמרים מובילים אותה במסלול חד-כיווני של הרס עצמי, עם הרבה הרס סביבתי בדרך.

בביתם מופיעה יום אחד תיאה, שהייתה חברתה ללימודים של הדה והיום נשואה לגבר קשיש ממנה שבילדיו מנישואים קודמים היא טיפלה. היא מבקשת מהדה סעד לאחר שברחה עם אהובה החדש איילרט, מי שהיה בעבר אהובה-אוהבה של הדה. קנאתה של הדה ניצתת, ומתעצמת עוד יותר כשמתברר שאיילרט לא רק התגבר עליה והתנקה ויש לו בת זגו חדשה (חברתה), אלא שהוא גם המציא ממש עכשיו אלגוריתם גאוני שתכף יהיה שווה הון. המשחק באש (מילולית) נהפך לסוג של משחק סכום אפס.

הדה, צילום: יוליה פוטו ארט


"סטודנט ידע אישי"

רובינשטיין (שבעצמה נשואה להייטקיסט, שגם שותף בהפקה) הצליחה לשתול את העלילה המקורית בצורה כה מוצלחת בהווה, עד שנדמה שזה מקומה הטבעי והנכון. הכול בעיבוד שלה משכנע, החל בפרטים הקטנים של כל הגאדג'טים ועד לשפה הקולחת בעכשוויוּת מוכרת, שיושבת נכון בפי השחקנים. העיבוד - הוא לטעמי הכוכב האמיתי של ההפקה.

ברוח העיבוד החדש ובהרמוניה מלאה איתו, הווידאו-ארט של מעיין אמזלג (הדה צופה לכל פינה) והשימוש המושכל בו, מצטרף למחזה כשחקן חיזוק מצוין, שמוסיף ממדים ומחדד ניואנסים. מעיין בלום שמגלם את טסמן הרופס מול הדה, עושה זאת כל כך טוב שלפעמים בא לקום ולנער אותו, שיתעשת. גם ליאור גרטי כעו"ד בראק החלקלק-מנוכר עושה עבודה מרשימה. נועה הר ציון היא הדה שמקרינה יופי קריר, אבל היא נותרה בעיני שבויה בשלל מניירות, שביניהן עוצמותיה של הדמות המורכבת הזו הלכו לאיבוד. 


הדה, צילום: יוליה פוטו ארט
  

הדה, צילום: יוליה פוטו ארט