לזכור אחרת

לפני כעשר שנים יצא "בית אבי חי" עם "פנים. יום. זיכרון.", מיזם המחבר בין יוצרי אנימציה לבין זיכרונותיהם של משפחות שכולות ויצר פרויקט הנצחה אמנותי מרגש בעוצמתו ובערכים המוספים שלו, השונה עד מאד מאירועי הזיכרון בהם אנחנו מורגלים. 
 
"פנים. יום. זיכרון." מציג כחמישים סרטונים, כל אחד בן שתי דקות, שחייבים לראות כדי להבין כמה חיים הם מפיחים בחללים ובזיכרונות שהם הותירו וכמה עוצמה יש ברגעים המונצחים הללו.
 
ב-3/5 יציינו ב"בית אביחי" את יום הזיכרון באירוע "צופים וזוכרים", במהלכו תהיה הקרנה מיוחדת של סרטים מתוך "פנים. יום. זיכרון", בליווי מוזיקה וסיפורים אישיים, ובהשתתפות לירז צ'רכי וגיא מזיג שיעניקו גם נופך מוזיקלי להחייאת הזיכרון.
 
האירוע יועבר בשידור חי בסלקום TV,  בזום, ובמוקדים נוספים ברחבי העולם, ואת הערב ינחו לירן ליפשיץ ויטבת פייראיזן-וייל , הוגות ומנהלות המיזם הכל כך ייחודי הזה.
 
"המיזם 'פנים. יום. זיכרון.' קיים כבר עשור", מספרת ליפשיץ, "בכל שנה מצטרפים סרטים חדשים והאירוע המרכזי של 'בית אביחי' השנה בערב יום הזיכרון שומר על אותו רעיון של פרויקט הסרטים, כשבאירוע  מקרינים את הסרטים, יחד עם מוזיקה ועם סיפורים של משפחות שמדברות, ובוחרים באותו אופן של זיכרון ." 


"הרים וגבעות" לזכרו של רענן (רני) קוממי


אני מודה שהדבר האחרון שהייתי חושבת עליו הוא חיבור בין אנימציה לבין יום הזיכרון. מי או מה ילד את החיבור הזה?

לזכור את הנופלים בלי מדים
 
"יטבת ואני. אבל לא קמנו ואמרנו 'בוא נחבר בין אנימציה לבין זיכרון', אלא קמנו ואמרנו, אנחנו רוצות שיזכרו אחרת. ששפת הזיכרון תהיה אחרת. ההבדל פה הוא לא בין סרט וידאו לבין סרט אנימציה. ההבדל הוא במה זוכרים. היה לנו חשוב לשמור זיכרונות מהחיים. היה לנו חשוב לזכור את הנופלים בלי מדים. היה לנו חשוב לנסות ללמוד מהם משהו שהם כבר לא יכולים ללמד אותנו עכשיו, והשתדלנו שזה גם יהיה מנקודת מבט אחרת ולא מנקודת המבט הקלאסית. הרבה מאד מהסיפורים שאנחנו נתקלים בהם עד היום מתחילים מרגע הדפיקה בדלת, ומתמודדים עם תיאור המוות ועם האובדן, כי זה מאד קשה. אבל אנחנו מנסות לתת חיים לזיכרון, והבחירה באנימציה מאפשרת את זה."
 
אני עדיין מתעכבת על האנימציה, כי לכאורה יכולתן לפשפש בארכיונים המצולמים של המשפחות ולייצר סרטוני וידאו שמביאים את החיים של הנופל, ולא את המוות
 
"נכון, אבל אם אני רוצה לזכור את הילד כשהוא היה קטן, ואת הרגע שבו כל המשפחה יצאה לטייל והוא רצה לקפוץ בטיול מהיהודייה למעיין, והוא פחד, והאחים שלו אמרו לו, 'אתה יכול! אתה יכול!', אם אני רוצה לספר את הסיפור הספציפי הזה, שהוא, למשל, הסיפור של האחים למשפחת פרץ, אלירז ואוריאל – אז זה רגע שאין אותו.  אז יש לנו סיפור, ועכשיו צריך להחזיר אותו לחיים.
 
"הייתי יכולה להביא שחקנים ומצלמות, אבל האנימציה שבחרנו היא לא מאד ריאלית וככה אנחנו נותנות פנים להרבה סיפורים אחרים. כמו הסיפור של שרי אנסקי, שביום כיפור צלצל בביתה הטלפון והיא ענתה, ואמרו לה להגיד לאחיה שיום כיפור בוטל ושיבוא לצבא – אבל יש עוד אחיות כאלה. ובאמת, כשהגיעה אלינו קבוצה להשתלמות יצא משם מישהו ואמר לנו, 'זה הסיפור שלי! איך ידעתם שזה הסיפור שלי?!'. כי בסרט מצוירים פנים, אבל זה לא הפנים של אף אחד. לא ציירנו את שרי אנסקי או את האח, וכך עוד אנשים יכולים לחוות מהסרט את החוויה שלהם עצמם.

"שארית" לזכרו של אמנון זילברשפיץ

הדס, יצחקי ומלאכי רוזנפלד
 
"הדבר השלישי שמאפשרת האנימציה היא לגרום למפגשים שמי שנשאר בחיים מתפלל, לא פעם, שהם יקרו, חולם על הרגע הזה, על האפשרות לפגוש אותו שוב. יש סרט אחד, של הדס, יצחקי ומלאכי רוזנפלד. יצחקי ומלאכי הם שני אחים שמתו בהפרש של כמה שנים, האחד בתאונה טרגית בצבא והשני בפיגוע. הסיפור שבחרנו לספר בסרט הוא על האהבה המשפחתית לכדורסל. על איך הם היו רואים בכל יום חמישי משחקים של מכבי, ואיך הם היו משחקים -  וכשהאח הראשון נפל הכדורסל השתתק. יותר לא יכלו לראות בבית כדורסל.

רצה הגורל, והאח הקטן התאהב גם הוא בכדורסל, והכדורסל שוב חזר בימי חמישי הביתה, והאח הצעיר חזר מאימון כדורסל, וירו על הרכב שלו בפיגוע, והוא מת. אין לי מילים לספר את הטרגדיה של המשפחה הזו, אבל בסרט, חוץ מלספר את הטרגדיה, אנחנו מחזירים אותם, והם משחקים ביחד כדורסל, יצחק, מלאכי, והאחות הדס."


"זכרון ילדות" (סטודנטים מוסררה ע"ש נגר ירושלים)

נתנו בנו אמון
 
המשפחות השכולות ידעו מהתחלה איך 'לאכול' את ההצעה הזו שלכם לסרטונים?
 
"השאלה הזו החזיקה אותי ואת יטבת ערות שעות רבות. את יודעת מה זה לגעת בזיכרון החי? זה קשה. בגדול הרבה משפחות מאד שמחו שאנשים בוחרים לזכור את הילד. אנחנו נפגשנו איתם, שוחחנו איתם והם נתנו בנו אמון וזה לא מובן מאליו. רוב המשפחות עטפו אותנו בשנה הראשונה של המיזם מאד חזק, עם קבלה והבנה, אבל כן, היו כמה שלא הבינו. שזו הייתה דרמה.
 
"היה אח שכול שקראנו טקסט שהוא כתב על כך שהוא ואחיו נולדו באותו יום ובמשך שנים חגגו בטקס יומולדת זוגי, והוא הגיע לגיל 11 והאח נהרג, ומאז לא חגגו יותר יום הולדת. לא לאח ולא לו. בסרט אנחנו מראות 11 שנים של ימי הולדת משותפים, והאמא, שלא חוגגת את ימי ההולדת כבר שנים רבות, מאד מאד כעסה. זה היה מאד קשה. אנחנו לקחנו צעד אחורה, וזה לקח זמן מה, ועבודה שלהם עם עצמם, ובסוף זה היה מין תהליך טיפולי שגרם להם לפתוח את הפצע. זה דבר מאד גדול. והאח אמר שמעכשיו הוא מתחיל לחגוג לעצמו יום הולדת. "
 
זה נשמע מאד אישי מבחינתך, החיבור שלך לפרויקט
 
"את צודקת. זה לא כמו ללכת לעבודה. בשביל יטבת ובשבילי זה כל יום, עשר שנים, וזה כבר הפך כמעט למפעל חיים. זה להיכנס למשפחות האלה ללב, והם נכנסים ללב שלך, כמעט חמישים משפחות עם 'חג שמח' בפסח, והזמנה לכל מיני דברים שלהם, ונוצרו קשרים וחברויות אמת עם המשפחות. זה נכנס מתחת לעור. זה עמוק. אנחנו מרגישות באחריות מאד גדולה לשמור את הזיכרון באופן שבו אנחנו ביקשנו. זה כמעט חצוף.
 
"עשינו עם הסופר דוד גרוסמן שני סרטים על אורי בנו. בסרט הראשון עבדנו עם טקסט שדוד כתב על אורי, ומתוך העבודה דוד סיפר שאורי המציא דמות מטורפת שנקראת פילדמרשל, והוא התחיל לספר לנו, ואנחנו נשפכים מצחוק. אנחנו מדברים על בנו המת, ועצוב נורא, ואנחנו מתגלגלים מצחוק. ואנחנו אומרים, איבדנו כל כך הרבה. זה לא רק להתגעגע למי שהוא היה, זה גם להתגעגע לכל מה שהוא הביא אתו.
 
"אז אנחנו צוחקים ובוכים ודוד מספר לנו, 'יום אחד הזמנתי את הפילדמרשל לריאיון במרפסת, וכתבתי את כל הריאיון הזה'. וכל הריאיון הזה, שזה אורי בדמות, כולו כתוב. ודוד גרוסמן מפקיד בידינו את המחברת הזאת ואומר, 'צאו לדרך'. זו לא אחריות? נשארה יצירה אחת מאורי גרוסמן, אחת, ועכשיו תעירי אותה לחיים ותשמרי על הזהות שלו ועל איך שהוא דמיין את זה. יש פה אחריות מאד גדולה, וזכינו לעבוד עם יוצרים מדהימים, רגישים, שלכולם זה נכנס מתחת לעור. הם לומדים להכיר, הם קוראים כל מילה, שותים כל צליל שאפשר לשמוע מהנופלים, וזה עשור של עשייה שיצרה פרויקט הנצחה שאני מקווה שהוא קצת שונה ממה שמורגלים אליו, ועוזר לזכור בדרך אחרת."
 
  
לירן ליפשיץ, צילום עצמי

 
יום הזיכרון בבית אבי חי: 'צופים וזוכרים'
אירוע ומשדר מיוחד של סרטי אנימציה מתוך הפרויקט פנים. יום. זיכרון.
3 במאי בשעה 21:00
לייב בבית אבי חי, בזום ובסלקום tv
לצפייה והרשמה
 
האירוע יועבר בשידור חי בסלקום TV, בזום, וישודר למוקדים נוספים ברחבי העולם.
בהשתתפות: לירז צ'רכי | ניהול מוזיקלי, עיבודים ושירה: גיא מזיג| שדרן: דן עופרי | במאי: רונן פלד חדד | הנחיה: מנהלות המיזם - לירן ליפשיץ ויטבת פייראיזן וייל.