ההצגה "פרט לכך לא אירע דבר" פורצת גבולות, מעוררת התפעלות ומאפשרת לקהל קתרזיס אמיתי "פרט לכך לא אירע דבר", יצירתם של רועי יוסף ונעה נשיא, היא קודם כל מפגש מרענן ונדיר עם תיאטרון חי, רלוונטי וחיוני. זה נשמע אולי מובן מאליו, אבל איכשהו יש מעט מאוד ממנו בישראל, בוודאי באופן שמצליח לשמור על רמה גבוהה גם בתוכן וגם בצורה.
לכן כשנתקלים ביצירה כזאת, קשה שלא להתמלא בהערכה עצומה גם ליוצרים שלה, וגם למי שאפשר לה לקרום עור וגידים, שזה מצד אחד תיאטרון נוצר, ומצד שני גיבסון בראל וניצן כהן, מייסדי תוכנית השהות לבמאים "נקודת קצה", שבמסגרתה היא פותחה.
כמו פצע פתוח
"פרט לכך לא אירע דבר" מפגישה בין ז'אנר התיאטרון הדוקומנטרי, כלומר כזה המבוסס על טקסטים שנלקחו מתוך המציאות, למהלך בימתי עכשווי יותר של פריצת גבולות בין המציאות למציאות הבימתית, שמייצר על הבמה מעין ריאליטי קודר.
מסגרת המופע היא מונולוג מאופק ותכליתי של רועי יוסף עצמו, המשתף את הקהל בסיפור מהחיים שלו. הסיפור נסוב סביב אובססיה שיוסף מפתח כלפי חקירה שבה היה מעורב בהיותו חוקר מצ"ח בזמן מבצע צוק איתן ב-2014, שעסקה בהרג של קשיש פלסטיני על-ידי חייל צה"ל.
פרט לכך לא ארע דבר, צילום: אורי רובינשטיין
על אף שתיק החקירה נסגר והחייל היורה זוכה, יוסף ממשיך לנבור בחקירה הזאת שנים קדימה, כאילו הייתה פצע פתוח ובסופו של דבר גם מעלה את המופע הנוכחי, שבו הוא מעביר את עצמו מעין תהליך תרפויטי, הכרוך בלקיחת אחריות שלו עצמו על בחירותיו.
על מנת להשיג את המטרה, עושה יוסף מעשה מרתק: הוא מגייס שחקן (אסף שורק) שיגלם אותו ועורך לו חקירה, שדרכה הוא מנסה לפצח את מקור האובססיה, וגם להבין את מידת האחריות שלו עצמו.
פרט לכך טריילר נוצר - YouTube
מרתקת ומפתיעה
על אף העובדה שראינו כבר אינסוף יצירות אמנות מתת הז'אנר "יורים ובוכים", ובאמת קשה כבר להתרגש מפשע מלחמה קטן ונקודתי אל מול העוולות המרובות שמצב הכיבוש המתמשך מייצר מדי יום ביומו, "פרט לכך לא אירע דבר" מצליחה לרתק ולהפתיע רוב הזמן. יש להניח שהצורה המיוחדת של ההצגה, ששמה את החוויה האישית הבלתי אמצעית של היוצר שלה בפרונט, היא הסיבה המרכזית לכך.
אך מעבר לתוכן המרתק, צריך גם לציין מאוד לחיוב את הביצוע האסתטי של העבודה. באמצעים מינימליסטיים ביותר – מטול שקפים ומעט מסמכים וחפצים – הם מייצרים מהלך בימתי מדויק ביותר, שבו כל בחירה כמעט היא בול פגיעה – החל מהאופן שבו הצופים צריכים להפנות את ראשם כדי לראות את המבצעים בתחילת ההצגה, ועד לקולאז'ים המרהיבים שנוצרים על הקיר באמצעות אותו מטול שקפים.
פרט לכך לא ארע דבר, צילום: אורי רובינשטיין
אם יש לי הסתייגות מסוימת מהעבודה, הרי שהיא נוגעת לפער המעט צורם בין הסגנון המאופק והענייני של הביצוע של רועי יוסף, לבין המשחק של אסף שורק בתפקיד בן דמותו, שעושה עבודה טובה רוב הזמן, אבל ברגעים מסוימים נופל לרגשנות תיאטרלית מסוימת, שלא באמת מתאימה כאן.
עם זאת, מדובר באמת בצרימה קטנה, שלא מפחיתה כהוא זה מההתפעלות הכוללת שהעבודה מעוררת. יוסף ונשיא מייצרים תיאטרון שמאפשר לקהל להביט גם לתוך הנפש שלהם וגם לתוך המצב הקיומי של החיים בישראל, ולעבור קתרזיס אמיתי. וזה באמת דבר נדיר בתיאטרון הישראלי.
פרט לכך לא ארע דבר, צילום: אורי רובינשטיין
17/05/2022
:תאריך יצירה
|