מאז שאנחנו שרים, מזמזמים, או שורקים את "פרח הלילך" של נורית הירש ואורי אסף,  הקשר הבלתי נמנע הוא להמשיך לזמזם את "כמעט" אותו נושא מתוך הקונצ'רטו מס' 1 של שופן.  ב"נורית הירש ואילנית" תכניתה האחרונה בסדרה של ד"ר אסתרית בלצן, גלינו ראשית כל שאנחנו מזמזמים את השיר הזה כבר שישים שנה ושנית ובעיקר, שנורית הירש יצרה בשיריה שילוב של המקורי עם המסורת הקלאסית שעליה גדלה, כתלמידת פסנתר שלמדה בתחילת דרכה בתלמידת פסנתר ובהמשך  כמלחינה.

נראה שבדרכה הייחודית הירש  לא היססה להמשיך במסורת הקלאסית והיא הבסיס שעליו נבנים בניינים שונים ורבים ואת הבניינים האלה מספקת במילים ובהרבה צלילים תכניתה החדשה של בלצן.

המופע נפתח ב"בדרך חזרה" רפסודיה לפסנתר סולו שחיברה אסתרית בלצן. חיבור מוסיקלי שעומד בזכות עצמו ובה בעת מאשר את מיקומה של נורית הירש כקלאסיקונית. לקונצרט זה, האחרון בעונה השלושים של הסדרה "קלאסיקה במימד אישי", קדמו קונצרטים  שגיבוריהם היו סקרלטי, בטהובן, מוסורגסקי ופוֹרֶה גם ברצף הזה, נורית הירש מקבלת גושפנקא כקלאסיקונית.

אחרי הצגת ה"תֶזָה" בצלילי הפסנתר, הנוכחות קלאסיקה מקבלת אישורים בשלוש יצירות לשלישיית קאמרית שחיבר משה זורמן, על פי לחניה של הירש: "בוקר של זהב", "ברבאבא פוגש בבאך" ו"רק בישראל" כשהנגינה מופקדת בידיהם של עופר פלד בחליל ובסקסופונים, צוף קריינר (בן ה-19) בצ'לו ומשה זורמן בפסנתר.

אילנית, אסתרית בלצן ונורית הירש, תמונה באדיבות אסתרית בלצן


העיבודים של משה זורמן יוצאים מן הכלל

הכתיבה של זורמן משלימה את החוויה הקלאסית, ראשית, בבחירה בהרכב קאמרי מובהק ושנית, בגילויים חדשים של ההקשרים הקלאסיים. בו במקום נוצרה תחושה שהשלישיות  שכולן, כזכור הן עיבודים של שירי נורית הירש, יכולות בקלות להשתלב בלוחות העבודה של סדרות מוסיקה קאמרית. במלים אחרות אילו היה הדבר תלוי בי, כלומר אילו הייתי עורך תכניות ב"קול המוסיקה" למשל הייתי מזמין את ההקלטה של השלישיות ומשלב אותן ברצועת השידור של מוסיקה קאמרית. באמצעות עבודתו של משה זורמן המאזין האקראי יפזם למשמע השלישיות של זורמן את השירים כשם שהוא יפזם את השירים שמהם רקחו הקלאסיקונים של המאה התשע-עשרה את יצירותיהם הקאמריות.    

משה זורמן, צילום: מירי שמיר


הירש מקבלת גושפנקא כקלאסיקונית

גילוי נוסף בתכנית הוא הזמר נבו קנר. בידיו או יותר נכון בקולו של נבו -  בן העשרים וארבע בוגר להקת הרבנות הצבאית וכיום תלמיד בית הספר למוסיקה רימון -  הופקדו השירים: 'הכניסיני תחת כנפך', 'בלדה לשוטר', 'אָבָּניבִּי', ו'אח יא רַבּ'. נקודות ההשקה או ה"טאץ'" של נבו למסורת חזנית ניכרה בכל השירים וגם בדרך זו קבלו השירים של הירש גושפנקא קלאסית נוספת. אני מדבר בעיקר על הסיומות של השירים שקבלו את ה'טוויסט' או התפנית המזרחית. למען האמת גם זמר אחר שישיר את "אח יא רב' יישמע מזרחי, כי זה הכיוון שאליו מן הסתם חתרה המלחינה בהשראת פסטיבלי הזמר המזרחיים. אבל בחירת  נבו קנר לביצוע קבעה את החותם.   

מן הצד האחר של מנעד המוסיקה היהודית נמצא הזמר החסידי, האשכנזי  שאליו נדרשה הירש נדרשה והתוצאה היא השיר "עושה שלום במרומיו."  מדובר כידוע בפסוק המסיים את  תפילת הקדיש, שהכל נדרשים אליה מדי פעם. משפט אופטימי ומלא תקווה שמסיים את הטקסט הנוגה לזכרם של המתים. הלחן של הירש לפסוק "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן" מן התפילה היה בבת אחת ללהיט עולמי לא רק אצל הקהל החילוני אלא נקלט היטב בקהילות ישראל ובבתי הכנסת  בעולם כולו. וכך לא רק יהודים חילוניים אלא גם דתיים שרו לחן שחובר – רחמנא ליצלן- על ידי אישה.   למרבה המזל איש לא נדרש לעניין הזה ו"עושה שלום" הוא להיט נצחי.       


נורית הירש, צילום: אילן בשור


אסתרית בלצן שלושים שנה של קלאסיקה

התכנית נקראת "נורית הירש ואילנית"   ואילנית נוכחת לא רק במופע אלא גם בחיי היצירה של השתיים. עם אילנית ועם אהוד מנור מתחברת נורית הירש לאירוויזיון ואני לא אצטט כאן את  הסיפור המרתק על כניסתה של ישראל באמצעותן של השתיים לתחרות הזמר האירופית הנחשבת.   נזכיר כאן רק את הפרט ה ההיסטורי והפיקנטי שנורית הירש היהת האישה הראשונה שניצחה על תזמורת האירוויזיון. בשונה מתכניותיה האחרות של בלצן כאן היא יכולה בקלות לגייס את גיבורת התכנית להופעה על הבמה ונורית הירש בחיוניותה חולקת עם הקהל   את הסיפורים מאחורי השירים המוכרים למרות, כפי שהיא טרחה לציין האתר האינטרנטי שלה  כולל את כל השירים  -  ואנחנו מדברים על יותר מ-1,600 .



מימין: נורית הירש, צילום: אריאל בשור. אילנית, צילום: חנה מויאל ואסתרית בלצן, צילום: משה זורמן

בסוף המופע כמובן שיצאתי מזמזם יותר משיר אחד של הירש אבל ומן הסתם כמוני כל הקהל והחשוב ביותר הוא שההערכה אל יצירתה מקבלת כיון אחר, חדש , קלאסי כבר אמרתי.