בין לויטאס, מאהלר וברהמס

בסדרת הקונצרטים הקרובה מכינה התזמורת הסימפונית ראשון לציון לקהל מעדן מוזיקלי איכותי במיוחד הכולל ביצוע בכורה בישראל ליצירתו של יבגני לויטאס, "זוכרים את בני גודמן" בביצוע דואו גורפינקל, הפרק הסימפוני הקצר "בלומינה" של גוסטב מאהלר והסימפוניה הראשונה של ברהמס. 

על הסדרה, שתתקיים בראשון לציון, תל אביב ורחובות, ינצח המנצח הבינלאומי ג'ון אקסלרוד, מתלמידיו של לאונרד ברנשטיין, שניצח על מיטב התזמורות ונחשב לאחד המנצחים המובילים בעולם.  

תפסנו אותו לשיחה ערב לפני החזרה הראשונה במסעדה על חוף תל אביב, כשהוא מפצח סרטנים ולוגם יין נובל פלַם. "אני אוהב לבוא לישראל, כבר הייתי כאן מספר פעמים וניצחתי על תזמורות שונות אבל זו הפעם הראשונה שלי עם הסימפונית הישראלית", הוא משתף. "אשמח מאוד להגיע לכאן לעתים יותר תכופות. מי יודע, אולי עוד אצליח ללמוד עברית". 
  

התזמורת הסימפונית ראשון לציון, צילום: אילן ספירא


הרומן שלי עם "לני"

הרומן של אקסלרוד עם המוזיקה החל כשהיה בן 17 ונפגש עם לאונרד "לני" ברנשטיין ב-1983 ביוסטון, עיר הולדתו. "לני עבד על ההכנות להצגת הבכורה העולמית של האופרה האחרונה שלו, 'מקום שקט', שמע אותי מנגן והזמין אותי ללמוד אצלו. הייתה לו קומה שלמה במלון עם פסנתר והרבה פרטיטורות שלקח איתו לכל מקום.
"הייתי מגיע אחרי הלימודים, והוא היה שולף מן הספרייה: 'היום נעשה מאהלר, מחר בטהובן, מחרתיים ברהמס, או יצירה שלי, או שוסטקוביץ''.

מה הדבר הכי חשוב שלמדת ממנו?

"למדתי ממנו המון מה על יצירת מוזיקה וביצוע, הדרך שבה מוזיקה מתקשרת עם המאזין ובעיקר מהי המשמעות של  'להיות מוזיקאי'. בסופם של המפגשים הייתי די מבוהל, ואם הייתה לי מחשבה כלשהי להופיע על הבמה, היא נעלמה. זנחתי את המוזיקה ובמשך שבע שנים ניהלתי את מרכז היין והמזון של רוברט מוֹנדַבי בעמק נַאפָּה בקליפורניה".
 
מהמוזיקה ליין?

"כן. הכנתי תכניות לימודים לצריכת יין, עבדתי עם שפים מפורסמים, הפקתי ארוחות מיוחדות, קונצרטים במוזיאונים, תערוכות ואירועים ששילבו מוזיקה ותערוכות. היה כיף גדול".
 
והמוזיקה לא חסרה לך?

"בשלב מסוים התחלתי להתגעגע לבמה, וחשתי שאני צריך להיות מנצח. נזכרתי בדברים שאמר לי לני: 'אתה צריך להיות כמוני, מנצח'. 'למה?' שאלתי אותו. 'כי אתה מאוד אוהב אנשים!' הייתה תשובתו. והוא צדק.  ההארה הזאת התרחשה כשהייתי בן 28. שבתי למוזיקה ונעשיתי למנצח, למדתי עם איליה מוסין, אחד המורים הבולטים בעולם לניצוח, בקונסרבטוריון של סנט פטרבורג". 
 

ג'ון אקסלרוד, צילום: D-VASS




"קיבלתי את המיטב מארבעה מנצחים דגולים"

בשלב הזה מדובר בשני מורים חשובים שעוזרים לך לעצב את עצמך כמוזיקאי: לאונרד ברנשטיין ואיליה מוסין. מי מהם היה יותר משמעותי?  

'לני נתן לי את הבסיס של עשיית מוזיקה והדרך שבה היא מתַקשרת. הוא לימד אותי להבדיל בין מוזיקה 'טובה' למוזיקה 'רעה', להבין מה מוזיקה רוצה לומר. דרכו למדתי להעריך את חשיבות החינוך למוזיקה, ומאז אני מרבה לעבוד עם מוזיקאים צעירים. הייתי מנצח אורח ראשי בפסטיבל המוזיקה שלני הקים בסַאפּוֹרוֹ שביפן, הובלתי סיורי קונצרטים של תזמורת פסטיבל שלזוויג-הולשטיין שלני יסד בצפון גרמניה, ניצחתי על ביצוע הבכורה של הנוסח החדש של 'קדיש' - הסימפוניה השלישית של לני עם הטקסט של סמואל פיזאר".

ביצוע הבכורה העולמי של הנוסח הראשון של הסימפוניה הזו, שהוקדש לזכר הנשיא קנדי, התקיים ב-1963 בתל אביב עם הזמרת ז'ני טורל, הקריינית חנה רובינא והפילהרמונית הישראלית. איך נולד הנוסח החדש שעליו ניצחת?

"לני רצה טקסט חדש ופנה לסמואל פיזאר, אחד הניצולים הצעירים מאושוויץ שלימים היה לדמות מאוד מוכרת בארה"ב. פיזאר מעורב ביד ושם, במוזיאון השואה בפולין ומכהן כנשיא של מוסדות. הוא סירב לבקשה של לני, אבל בשנת 2002, שנה אחרי אסון התאומים, תזמורת שיקגו ניגנה את הסימפוניות של לני ואני הוזמנתי לנצח על הסימפוניה השלישית. פיזאר התרצה וחיבר טקסט ששנה אחר כך הושמע בפסטיבל לוצרן בשוויץ ובהמשך בעוד 30 ערים. על חלק מהקונצרטים האלה אני ניצחתי".
 
ומה קיבלת מאיליה מוסין?

"איליה הדריך אותי לא רק בהבנה של רפרטואר ובהכנה של תכנית, אלא גם בטכניקת ניצוח. הוא הקנה לי הבנה למושגים כמו 'נשימה' ובניית משפטים מוזיקליים. אבל היו לי עוד מורים משמעותיים: מכריסטוף אשנבך למדתי לראות מעבר לתווים, ומקלאודיו אבאדו למדתי שפחות זה יותר. היום אני יכול לומר שקיבלתי את הטוב ביותר מארבעה מנצחים דגולים". 
 

דואו גורפינקל, צילום: מריה רוזנבלט

"הקורונה שינתה את עולם המוזיקה"  
 
נדלג רגע חזרה לתקופה שלנו. איך נראה לך עולם המוזיקה אחרי עידן הקורונה?

"המצב שנכפה עלינו הניב את ההבנה שיש יותר מדרך אחת ליצור תקשורת, בעיקר עם הנוכחות של סקייפ, זום, פייסבוק ודומיהם בחיינו. לא התלהבתי מהופעות של תזמורות בזום אונליין, אבל מצד שני עשיתי הרבה סטרימינג של קונצרטים. אנשים עושים ובעיקר מפיצים מוזיקה בדרך שונה היום. הדרך שלנו לבנות תכניות השתנתה. אנחנו יכולים לעשות קונצרטים חיים, לשדר אותם באותו זמן ולהגיע לקהל גדול יותר בעולם.

"ישנה הרבה יזמות, וישנה גם תופעה של דיפלומטיה מוזיקלית. הדוגמא המובהקת היא הסימפוניה התשיעית של בטהובן בניצוחו של לני במזרח ברלין לאחר נפילת החומה. הוא ביקש מן הזמרים והמקהלה להחליף את המילה 'שמחה' במילה 'חירות'. זאת מוזיקה כדיפלומטיה של שלום".  

מה תוכל לספר על התכנית שעליה תנצח בתזמורת ראשון לציון?

"התכנית הזאת נבנתה בדיאלוג בין התזמורת לביני. התזמורת רצתה את "לזכור את בני גודמן" של לויטאס, שהיא יצירה סוחפת ומשעשעת ונותנת לתזמורת הזדמנות להיכנס לסווינג של ביג בנד. זה מזכיר לי את הימים שבהם הופעתי בסיור באירופה ובצפון אמריקה עם תזמורת ועם הֶרבּי הֶנקוֹק ולאנג לאנג כסולנים.
"מכאן עוברים לביג בנד של ממש, לצלילי התזמורת המלאה בסימפוניה הראשונה של ברהמס. זו יצירה שאני מאוד אוהב וגם הקלטתי עם התזמורת שלי במילנו באלבום שנקרא Brahms beloved. ואחרונה חביבה, 'בלומינה' של מאהלר שמחזירה אותי כמובן ללני, שבעצם חשף את יצירות מאהלר לעולם הגדול, ושהייתה גם אחת היצירות החביבות על זובין מהטה".  
 

ג'ון אקסלרוד, צילום: D-VASS