מוזיקה - ביקור בקונצרט: הקאמרטה וה"יוהנס פסיון"

מגיעות מחמאות לקאמרטה הישראלית ירושלים ול"אנסמבל הקולי החדש" שהחליטו להתמודד עם היצירה התובענית של באך בכוחות מקומיים ולצרף אליהם ארבעה סולנים מחו"ל , אבל התוצאה לא נגעה בגדוּלה, כמתבקש.

פרשנות ימנית לתמליל אנטי יהודי

מבין חמשת הפסיונים שחיבר באך נותרו כידוע שניים במלואם ה"מתיאוס" וה"יוהנס" בשמם הגרמני, או מתי ויוחנן בלשוננו. הטקסטים של שניהם לא יכולים לשמש כזמרירים או כקדימונים לעניין היהודי, או עניין העם היהודי. בשניהם מצטיירים היהודים כרודפיו של בן-עמם הצלוב. אלא שהתמליל של ה"יוהנס" חריף יותר, אם תרצו זהו טקסט שיכול להיחשב כחומר הסתה, פרופגנדה אנטי יהודית לשמה בקטעים מסוימים שבהם המקהלה מציירת במלים ובהברות את אכזריותם של אבות אבותינו בעימותם עם הנציב הרומי פונטיוס פילאטוס.

אך הטקסט הזה לא ינתח את התמליל אלא יעסוק במוזיקה ולמעשה רק בדרך מסירתה על ידי התזמורת המקהלה וחמשת או למעשה ששת הזמרים ששרו את הקטעים הסולניים ביצירה. כללית מגיעות מחמאות לקאמרטה הישראלית ירושלים, ול"אנסמבל הקולי החדש" שהחליטו להתמודד עם היצירה התובענית בכוחות מקומיים ולצרף אליהם ארבעה סולנים מחו"ל ורוניקה וינטר (סופרן), ביאט דודק (קונטרטנור) בנואה הלר (טנור), רלף גרובה (בס-בריטון) וסולן ישאלי, יונתן חיימוביץ` זמר בריטון, והמנצח הרמן מקס.

אם נחזור לרגע לטקסט מי שלקח ברצינות אולי יתרה את משמעות המלים, היו זמרי האנסמבל הקולי החדש, כולם ישראלים, שהחליטו לנקוט קו פרשנות ימני קיצוני לתמליל האנטי-יהודי ותת לו משקל יתר, צליל חד, נמרץ נטול רכות מאפיין את גישתם ליצירה לכל אורכה והדרמה שנוצרת בעימות בינם לבין הנציב הרומי פילאטוס, שמתגלה כאיש רך וסלחן, למרות שעליו מלאכת ההוצאה לפועל.

לא ברור עם הרמן מקס או יובל בן-עוזר עיינו לפני החזרות בספרו המופלא של בולגקוב "האמן ומרגריטה" (בתרגום הישן "השטן במוסקבה"), אבל פילטוס בביצוע זה נשמע כאותו גיבור ספרותי שלא מבין איך הוא נקלע לחמסין הירושלמי ומה רוצה מקהלת המיוזעים מן היצור התמהוני שהכריז על עצמו כבן אלוהים. זה לעניין התפיסה, עניין אחר שצרם במהלך היצירה וחזר ונשנה, היה חוסר האיזון בין קולות הסולנים לבין צליל התזמורת וכך הוסתרו חלק מן הקולות.

יותר מדי בגובה העיניים

ולעצם העניין הביקורתי - למחמאות ראויים יונתן חיימוביץ, שזימר מתוך שורות המקהלה את תפקידו של ישוע הנצרתי, במידות שקולות של סמכותיות, דרמה וגוון קול עשיר. צלילים משובחים שמענו גם מן הטנור הצרפתי בנואה האלר, ששר את המסַפֵּר, וקופח דווקא באריה ידועה ומוכרת שקוצצה מן התכנית מסיבות הידועות לתזמורת לבדה. זמר הקונטרה-טנור הגיש את מעט האריות שלו בקפדנות אך ללא ברק לעומת זמר הבס שידע להעניק את המימד הדרמטי.

אכזבה הנחילה זמרת הסופרן הגרמניה ורוניקה וינטר, שסבלה מחוסר בהירות בכל הנוגע להגיית הטקסטים. בתזמורת עצמה בלטו לטובה בנוכחות בצוות הקונטינואו הפעיל מאד ביצירה, הצ`לן יפים אייזנשטדט, נגן הבס דמיטרי רוזנצווייג, נגנית העוגב איריס גלוברזון ובעיקר נגן הבסון מאוריציו פאז ובקטעים הסולניים האבובנים מוקי זהר ואורי מירז, החלילן אביחי אור נוי ונגנית הוויולה דה גמבה מרינה הרצוג.

בסיכומו של דבר, המנצח הרמן מקס, נטל על עצמו מלאכה שלכאורה מוכרת לו היטב, הפקת אחת היצירות הגדולות של הרפרטואר הווקאלי, אלא שדווקא מן הגדוּלה המצוּפָּה, לא נותר הרבה. הקצב שהוא בחר והשילוב בין הקולות לכלים, הוריד את היצירה לגובה העיניים ודווקא כאן ההורדה הזו אינה מתבקשת.

לפרטים נוספים