זכרונות ילדות מופלאים

נתחיל מהסוף. אם כבר נשארתם בארץ בקיץ הישראלי המהביל ואתם מחפשים להרחיק את הילדים לכמה שעות ממסך ולבלות יחד איתם זמן איכות ממוזג, המדיטק חולון זו הכתובת שלכם. למה? כי ההצגה החדשה של התיאטרון הנפלא הזה, "אי הילדים", היא עונג צרוף לילדים שלא בהכרח מכירים את הקלאסיקה הזו ולגדולים, כמותי, שבין דפי ספרה של מירה לובה (אותו תרגמה ושכתבה מכתב היד המקורי ימימה אבידר-טשרנוביץ) מקופלים להם זיכרונות ילדות מופלאים ושעות של דמיונות פנטסטיים על חברת ילדים חופשייה ממבוגרים, מדינות מעבר לים, איים רחוקים והרפתקאות.

"אי הילדים" מתייחס לפרק פחות מוכר לקהל הישראלי, שהתרחש בשנתיים הראשונות של מלחמת העולם השנייה. אנגליה, אז תחת הפצצות בלתי פוסקות של חיל האוויר הגרמני שהכה ללא רחם במרכזי אוכלוסייה, מפנה את מאות אלפי ילדים מלונדון ומערים מופצצות אחרות, שהפכו עיי חרבות. ברוח התקופה, עולה קבוצת ילדים על אונייה שמפליגה לאמריקה, אבל האונייה שנועדה להעביר את הילדים למחוז מבטחים עולה על מוקש, נבקעת וטובעת. סירת ההצלה אליה הובהלו בהצגה שישה מהם (בספר הם היו 11), נסחפת במימי הים הפתוח אל אי בודד ושם, ללא מבוגרים מלווים, הם נדרשים לשתף פעולה כדי לשרוד בכוחות עצמם. 

אי הילדים, צילום: כפיר בולוטין


אז נכון, העיבוד מעודן, קצת כמו המהדורה האוסטרית של הספר, שיצאה אחרי הגרסה העברית. מלחמת העולם השנייה נותרה בשוליים, דמויות אוחדו, אחרות – כמו דוד אהרונסון הילד היהודי הנרדף - נמחקו כליל, הטונים מרוככים וסיטואציות מעוררות מחלוקת הושמטו ועדיין, בכרטיס הכניסה לתיאטרון רכשתם, במקביל, הזמנה לעולם המחשבה, להפלגה על כנפי הדמיון, למסע אל מחוץ לעצמנו ובחזרה. באותו הכרטיס מקופלת גם הזדמנות לשיח על עולם המבוגרים מול עולם הילדים, על נקודות מבט, על חברות, על עצמאות, על ערבות הדדית ושיתוף פעולה, על כוחה של קבוצה שמורכבת מפרטים שונים ויש בה חילוקי דעות, על קהילה, על חשיבה יצירתית ויזמות וגם על תקווה שיש לה מקום חשוב בעולמנו. 
  

אי הילדים, צילום: כפיר בולוטין


הצגה מוקפדת ורבת מחשבה 
 
זו הצגה יפהפייה בכל מובן אפשרי. עוד לפני שאור במה עולה, מעוררת התפאורה שעיצב זאב לוי על במה משופעת, שאלות וסקרנות. זוהי לכאורה קונסטרוקציה פשוטה שתופסת את ליבת הבמה, אבל יש בה מקום למבט הילדי, להשלמת הדימויים בכוח המחשבה והוספה על הקיים באמצעות דמיון. מעבר לפונקציונליות, זוהי תפאורה שמקיימת דיאלוג מיטבי עם התאורה שעיצב מאיר אלון, המצליחה לסגור צמצם על רגעי מפתח, להדגיש, להמחיש ולעורר קשת רגשות.

את 313 עמודי הספר ערכה, צמצמה ועיבדה בכישרון רב המחזאית יערה רשף נהור. לעתים קרובות בולטים לעין התפרים כשיד לא מספיק מיומנת ממזגת דמויות, אך כאן הצליחו המחזאית והבמאי, נעם שמואל, מנהלו האמנותי של תיאטרון המדיטק, לייצר דמויות מאופיינות ועגולות, שכל אחת מהן נושאת על גבה סיפור שבמכוון אינו מסופר עד הסוף, אך ניכר בהתנהלותן. זוהי הצגה מוקפדת מאוד בכל מובן גם בשפה, הגיה ודיבור, מרכיבים שאולי נשמעים טריוויאליים, אך בזירת הצגות הילדים לחלוטין אינם.

עבודת הבימוי צנועה, כדרכו הנהדרת של שמואל, לא מתרברבת, אך היא השלד שמחזיק את המבנה. עבודת ליקוט השחקנים וצוות היוצרים, הבחירות הדרמטורגיות, עבודת ההכוונה - פרטנית וקבוצתית - והכוונון העדין, רבות מחשבה ומדויקות, מה שמאפשר להתרחשות להתקיים בטבעיות מבלי שיורגש המאמץ.


אי הילדים, צילום: כפיר בולוטין

  
עבודת צוות ראויה לשבח
 
ובסופו של דבר אלו השחקנים שעל הבמה, שהופכים את המסע לאי הילדים, לחוויה בה היושבים באולם שותפים מתחילתה ועד אחריתה. בל וענונו בתפקיד לינה הטובה והמיטיבה, בת למעמד פועלים שמכורח החיים למדה את מטלות הבית ואחראית באי על התקנת המזון; סופי נוז'יקוב, בתפקיד קתרין, בת למעמד אצולה עטופת צמר גפן והצעירה שבחבורה, המגלה את יכולותיה וכישוריה על האי; אדווה רודברג בתפקיד קתרין, ילדת טבע, טום בוי שכזו, חובבת חיות, דעתנית ועצמאית שגדלה בחווה ונאלצה לוותר מגיל צעיר מדי על לימודים; אורי מחרז בתפקיד אוליבר, נער בוגר ואחראי, בעל כישורי הנהגה טבעיים ואחיו של תומס החולמני, שמגלם רועי רביב. וכמובן יובל שבח בתפקיד קורט, מקבילה מרוככת של ג'ון בקסטון בספר, ילד נבון ויהיר, שהתייתם מאמו ואביו ונותר בודד ומתריס. אליהם הצטרפה בהצגה בה צפיתי, השחקנית קורל קרואני, הפעם כמפעילת בובת הקופיפה בוֹּבּוֹ, שאומצה על ידי הילדים לאחר שנפצעה וננטשה על ידי להקתה.


אי הילדים, צילום: כפיר בולוטין

לכל אחת ואחד בקאסט שמור מקום של כבוד ומרחב הבעה, המאפשר להם למשוך את העין והלב, כל אחד מהם בשלב כזה או אחר ישלוף מארגז הכלים שלו הפתעה: תנועתית, ווקאלית, או הכישרון הבלתי ניתן לכימות הזה של יצירת חיבור עם הקהל באולם. זו ללא ספק עבודת צוות מצוינת, מתוזמרת כהלכה וראויה לשבח. התגובות בהתאם. זה ניכר בשפת הגוף של הצופים הצעירים - השניים שהיו איתי, על כל פנים, ישבו דרוכים על קצה הכיסאות, עוקבים מרותקים אחר המתרחש ומגיבים לנאמר על הבמה.

ההצגה "אי הילדים", כמו הספר, מלווה מסע התבגרות של חבורת ילדים צעירים על רקע מלחמה. כל עוד יש מלחמות בעולם, ויעידו על כך יותר משני מיליון הילדים שנמלטו מאוקראינה הבוערת, היא אקטואלית ורלוונטית. אבל לא המלחמה היא מה שמניע את הלב הפועם של היצירה הזו אלא ההתייחסות לטבע האדם, לשאלות שקשורות למוסר ולערכים, לכוח עמידה והישרדות. כשחזרנו הביתה שאל הילד הפרטי שלי אם אפשר יהיה להשאיל את הספר "אי הילדים" מהספרייה העירונית. זה אומר הכל. 


אי הילדים, צילום: כפיר בולוטין