מוזיאון אגם בראשון לציון הוא יחיד במינו. ראשית מדובר במוזיאון הציבורי היחיד בעולם לאמנות קינטית, ומטרתו היא להפוך למרכז בינלאומי לאמנות קינטית. וכמובן גם נושא המוזיאון וההשראה לו, האמן יעקב אגם בן ה-94. לאמנים שמממשיכים ליצור עד הגיעם לגבורות ומעבר לכך יש מבט מקיף וכוללני, לעתים עם אמירה יחידה משלהם על העולם הסובב אותם, שיכולה להיות מילולית או באמנות עצמה. 

תערוכת "שומעים את הצבעים", מוזיאון יעקב אגם, צילום: דור קדמי


 
"אֶהיֶה אשר אֶהיֶה" 
 
השיחה עם מקבי מתנהלת בין המולת המשפחות שממלאות את המוזיאון בחופשת הקיץ ותדרוך המדריכות לגילאים השונים, לבין הכנות לקראת מפגש של יעקב אגם עם קהל, שצפוי ב-18 באוגוסט. "אצל אגם הלהט נמשך עד היום", היא ממשיכה. "הוא האמן הישראלי המוכר ביותר בעולם. בימים רגילים מגיעים למוזיאון גם תיירים מכל העולם, וגם אורחים שמבלים על סיפונה של אוניה שהיא מעין מלון צף, שעושה חניית ביניים באשדוד ומשם מגיע למוזיאון". 
  
איך נראתה תחילת הדרך של אגם?
  
 "אגם נמנה עם המייסדים של 'האמנות הקינטית' - סוגה שפרחה לפני כמאה שנים במסגרתה היצירות נעות בחלל שבו הן ממוקמות - לצדם של אמנים כמו קנדינסקי. אבל זה מגיע בשלב מאוחר יותר. אגם היה בן למשפחה בת עשרה ילדים שאביה היה רב, ואת דרכו באמנות התחיל כילד בחולות ראשון לציון בם נהג לשוטט, מדמה את הרוח המשחקת בחול לאמן עם הפלטה שלו. זה הותיר בו חותם. בסוף שנות ה-40 למד בבצלאל, ומשם נסע לאיטליה, שוויץ וצרפת. בפריז הוא חי עשרות שנים, קיבל אטלייה לכל ימי חייו ועבודותיו מפארות את העיר. לפני ארבע שנים חזר לישראל".   
 
איזה מקורות השראה נוספים היו לו?
 
"אחד המקורות החשובים שלו הייתה היהדות, גם הקבלה. בין הנושאים שכבשו את לבו נציין את בני ישראל במעמד הר סיני והמשפט 'וכל העם רואים את הקולות', ואת העובדה שהיהדות אינה מקדשת את העבר או את ההווה - מה שיש הוא המתהווה, בדיוק כמו הרוח והחול. בשיח בין משה לאלוהים שואל משה איך להציג לעם את האלוהים, ונענה כך: 'אֶהיֶה אשר אֶהיֶה.  מאוד סיקרן אותו איך לבטא באמנות את המציאות ההווה המתהווה.  
 
"האמנות שלו שובה לב. לא צריך להיות מבין גדול כדי להתרשם ולהתרגש מיצירותיו, אפשר להביט בהן בפשטות, בגובה העיניים. אבל יש להן עוד רבדים. היצירות הקינטיות של אגם זוכות בכל פעם לפרשנות אחרת של המתבוננים בה. הוא מוליך אותנו, הצופים, סביב העבודה ובתוכה, בונה לנו את המסלול ומשפיע עלינו שנים לאחר שסיים את העבודה. עבודות מלפני 60 או 70 שנה מכתיבות את צורת ההתבוננות בהן, כדי לראות ולהכיל כמעט את כולן". 
 

תערוכת "שומעים את הצבעים", מוזיאון יעקב אגם, צילום: דור קדמי

"האמנות של אגם מדברת גם לילדים"
 
איך נערכתם לאיכויות הייחודיות של האמנות של אגם?  

"מצאנו לנחוץ שכל מי שמגיע למוזיאון מקבל הדרכה, נקרא לזה הדרכה משוטטת. המוזיאון אינו גדול, 3200 מ"ר. לכאורה מישהו נכנס, צופה קצרות ויוצא, אבל כשיש מדריכה היא מתווכת את תפישת העולם ומפנה את תשומת הלב לצפייה בתנועה.

למדנו שהאמנות של אגם מאוד מדברת לילדים: הססגוניות, האפשרות להתרוצץ ממקום למקום ולגלות דברים חדשים. ילדים מגלים שככל שהם מסתובבים סביב העבודות, הם רואים עוד ועוד דברים. הם פוגשים צורות שהם רגילים לראות - ריבוע, משולש, מעוין - בצבעים שהם רגילים להם. כתום הוא כתום, צהוב הוא צהוב. בנינו תכנית לילדים מגיל הגן עד לתיכון וגם סדנאות שבהן הם יוצרים עבודות קינטיות.

"לאמנות של אגם יש עוד איכות חשובה - מאחר שמדובר באמנות עכשווית היא נוחה יותר, ואנחנו יכולים לגעת בנושאים רגישים כמו קבלת האחר, השונה - נושאים שהופכים לתכניות לבתי ספר ולגני ילדים.

"נקודה חשובה נוספת היא המבנה עצמו. אגם הנחה את אדריכל המבנה דוד טפר כיצד לברוא בניין שיש לו התחלה אמצע וסוף, קופה וקפטריה ועדיין להעביר את התחושה הקינטית של האמנות בתנועה. הוא גם זה שקבע היכן יוצבו העבודות, והמיקום הוא עניין חשוב כי יש במוזיאון שלושה חללים.

"אחד החללים במוזיאון הוא 'אולם החוויה' - חלל של אמנות בתנועה, חלל המדיה הרב-בימתי שבו הצופים ממוקמים בכיסאות לאורך ארבעת הקירות שמקיפים את החלל. פה מעלים מופעים אמנים כמו רנה שינפלד שבנתה כוריאוגרפיה מיוחדת בשיתוף הקהל, ואבשלום פולק שהרים מופע לאחר שלמד את החלל".    



איור: יעל שחר שריד, תמונה באדיבות מוזיאון אגם


כשהזמן מאבד משמעות
 
יש לכם גם מיזמים שאינם קשורים לאמנות?
 
"כן. אנחנו כרגע בצעדים ראשונים של שיתוף פעולה עם המרכז הבינתחומי לחקר המוח באוניברסיטת בר אילן. עשינו מעין הרצאות TED על יצירתיות שנרכשת אצל העוברים. מכיוון שאולם החוויה הוא לא אולם שגרתי - המופע במרכז והצופים יושבים לאורך הקירות  - אנשים מזיזים את הכיסאות ונוצרת להם חוויה מסעירה שכוללת ארבעה מסכים ועבודות וידאו ארט".
 
ספרי משהו על התערוכה העכשווית "שומעים את הצבעים" שעלתה במוזיאון, וחתומים עליה יעקב אגם, המוזיקאי אביעד סינמנס ואוצרת המשנה טל בלכר

"בתערוכה הזו הוספנו למימד הקינטי של האמנות של אגם, עבודת סאונד של אביעד סינמנס. מדובר בפרפרזה על מעמד הר סיני שבו 'העם רואים את הקולות' ואגם משווה כאן את היצירה שלו למוזיקה חזותית. הוא משתמש במונחים מוזיקליים. יש כאן עבודה דוממת שבה הצבעים יוצרים את המקצבים ולכן גייסנו את אביעד סימנס אמן הסאונד, שחיבר יצירה בת שלושה חלקים. יש כאן יותר משלושת אלפים מופעי צבע וצורה, שכוללים את 20 העמודים שמחוץ לבניין ועוד תשעה בפנים.
 
"היצירה מוקרנת על גבי שני מסכים בו זמנית, זה לצד זה. יצירותיו של אגם מתחלפות על המרקע בקצב איטי, כשבין צליל לצבע יש השהייה, והזמן כמו מאבד ממשמעותו. הסאונד וההתחלפות האיטית של הטקסטורות והצורות הגיאומטריות מאפשרות אף הן להיטמע בתוך העבודה, כשהחיבור בין יצירת אמנות קינטית ששמה דגש על חומר וצליל – לבין עולמות הרוח והמיסטיקה – נוכח יותר מתמיד".

רותי מקבי, אוצרת מוזיאון אגם, צילום: מירי שמיר




המפגש עם יעקב אגם יתקיים ב-18 באוגוסט 2022 ב-19:30 במוזיאון אגם בראשון לציון. ניתן לרכוש כרטיס למפגש בלבד או לסיור שיתקיים ב-18:30 ולאחריו מפגש. להזמנת כרטיסים