מה שכובש אותך מייד עם פתיחת המסך בהפקת "החבדניקים", עוד לפני שאתה נכנס לסיפור, היא המוזיקה - סאונד תזמורתי עשיר, נוכחות מוזיקלית עצמאית ללא רמז למה שאנחנו מזהים מייד כ"מוזיקה חסידית". זו תגיע בהמשך, במינון מבוקר, פרי יצירתו של המוזיקאי אלעד פרץ.  
 
בדיעבד, בתום ההצגה, מסתבר שהנוכחות החסידית, או החבדניקית, משורטטת במחזמר על רקע תל אביב של היום, שכונת סבידור ליתר דיוק - על צבעוניותה, על שלל דייריה הקבועים ואלה שרק עוברים דרכה.  
 
משחקי שידוכים
 
הסיפור, בגרסה שכתב אודי גוֹטשַלק, עוסק ביהודה וחיים, צמד אחים תאומים בני 23 מכפר חב"ד שנולדו בהפרש של דקה ו-40 שניות. יהודה, הראשון, גאון בתורה, ואילו חיים – לא גאון ובטח לא בתורה. הם חייבים למצוא שידוך, כי בגילם המופלג לא מקובל שהם עדיין רווקים.
 
רב הקהילה עורך לכבוד השניים התוועדות גדולה, במהלכה הם נפגשים עם הכלות המיועדות. יהודה העילוי משתדך בהצלחה רבה לרינה, בת הרב החסודה, וטקס האירוסים נקבע לעוד שבעה ימים. השידוך של חיים, לעומת זאת, נכשל כשלון חרוץ, והוא מגורש מכפר חב"ד עד שימצא שידוך ראוי. יהודה לא רואה את עצמו מתארס בשעה טובה ללא נוכחות אחיו היקר, וצמד האחים יוצאים למבצע שידוך, במטרה למצוא לחיים כלה תוך שבעה ימים.
 
השניים מגיעים לשדכנית רבת מוניטין בשכונת סבידור המפוקפקת בשולי תל אביב, ומסתבכים עם מנשה – ראש משפחת פשע, שמטיל את אימתו על תושבי השכונה. מה שמתחיל כמסע למציאת בת זוג הופך לתסבוכת שספק אם אפילו אלוהים יכול להתירה. 
 

החבדניקים, צילום: אור דנון, עיצוב תמונה: שיין הורוביץ  


פינג פונג קורונה
 
את המוזיקה ל"חבדניקים", כאמור, חיבר המוזיקאי בן ה-29 אלעד פרץ, שחבר לכותב המחזמר אודי גוטשלק בהרכב ה"ווקה פיפל". "עשינו יחד את מופע הא-קפלה 'ההרצלים' והייתה לנו כימיה ממש טובה", מספר פרץ. "יום אחד אודי אומר לי שהוא נורא אוהב מחזות זמר, ואני הרי פריק של מחזות זמר. זה הז'אנר הכי אהוב עליי, והוא הציע לי את 'חבדניקים'".
 
הסכמת מייד?

"מייד אמרתי לו כן. הוא שלח טקסט לשני שירים, וכבר למחרת קיבל שני שירים מולחנים, עם דמו. משם התחלנו פינג פונג, אבל מייד אחרי השלב הזה הגיעה הקורונה. פתאום היה המון זמן לשבת בזומים לתוך השעות הקטנות של הלילה. נוצר מצב שיכולתי ליצור המון גרסאות, שינויים קטנים וגדולים, המון שירים ירדו. היה שיר אחד שבסוף נבחר הלחן השביעי שלו".   
 

החבדניקים, צילום: שמחה ברבירו


ועם זה הלכתם לתיאטרון הקאמרי?

"זה היה בערך לפני שנתיים, אודי ואני הגענו לקאמרי עם גרסה ראשונית של המחזה עם שירים. נכנסנו לחדר של גלעד קמחי, המנהל האמנותי, אודי הקריא את המחזמר והדמויות ותוך כדי השמענו לו סקיצות ודמו עם המחשב. ככה זה התחיל. אחר כך אודי שלח את המחזה, גלעד קבע פגישה ועשינו קריאה ראשונה.

"התחיל תהליך של עוד פגישה ועוד קריאה עם כמה שחקנים, ביניהם גם עופרי ביטרמן שמככב במחזמר. התחלנו תהליך פיתוח עם פגישות קבועות, אחת לשבועיים-שלושה, עם גלעד ועם גור קורן הדרמטורג. כל הזמן שינינו טקסטים, מוזיקליים ולא מוזיקליים".  



החבדניקים, צילום: שמחה ברבירו

 

החבדניקים, צילום: שמחה ברבירו

"תענוג לעבוד עם תזמורת המהפכה"

איך עבדת?

"שרתי את הלחנים, וברגע שהיה לי משהו הקלטתי בטלפון. משם עברתי לתוכנה באולפן, פיתחתי בסיס ובהמשך דמו. אז התחילה העבודה עם המנהל המוזיקלי, אמיר לקנר, שלא הכרתי קודם. אמיר הוא האדם הכי רגיש, מוכשר ומדהים ואני מאושר שהוא היה איתי בדבר הזה. הוא גרם לרעיונות שהיו לי בראש להישמע במציאות".
 
היה לך בראש סגנון מוזיקלי שכיוונת אליו?
 
"המקום שאני חוזר אליו הכי הרבה בחו"ל הוא לונדון, לראות מחזות זמר. אני אוהב מאוד את הזונדהיימים וגם את המודרניים, ולמדתי לאהוב את ההרמוניות המורכבות, ההיפ הופ והראפ של מחזות מוזיקליים עכשוויים כמו 'המילטון'". היה לי מגוון לבחור מתוכו, אבל ידעתי שאני רוצה את זה מצד אחד נורא אמריקאי ומצד שני עם אלמנטים יהודיים-חסידיים".
 
ידעת שתזמורת המהפכה עומדת להצטרף להפקה, שיהיו עשרה נגנים על הבמה ורועי אופנהיים ינצח?

"ממש לא ידעתי איזה הרכב ישתתף. כשדיברתי עם גלעד קמחי על גודל התזמורת היה לי חשש מאוד גדול, כי רציתי לבקש תזמורת של 12 נגנים, אבל פחדתי שאני חי בסרט, אז ביקשתי שמונה, כולל רית'ם סקשן וכליזמרים, קלרינט וכינור. לא יודע איך זה קרה אבל נוצרה הזדמנות לעבוד עם תזמורת המהפכה, ושם הכל התחיל לקרות. מבחינתי זה היה יום מיוחד מאוד. לא הכרתי קודם את רועי אופנהיים ותענוג לעבוד איתו". 


תזמורת המהפכה, צילום: משה נחומוביץ'


החבדניקים, צילום: שמחה ברבירו


בין העולמות

זה מחזמר על שני חבדניקים שמגיעים לעיר הגדולה, איזה אסוציאציות מוזיקליות יכלו להיות לך? הרי לא גדלת בחברה הדתית או החבדניקית

"אתה צודק לגמרי, אבל בתהליך הייתה מעורבת נורית יעקבס-ינון, יועצת לענייני דת ודתיה בעצמה. היא הכירה לי את הנעימה החבדניקית 'ארבע בבות' שמושרת בכל מיני הילולות וטקסים, כך שהרגשתי בבית כבר בפתיחה. באותה תקופה היה לי המון זמן להקשיב לנעימות חסידיות, וניסיתי להגדיר לעצמי מה מתוך זה אני יכול לקחת לסגנון האמריקאי שלי. עוד לפני שהתחלתי להלחין היו לנו הרבה שיחות פילוסופיות איך לחבר את העולם החילוני לדתי, שזה מה שקורה בהצגה - שני בחורים דתיים מגיעים לתל אביב".

החבדניקים, צילום: שמחה ברבירו

המוזיקה בחבדניקים לא מחוברת למה שהאוזן מזהה אוטומטית כמוזיקה יהודית

"לא מחוברת בכלל, חוץ מן ההתייחסות. המוזיקה היא של מחזמר ברודוויי עכשווי - ז'אנר משולב בסינקופות, בגרובים ומה לא. בתוך הדבר הזה יש כל מיני מקומות שהשיר או הדרמה או הרגע דורשים ואז מופיעים האלמנטים היהודיים. זה התמהיל הייחודי להצגה הזו, בין מוזיקת ברודווי לקטע קלרינט חסידי שנותן את האווירה. זה כל הזמן נוכח, בדיוק כמו הוויז'ואל של ההצגה - שני חבדניקים על רקע כל הדברים האחרים, הם חוט השני בעלילה. יש שיר אחד שירד בסוף אבל אני מאוד גאה בו ברמת האלמנטים החסידיים והמוזיקליים".

אז מה תעשה איתו?

"אני מקווה להכניס אותו כבונוס לאלבום שנוציא, כשזה יתאפשר בעזרת השם".

אתה כבר אומר "בעזרת השם"?

"בעזרת שם ההצגה אולי. אני חילוני לגמרי אבל בתהליך העבודה למדתי להכיר המון ביטויים סלנגיים, הכל בהומור".



אלעד פרץ, צילום: שמחה ברבירו

לרכישת כרטיסים