לא רק נווד מקרטע
 
נראה שבסדרת מופעי "הבהלה לזהב" שבהם תזמורת המהפכה מנגנת את פס הקול של סרטו הנודע של צ'רלי צ'פלין, לא רק צ'פלין גילה את הזהב במכרה הנטוש אי-שם בצפון מערבה של יבשת אמריקה - גם התזמורת עצמה גילתה אותו.

כשעולה שמו של אשף הקולנוע האלמותי, אנחנו שולפים מתאי הזיכרון כמובן מאליו את דמותו כנווד המתקדם בצעדים מקרטעים אל עבר השקיעה או הריק הנצחי. אנחנו שוכחים את צ'פלין כיוצר, כשחקן, כבמאי, כתסריטאי, כמעצב של קלאסיקות קולנועיות שחיות איתנו כבר מאה שנים ויותר.  

גם כשמדברים על המוזיקה של פסי הקול שמלווים את סרטיו - לא כולם יודעים שמדובר במוזיקה שצ'פלין עצמו חיבר. אך הוא אכן חיבר מוזיקה משלו ומהל אותה היטב בציטוטים של יצירות מפורסמות אחרות. בשנותיו המאוחרות עסק בהנצחת המוזיקה שלו, הקליט שירים שחיבר ודאג לשיווקם באולמות הקולנוע שבהם הוצגו סרטיו. 



הבהלה לזהב, תזמורת המהפיכה, צילום: רפי דלויה
 
טיפול מרענן ועדכני
 
בכל אלה לא היינו נזכרים כעת, אלמלא החליטה תזמורת המהפכה להתלבש על פס הקול של "הבהלה לזהב" ולנגן אותו בצמוד להקרנת הסרט האילם. קטעי המוזיקה המלווים את הסרט הם ציטוטים של ואלס של צ'ייקובסקי, "מעוף הדבורה" מתוך "סיפורו של הצאר סלטאן" של רימסקי קורסקוב, ואפילו ריכרד וגנר, שמופיע לא רק בציטוט מתוך "טנהויזר", אלא בעיקר בשימוש ב"מוטיב החוזר", טכניקה המזוהה עם המלחין מעורר המחלוקת.

וגנר נהג לסמן את גיבורי האופרות שלו בסדרות צלילים, יצר מילון ש"הושתל" לכאורה בתאי הזיכרון של מאזיניו וצופיו, וסייע להם לזהות את הגיבורים במצבים השונים שעברו לאורך האופרות שלו, שנמשכו כחמש שעות. ב"בהלה לזהב" צ'פלין שוזר "מוטיב חוזר" - מוטיב האהבה שבין הנווד וג'ורג'יה, שבחזרתו מעניק עוצמת יתר לסצנות המפגשים בין השניים.

האם כל אלה עמדו לנגד עיניו של המנצח רועי אופנהיים כשהחליט על חידוש או על יצירת הז'אנר הזה שבו מוקרן סרט אילם עם כתוביות לדיאלוגים כשגם הכתוביות בעברית קיבלו טיפול מרענן ועדכני? האמת שזה ממש לא חשוב. 



רועי אופנהיים, צילום: יוסי צבקר



מעצימה את חוויית הצפייה
 
לפני הקרנת הסרט פונה אופנהיים לקהל ומבקש שלא יתייחס לתזמורת המנגנת, אלא ינסה בעיקר לחוות את הסרט. נוכחתי שאני זוכר כמעט את כל הסצנות, לרבות השיאים: קטע הבלט של הלחמניות, בישול ואכילת הנעל וגם שולחן הארוחה החגיגית שעורך הגיבור לאורחים שלעולם לא יגיעו.

כאן באה המוזיקה של תזמורת המהפכה ויוצקת ערך מוסף לחוויית הצפייה. באולם המלא עד אפס מקום, בהיכל אמנויות הבמה בהרצליה, יכולתי לחוש את התרגשות הקהל מן השילוב. מדובר בנגינה רצופה בת יותר משעה וחצי של מוזיקה תזמורתית רצופה שעיקר הצלחתה אינו טמון רק בצלילים אלא במחויבות המנצח והתזמורת להישאר צמודים או מסונכרנים למתרחש על המסך.

מלאכת הניצוח כאן דומה בעיקר לניצוח על אופרה ומעלה שאלות - מה עושה המנצח כאשר זמר טועה או שוכח קטע מסוים באריָה שהוא שר ומדלג למקום אחר? איך הוא מסמן לתזמורת לדלג למקום הנכסף ובעיקר להמשיך ולשמור על רצף הנגינה? האם מבחינת המנצח, ניצוח צמוד לפסקול סרט תובעני יותר מאשר ניצוח על אופרה? לא אספק לכם תשובות, אני מציע ללכת ולצפות בחוויה המיוחדת הזו, שבה הקהל צופה בנגני התזמורת שבחזית הבמה, ונהנה הנאה כפולה מן המוזיקה החיה המעצימה את חוויית הצפייה. המחמאות מגיעות כמובן לנגנים, שמנגנים ברציפות וכאמור תוך הקפדה שונה מן המקובל בקונצרט רגיל. רוצו לראות ולשמוע. 


הבהלה לזהב, תזמורת המהפיכה, צילום: רפי דלויה



הבהלה לזהב, תזמורת המהפיכה, צילום: רפי דלויה