למשך ערב אחד ארוך ושמח שיתקיים ב-22 בספטמבר, יפתח פסטיבל ישראל את שעריו לחיבור המוזיקלי המתמשך שקיים בין ישראל לבין טורקיה, עם ובלי יחסים מדיניים. שלומי אלון, איש להקת "הדג נחש" והמנהל המוזיקלי של הערב, מתרגש, וההתרגשות הזו עוברת גם דרך הבחירות שעשה לערב עצמו, שכולו חיבורים - חלקם קורים בפעם הראשונה. 
 

רוק, אוריינטל ורייב

"הערב מתחיל עם ברי סחרוף ודודו טסה היקרים", מספר אלון, "שדודו זה אמנם אוריינטציה יותר עירקית, בגדדית, כוויתית, וברי עם השורשים הטורקיים שלו שמורגשים גם במוזיקה ובנגינה שלו, זה קיים שם כל הזמן. ואליהם ציוותנו את קאלבן, מוזיקאית שהוציאה בטורקיה גרסה שלה בטורקית לשיר 'הגולה' של דודו טסה. גם 'הגולה' יהיה במופע, ואפילו יהיה ביצוע בכורה לשיר נוסף של דודו, 'על מה את חולמת', שקאלבן הקליטה גם אותו בטורקית פה עם דודו, וזה ייצא כסינגל בטורקיה. במופע תהיה בכורה לשיר הזה בגרסתו הטורקית, בביצוע אקוסטי.

"ואז המופע נע מעולמות הרוק והאוריינטל והמוזיקה האורגנית יותר ולאט לאט מתחיל בהרמות דרך "בלקן ביט בוקס" שהם הרכב מדהים, ולהם ציוותנו את ג'נסט שהיא ראפרית טורקיה-בריטית שהמוזיקה שלה מאוד מערבית אבל היא מרפרפת גם בטורקית וגם באנגלית, וגם בביטים יש נגיעות מהמולדת שלה. ואז זה הולך לכיוון של רייב עם 'רד אקסס' שיסיימו את המופע יחד עם אמן בשם מוראט ארטל.

בלקן ביט בוקס, צילום: סאשה פרילוצקי


"'רד אקסס' זה הרכב אלקטרוני שמופיע בכל העולם ולא בא מהכיוון הטורקי, אבל בתוך המוזיקה שלהם יש גם נגיעות שפונות למוזיקה ערבית, טורקית, אפריקאית, והם ממש קרקע מעולה לשיתופי פעולה. ומוראט הוא  סולן של להקה מאוד ידועה בשם 'באבה זולה' שמסתובבת מוזיקלית באזורי הפסיכדליה, גרוב, רגאיי, הייתי מקביל אותם למעין 'גרייטפול דד' טורקיים כאלה. מוראט ששר ומנגן סאז חשמלי והוא אחד המובילים בזה בטורקיה, מצטוות ל'רד אקסס' וזה הולך להיות חיבור סופר סופר מעניין ומרתק. בניתי את זה מבחינת הז'אנרים וההתפתחות, ככה שזה ילך ויעלה מבחינת הקצב, ויסחף את המאזינים כמה שיותר.

רד אקסס, צילום: ירדן רוקח

"אני תמיד אוהב במוזיקה שהכל כמה שיותר מחובר, כמה שפחות שקט. קצת כמו כשאתה בא לדי. ג'יי. סט ומעבירים אותך איזשהו מסע מוזיקלי. ככה אני גם אוהב ליצור את המופעים. יש מקום לדיבור ולשיחה ולספר איזה סיפור, כמובן, אבל לא תהיינה עצירות של עשר דקות להתארגנות ולהקה עולה ולהקה יורדת. זה יהיה קולח ככל האפשר, ויש עדיין כרטיסים, וכולם מוזמנים לגן העצמאות בירושלים, בשמונה כניסת קהל ובתשע מתחילה ההופעה". 
 

שלומי אלון, צילום: אוהד רומנו


חוויות בלתי נשכחות
 
הכי נעים לגלות שזה באמת ערב של חיבורים, ולא חיבור של להקות משתי המדינות לאותו ערב

"מחר אנחנו מתחילים לעשות חזרות וזה לגמרי מרגש כי אלה באמת ממש חיבורים. זה קצת ישראל מארחת את טורקיה, אבל זה גם טורקיה מארחת את ישראל. הגשר הזה הוא דו צדדי. בגדול זה כן נשען יותר על האמנים מהבית שלנו פה, בכל זאת המופע מתקיים בפסטיבל ישראל, שנטוע חזק בתרבות הישראלית.

"אני זוכר כשהיינו ילדים, איך היו מרוחים בעיתונים כל מיני פרסומים של הפסטיבל על מופעים מכל העולם וזה נורא סקרן אותי בתור ילד. זה תמיד היה נראה לי וואו, משהו שכל כך פתוח למופעים בינלאומיים ומביא אותם לכאן. הייתי ילד טברייני אז זה היה קצת רחוק ממני בגלל המיקום הגיאוגרפי שלי בחיים, אבל פסטיבל ישראל תמיד היה משהו מאוד גדול, וממלכתי קצת, הייתי אומר. השנה הוא תופס כיוון אחר בגלל שאיתי מאוטנר נכנס לניהול האמנותי ואני חושב שזה הולך לחזור קצת הביתה, עם מופעים שהם גם מאתגרים, שידרשו מהקהל קצת יותר מאמץ, אבל מי שיגיע לפסטיבל יקבל חוויות שיישארו איתו.

"הערב שלנו הוא ערב הסיום של הפסטיבל, יהיו שם כמה אלפי אנשים, אז זה מופע שמאגד בתוכו משהו שהוא קצת יותר מיינסטרימי, שפונה לקהל הרבה יותר רחב, ואני ממש גאה לעמוד בראש המופע הזה. זה נורא כיף. אני עצמי לא מנגן במופע, יש מספיק נגנים גם בלעדיי, אז החלטתי לשים את עצמי בחוץ ולהישאר בעמדה הניהולית של הדבר". 
 

קאלבן, צילום: Hakan Bintepe


"הסתובבתי בכל הז'אנרים"
 
את אלון – סקסופוניסט, חלילן וראפר, אתם מכירים, כאמור, מעמדת הסקסופון בלהקת הבית שלו, "הדג נחש" ומהרכבים נוספים, ביניהם "פאנקנשטיין" ו"אינטוטו"  והחיבור בינו ובין המוזיקה הטורקית לא בהכרח מובן מאליו.

איך, בעצם, נולד הערב הזה?

"הערב הזה התחיל מכתבה שעשתה בחורה פולניה בשם קורניליה שחיה באיסטנבול ועושה פסטיבלים ומאוד קשורה למוזיקה הישראלית. כשהיא עברה לטורקיה היא התחברה לכל הסצנה שם, יצרה הרבה חיבורים ויש לה פלייליסט שמראה את הקשר התרבותי בין ישראל לטורקיה שנולד ממחקר שהיא עשתה בנושא. אז הזרע הזה התחיל אצלה. הזרע הבא נשתל כשהמוזיקאית הטורקיה קאלבן נחשפה לשיר 'הגולה' של דודו טסה והחליטה לעשות לו גרסה בטורקית ולהוציא אותו כסינגל בטורקיה. זה שתל את הרעיון במוח של גיל קרניאל, שהוא המנהל האמנותי של הערב הזה, יחד עם איתי מאוטנר ומיכל ואעקנין שהם המנהלים האמנותיים של הפסטיבל כולו. זה, בגדול, סיפור הרקע".

דודו טסה, צילום: לירן בר


וכמי שלא בהכרח מוכר בהקשר של מוזיקה טורקית, מה מוביל אותך לשם?

"נכון, וגם את מוזיקאית אז את יודעת שאנחנו מתעסקים במוזיקה ואני מפיק גם רוק או פולק או מוזיקת עולם, והמוזיקה שלי מושפעת מדברים שהם לאו דווקא היפ הופ או Fאנק. אני לא מוגבל לז'אנר אחד. 'הדג נחש' זה באמת הבית שלי, אבל ההתחלה שלי היא בכלל בלהקת רוק ואחרי זה ניגנתי ג'אז, והסתובבתי בכל הז'אנרים, אז מבחינתי זה לא משהו זר. אבל כן הייתי צריך לעשות קצת מחקר ולהיכנס לעומק על מנת להבין יותר את המוזיקה.

"החלטתי לקחת את ההרכב של הראל שחל והעות'מאנים, שזה הרכב שמנגן מוזיקה טורקית אותנטית קלאסית. הם מנגנים על הכלים הכי אורגינל ששייכים לעולם הטורקי. קלרינט טורקי, עוד, כינור, דרבוקה וכאלה, והם בעצם כלי העבודה שלי מבחינת הצד הטורקי המוזיקלי שאני נותן למופע. הם להקת הבית וצירפתי אליהם נגני בס, תופים, גיטרה וקלידנים שילוו את הערב. אז להקת הבית הם 11 נגנים, כשהעות'מאנים ממש מלווים את כל הערב, ובעזרתם אני יכול ליצוק את הצבע הטורקי שילווה את כל הערב. זה הצבע בפאלטה שצובע לי את המופע". 
 

"הראל שחל והעות'מנים" (צילום: אריאל קסיס)


"הטורקים מוקירים תודה על זה"
 
החיבור החזק של ישראל למוזיקה הטורקית נוכח פה כבר שנים רבות מאוד. אני שואלת את עצמי עד כמה זה הדדי. האם גם הם מכירים, למשל, את ברי, כמו שאנחנו מכירים פה את המוזיקה הטורקית?

"מוראט, שהיה בארץ עם 'באבה זולה' מספר פעמים, מכיר לגמרי את ברי, את דודו טסה, את 'רד אקסס'. הוא הכי בעניינים. קאלבן אותו דבר. ג'נסט, אני חושב, פחות מכירה, אבל משיחות זום שעשיתי עם שלושתם הם ממש נרגשים להגיע לירושלים ולהיות חלק מהדבר הזה. זה לא מובן מאליו. אנחנו אמנים, את יודעת, ועושים בקריירות שלנו הרבה שיתופי פעולה ולפעמים זה נהיה 'עבודה' במירכאות. כאילו, יאללה, עוד חיבור. כאילו מחתימים כרטיס. אבל במקרה שלהם הרגשתי מהם ממש הוקרת תודה על הדבר הזה".

ברי סחרוף ודודו טסה, צילום: גיא פריבס


והקהל הטורקי?

"אני לא יודע להגיד בוודאות. טורקיה מדינה עצומה. יצא לי להיות שם כמה פעמים בקונסטלציות אמנותיות אחרות, אבל זו מדינה עצומה עם תרבות ועם מוזיקה סופר מורכבת ומפותחת. זה קצת כמו מוזיקה ערבית או הודית, שהתרבות והמוזיקה הם משהו מאוד נוכח ועצמאי.

"אז אני לא יודע להגיד אם האדם באיזמיר או באיסטנבול מכיר את ברי, אני בספק, אבל זה מסוג הדברים שכן מחברים ויוצרים את הגשר. כשקאלבן לוקחת שירים של דודו טסה, שהוא כותב שירים מחונן בעיניי, זו הזדמנות להביא אותנו אליהם גם. עד כמה זה ייחשף שם אני לא יודע". 
 

ג'נסט, צילום: Ben Donoghue


עולם מוזיקלי שלם ומורכב 
 
לנרמול היחסים בין טורקיה וישראל יש איזו שהיא השפעה לדעתך על החיבורים האמנותיים?

"אני לא יודע להגיד, אני יכול לדבר רק מהניסיון האישי שלי כמוזיקאי. כל פעם כשהגעתי לטורקיה הרגשתי שם רצוי ואהוב והופעתי שם הרבה בלי להרגיש מאוים. אף פעם לא הרגשתי את המתח הזה. אני באמת מאמין שפוליטיקה זה לפוליטיקאים, וזה לא משהו ששייך לאנשים. אני אספר לך אנקדוטה קטנה: הייתי פעם כמה ימים באיזמיר עם הרכב אלקטרוני שניגנתי בו ואחרי ההופעה יצאנו לבלות במועדון קטן שלא היו בו הרבה אנשים. בצד השני של המועדון היו כמה אנשים עם חזות מזרחית והיה כזה מתח. הם הסתכלו עלינו, אנחנו הסתכלנו עליהם והבנו שהם איראנים. המתח נגמר בזה שהתחלנו לדבר, ונפתחנו, הם הזמינו אותנו למלון שלהם, פתחו פיצוחים והוציאו את הכלים. זה היה אירוע מכונן מבחינתי, שרק הוכיח את הטענה שלי שאנשים לא חווים את הדבר הזה. אולי אני תמים, יכול להיות, אבל אני מעדיף להיות בצד התמים ולהאמין בטוב של האנשים, ולא בקושי ובריחוק. אני מתייחס לחיים ולמוזיקה ממקום הומני ולא פוליטי.

"אני מאוד אוהב את  טורקיה, את האוכל שם, את התרבות. יש שם מין שילוב בין מזרח למערב, בין משהו מאוד שורשי ומחבק למשהו שגדול מאתנו. אני מרגיש כמו שאני באתי מטבריה ועברתי לתל אביב לעיר הגדולה, אז כשאני מגיע לאיסטנבול אני מלא בצניעות. זו מעצמה. זה לא צחוק. זו עיר עצומה.

"אם אנחנו, במוזיקה המערבית, עובדים בחצאי טונים, ובכל אוקטבה יש 12 חצאי טונים, אז אצלם, בין צליל לצליל, בין דו לרה, יש תשעה צלילים. זה סופר מפותח. זה עולם מוזיקלי שלם ומורכב שאני לא מתיימר להבין בו יותר מדי, אבל זה קצת מספר על העומק של הדבר".