הפגישה עם המנצח יובל צורן, המנהל האמנותי החדש של חג המוזיקה הישראלית המציין בימים אלה 25 שנים לקיומו, מתקיימת בקונסרבטוריון הישראלי בתל אביב, אחת הזירות שבהן יתקיימו הקונצרטים. השנה יתקיים חג המוזיקה בין ה-28 בספטמבר ל-3 באוקטובר בירושלים, בבאר שבע, בתל אביב, בזיכרון יעקב, ובחיפה - ובסך הכל מדובר ב-18 קונצרטים או מופעים שבהם יבוצעו עשרות רבות של יצירות.
 
רצף מסקרן לקהל
 
חג המוזיקה, באופן מסורתי, נוהל ברוב השנים על ידי מלחינים, למעט אביגיל ארנהיים, מנהלת מרכז פליציה בלומנטל. יובל צורן, 46, הוא המנצח הראשון שזכה אי פעם בתפקיד.   
 
יש לך כמנצח, זווית ראייה שונה בניהול החג?

"מן הסתם זו פרספקטיבה אחרת. כל אחד מביא איתו משהו, ואני חושב שבמקרה שלי זו בחירה טבעית - בגלל שהייתי שותף פעיל, וממילא הרבה ממה שאני עושה קשור למוזיקה עכשווית וישראלית בפרט".

יש לך יד בבחירת ההצעות? מתייעצים איתך לפני שמגישים הצעות?

"אני מעורב בכל הצעה. כמובן שהייתי צריך לעבוד מאוד מהר. הייתי צריך להסתמך על הפידבק ועל ההצעות של הגופים השונים, ובה בעת לעודד את הגופים לבטא את מה שהם רואים כתעודת הזהות שלהם - תוך כדי הסתכלות על התכנית הכללית, שתעבוד מבחינת איזונים ותחשוף כמה שיותר מלחינות ומלחינים. אנחנו עושים יומיים בתל אביב, יום אחד בבאר שבע, יום אחד בזכרון יעקב ויום אחד בחיפה. אז אני רוצה שיהיה רצף מסקרן לקהל, שיוכל לעבור מקונצרט לקונצרט ושיהיה לו מעניין".


בחירת המקומות היא שלך?

"בהתייעצות, אני עובד עם המפיק המצוין איתן פאר שעובד עם חברת 'בנדה הפקות'". 

למעשה החג תמיד התקיים בתל אביב, חיפה, ירושלים ובאר שבע, ועוד עיר אחת

"בדרך כלל זה כך כי אנחנו צריכים לכסות את הערים החשובות. אני מאוד מעורב בפרטים האלה וכמובן שיש שאלה של זמינות האולמות בתאריכים של חג המוזיקה. אני מאוד מעורב גם בבחירת מקומות - המקום זה חלק מן החוויה. למשל היום שאנחנו עושים כאן בקונסרבטוריון הישראלי בתל אביב - יש קונצרט של טריו עתר באולם ואחריו יש מופע של מקהלת גיא בן הינום שמופיעים ברחבה בחוץ. כאן בדקנו האם המופע בחוץ עובד מבחינת אקוסטיקה.

"ואם כבר הזכרתי את המקהלה, זה גוף יוצא מגדר הרגיל. כוח אמנותי ברמת ייחודיות, מאוד ישראלי. כמבוססי שפה זמרי המקהלה הצליחו להציע לשירה בעברית פתרון מאוד מעניין ונגיש. אחת מהטענות לגבי הלחנה קלאסית בעברית היא שקשה להבין ויש לזה כל מיני סיבות, מאחר שאין תרבות שירה קלאסית שהשתרשה בעברית מספיק". 


מקהלת גיא בן הינום, צילום: איתמר גינזבורג


"אנחנו לא יצורים מוזיאליים"
 
בוא נדבר קצת עליך

"התחלתי בילדות, כתלמיד בבית ספר ויצו בחיפה, שהשנה יהיה לחג המוזיקה שיתוף פעולה עם מגמות המוזיקה שלהם. אחר כך הגיעו לימודי פסנתר גבוהים אצל בני אורן שנפטר לאחרונה וניצוח אצל מנדי רודן. בהמשך הייתי בלונדון בתכנית לאמנים צעירים של בית האופרה הקובנט גארדן".

שם כבר עסקת במוזיקה חדשה?

"נכון. אבל העיסוק במוזיקה חדשה היה תמיד במקביל למוזיקה הקלאסית. אני לא אוהב לראות בעצמי מומחה לתחום, כי אני מרגיש שבמוזיקה יש רצף אחד של התפתחות והמוזיקה החדשה נמצאת בקצה הרצף. אנחנו לא יצורים מוזיאליים, המוזיקה מתייחסת לעולם שאנחנו חיים בו היום.


"אחרי שנתיים בלונדון הייתי פרילנס תקופה מסוימת, ואז קבלתי משרה של מנצח בית באופרה בפרנקפורט, כשסבסטיאן וַייגלֶה היה המנהל האמנותי.  ואם מדברים על הרצף של המוזיקה, שם זה היה בדיוק. אולי לא רוק אבל ממוצרט ועד פרמיירות של יצירות חדשות. עבדתי עם מלחינים ועשיתי את כל הטווח הזה. הייתי שנתיים בקביעות בבית האופרה ובהמשך חזרתי כאורח הרבה פעמים".

הפרויקט הקאמרי הישראלי, צילום: אבשלום לוי



מתי חזרת לישראל? 

"בשנת 2012, ובאותה שנה הייתה ההופעה הראשונה שלי בחג המוזיקה. ניצחתי על 'היובל', אופרה של אַבֶּל אֶרליך. גם השנה תהיה יצירה שלו. למרות שארליך הוא מהאבות המייסדים, הוא לא מאוד מבוצע".
למרות שהוא כתב המון יצירות?

"המון יצירות. אני לא יודע אם הוא נכנס לספר השיאים של גינס אבל הוא ללא ספק אחד מן החמישה הראשונים - הוא והצרפתי דריוס מיו. ארליך באמת כתב המון והארכיון שלו נמצא בברלין. בחג המוזיקה הפרויקט הקאמרי הישראלי ינגן תכנית שכוללת יצירות לכלי סולו של אבל ארליך. אני מנסה במובן הזה זה גם רצף אחד של ציר זמן וגם ציר של גיאוגרפיה - מצד אחד קונצ'רטו לכלי קשת של פאול בן חיים ומצד שני יצירה של יאיר קלַרטג מן השנים האחרונות".  

"ישראל היא לא גרמניה"
 
אתה יכול להבחין בין התוכן המוזיקלי, האולמות והקהל? יש עניין של טעם מקומי?

"אני מנסה ליצור רצף שיביא לסיכוי שאותו קהל יבוא ליותר מקונצרט אחד, זה הרעיון.  

אבל אם אנשים מגיעים ל'אלמא' בזכרון יעקב, סביר להניח שהם יישארו ליותר מקונצרט אחד

"בדיוק, אני מנסה ליצור מצב שלאותו קהל יהיה מעניין להיות בשניים או בשלושה קונצרטים ברצף. ליצור רצף שיהיה מעניין, שלא יהיה חֲזַרָתי וגם מבחינת הרפרטואר".

אתה מועסק כיום באיזשהו מקום על בסיס קבוע?

"עד לשנה האחרונה ניהלתי את תזמורת האקדמיה בירושלים. כרגע אני עובד כפרילנס עם גופים. ניהול החג אמור להתפרש על פני כמה שנים. עודד זהבי, קודמי, היה בתפקיד ארבע שנים, שזו מגבלה הגיונית כי כל אחד או אחת יתנו את האג'נדה שלהם, וראוי לשנות מדי פעם".

יש מקום להשוואה לפעילות דומה בארצות אחרות?

"אני לא בטוח. נראה לי שישראל היא יוצאת דופן במובן הזה שהתרבות הישראלית היא תרבות מאוד צעירה. בגרמניה לא צריך לעשות 'יום המוזיקה הגרמנית' כי כל יום הוא יום המוזיקה הגרמנית. לא צריך לעודד אנשים לנגן בטהובן".   
 


עשייה אקספרימנטלית
 
המנעד של המוזיקה הישראלית יכול להגיע עד למוזיקה עממית. יש גבולות?

"אני חושב שהגבולות נזילים ולא נזילים. זאת שאלה מאוד מורכבת. ההגדרה של חג המוזיקה היא אולי בחירת מילה מוזרה אבל הכי טובה שהצלחנו למצוא היא 'מוזיקה אמנותית'. אבל מה זה מוזיקה אמנותית? הרי כל מוזיקה טובה היא מוזיקה אמנותית. אני חושב שנקודת המוצא היא שמדובר במוזיקה שהיא לא מסחרית.

"במובן הזה אני חושב שיש סוג מסוים של עשיה מוזיקלית שהוא מאוד חשוב. זאת אומרת, החג מתקיים ביוזמת משרד התרבות וזו יוזמה מבורכת שהמדינה אומרת: 'אנחנו בתור משרתי הציבור רוצים לתת תמיכה, לתת במה לעשייה מוזיקלית אמנותית שהיא לא עשייה שיש לה אספקט מסחרי'. זה דבר סוּפֶּר חשוב, כי המוזיקה היא קלאסית מכל כיוון, העשייה האקספרימנטלית בתחום היא עשייה לא מסחרית".

אנסמבל מיתר, צילום: יואל רון

אנחנו מדברים על הרכבים כמו אנסמבל המאה ה-21, מיתר או מוזיקה נובה?

"כן וגם על תזמורת מזרח ומערב שמופיעה בחג. זו דוגמא ממש טובה - בגלל שהתזמורת היא גוף שמנסח מחדש סאונד ועשייה מוזיקלית, היא חייבת את התמיכה וגם את הגושפנקא של המדינה. כמו החג בכללותו, אני חושב שיש כאן הצהרת כוונות חשובה, שצריכים אותה בתרבות צעירה כמו שלנו. מוזיקה שהיא בקושי בת מאה שנים זה כלום. אני חושב שזה דבר יוצא דופן ומאוד חשוב שהקהל ידע שזה יוצא דופן.

"כל קונצרט ב'חג המוזיקה' הוא קונצרט שהייתי שמח ללכת אליו בעצמי, ככה הם נבחרו, אבל יש באמת אירועים שלא תראה כמוהם בשום מקום בעולם, גם לא בארץ. קח את הפרויקט הקאמרי הישראלי, אחד ההרכבים הטובים שיש. התכנית שלהם 'כמו שעון חול מסתחרר' שתהיה בזיכרון יעקב, היא ייחודית לחלוטין - נבנתה במיוחד לאירוע עצמו. או התכנית של קונצרט הפתיחה של תזמורת ירושלים שינצח עליו נעם צור, שכולל את הסימפוניה השנייה של ינעם ליף, ויצירה פנטסטית חדשה של סמיר עוָדה-תמימי, שבוצעה ממש עכשיו בגרמניה בניצוחו של כריסטוף אשנבך. תמימי הוא מלחין מרתק, מן המעניינים ביותר בעולם כיום, שמנוגן הרבה מאוד באירופה ופחות בישראל.

"או חיה צ'רנובין, שאמנם מנוגנת כאן אבל אף יצירה תזמורתית שלה לא נוגנה עד היום בישראל. היא שם ענק בעולם. ולצדם באותו קונצרט - 'דיברטימנטו' של יחזקאל בראון, שהשנה חל יום הולדתו המאה". 



תזמורת ירושלים מזרח ומערב, צילום: אורית פניני
 


"היצירה המוזיקלית בארץ היא סוּפֶּר עשירה"
 
מה מעבר להגעת קהל ייחשב בעיניך כהצלחה של חג המוזיקה? 

"אני חושב שהפרמטר המרכזי מבחינתי, מהצד של האמנות ולא מהצד של הסטטיסטיקאים, הוא שהקונצרט הבודד או החג כולו הוא דבר שיעורר דיון. זה הדבר הכי חשוב כאן וזה הדבר הכי חשוב שאמנות יכולה לעשות. אני כמובן רוצה שיהיו אולמות מלאים ואני באמת שואף ומקווה לזה, אבל הדבר המרכזי שאנחנו יכולים להגיד לקהל הוא שאנחנו מציעים להם תמונת רוחב גדולה מבחינה זמנית וגיאוגרפית של היצירה המוזיקלית בארץ, שהיא סוּפֶּר עשירה. מול כל דבר שנכנס לתכנית יש הרבה דברים שלא נכנסו, גם יצירות וגם מבַצעים".

התהליך הוא שאתה בוחר או גופים מציעים?

"גם וגם. יש גופים שאני פונה אליהם ויש דברים שמציעים לי ואני אומר 'וואלה זה מצוין'. יש שפע עצום ומפתיע. זה לא אומר שמה שלא נכנס הוא לא טוב. יש נסיבות, למשל יצירות שאותן אני רצה לשמור לפעם אחרת. יש המון פרמטרים".  

אחת התופעות שנתקלתי בה לאחרונה היא גילו המבוגר של הקהל שמגיע, והיעדרות של קהל צעיר. העניין הזה נכנס לשיקולי העריכה שלך?

"אני לא חושב שזה נכון, זה תלוי במה מביאים. בוא אני אקח אותך ל'מאחורי הקלעים' של החשיבה. מקהלת גיא בן הינום שדיברנו עליה - מדובר באנשים שהמילייה שלהם הוא בהכרח יותר צעיר ואני מצפה לזה. זו אחת המטרות. אחריהם מופיע אנסמבל מיתר. שני הגופים האלה מבצעים יצירות של מלחינים צעירים, חלקם צעירים מאוד כמו כרמל קוריאל, סטודנטית באקדמיה שיצירתה 'שעשועים' תבוצע בחג. זה תלוי במה שמציעים לקהל, וגם אל מי פונים.  

"יש המון דיון על קהל ומוזיקה עכשווית. יש לי הרבה דעות ו'תאהב או לא תאהב' הוא רק אחד מן הקריטריונים. לעורר דיון הוא בעיני אחד הדברים החשובים. אני כן אומר שהעולם המוזיקלי של מי ששומעים מוזיקת רוק מתקדם או מי שעושים די. ג'יי., הוא לא מאוד שונה  מן הדברים שעוסקים בהם במוזיקה עכשווית בכלל ומוזיקה ישראלית בפרט. אנחנו חלק מן העולם וגם זה דבר שמאוד חשוב לי להראות בתכנית הזאת. 

יובל צורן, צילום: מריה רוזנבלט



ואנחנו מדברים כעת רק על מוזיקה ישראלית?

"ברור. עילת קיומו של החג היא המוזיקה הישראלית. אבל המוזיקה הישראלית לא מתקיימת בחלל ריק ולא בחלל הרמטי, ואת זה אני מנסה להראות בהמון דרכים. אם אשמיע את מקהלת גיא בן הינום למי שרגיל לשמוע מדריגלים איטלקיים, זה יהיה יותר קשה, אבל אם אשמיע את אותם זמרים לאנשים שרגילים לשמוע את בּיורק, זה ידבר אליהם".

בסך הכל כשאני נזכר בחגי מוזיקה ישראלית בעבר, האולמות לא היו ריקים.

"נכון, ממש לא. הסקרנות קיימת. חג המוזיקה הוא אירוע ייחודי, ומדובר גם באירוע שהכניסה אליו היא חופשית. זה שירות לציבור, מעין תצוגה ואנחנו מציעים לקהל לבוא ולהתרשם ממה שאנחנו, קודמי ואני, ראינו ורואים כמיטב של העשייה כאן".