" האופרה היא אמנות חיה"

הכתבה, שעניינה הפקת "מדאם בטרפליי" שתעלה בקרוב באופרה הישראלית, מספרת את סיפורן של כמה אהבות: אהבתה של היפנית צ'וצ'ו סאן, הלא היא מדאם בטרפליי, לקצין הצי האמריקנית פינקרטון; אהבתו של הקהל הישראלי להפקה הפולנית של מריוּש טרֶלינסקי לאופרה של פוצ'יני, שמוצגת כאן בנוסח זה כבר בפעם השלישית; ואהבתו של הבמאי המחדש של ההפקה הנוכחית, יז'י קרישאק,לאופרה הזו ולתל אביב.

"שנינו, הבמאי מריוש טרלינסקי ואני, למדנו בבית הספר לקולנוע בלודז'", מספר קרישאק.  "זה בית הספר שהבוגר המפורסם ביותר שלו הוא רומן פולנסקי, וטרלינסקי ואני למדנו בשם באותן שנים. אפילו גרתי באותו חדר, חדר מס' 45 שבו הוא התגורר שנה קודם. זה נשמע כמו אגדה אבל ככה זה היה".

אז בעצם למדת קולנוע. איך הגעת לאופרה?  

"החיים, אתה יודע. עבודות הבימוי הראשונות שלי היו בטלוויזיה. אני עדיין מביים שם מפעם לפעם, אבל סיפור המעבר לאופרה הוא די משעשע, אפילו סימבולי. זה היה בהקשר של בטרפליי. יום אחד הואמריוּש טרֶלינסקי הזמין אותי לצפות בהצגת הבכורה של 'מדאם בטרפליי' בוורשה. זה היה בתקופה שאופרה ואני לא היינו חברים, היה לי אפילו חוסר כבוד לאופרה. ראיתי בבימוי האופרות הרבה קיטש, טעם רע, בימוי מיושן, והפסקתי לצפות בהן מגיל 18. האמנות הזאת הייתה בעיניי רחוקה מאוד מן התפיסה המודרנית של התיאטרון - מלאכותית, סנטימנטלית ומיותרת. החלטתי שמדובר באמנות מתה".     

מאדאם באטרפליי, צילום: יוסי צבקר

מתי היחס השתנה?

"לפני 23 שנים ראיתי את 'בטרפליי' שלו וראה זה פלא. זה היה מדהים, נס מבחינתי. גיליתי שאופרה היא אמנות חיה, שהיא מסוגלת לעורר בי את הרגשות העמוקים ביותר, שהיא נושאת מטען של משמעות. האופרה מספקת לך חומר למחשבה בזמן שאתה מאזין למוזיקה. יש מוזיקה, יש סיפור שמסופר היטב ולא בצורה נאיבית ובעיקר יש בה בימוי מודרני ומשחק מודרני".

ואחרי הגילוי האישי החדש?

"אחרי הגילוי שיש אופרה אחרת טרלינסקי הציע לי לעבוד איתו. האופרה הראשונה שעבדתי איתו עליה הייתה 'המלך רוג'ר' (אופרה מפורסמת של המלחין קרול שימנובסקי מלפני כמעט מאה שנים, שעוד לא הועלתה בישראל, י"ש). בהמשך הייתי שותף כבמאי מתאם להפקת 'דון ג'ובאני', שאני מאוד אוהב".  

גם אני מאוד אוהב את האופרה הזו

"אין פלא. 'דון ג'ובאני' היא אופרה פנטסטית, חכמה, הכל בה כל כך מדויק. בית ספר לכתיבת אופרות". 
 

מאדאם באטרפליי, צילום: יוסי צבקר


"כשפוגשים זמר פנטסטי – זה תענוג"
 
אתה מוגדר כבמאי מחדש. אין תסכול בחידושים של אופרות שמישהו אחר ביים?

"כן ולא. קודם כל אתה עובד על יצירות מופת, לא מייצר זבל לטלוויזיה. ואני אוהב לעבוד על עבודות הבימוי של מישהו אחר, כי זה דומה בעיני להקראת סיפור לילדים לפני השינה. אתה עושה את זה בדרך הטובה ביותר, ולמחרת אתה עושה את זה בדרך אחרת. אבל בחידוש בימוי אופרה אתה נאלץ בין היתר להתחשב במגבלות תקציביות ואחרות ואתה רושם הצלחות וכישלונות. זה ההימור.  

"לפעמים יוצא לך לחדש הפקה ואתה מגלה שחקן או שחקנית מצוינים. אני מאוד אוהב את הגילויים האלה. עשיתי הרבה טלנובלות, סרטי דוקו והרבה וידיאו-קליפים, ובמקביל צעד אחר צעד התקרבתי לאופרה והתאהבתי. אני אוהב את האווירה, את התרבות שבה נטועה האופרה, והכי חשוב, כאמור - אני עובד על יצירות גאוניות".  

איזה אופרות אהובות עליך במיוחד?  

"אז לצד 'דון ג'ובאני' שהזכרתי ו'בטרפליי' שאני עובד עליה כעת, אני מאוד אוהב את 'ווצק'".

איך אני יכול להסביר לקוראים שעבודה של במאי משחזר היא מרתקת ולא רק העתק-הדבק? מה מעניין בה?

"ראשית כל, אתה אמור לארגן את כל העבודה. עליך מוטלת האחריות שהכל יעבוד כמו שצריך. וגם עבודת השחזור היא לא אחד לאחד - אתה עובד עם שחקנים חדשים, זמרים ומנצחים חדשים, אתה צריך להסביר לאמנים על הבמה את הרעיונות של ההפקה, ולפעמים ההצלחה גדולה ולפעמים פחות. אבל כשאתה פוגש זמר או זמרת חדשים והם פנטסטיים, זה תענוג. תענוג לראות איך הוא או היא מתמודדים עם התפקיד". 
 

https://www.youtube.com/watch?v=yg3-t1MMw28





קשה אבל נפלא
 
יש לך יד בבחירת זמרים חדשים?

"לא. גם כאן בתל אביב לא ידעתי מי הזמרים שאני עתיד לפגוש. היום לאחר עבודה איתם אני יכול לומר ולאשר שבחירת הזמרים הייתה מעולה".   

בתל אביב צוות הזמרים הוא כמעט תמיד בינלאומי. זה דומה למצב בבית האופרה בוורשה?

"בפולין רוב הזמרים הם פולנים ומספר האורחים מחו"ל קטן יותר".

ירז'י קריסיאק, תמונה באדיבות האופרה הישראלית

הצוות כאן כמעט כולו פולני: הבמאים טרלינסקי ואתה, התפאורה של בוריס קודליקה, התלבושות של מגדלנה טסלווסקה ופאוול גרבצ'יק, התאורה של תומאש מיירזווה והכוריאוגרף הוא אמיל וסולובסקי

"בוריס קודליקה הוא סלובקי שעובד כבר 30 שנה בפולין, אבל כל שאר האמנים שהזכרת הם צוות שעובד בקביעות עם טרלינסקי בפולין ובארצות אחרות. היתרון הוא שאנחנו מכירים היטב אחד את השני וזה כמובן טוב להפקה. לא צריך להסביר מחדש למה עושים כאן כך ושם אחרת".

כמה אופרות ביימת עד היום?

"אני לא קורא לזה בימוי אלא סיוע בשחזור. האמת שאני לא זוכר כמה".

איזו הייתה הכי אהובה עליך

"אני מאוד אוהב את הבימוי של טרלינסקי ל'דון ג'ובאני'. כשעבדתי על השחזור זה היה קשה אבל נפלא. אני מאוד קשור גם למדאם בטרפליי כי הצגנו אותה במקומות שונים בעולם והיא מתוכננת לעלות בשנים הקרובות גם במטרופוליטן אופרה בניו יורק - שם טרלינסקי עצמו ישחזר את ההפקה".     
 

מאדאם באטרפליי, צילום: יוסי צבקר

"הקשר ביני לבין דן אטינגר זורם"
 
איך אתה עובד עם מנצחים שאתה פוגש לראשונה, כמו דן אטינגר?

"מאחר ש'בטרפליי' מוכנה והזמרים יודעים היטב את תפקידיהם, הקשר ביני לבין המנצח   זורם וחלק. אין סיבה לעימותים, לחיכוכים או לקונפליקט. אנחנו לומדים את הטמפו שלו ומנסים".  

ברוב ההפקות בעולם יש קיצורים באופרה - סצנות שלמות, או חלקי סצנות. ב'בטרפליי' אתה כבמאי מקבל את ההחלטות של המנצח?

"המנצח הוא זה שקיבל את ההחלטות שלנו, והסיבה היא מקצועית - משום שעבודת הבימוי בעצם סגורה ואי אפשר לשנות אותה, המנצח מקבל את הנוסח שהבמאי קבע".  

מה בעניין התרגום לכתוביות, אתה פוגש את המתרגם?

"אין צורך, בדיוק מאותה סיבה. מדובר בשחזור של הפקה קיימת ולכן התרגום לא השתנה מן הפעמים הקודמות. יש רק שינוי אחד  - מיקום הבית של בטרפליי, אתה כבר תראה את השינוי אבל זה הכל".   
 

מאדאם באטרפליי, צילום: יוסי צבקר

תל אביב, יא חביבי
 
מהו הדבר החשוב ביותר שצריך לומר לקהל שיבוא לצפות בבטרפליי

"אני מניח שרוב האנשים שמגיעים לאופרה מכירים את הסיפור. אבל גם אם לא, הסיפור הזה כל כך ברור. לא צריך להכין מראש, ולא לקרוא את הליברטו. המוזיקה בהירה ומוכרת. אין טעם לחשוש מן היצירה".
 
מה אתה הכי אוהב באופרה?
 
"קודם כל את רגע הכניסה של בטרפליי - אחד המעמדים היפים ביותר באופרה. חוץ מזה אני הכי אוהב שהיא לא סנטימנטלית. זה לא אופרה של סכרין ממותק. גם התפאורה מאוד ברורה ולא סטריאוטיפית. אין ולא צריך עץ דובדבן פורח, ומאחר שאין סממנים יפניים מובהקים זה עוזר לקהל להבין מהו הדבר החשוב שעומד במרכז הסיפור".
 
דיברנו על המוזיקה, על העיצוב ועל עבודת הסולנים. מה לגבי העבודה עם המקהלה?

"עבודה עם מקהלה היא תמיד עניין מאתגר. אבל יש לנו כאן מומחה לעבודה עם מקהלות ועם להקות מחול, הכוריאוגרף אמיל וסולובסקי. הוא רגיל לעבוד עם קבוצה, הוא מלא קסם וכך הוא מצליח להוציא ממקהלת הנשים רגעים יפהפיים".   

מילה אחרונה על בית האופרה בתל אביב

"אני רוצה לומר ביושר שאני מאוד אוהב את הצוות כאן. ללא זמרים טובים וללא כישרונות דרמטיים אין מה לעשות וכאן יש זמרים מצוינים כמו למשל אלה וסילביצקי ושי בלוך. חוץ מזה אני מאוד אוהב את תל אביב, תמיד כיף לחזור". 
  
  

אלה וסילביצקי, צילום: מריה רוזנבלט