הכל פתוח
 
 
בשנתו ה-13 מציג פסטיבל הולגאב ליצירה ישראלית-אתיופית תכניה עשירה, הכוללת גם מופע חדש של המוזיקאית איילה אינגדשט שיתקיים ב-12 בדצמבר בשעה 20:30 בערב, בבית הקונפדרציה.
 
רגע לפני שאינגדשט ואני נכנסות לתוך השיחה על המופע עצמו, אנחנו מחפשות את פירוש המילה "הולגאב" ומגלות שהמילה מקפלת בתוכה פירושים הקשורים בהכנסת אורחים, וברעיון שהכל אפשרי והכל פתוח ומוצאות קשר נוסף בין החיים האישיים שלה ליצירה בכלל ולפסטיבל בפרט.
 
"הכנסת אורחים מתקשרת גם עם שם המשפחה שלי", היא מסבירה. "אינגדה זה 'הנה זה בא', שט זה 'אורח', אז שם המשפחה שלי הוא בעצם 'הנה בא אורח'. אבל אני בעיקר מתחברת לפירוש של 'הכל פתוח ואפשרי', 'כל האפשרויות פתוחות'. ההבנה ששום דבר לא יכול לעצור אותי חוץ מעצמי הוא מקום של התבגרות". 
 



"לומדת את החיים"
 
"בתקופת הקורונה, שבה כל העולם עבר טלטלה, אני חוויתי גם משברים לא צפויים שהגיעו אחד אחרי השני. ממש מכות שבאו מכל מיני כיוונים. אני לא ארחיב על זה כי זה עדיין מאוד פגיע ורגיש, אבל אני יכולה לומר שמתוך המקום הזה של כאב, של חוסר ודאות, כשנראה שאין יכולת לנוע והכל בלתי אפשרי – דווקא משם הגיעה הצמיחה".
 
"כל הזמן אומרים שכשאתה נמצא בתוך שבר או בתוך כאב אתה לא יכול לראות את הסוף, במיוחד כשמדובר בדברים בלתי צפויים, ואני יכולה להעיד שזה נכון. עברתי שלוש שנים של אתגרים בלתי פוסקים בחיים האישיים שלי, אבל אני במקום ממש טוב עכשיו והמקום הזה הוא בזכות עצמי, כי אני החלטתי לעזור לעצמי".
 
את התכנים הללו תוכלו לשמוע גם בשירים החדשים של אינגדשט, שעובדת בימים אלה על פרויקט מוזיקלי עם אחותה, מלכה, יוצרת נוספת במשפחה שכולה יוצרות בתחום המוזיקה והתיאטרון.
 
"אני השנייה בין האחיות, מלכה היא הרביעית, ומעבר לאחיות אנחנו גם חברות. במופע אני אשיר, כמובן, שירים שלי, וגם אציג שירים חדשים שמלכה כתבה והלחינה. השירים האלה נולדו דרך שיחת חברות של הקשבה והכלה, ויש המון כוח וברכה בדבר הזה. זו יצירה שנולדה מתוך משבר, יחד עם אחותי.
 
"אחד השירים שהיא כתבה לי ואני הכי אוהבת נקרא 'לומדת את החיים', וגם אותו אשיר בהופעה שלי בפסטיבל. השיר הזה מראה שיש לנו את היכולת לבחור לתת לכאב מקום ולא להתנגד לו. זה שיר מאוד מלודי ואופטימי. מתוך המציאות השלילית שנכנסנו אליה אפשר לצאת עם אנשים טובים ונכונים, ועם חיבורים, ודרך שיתוף. זה עשה פלאים ליצירה שלי, לאמן שאני, למה שאני רוצה להשמיע, לאיך שאני רוצה להישמע ולהיראות, למה שאני רוצה להגיד. זה מקום שלם ובטוח."
 
"הכאב/החיסרון/הגעגוע אל האתמול/הבדידות/הבכי/הבן שגדל// לומדת את החיים/קצת בכל פעם/שינויים מי לי יסביר?/יש כאן מישהו לצדי/ואל תדאג אני יודעת/כשהבוקר יעלה נדע שוב להסתדר//
("לומדת את החיים", מילים ולחן מלכה ישעיהו אינגדשט, ביצוע איילה אינגדשט) 
  


איילה אינגדשט, צילום: רפאל שחרי

 
שילוב של ישן וחדש
 
היצירה החדשה שלך משלבת בין השפה האתיופית לבין הישראליות שלך?
 
"השפה שאני אוהבת לשיר בה והשפה שאני מחוברת אליה, שפת האם הראשונה שלי זו העברית. כשפנו אליי מהפסטיבל התלבטתי לרגע ושאלתי את עצמי האם אני אמורה לעשות מוזיקה אתיופית בשביל הקהל הרחב שיגיע, ומהר מאוד גם עניתי לעצמי, לא. את מציגה את עצמך. את בת העדה, נקודה. את אתיופית, נקודה. את חלק מהתרבות המהממת הזאת, אבל השירים שלי הם בשפה העברית.
 
"אבל יש בשירים גם נגיעות של שפת התרבות שלי, טיגרית, שזו השפה שדיברו אצלנו בבית. אני אשיר כמה שירים מהאלבום הראשון שהוצאתי ב-2007, כמו 'ממהרת' שיש בו משפטים בטיגרית. יש שיר כמו 'לנוע', שהטקסט שלו לקוח מקהלת ובשנים האחרונות הוספתי לו מין פתיח באמהרית, מעין תפילה אישית ביני לבין עצמי בחצי שירה כזו, וזה נותן משהו שבטי יותר לשיר. אבל הבנתי שאני צריכה להציג את המקום שבו אני נמצאת היום. את עצמי.
 
"מי שמנגן איתי במופע זה יונתן לוי בבס, שאול עשת בקלידים ותום בוליג בתופים, ויש המון עדינות, חום ואינטימיות בנגינה שלהם. אני אשיר גם שירים שחלקם יצאו כסינגלים לפני הקורונה, ושלושה ארבעה שירים שמלכה כתבה והלחינה לי מתוך פרויקט משותף של שתינו שעדיין לא יצא. וגם עוד כמה שירים שנעים לי לשיר אותם, בשילוב של ישן וחדש שיוצא מאוד מחובר ומרגש."
 
בלי להיכנס לפרטים, האם מה שעברת באותן שנים לא פשוטות שאת מתארת, שיתק אצלך את היצירה?
 
"לא. דווקא בתוך השנה הראשונה, שהייתה הכי מזעזעת - ובנוסף גם הייתה שנת קורונה - אמרתי כן לכל הזדמנות שניתנה לי להופיע, למרות שהייתי באמת בשארית כוחותיי, ואמרתי שאני לא יודעת מה יהיה אבל יהיה בסדר. ובכל פעם שהתחייבתי ועמדתי בזה והגעתי להופעה זה היה הדבר הכי נכון שיכולתי לעשות לעצמי מבחינת איזון ובריאות נפשית. מוזיקה היא המהות שלי, זה ריפוי. לא נראה לי שיהיה מישהו שלא יסכים איתי על הדבר הזה. המקום של לבוא ולשיר ולחזק ולתת מעצמי, הנתינה הזאת היא מה שנתן לי את הכוחות להמשך". 


https://www.youtube.com/watch?v=Mu24tOY2iRY

 
האחיות המוצלחות שלי
 
איך יצא שאתן משפחה שלמה של אחיות מוזיקאיות ושחקניות?
 
"אני הראשונה שבעצם יצאה אל העולם הזה. החשיפה הראשונה שלי הייתה בלהקה צבאית שאליה התקבלתי, והיה באזז גדול סביבי כי הייתי האתיופית הראשונה בלהקות הצבאיות. עשו מזה עניין נורא גדול, ואחרי הצבא כל הדלתות נפתחו בפניי - היום אני מבינה את הגודל והמשמעות של הדבר הזה. בעקבותיי באו אחיותיי המוכשרות ולאט לאט התגלה גם הכישרון הגדול שלהן. אני מניחה שהדברים שעשיתי והסיפורים שהבאתי הביתה חיזקו אותן ברצון להיחשף לעולם הזה ולהשמיע את עצמן. ההורים לא עסקו בזה, אבל הם מאוד תיאטרליים ומוזיקליים".
 
ולא היה להורים את הקטע הישראלי של "אל תלכי לשם"?
 
"היה, בעיקר מאבא שלי, והיום אני גם מבינה את זה. אני חושבת שהוא רצה לשמור ולהגן עליי אבל היום הוא הכי גאה בי. אמא שלנו הייתה איתנו לאורך כל הדרך, יד ביד, תמכה, פרגנה, העצימה, עד היום. אבא הגיע מתרבות מסוימת לארץ חדשה, וזה לא היה חלק מהתרבות שלו. אישה לא עולה על במות ושרה לפני נשים, לפני גברים, לא יוצאת לעולם הגדול - ודווקא אמא שלי זיהתה שזה המקום החזק אצלי ודחפה ועשתה הכל כדי שזה יקרה ויתגשם".
 
אני זוכרת שראיינתי אותך בעבר, אחרי האלבום הראשון ומן הסתם דיברנו על העניין של להיות יוצרת נשית שבאה מהתרבות האתיופית. מה השתנה מאז?
 
"מה שמעניין ומיוחד ומושלם בעיניי זה שאין עליי יותר את המשקל של להיות 'הראשונה'. יש היום גיוון ויש אמנות מדהימה בכל התחומים, זמרים וזמרות ורקדנים ופסלים, וזה כל כך מרגיע לא להיות יחידה במקום הזה כל הזמן. אני לא דוגמה, אני באמת גדלתי בבית שלא מייצג את התמונה הרגילה, דרך אמא היה אצלנו עידוד ליצירה, אבל באלבום הראשון שלי עדיין הייתי היחידה והאוזן הישראלית עוד לא הייתה מוכנה לזה. משהו שם עוד לא היה בשל לקבל את זה. שנתיים שלוש אחריי פתאום נפתח איזה ערוץ חדש, ואת מה שקורה היום אני לא צריכה לספר לך. האנשים שמופיעים בפסטיבל הם אמנים שאני באמת מעריכה. הם מסקרנים, הם מיוחדים, זה דור חדש, ולדעתי ככה זה צריך לקרות, בצורה טבעית. לוקח זמן להשתלב בחברה ויש לנו עוד דרך, אבל נראה לי שזה הולך רק להמשיך ולהתפתח". 

פסטיבל הולגאב ליצירה ישראלית – אתיופית בהפקת בית הקונפדרציה ובניהולו האמנותי של אפי בניה יתקיים ב- 14-7 בדצמבר 2022 ברחבי ירושלים. להזמנת כרטיסים: 02-5399360, שלוחה 5 או באתר בית הקונפדרציה