פוצ'יני, יוצרה של "מאדאם בטרפליי", נתקל בתרבות היפנית כמעט במקרה. ביוני 1900, כאשר שהה בלונדון לקראת הבכורה האנגלית של "טוסקה", חברים הזמינו אותו לראות את "מאדאם בטרפליי", מחזה של דיוויד בלאסקו, על פי סיפור באותו שם של ג'ון לותר לונג. הסיפור - קצין צי אמריקני ביפן מתאהב בגיישה צעירה, נושא אותה רשמית לאישה בהסכם המקובל ביפן ל-999 שנים שניתן לבטלו, וכעבור זמן קצר נוטש אותה. בארצו, הוא נושא אישה אחרת על פניה, שב ליפן ומגלה שהיא בינתיים ילדה את בנו וגידלה אותו.

הוא שומע מהדיפלומט האמריקני המקומי, שרפלס ומן המשרתת סוזוקי על אורח חייה של בטרפליי, על צעדתה האינסופית לקראת כל ספינה אמריקנית, על השקעתה בחינוך הילד בעולם מושגים אמריקני לפי תפיסתה, על אמונתה בחזרתו של פינקרטון אליה. עד שבחלוף שלוש שנים מגיעה האניה הנכונה עם רב החובל הנכון אבל עם האישה ה"לא נכונה". הוא ואשתו לוקחים איתם את הבן בהסכמת בטרפליי, והיא שמה קץ לחייה.

מאדאם באטרפליי, צילום: יוסי צבקר

ביצוע מרגש של מקהלת האופרה הישראלית
  
פוצ'יני נשבה בקסמו של המחזה. ובייחוד מסצנה ללא מילים שארכה 14 דקות תמימות, ובמהלכה בטרפליי מחכה לשובו של פינקרטון. הסצנה היתה מקור ההשראה לפרק המקהלה המפורסם, המושר בפיות סגורים בסוף המערכה השניה, שזכה בנוסח העכשווי לביצוע מרגש של מקהלת האופרה הישראלית.

פוצ'יני, שידע לרקוח היטב עלילות דרמטיות, יצר את אחת האופרות הפופולריות ביותר ברפרטואר של בתי האופרה ושל התזמורות הסימפוניות בעולם.
 
עלילת האופרה מעמתת שתי תרבויות, מצד אחד שלושה אמריקנים - הדיפלומט שרפלס, קצין הצי פינקרטון ואשתו, עם התרבות היפנית שנוכחת במלוא עוצמתה. לצד גיבורת האופרה הגיישה צ'ו צ'ו סאן, נוכחים במהלך העלילה גם אימה של בטרפליי, הנסיך ימדורי, בונזה, דודה של בטרפליי, הנציב הקיסרי, הקהילה המקומית שמיוצגת על ידי המקהלה ועוד ניצבים רבים שממלאים את הבמה. 


מאדאם באטרפליי, צילום: יוסי צבקר




https://www.youtube.com/watch?v=yg3-t1MMw28





עוצמת קול ונוכחות מרשימה
 
עוצמת ההפקה של הבמאי מריוש טרלינסקי וצוות המבצעים המוכשר שלו - מעצב התפאורה בוריס קודליקה, הכוריאוגרף אמיל וסולובסקי ומעצבי התלבושות מגדלנה טסלווסקה ופאוול גרבצ'יק - טמונה בכך שהיַפָּנִיוּת באה לידי ביטוי בתנועה, ברקעים צבעוניים וברמזים למסורות דתיות והעיקר בבמה נקיה מחפצים למעט אחד – פגיון החרקירי שמופיע כבר בתחילת האופרה. את הפגיון האמיתי מוסרים לידיה של בטרפליי שלושה פנטומימאים שבכניסותיהם השונות בכוריאוגרפיה עוצרת נשימה מעצימים את הנוכחות של התרבות היפנית הקלאסית ומסייעים לשמירת הרצף הדרמטי של העלילה.   
 
זמרת הסופרן אורליה פלוריאן רחוקה מלהיות דמות הנערה בת ה-14 שמתפתחת עם הדמות, אולם עוצמת קולה ונוכחותה נוחתת על הדרמה ועל הקהל מן הרגע הראשון.
לזמר ולנטין דיטיוק המגלם את פינקרטון יש לכאורה הכל - נוכחות וקול עשיר מבע, אך הם נעלמים בשל נוכחותו הבלתי מעובדת. יונוץ פסקו בתפקיד שרפלס, הדיפלומט האמריקני, היה האיש הנכון במקום הנכון, ולצד איכויות קוליות מרשימות הוא מצטיין גם ברגישות דרמטית.


מאדאם באטרפליי, צילום: יוסי צבקר



ציוות מצוין היה של זמרת המצו סופרן שי בלוך כסוזוקי המשרתת, נציגה מובהקת של בני המעמדות הנמוכים, הכנועים והמציאותיים בחברה היפנית.

עוד בלטו - ז'וליין ון מלרטס בתפקיד הנסיך ימדורי ויאיר פולישוק ככהן הדת בונזה, ותמרה נבות בתפקיד קייט פינקרטון וכן תומש נרקובסקי, מיכאל צ'ייצקה וקשישטוף צ'רני הפנטומימאים. 

על הזמרים, המקהלה והתזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון היטיב לנצח ולהכתיב את עיקר הדרמה המוזיקלית דן אטינגר.

מאדאם בטרפליי של האופרה הישראלית היא הפקה מומלצת בהחלט!    
 

מאדאם באטרפליי, צילום: יוסי צבקר


 
מאדאם באטרפליי, צילום: יוסי צבקר