הבמאי יליד אנדורה חיבר לראשונה בין האופרות "קוולריה רוסטיקנה" ו"אלקו" באופרה הישראלית, ויש לו סיבות טובות. ריאיון
בהפקה הקרובה של האופרה הישראלית מועלות שתי אופרות קצרות, "קוולריה רוסטיקנה" ו"אלקו". הלהיט האופראי "קוולריה רוסטיקנה" (אבירות כפרית) מאת פייטרו מסקני, הוצמד באופן מסורתי לאופרה "פַּליָאצ'י" (הליצנים) של רוג'רו לאונקוואלו והשתיים מועלות כמעט תמיד כצמד. הפעם מוצמדת ל'קוולריה", האופרה של רחמנינוב "אָלֶקוֹ".
חיבור לא שגרתי מעידן הריאליזם
"קוולריה" היא סיפורם של טוּרידוּ החייל השב הביתה, לולה שהייתה אהובתו ונישאה לאלפיוֹ וסנטוּצָה בת זוגו הנוכחית. סנטוצה שיודעת על חיזוריו של טורידו אחרי לולה, מספרת לאלפיו ומכאן אין דרך חזרה - הסכין של אלפיו ננעצת בגופו של טורידו. אלקו, גיבור האופרה של סרגיי רחמנינוב, מגלה שלאשתו זֶמפירָה, יש מאהב צעיר. גם כאן הסכין מציע פתרון מהיר - אלקו הורג את אשתו ואת המאהב.
על אף הדמיון, סופי האופרות שונים. אצל מסקני הידיעה על מותו של טורידו היא הסיום, ואילו ב"אלקו" הסוף הוא יותר קהילתי-חברתי - הקהילה הצוענית אותה מגלמת המקהלה שולחת את אלקו לגלות ושרה: "אנחנו אנשים עדינים וטובי לב, איננו צמאי דם, אנחנו לא מענים ולא מוציאים להורג, אבל לא נסכים לחיות במחיצת רוצח. אתה רע ונמהר, עזוב אותנו!" (תרגום: ישראל אובל).
שתי האופרות גם נכתבו בהשראת יצירות ספרות – "קוולריה" זכתה בתחרות שיזם האמרגן האיטלקי אדוארדו סוֹנזוֹניוֹ, אשר חיפש דרכים להעלות על במת האופרה יצירות שעניינן המציאות, ההווה, העכשווי, ובמילה אחת ריאליזם - שלא היה מקובל על במת האופרה עד לאותו זמן. היצירות העוסקות בהווה חונכות את עידן הוֶוריזמוֹ.
החיפוש אחר דרמה-מתארת-מציאות לא היה אירוע איטלקי נטו. למעשה הוא גם לא החל שם - מחזות שעניינם מציאות החלו להיכתב ולעלות על הבמה בסקנדינביה. די להיזכר במחזאים הנריק איבסן ואוגוסט סטרינדברג כדי להבין שהדרמה העוסקת בהווה נולדה בצפון אירופה. איטליה ואופרות הווריזמו שלה באו לאחר מכן, ובעקבותיהן הגיעה רוסיה. "אלקו" - האופרה של הסטודנט סרגיי רחמנינוב, מלחין צעיר ובלתי מוכר - זוכה בפרס ראשון בתחרות. הוא כתב את המוזיקה לליברית שחיבר ולדימיר נמירוביץ'-דנצ'נקו, על פי הפואמה "הצוענים" של פושקין. נמירוביץ'-דנצ'נקו היה אושיית תיאטרון ושותפו להפקות של אנטון צ'כוב, המחזאי הרוסי החשוב באותו זמן.
קוולריה רוסטיקנה, צילום: מורנו אסקיובל
קנאה שמובילה לרצח
"הרעיון לחבר את שתי האופרות האלה ביחד לערב אחד הוא של האופרה הישראלית", אומר במאי האופרה חואן אנטון רקי, יליד המדינה אנדורה השוכנת על גבול צרפת וספרד, העובד בקביעות עם בתי האופרה של ברצלונה, מדריד, בילבאו, סן פרנסיסקו ועוד, בשיחה שמתקיימת בחדר החזרות בתל אביב.
איך הם הגיעו אליך?
"הם ביקשו שאשחזר בתל אביב את ההפקה שלי מבילבאו שבצפון ספרד, שבה ביימתי את צמד האופרות המקובל 'קוולריה רוסטיקנה' ו'פליאצ'י'. אבל שבמקום 'פליאצ'י' נכניס אופרה אחרת".
איזה אפשרויות עלו?
"העלינו כמה אפשרויות, למשל 'האחות אנג'ליקה' - אופרה קצרה של פוצ'יני, אבל ברגע שעלה שמה של 'אלקו' של רחמנינוב ראיתי מייד את היתרונות. ראשית, 'אלקו' היא אופרה לא מוכרת וזו כבר סיבה טובה. שנית, יש דמיון בין עלילת האופרה לעלילת 'קוולריה' - בשתי היצירות הנושא המרכזי הוא הקנאה והפתרון לקנאה הוא הרצח בסיום העלילה".
"המוזיקה פשוט יפהפייה"
למה בעצם "אלקו" לא הפכה לאופרה מוכרת?
"חשבתי על זה, אבל לא מצאתי תשובה. סרגיי רחמנינוב מוכר הרבה יותר כמלחין בזכות היצירות לפסנתר, הקונצ'רטו השני למשל, וזכה לאזכורים רבים בספרות ובקולנוע. במילים אחרות, למדנו לחשוב על רחמנינוב בהקשרים של מוזיקה סימפונית".
אז גם על "אלקו" צריך לחשוב כך? במונחים סימפוניים?
"לא הייתי אומר. נראה לי שאם אני רוצה לתת נקודת התייחסות הייתי משתמש בהגדרה של המנצח בהפקה הזאת, אלסנדרו דה מרקי שבשבילו 'אלקו' היא יצירת 'בֶּל-קַנטוֹ' רוסית".
אתה מדבר על מעין המשך למוזיקת האופרות של צ'ייקובסקי?
"בהחלט, לחלוטין. המוזיקה כאן פשוט יפהפייה. שאל כאן בחדר החזרות את הנוכחים מה הם חושבים על המוזיקה וכולם, ללא יוצא מן הכלל, ובעיקר הזמרים, שואלים למה היצירה הזאת לא מועלית לעתים קרובות יותר?. 'אלקו' גם מאוד מזכירה את 'כרמן' של ביזה. כאן המקור הוא סיפור קצר של אלכסנדר פושקין, ופרוֹספֶּר מֶרימֶה, שעל פי הסיפור שלו נכתבה 'כרמן', נמנה עם מעריצי הספרות הרוסית.
"אני חושב ששתי האופרות עובדות היטב ביחד. בנוסף לסיפור הדומה, יש תכונות נוספות ואחת הבולטות שבהן היא האווירה הקלאוסטרופובית של התרחשות בעיירה קטנה".
https://www.youtube.com/watch?v=HtQsnILbMS8
הפעילות הדרמטית של השחקנים
מה תאמר לקהל שלא שמע מעודו על היצירה הזאת?
"לקהל הזה נאמר שככל הנראה הסיפור של 'קוולריה רוסטיקנה' כבר מוכר לו. הרי מדובר באחת האופרות הפופולריות בכל הזמנים. על הבמה אנחנו מתייחסים לשתי האופרות, הרוסית והאיטלקית כאילו הן מתרחשות בעיירה קטנה בדרום-איטליה. הכיוון שאליו שאפתי הוא יצירה ברוח הניאו-ריאליזם המוכר היטב לקהל. אני מדבר על הקולנוע הניאו-ריאליסטי האיטלקי, על סרטים כמו 'רומא עיר פרזות', 'בליסימה', 'גונבי האופניים' - סרטים שבכולם הדרמה מתרחשת מאחורי הדלתות. האווירה היא קלאסטרופובית. האופרות מתרחשות כמו בסרטים בעיירות, במקומות שבהם כל אחד יודע הכל על האחר. לכאורה אין כאן הפתעה. כולם יודעים מה יהיה בסוף".
אבל אופרה אחת מושרת ברוסית והשנייה באיטלקית
"זה בהחלט לא מפריע. מה גם שכאן בתל אביב התברכנו בהרבה מאוד זמרים דוברים רוסית. ב'אלקו' זה מאוד חשוב, וזה נשמע מצוין. אני חושב ש'אלקו' הוא תפקיד נפלא לזמרי בריטון, ברור מן הסיפור שתפקיד הסופרן קטן יותר. ולזמרי המקהלה יש נוכחות מרשימה לאורך הערב כולו".
בשתי האופרות יש קטעי אינטרמצו תזמורתיים מרגשים ומאוד רומנטיים מוזיקלית
"אלה רגעים מאוד מלנכוליים, מרגשים ומקסימים. במסורת האיטלקית המוקדמת לא קרה דבר על הבמה כשהקטעים האלה נוגנו. לא הפעם - כאן תהיה פעילות דרמטית של השחקנים. חכה ותראה".
קוולריה רוסטיקנה, צילום: מורנו אסקיובל
השראה מגדולי הקולנוע
ישנה התייחסות נפרדת ליצירות, כל אופרה מוצגת כסיפור עצמאי
"פורמלית, מדובר בשתי אופרות קצרות ויש והפסקה בין שתיהן. אבל בהפקה הזאת שתי האופרות משתלבות, שתי העלילות מתרחשות באותה עיירה. את 'קוולריה' אנחנו מציגים כאופרה ראשונה והאופרה השניה היא 'אלקו'. מה שקורה הוא ש'קוולריה' נוכחת פיזית ב'אלקו'".
כלומר?
"הזמרים ששרים באופרה אחת נוכחים באופרה השנייה. ב'אלקו' אנחנו פוגשים את הדמויות של 'קוולריה'. 'אלקו' מתרחשת בדרום ספרד או איטליה, ברחוב השוק של העיירה. כאן עולה חשיבות המוטיב הצועני, כי הצוענים נוכחים בשווקים באותן עיירות דרומיות לא רק באופרה אלא גם במציאות עד היום. על הבמה נראה את סנטוצה, את לולה ואת טורידו גיבורי 'קוולריה' באים לצפות בהתרחשות של 'אלקו'. ב'אלקו' השוק מספק חומר מוזיקלי למקהלה".
ב"קוולריה" דיברת על הקולנוע האיטלקי כמקור השראה. ומה על 'אלקו'?
"גם כאן סיפק לי הקולנוע רעיונות. למשל הסרטים של הבמאי הסרבי אמיר קוסטריצה, כשהבולט בהם הוא 'שעת הצוענים'. גם המחזה של אדוארדו דה פיליפו 'נאפולי מיליונַריָה' והסרט הספרדי Los tarantos על הצוענים בברצלונה, שהיה מועמד לפרס האוסקר בסוף שנות ה-50. זה סיפור רומיאו ויוליה שמתרחש אצל הצוענים הספרדים, ומעניק הצצה על אורח חייהם".
לאחר שסקרת ובדקת את כל מקורות ההשראה שלך, כמה זמן דרוש לך להכין את ההפקה?
"אחרי שעיבדתי את כל המקורות אני מתחיל לעבוד עם המעצבים. נראה לי שהעבודה עם המעצבים ועם הצוותים השונים נמשכת בממוצע שלושה חודשים. אחרי כן נכנסים לעבודה בבתי האופרה השונים והם קובעים את לוחות הזמנים".
חואן אנטון רקי, תמונה באדיבות האופרה הישראלית
13 בינואר 2023 בשעה 13:00, 15 בינואר בשעה 20:00, 16 בינואר בשעה 19:30 (בכורה), 18-17 בינואר בשעה 20:00, 20 בינואר בשעה 13:00, 21 בינואר בשעה 20:00, 22 בינואר בשעה 18:00 בבית האופרה ע"ש שלמה להט (צ'יץ') . מחירי כרטיס: 195- 445 ₪. שעה לפני תחילת כל מופע מתקיימת הרצאת מבוא באורך כחצי שעה באולם, הכניסה להרצאה חינם לבעלי הכרטיס באותו הערב. להזמנת כרטיסים: 03-692777, או באתר האופרה הישראלית
לרכישת כרטיסים