"אחד המלחינים האהובים עליי"
 
בסוף השבוע הקרוב תופיע התזמורת הקאמרית הישראלית במלון פסטורל בגליל העליון בתכנית שבמרכזה מלחין אחד - יוזף היידן. לכאורה שם ידוע לכל חובב מוזיקה ולחובבי תרבות בכלל ועם זאת, גורס המנצח ומנהל התזמורת אריאל צוקרמן: "היידן הוא מלחין לא מוּכּר".

צוקרמן, חלילן ומנצח בינלאומי שהופיע בקונצרטים בניצוחם של ברנבוים, מהטה, מוּטי ומַאזל ולמד בין היתר בהדרכתם של יורמה פנולה, ברונו וייל ואיוון פישר. במקביל לניהול התזמורת בישראל צירי התנועה שלו כיום נעים בין ברלין בה הוא מתגורר לשוודיה, פולין, גיאורגיה והתזמורת הגיאורגית מאינגולשטדט בגרמניה.

"היידן הוא אחד המלחינים הגדולים והאהובים עלי", ממשיך צוקרמן. "מבחינות רבות הוא בית הספר הטוב ביותר לעבודת התזמורת".
 
באיזה מובנים?
 
"הוא מלחין בעל קריאטיביות עצומה והומור נפלא, ובכל זאת נראה לי שהוא בחזקת 'מלחין לא מוכר'. כל אחד יודע לזמזם קטע של באך, את הפתיחה לסימפוניה ה-40 של מוצרט או קטע מסימפוניה של בטהובן, אבל את היצירות של היידן מכירים פחות, אם בכלל. הוא כתב כל כך הרבה, ולהבדיל ממלחינים גדולים אחרים אצלו באמת הכל טוב.

"אצל מוצרט, בן תקופתו, אפשר למצוא יצירות לא גאוניות, בינוניות אפילו. אבל אצל היידן אין כמעט יצירות בינוניות. הכתיבה שלו לכאורה מאוד פשוטה ובה בעת תובענית, היא נותנת לכל נגן מקום לעשות משהו. כל נגן הוא מרכיב חשוב בתמונה הצלילית הכוללת". 
 


תמונה באדיבות פסטורל, מלון כפר בלום

אנרגיה, הומור ויצירתיות
 
אתה משוכנע שהקהל לא מכיר את היידן, ובכל זאת יש לו להיטים כמו סימפוניית ההפתעה, קונצ'רטו לחצוצרה וקטעים מתוך האורטוריה "בריאת העולם"

"נתפשר על אחוז מתוך שוחרי המוזיקה. זה לא הרבה".   

אולי זה נובע מן העובדה שכמי שהיה מופקד במשך עשרות שנים על תזמורת בחצרו של הנסיך אסתרהאזי, הוא גייס רק נגנים מעולים?

"לאו דווקא, אבל כן אפשר להבחין למשל שבסימפוניות ה-40 וה-50 שלו (היידן חיבר 104 סימפוניות, י"ש) יש תפקידים קשים לנגני הקרן, אז סביר להניח שבאותו הזמן היו לו קרננים מצוינים. אבל מעבר לזה, אני מדבר על שפע של אנרגיה, הומור ויצירתיות בכל היצירות שלו. היצירות שלו הן בית ספר לתזמורת".
 
תקשורת ללא מילים
 
הזכרת הומור, הקהל של היום יכול להבין הומור במוזיקה של היידן?

"אני משוכנע שכן. ההומור נעשה על הבמה באינטראקציה בין הנגנים והקהל שומע, מרגיש, חש בקריצוֹת של היידן ומגיב בהתאם. ההומור שלו לא נשאר רק על הבמה, הוא עובר הלאה".

צריך להסביר את התכונות האלה בשיחות עם הקהל?

"אם צריך להסביר מוזיקה לקהל, זה בעיקר בתחומי המוזיקה החדישה, האוונגארדית. אני חושב שהמוזיקה מדברת את עצמה. אני חושב על זה, וזה קרה גם לי עוד לפני שהתחלתי לנצח, כשהייתי רק חלילן. אני מדבר על תקשורת ללא מילים. מתכנסים מאה נגנים מ-50 ארצות שונות במסגרת של תזמורת נוער בינלאומית, לא מדברים באותה שפה וברגע שהמוזיקה נשמעת היא מחברת את כולם. זה כל כך יפה.

"התווים הם תנ"ך אחד גדול וברגע שמתעמקים בעבודה ומבצעים את מה שכתוב, הכל עובר גם ללא מילים". 
 

אריאל צוקרמן, צילום: מיכאל פביה



הקריסטליות של היידן
 
בתכנית שלך במלון פסטורל תתקיים גם שיחה עם המלחינה בטי אוליברו

"כן, מדובר באָדַג'וֹ שהיא חיברה בהשראת 'רביעיית הדיסוננטים' של מוצרט, ואם כבר הזכרנו אותה אז צריך לדבר גם על העיבודים המצוינים של יונתן קרת לשירים ישראלים מוכרים לכולם".
 
ואם נחזור להיידן?

"כן, הוא דורש עבודה גדולה יותר מן הנגנים ואני רואה את זה בעבודה. כשאני עובד עם תזמורת על יצירות גדולות של מאהלר או ריכרד שטראוס ויש באותה תכנית יצירה של היידן, הנגנים תמיד יגיעו זמן רב לפני החזרה לעבוד בעיקר על הקריספִּיוּת, על הדברים המינימליסטיים, על הארטיקולציה, הקריסטליות של המוזיקה שלו.

"גם את הסימפוניות שלו שננגן בכפר בלום התזמורת ניגנה ממש בשבוע שעבר עם מנצח אחר, ואני מגיע לחזרות לפני הנסיעה לגליל".