אהבות, קנאות, יריבויות וחיסולים

"אריודנטה", האופרה שתעלה בקרוב על במת האופרה הישראלית, פרי שיתוף פעולה עם האופרה הממלכתית של וינה ושניים מהיוצרים הבולטים בעולם האופרה כיום: הבמאי המוערך סר דיוויד מקוויקר, ומנצח הבארוק הנודע ז'אן-כריסטוף ספינוזי, היא האופרה ה-34 מתוך 46 האופרות שחיבר הנדל, וחוברה עבור בית האופרה "קובנט גרדן" בלונדון.

העלילה על פניה נראית סטנדרטית: אהבות, קנאות, יריבויות וחיסולים באמצעות דו קרב. ג'ינֶברָה, בתו של מלך סקוטלנד, מאוהבת ולמעשה כבר מאורסת לנסיך אַריוֺדַנטֶה. היא דוחה, לכן, את ניסיונות החיזור של  הדוכס פּוֺלינֶסוֺ - האיש הרע בסיפור, יריבו המושבע של אריודנטה. פולינסו זוכה באמונה של דָלינדָה, חברתה של ג'ינֶברה, שאינה יודעת שבאמצעותה פולינסו יעביר לאריודנטה מידע – שקרי, כמובן – שג'ינברה היא המאהבת שלו עצמו.   

המלך, ששומע על חוסר הנאמנות של בתו, מתנער ממנה ומנשל אותה מזכויותיה. במקביל מופץ מידע שאריודנטה שם קץ לחייו. פולינסו שולח את אנשיו להרוג את דלינדה, היחידה שיודעת שהוא עומד מאחורי עלילת השקר. אבל אריודנטה, שנסיונו להתאבד לא עלה יפה, פוגש את דלינדה במהלך טיול ביער, ומגרש את הרוצחים ששלח פולינסו. פולינסו, שבינתיים מנסה להשיב את כבודו בחצר המלכות, מציע להתמודד בדו-קרב כדי להגן של שמה הטוב של ג'ינברה. אלא שבדו-קרב לוּרקַניוֺ, אחיו צמא-הנקם של אריודנטה, פוצע אותו פצעי מוות.

כשאריודנטה שומע מדלינדה על תכניותיו הזדוניות של פולינסו, הוא מציע את עזרתו לג'ינברה. על סף מותו מודה פולינסו שהוא האיש העומד מאחורי התכנית הזדונית. המלך סולח לג'ינֶברָה, וזו יכולה להינשא לאהוב ליבה, אריודנטה.   
 


אריודנטה, צילום: יוסי צבקר


טריקים ושטיקים
 
שוחחתי עם זמר הקונטרה-טנור ניקולס טַמָניָה, אחד מזמרי הקונטרה-טנור הטובים בעולם, שמגלם בהפקה את דמותו של פולינסו.

ספר לי על הדמות שאתה שר באופרה
 
"אני רואה את פולינסו כטיפוס אופורטוניסטי, כזה שמנסה לשפר את מעמדו בחיים ושום דבר לא עוצר אותו. הוא מנצל נשים שלכאורה אוהבות אותו ומבטיח להן למלא את משאלותיהן בתנאי כמובן שהן יעשו את מה שהוא רוצה מהן, כך אפשר להבין את היחסים שלו עם דלינדה, או את השיח המתנחמד עם אריודנטה. אני, אומר פולינסו לעצמו, רוצה להיות עם ג'ינברה. כך אהיה החתן של המלך וזה מגביר את סיכויי להיות מלך ביום מן הימים. בשבילי זה האיש של התככים, שיעשה טריקים ושטיקים כדי לבסס את מעמדו ולרכז בידיו עוצמות".
 
כלומר, לומר עליו שהוא האיש הרע לא תהיה הגזמה?

"נכון. אבל עם זאת, יש באופרה מצבים שרבים מאיתנו אולי נתקלים בהם בסיטואציה דומה בחיים, אבל הדרך שלו לפתרון היא הדרך האופורטוניסטית. הוא קיצוני ואם מישהו עומד בדרכו, יש סיכוי שהוא פשוט יהרוג אותו, וכך ייפטר ממנו. מצד שני יש הרבה כיף לגלם את הדמות הרעה". 
 

אריודנטה, צילום: יוסי צבקר


"דרך האריות למדתי את הדמות"
 
מן ההיבט הטכני או המוזיקלי מדובר בתפקיד קשה במיוחד?

"אני חושב שפולינסו הוא תפקיד מעולה גם מוזיקלית. לדמות יש ארבע אַרְיוֺת במהלך האופרה וכל אחת מהן כתובה למעשה בדרך שונה, מה שמעשיר את הדמות - יש לו ארית קולורטורה ואריה יותר אלגנטית שמושרת במערכה הראשונה, כשהוא מבכה את דלינדה. דרך האריות אתה לומד את הדמות: פעם היא נאבקת על מעמדה, פעם חושפת את תכונותיו המניפולטיביות. כל אריה מקרבת אותנו אל הרוע הצרוף של הדמות. שוב, האריה ראשונה יותר אלגנטית, כשהוא מסתיר את כוונותיו הזדוניות, באריה נוספת הוא נאבק, אז צצה אריית אהבה, ואחר כך המניפולציות על מנת שתעשה מה שהוא רוצה ואז כאשר כבר אין לו מה להסתיר, הוא חושף את כל הקלפים.

"אתה המאזין או הצופה שואל את עצמך האם הוא באמת אוהב את ג'ינברה? וכאן העבודה הדרמטית  משלימה את החוויה המוזיקלית. ההפקה הנוכחית רוויה ברמזים למצב של היום, בעיקר לשחיתות שלטונית. כשהנהגה של מדינה נופלת קורבן לאנשים מושחתים והציבור עצמו אינו יודע אפילו שעושים עליו מניפולציות. כלומר, האופרה רלוונטית היום בדיוק כפי שהייתה בזמן שבו חוברה. מה שקרה בסקוטלנד לפני הרבה שנים קורה או יכול לקרות גם היום במקומות אחרים בעולם".

https://www.youtube.com/watch?v=q9qtfh1pEXE&t=4s




באופרה מוקדמות של הנדל על פי רוב אריות עצרו את מהלך העלילה, מטעמים שונים, בעיקר כדי לתת לזמר מרחב להופיע בו כאשר הוא אינו מתחרה בפעילות בימתית אחרת. איך זה עובד בהפקה הזאת?

"הזמר צריך את המרחב ואת הזמן כדי לשיר את האריות התובעניות לא רק בצורה הנכונה אלא גם המיטבית. כל זמר מביא איתו את הדרך שבה הוא מבין את האריה, את האינטרפרטציה שלו ואת טכניקות הקישוט שלו. אני מרגיש שניב הופמן הבמאי שמחדש כאן את ההפקה והצוות שעובד אתו משחזרים את הכוריאוגרפיה המקורית, אבל עם זאת יצרו נוסח, יצרו הֶקשֶר שבו האריות תהיינה מובנות בהקשרן, לרבות ההקשר הפסיכולוגי, גם לצופה בן ימינו".  
מה שאתה אומר אם כך הוא שניב הופמן לא רק שחזר או העתיק את ההפקה המקורית אלא יצא ממנה לתפיסה משלו?      

"אין דבר כזה 'העתיק'. בכל דבר קטן שמתרחש על הבמה יש כבר שינויים מן הנוסח המקורי. בעצם מעשה החידוש יש כבר שוני, כי למשל כל הצוות של היום שונה מן הצוות ששר את האופרה בביצוע הבכורה של הבמאי המקורי של ההפקה הזאת. אנחנו עושים דברים אחרת. גם האנרגיות של אז אינן זהות לאנרגיות של היום. יש משקל גם לזמן שחלף. מצד שני התלבושות זהות, והזרימה של ההפקה נשמרת ברוחה של העלילה בקו של הבמאי המקורי. אלו נקודות המגע שנשמרות".   
 
  
אריודנטה, צילום: Wiener Staatsoper Michael Pohn


"הרבה יצירות חוברו לקונטרה-טנור"
 
כזמר קונטרה טנור, ההתמחות שלך היא בעיקר אופרות מוקדמות, או שאני טועה לחלוטין?

"ברפרטואר שלי יש הרבה אופרות מוקדמות. זה לא רק בגלל הקול אלא גם בגלל הגוון, הטיפוס שהקול מייצג. אבל במקביל אני שר בהרבה הפקות עכשוויות. זה מה שיש לקול שלי, הרבה מן העכשווי והרבה מן המוקדם".

כלומר טווח התפקידים שלך מתחיל במאות ה-17 ותחילת ה-18, מדלג על המאה ה-19 ושב למרכז הבמה במאה ה-20 והרבה יותר במאה ה-21

"כן אבל צריך לומר באותה נשימה שלא מדובר רק באופרות אלא בהרבה יצירות ואפילו שירים שחוברו לקול הגבוה שלנו".

כמו למשל?

"זה תלוי כבר בגוון ובמיקום של הקול אם זה קול אלט או קול של מצו-סופרן כמו למשל השירים הצרפתיים שנקראים melodie שבכתיבתם הצטיין המלחין רינאלדו האן וגם בנג'מין בריטן. בחיפושי אחרי יצירות שרתי אפילו שירים של ריכרד שטראוס. הכל כמובן בהתאמה לגוון הקול ולמנעד הנתבע מן הזמר".

באופן טבעי אני חושב על קול הקונטרה-טנור כקול מוגבל יותר

"עקרונית אתה צודק, אבל כיום ולאורך השנים, הרבה יצירות נכתבות לקול הגברי הגבוה. אנשים מבינים שיש הרבה סוגים של זמרי קונטרה-טנור ולכל אחד מהם יש רפרטואר שהולם אותו, כמובן שלא מדובר באופרות של המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. 
 

אריודנטה, צילום: יוסי צבקר

מוזיקה עם תכונות של להיט
 
נכון שבעשרות השנים האחרונות קול כמו שלך זוכה לנוכחות גדולה יותר. האם נראה לך שלקול שלך ובעיקר ליצירות כמו של הנדל למשל יש סיכוי להגיע לפופולריות של יצירות מוצרט, ורדי, וגנר או  פוצ'יני?

"אני בהחלט רואה שינוי. אם בעבר האופרות של הנדל היו בנישה מיוחדת משל עצמן, היום הן קטגוריה שהקהל הרחב רוצה ומעוניין בה. הקהל נחשף הרבה יותר לרפרטואר הזה, וזה בין היתר בגלל שחברות הקלטות מעיזות יותר. אני מעריץ של הנדל ושל מוזיקת הבארוק, ונתקלתי בלא מעט אנשים שאמרו לי: 'אני לא אוהב מוזיקת בארוק'. ואז הם רואים הפקה של אופרת בארוק ומרגישים בעצמם עד כמה המוזיקה הזאת יודעת לרגש. היא מרשימה גם מוזיקלית וגם בווירטואוזיות שלה. חלק גדול מן האריות מגיע ממוזיקת המחול ולכן יש גם במוזיקה המוקדמת הרבה מלודיה, מוזיקה עם תכונות של להיט. בואו לא נשכח שהמוזיקה הזאת במקורה הייתה בולטת מאוד ואני מגלה שאנשים שלא אוהבים את המוזיקה הזאת -כשהם נוכחים בביצוע משובח, הם יודעים להעריך אותו ומגלים שמוזיקת בארוק היא יפה וראויה להערכה לה היא זוכה".

אריודנטה, צילום: Wiener Staatsoper Michael Pohn

איך התנהלו החזרות עם תזמורת הבארוקדה?  

"התזמורת פנטסטית, היה להם זמן מאוד קצר להתכונן אבל התוצאה מרשימה. ז'אן כריסטוף ספינוזי המנצח, מביא כמובן נקודת ראות משלו, שאנחנו לומדים ממנה. וגם אני. בשונה מזמר ששר את כרמן לאורך כל הקריירה שלו, כאן צריך לגלות את הרפרטואר. ישנו שינוי ככל שיש יותר הפקות לאותן יצירות מוקדמות, ולכן אני רואה הפקות כמו אריודנטה כברכה. אישית אני נהנה מכך שבהפקה הזאת יש הרבה מקום למחול. מעולם לא למדתי מחול ולכן אני מאוד מעריך את העבודה הריקודית שאנחנו עושים כאן".

אתה שר תפקיד של גבר אבל את התפקיד הראשי, של אריודנטה, שרה בהפקה הזאת אישה (ססיליה הול). זה לא מפריע לך?

"ממש לא וצריך לזכור שמדובר באופרה שדורשת מן הזמרים לשיר במנעד גבוה ומה יותר טוב מאישה שתבצע את התפקיד".              
  

ניקולס טַמָניָה, מקור: אתר האופרה הישראלית
 

17 בפברואר 2023 בשעה  13:00, 19 בפברואר ב   שעה 19:30 (בכורה), 21, 23, 25 בפברואר בשעה 20:00.  מחירי כרטיס: 195- 445 ₪.  שעה לפני תחילת כל מופע מתקיימת הרצאת מבוא באורך כחצי שעה באולם, הכניסה להרצאה חינם לבעלי הכרטיס באותו הערב.  להזמנת כרטיסים: 03-692777. להזמנת כרטיסים 

לרכישת כרטיסים