התזמורת הסימפונית ירושלים והאופרה הירושלמית משלבות כוחות ב-23 בפברואר, ומעלות לבמת תיאטרון ירושלים את האופרה "תרז ראקן" מאת המלחין אהרן חרל"פ  העוסקת באירועים המתרחשים בביתה של מאדאם ליזט ראקן בפריז, בשנות ה-60 של המאה ה-19.
 
לצד האופרה של חרל"פ, שבמרכזה הנושאים הכה טיפוסיים לאופרות - נאמנות ובגידה, יבוצעו גם קטעים מאופרות אחרות העוסקות בנושאים אלה מאת בטהובן, פוצ'יני, מוצרט ודוניצטי.
 
 
על אהבה אסורה
 
סיפורה של תרז ראקן החל את דרכו כיצירה ספרותית של אמיל זולא, ושלהב את דמיונו של המלחין אהרן חרל"פ. הוא כתב מוזיקה לליברית של דנה גור ז"ל, שהלכה לעולמה לפני עליית ההפקה, והיצירה הועלתה כהפקה מבוימת. הפעם, ביום חמישי הקרוב, הנוסח המועלה על ידי הסימפונית ירושלים והאופרה הירושלמית הוא קונצרטי.  
 
"תרז ראקן" הוא סיפור על אהבה אסורה ותוצאותיה קורעות הלב - תרז כבולה בנישואים נטולי אהבה. כאשר אורח חדש מגיע אל ביתם לבה נכסף אליו, אך בדרכו של הזוג המאוהב עומדים מכשולים רבים.
 
על ההופעה החד פעמית, שתיערך בנוכחותו של חרל"פ, ינצח עומר אריאלי, מנהלה המוזיקלי של האופרה הירושלמית. זמרי האופרה הירושלמית הם מימה מילוא, גדעון דבי, רונה שרירא, דימה עזאר, אסתר קופל, לב אלגרדט, מתן גנדלמן, חנן ליברמן ואשרי שגב.



מימה מילוא בתפקיד תרז ראקן, צילום: Oliver Krause
 

"הטקסט מדבר בעד עצמו"  
 
"עומר אריאלי דמיין את הקול שלי ליצירה הזו", מספרת מימה מילוא, המגלמת את תפקיד תרז ראקן. "אני מופיעה הרבה עם האופרה הירושלמית, אבל בכל זאת התבקשתי לשלוח הקלטה של התפקיד והיו גם אודיציות".
 
היכן מתנהלות החזרות?  
 
"החזרות מתקיימות בחווה הציונית, בקטמון, באקדמיה ועל הבמה בהנרי קראון. זו הפקה תזמורתית עם בימוי מינימלי, נותנים לטקסט לדבר בעד עצמו".
 
איך נוצר הקשר עם המלחין אהרן חרל"פ?
 
"את חרל"פ הכרתי בשנה הראשונה של באקדמיה הוא היה הקואוץ' המוזיקלי שלי. הייתי בת 18 והוא כבר נתן לי יצירות שלו לביצוע. זה היה כמובן מאוד מחמיא - הפעם הראשונה שמלחין נותן לי יצירה שלו. עוד לפני כן, בגיל 15 זכיתי במחמאה דומה מהמלחין יחזקאל בראון ז"ל, שבחר בי לשיר את הסולו ביצירתו 'כינורו של דויד'. 
 


התזמורת הסימפונית ירושלים, צילום: דוד וינוקור



"העיקר להיות בעשייה"
 
מתי התגלה הכישרון שלך כשחקנית וכזמרת?
 
"סבא וסבתא היו שחקנים (יוסף וימימה מילוא) ואימא ציירת (אורנה מילוא). כשהייתי בת חמש רציתי ללמוד לנגן בכינור. במקום זה הלכתי לשיעורי פסנתר והמורה קלטה מאוד מהר שיש כאן משהו. הגילוי היה שכאשר אני שרה את המלודיה אני מנגנת הרבה יותר טוב.  אחר כך הייתה לי שמרטפית בשם איילת כרמון, זמרת מצו, ששרה במקהלת אנקור ודרכה הגעתי למקהלת אנקור. זה מאוד משך אותי ותפס אותי חזק. זו לא הייתה בחירה מודעת בהכרח. ההבנה שזה התחום שאני אעסוק בו התרחשה די מוקדם. כשסיימתי את בית הספר היסודי כולם הלכו לגימנסיה רחביה ואני רציתי ללכת לתיכון שליד האקדמיה. התלבטתי בין שירה לריקוד, ובחרתי בשירה".
 
מכאן לאן את מתקדמת?
 
"מנצחת שעבדה איתי קלטה אותי והבינה שהיא צריכה להיות קשוחה איתי. זכיתי במלגות קרן שרת בגיל 15 או 16. הייתי פטורה מן הצבא והלכתי ישר ללמוד, אבל הרעיון שאהיה זמרת אופרה לא עלה אז. די נרתעתי מהקונספט של אופרה - זה נראה לי חיצוני ומוגזם. אהבתי יותר בארוק ומוזיקה ליתורגית. בשלב מסוים שמתי לב שזמרים ששרים אופרה, הקול שלהם יותר מפותח. והיה ברור לי שבשביל לעשות את מה שאני רוצה ווקאלית, אני צריכה להיות באופרה. זה היה די מאוחר יחסית ללמודים שלי, בשנה ד' גיליתי שהקטע שלי הוא בל קנטו למדתי  אריות אופראיות וזכיתי בתחרות. בגלל שהתחלתי בלימודים בגיל צעיר יחסית הדברים זרמו לכיוון הזה. בתום הלימודים שלי התקבלתי לסטודיו של האופרה הישראלית ואז התחלתי להבין את ענין התחום המתאים לקול שלי. כשסיימתי את הסטודיו הייתי בת עשרים וחמש ואז לא נתנו תפקידים לצעירים, בוודאי שלא לסופרניות צעירות".
 
בעצם מאז מתחיל שלב החו"ל שלך, הבסיס הוא ברלין?
 
"התחלתי לעבוד עם מורה שפעילה בברלין ומאז אני חיה שם 12 שנים".
 
ובברלין את עובדת עם בית אופרה אחד?
 
"לפני הקורונה שרתי באנסמבל של בית האופרה של בּרֶמֶן, ואז באה הקורונה ועצרה לי את התנופה. עכשיו מתחילים מחדש. לפני כמה חודשים השתתפתי בהפקת פרינג' בארץ של 'מהגוני', בסוג של שיתוף פעולה עם הפקה מווינה. זכיתי גם בתחרות בגרמניה ושרתי ב'פריישוץ' (הקלע החופשי), ובברלין השתתפי בהרבה הפקות עצמאיות, חלקן היו ממש יפות וצפו בהן אנשים מאוד משמעותיים. שרתי למשל 'לה טרוויאטה' בתיאטרון דלפי, תיאטרון ישן בעיר. בסוף הערב מגיע אחד מאנשיו של ברנבוים ואומר לי ששרתי את התפקיד טוב יותר מהזמרות בבית האופרה שלהם. למדתי שכשעושים אז מגיעות הצעות. לא חשוב מה בדיוק עושים העיקר להיות בעשיה".   
 

תרז ראקן, תמונה באדיבות תיאטרון ירושלים

זיכרון בלהות
 
איך התכוננת לתפקיד של תרז ראקן? קראת את הרומן של אמיל זולא?
 
"קראתי הרבה, לא את הרומן במלואו אבל קראתי וצפיתי בכמה סרטים שנעשו לפי הרומן. הדרמה בסיפור מושלמת בשביל אופרה, אבל הסיפור עצמו מזעזע. מתחיל רע והולך מדחי אל דחי. דמותה של תרז מדוכאת ממש, ולרגע יש לה רומן שהופך בבת אחת לרומן אימים כי הם מחליטים לרצוח את בעלה החולני, שאיתו היא קשורה בנישואי נוחות. הרצח הזה מתרחש מחוץ לבמה בסוף המערכה ראשונה. הרצח יחזור כזיכרון בלהות של שתי הדמויות בהמשך האופרה. וזו בחירה מאוד חכמה בעיני. ברומן המקורי הוא חוזר כרוח ורודף אותם. הבחירה של חרל"פ והמתרגמת דנה גור היא שהם מדמיינים אותו.
 
"הם כבר לא יכולים לסבול זה את זה ואז נכנסת הדודה של תרז שחיתנה אותה עם הבן החולני שלה. היא חוטפת שבץ ולא יכולה לדבר, ואז בנוכחותה הם פולטים את הסוד שהם רצחו . הם מתחילים להאשים אחד את השני מולה, היא שומעת אבל לא יכולה לדבר וברגע שהם קלטו שהיא שמעה הדרך למוות קצרה. כאן נכנס סיפור הרעל. זה תפקיד מאוד דרמטי ומאתגר".
 
בנוסף לאופרה של חרל"פ תשירו במופע עוד קטעים
 
"הייתה החלטה לא להסתפק ביצירה של חרל"פ והוספנו סצנות של בגידה מתוך אופרות: 'פידליו' של בטהובן, סצנה מתוך 'מנון לסקו' של פוצ'יני ו'אנה בולנה' של דוניצטי.  



מימה מילוא בתפקיד תרז ראקן, צילום: Oliver Krause
 

23 בפברואר 2023 בשעה 19:30, אולם הנרי קראון, תיאטרון ירושלים. לפרטים וכרטיסים: 1-700-70-4000,  02-5605755. להזמנת כרטיסים