בימים שני-רביעי ה-17-15 במאי יתקיים במחלקה למוזיקה באוניברסיטת בר-אילן פסטיבל "ימי מוזיקה יהודית" בפעם ה-11. על הפסטיבל שוחחנו עם ד"ר יובל רבין המנהל האמנותי . 
 
מכנה משותף יהודי-מוזיקלי
 
"כמה מוזיקה יהודית כבר יש? יהיה לך חומר לשני פסטיבלים לכל היותר", היו התגובות להן זכה יובל רבין כשהגה את הקמת "ימי מוזיקה יהודית" ופנה לקבלת סיוע בהפקה. בשבוע הבא תיפתח המהדורה ה-11 של הפסטיבל, וידו של רבין עדיין נטויה.   
 
"מי שמגיע לפסטיבל מטעמה של מוזיקה המזוהה עם עדה אחת" פותח רבין, "מזהה מוזיקה אחרת ומגלה שלמרות שחשב שהמוזיקה לא מדברת אליו, היא בהחלט מעניינת, נוחה להקשבה ובכלל, מוזיקות יוצרות את המכנה המשותף היהודי הגדול.
 
"גם כאלה שאומרים לי זה לא שלי, אני לא מוצא את עצמי פה ואני לא מרגיש עם המוזיקה הזאת בבית - אבל שמעתי וזה היה ממש יפה ואני יכול להתחבר לזה. ואז מבחינתי עשיתי הרבה. עצם זה שבן אדם פתאום מוכן לשמוע משהו אחר ואומר שזה מעניין ויפה, יש לזה ערך. זה לא אומר אוטומטית לעבור תחנה ברדיו. זה שווה הרבה בעיניי". 




"גיליתי עולם איכותי ושלם" 
 
איך נולד הפסטיבל?
 
"כל כנסי המוזיקה היהודית נולדו לאחר שהתגלגל לידי עותק אישי של מלחין, חזן ומנצח מקהלה בשם הֶרמן בֶּרמן. אף אחד לא הכיר אותו, אפילו אלי שלייפר, שהוא מבחינתי האורים והתומים של החזנות. (פרופ' אליהו שלייפר, מרצה וחוקר בהיברו יוניון קולג' ובאוניברסיטה העברית, י"ש).
 
"מי שחיפש חומר על ברמן מצא שתי פסקאות עליו, שמאוד העריכו את האיש ואת פועלו. בקיצור, הלכתי לעשות שיעורי בית, הסתכלתי על התווים ואמרתי 'וואו'!. שתבין, אני מדבר אִתךָ על קורפוס של 500 עמודים. הסתכלתי בחומר וגליתי יצירות שהן ממש פנינים. התברר שאותו ברמן למד מוזיקה בקונסרבטוריון בסנט פטרסבורג אצל המלחין אנטון רובינשטיין, לא פחות לא יותר. הייתה לו השכלה מוזיקלית יסודית ומרשימה.
 
"גיליתי עולם איכותי ושלם, וכמי שבא מן העולם הקלאסי ועוסק במוזיקה יהודית וחזנות שהיא לא בדיוק קלאסית, חשבתי מיד שצריך לבצע את היצירות האלה. מאז גיליתי עוד דברים גם מאשכנז וגם לא מאשכנז. כך החלטתי שהדרך להביא לידי ביצוע את האוצרות האלה היא להרים פסטיבל. זאת הייתה ההתחלה.
 
"בפסטיבל הראשון היה קונצרט שיוחד להרמן ברמן וכבר בפסטיבל הראשון הוא לא היה העניין היחיד. היו גם לדינו ומוזיקה של עדות אחרות. גילויים אחרים בשנים הראשונות של הפסטיבל היו למשל ערבית של שבת של פאול בן חיים שבוצעה בפעם הראשונה בישראל במסגרת הפסטיבל. הייתה חזנות מקרואטיה שלא בוצעה מאז מלחמת העולם השנייה. היו כל מיני פרויקטים - אנחנו היינו הראשונים למשל שהעלינו את 'אסתר' של הנדל בתרגום לעברית של הרב רפאל סרוואל. אותו סרוואל התאים את הטקסט העברי לאורטוריה שחיבר המלחין האיטלקי כריסטיאנו ג'וזפה לידַרטי". 
 


מורין נהדר, צילום: אילן בשור


הצלחה בשנת הקורונה
 
אם מישהו ירצה לחקור את תולדות הפסטיבל, הוא ימצא הקלטות של כל הפסטיבלים?
 
"כן. הכל מתועד ונראה לי שאני יודע כמעט איפה כל הקלטה נמצאת. התיעוד קיבל דחיפה דווקא בזכות הקורונה – כאשר לא יכולנו טכנית להפיק אירועים עם קהל והכל התנהל בצורה מקוונת. לקחנו חברת הפקות שבאה עם חמש מצלמות ובימוי. כלומר, הקונצרט היה קונצרט חי אבל היה מי שידע לתעד אותו, לעבור ממצלמה אחת למצלמה אחרת, לעשות 'זום אין' ו'זום אאוט' והתוצר היה אשכרה טלוויזיה. התוצאה הייתה אלפי צפיות, במספרים שכמובן אינם דומים לפסטיבלים האחרים".
 
כלומר, יש היום לינקים שאפשר לצפות בקונצרטים ובאירועים?
 
"כן היום אפשר להיכנס לעמודי הפייסבוק והיוטיוב שלנו לצפות בקונצרטים בחי או בדיעבד. למעשה הקונצרטים של השנתיים האחרונות זמינים במֶדיות האלקטרוניות. 
 
"לפני שנים דיברתי עם מחלקת הפקות של גוף חשוב בארץ. הם תחקרו אותי כמה קונצרטים יהיו. אני עמדתי על דעתי שהפסטיבל יימשך כמה ימים ובכל פסטיבל יהיו כך וכך קונצרטים. היו אנשים שאמרו לי בחייך כמה חומר יש לך?  זה ייגמר תוך שנתיים-שלוש. אין חומר. כאמור, אנחנו פועלים כבר 11 שנים ויש די והותר חומר. השנה היו לפחות עוד שני קונצרטים מתוכננים ואני הייתי צריך להחליט על מה לוותר".             
 
על מה ויתרת?
 
"אחד הקונצרטים שכמעט התממש השנה אך נאלצתי לבטל הוא קונצרט של חזנות מאוקראינה. בדקתי רשימה ארוכה של חזנים שמוצאם מאוקראינה ופעלו שם, מי מהם היה חשוב איזה יצירות שלהם מוכרות יותר ואילו מוכרות פחות. ישבתי עם אלי שלייפר, בעל הידע הענק, אבל בסוף נאלצתי לדחות".    

https://www.youtube.com/watch?v=HSoco4ywj_Q

אל פאדו, צילום: פאולו מרטיניו



פיוטים מסוף ימי הביניים ותחילת הרנסנס

איך קובעים שלחן הוא עתיק?
 
אבל הלבשת טקסטים של פיוטים על מוזיקה מקומית, זה מעשה שנעשה בקהילות ישראל כל הזמן
 
"התשובה היא כן ולא. זה נעשה, אבל לא כל כך הרבה. פחות אצל עדות המזרח ויותר בעדות אשכנז. בעדות המזרח הייתה נטייה לשמור על מסורת. במצרים עצמה – וזה היה אחד הדברים שהתחדשו לי – לא עשו את הדבר הזה. הייתה הפרדה מאוד ברורה".
 
לגבי שני המרצים האחרים שהזכרת - אורית פרלמן עבדה במשך שנים עם פרופ' שושנה וייך והיא תרצה על הסוגות השונות של השירים בלדינו. היא משובצת באופן טבעי לפני הקונצרט של אל פאדו.
 
"אדווין סרוסי ירצה לפני קונצרט של הרכב של ארבעה מוזיקאים, שניים מישראל ושניים משוויץ, והם מתאחדים במיוחד לקונצרט הזה של מוזיקה מאשכנז מסוף ימי הביניים ותחילת הרנסנס. סרוסי ידבר על השאלה החשובה במוזיקולוגיה, איך אנחנו קובעים שלחן הוא עתיק? הרי כמעט שלא היה תיווי של לחנים כאלה". 
  

התרוממות רוח מובטחת 
 
על איזה תיווי עתיק אנחנו מדברים?
  
"כמו שיש לנו את טעמי המקרא המוכרים, היו בין המאות ה-6 וה-7 נוימות (בהכללה סוג של תווי עתיקים, י"ש) מתוך כוונה להעביר גם מלודיות.
 
"כשאנחנו מדברים היום על 'איך משחזרים מה שהיה מתישהו', אתה עתיד לגלות תוצאות מעניינות מתוך דברים לכאורה טריוויאליים. אתה מזהה למשל לחן מסוים שמאוד דומה ללחן שנמצא במקום גיאוגרפי אחר לגמרי, אז כנראה שיש להם מקור משותף".
 
עם מה אתה רוצה שהקהל שמגיע לפסטיבל יצא, מה הוא ייקח איתו?
 
"יותר מהכל אני רוצה שהקהל ייצא בהתרוממות רוח. לא משנה אם הוא יבוא לקונצרט אחד או לכל ששת הקונצרטים בפסטיבל. אני מבטיח לקהל התרוממות רוח כי הקונצרטים הם באמת אחד אחד. כל אחד בתחומו אבל בסגנונות מאוד מגוונים". 

https://www.youtube.com/watch?v=GIlFLD0AjVU