לקחת את אוגוסט בהומור

אוגוסט בישראל, איך שלא תסתכלו על זה, מדובר בתקופה שעדיף לנשום דרכה ובעיקר, לקחת אותה בהומור. כמו הסבנטיז עם מכנסי ה-Pas D'elephant, האייטיז עם כריות הכתפיים, חולצות הרשת ותסרוקת פארה פוסט ו.. נו, הבנתם. אוגוסט. אז נכון, בישראל מומלץ להתייחס פחות או יותר לכל תקופה עליה נניח את האצבע בהומור, ובכל זאת, גם בתוך הנתון, ברור שלחודש השמיני בשנה שמור מקום של כבוד ולזה הנוכחי, מכובד הכבוד אף יותר מקודמיו.

למה? כי חם. מה זה חם? לוהט. מה זה לוהט? אש גיהנומית עד שאפילו השמים מזיעים עלינו דליים ולראיה, מעולם קודם לכן לא ירד פה גשם באוגוסט. על זה תוסיפו את החופש הגדול של הילד, את העבודה השוטפת שלא מכירה בסעיף הקודם, את חשבון ההוצאות שתופח ללא התחשבות בשילוב עם צמיחת הריבית והזינוק המסחרר ביוקר המחייה, אה, וגם את ההפגנות בעד ונגד, את המדוזות בים, את הפקקים באיילון, את התורים בנתב"ג ואת החום כבר הזכרנו? בקיצור, הבנתם, אוגוסט - עדיף לצחוק על זה בקול, בהתרסה, בהקלה ומכל הלב כדי להגיע לספטמבר בשלום.

למי שמתקשה, למי שכבר שכח, לאלה שהתגעגעו ולאופטימיים שעוד לא עשו רילוקיישן וממשיכים למרות ועל אף כל היגיון להפעיל פה את שריר ההומור על בסיס קבוע, בא ומציע פסטיבל הקומדיה הישראלי ע"ש אפרים קישון, מפלט ומקלט מפני החום, פגעי הימים הטרופים הללו ובכלל. הפסטיבל, מבית היוצר של תיאטרון אינקובטור הירושלמי, ייפתח ביום א' הקרוב (20 באוגוסט) ובמשך ארבעה ימים יציע תפריט מגוון של הומור - קומדיות, סאטירות, פרודיות, מופעי נונסנס, סטנד אפ ומה שביניהם. 


 
באנו לעשות שמח 
 
זו השנה השנייה בה מתקיים הפסטיבל בעיר שאין זקוקה ממנה להומור. הדגש, על פי מיטב המסורת של תיאטרון אינקובטור, המנוע שמאחורי הפסטיבל והגוף המפיק והמארח, על יצירה חדשה, צעירה ובועטת, כזו שיודעת מאיפה היא באה ומכוונת רחוק. "אנחנו מתייחסים לקומדיה ברצינות. כלומר יש בזה את הצד הבידורי וההנאה, אבל בסוף מדובר בז'אנר אמנותי חשוב ומרכזי", אומר המנהל האמנותי, יפתח ליבוביץ', כשהוא עושה את דרכו לחזרה של "ארגז החול", קבוצת צעירים, בוגרי ניסן נתיב ירושלים, שמטפח התיאטרון ובמסגרת הפסטיבל מעלים ערב מערכונים של אפרים קישון לצד חומרי מקור שנכתבו בהשראתו. "תחשבי על שקספיר", הוא מוסיף ומסביר: "בכל יצירה שלו הוא שילב גבוה ונמוך, נגע ברלבנטי ובעל זמני. אם צריך לחפש קו מנחה, זה העניין ביחד עם הרצון להביא קהל צעיר שזה הדי.אן.איי של תיאטרון האינקובטור".

אמרת קהל צעיר, אמרת אינקובטור, תיאטרון שהרוב המוחלט של הבאים בשעריו לא חצה את גיל 40. במובן זה הצליח התיאטרון הרפרטוארי הירושלמי הקטן איפה שכשלו אחיו הגדולים והמשומנים במרכז ומחוצה לו. אבל הפסטיבל, לדברי ליבוביץ' זה סיפור אחר. "זה נכון שאנחנו ילד חורג בנוף התיאטרון במובן זה ששבעים אחוז מהקהל שלנו בין הגילאים 18-35, אבל הפסטיבל מביא אלינו גם קהל מבוגר יותר ומשפחות. התמהיל של התכנייה מגוון ומדבר לקשת רחבה של קהלים ובהתאם גם הקהל".

יפתח ליבוביץ', צילום: שחר גולדברג

הגדרת את האינקובטור "ילד חורג" במרחב התיאטרון הרפרטוארי הישראלי. למה הכוונה ואיך כל זה מתחבר לפסטיבל?

"אנחנו תיאטרון רפרטוארי קטן שפועל בירושלים, זה כשלעצמו הופך אותנו לילד חורג. אחת מהמטרות שהתיאטרון מקדם, וזו היתה ועדיין האג'נדה של אריק עשת מייסד התיאטרון ומנהלו, לעודד יצירה בירושלים ולהפוך את העיר למרכז תרבות של עשייה חדשה ורלבנטית שפונה לקהל צעיר. פסטיבל הקומדיה, אמנם, פונה לקהל מאוד רחב, אבל הוא קו המשכי טבעי מאוד של החזון שמהותו לעורר שיח תרבותי שעוסק במורכבותה של החברה הישראלית ומקורותיה ולשמש חממה ליצירה מקורית וחדשנית לקהל רב ומגוון. זה פסטיבל שמציג קשת של עשייה שבמהותה צעירה, חדשה ורלבנטית ומציע חגיגה אמיתית שמשתלטת על כל מרכז העיר בקיץ שבו כיף לא יזיק לנו. יהיו הקרנות סרטי קומדיה שהם קלאסיקות מחוץ  למבנה, ברחובות יהיו דמויות שטח, הצגות קטנות לכל המשפחה, אירועי חוצות מה שנקרא והופעות. באנו לעשות שמח, להביא תיירות חוץ ופנים לירושלים, לקדם את הדבר הזה שנקרא תרבות בירושלים". 
 





משאולי דרך יהונתן גפן ועד אפרים קישון  
 
ליבת הפסטיבל, שמציע, כאמור, גם אירועי חוץ שייערכו במוקדים שונים במרכז העיר (גן הפעמון, בית מזיא, בית העם, ניסן נתיב, מתחם פלאנט, חנות הספרים הולצר), סטנד אפ, מופעי מוזיקה, פואטרי סלאם והפקות מתארחות - שבע הצגות חדשות, קומדיות ישראליות מהניילונים שהן תולדה של תהליך אוצרות שליווה את היצירה משלב הפיתוח ועד פתיחת מסך. "מרכז הפסטיבל הן הצגות המקור", אומר ליבוביץ' ומדגיש שעל אף שמדובר בשנה השנייה לקיומו הוגשו לפסטיבל במהדורתו זו 200 הצעות להפקות מקור. "לא היינו ערוכים לזה ואכן היה תהליך ארוך ומלא לבטים שבסופו נחשוף שבע הצגות של מגוון יוצרים, חדשים ויותר ותיקים בסגנונות שונים מקומדיות שחורות ועד סאטירה מנונסנס ועד פרודיה".

היקף ההגשות לפסטיבל בראשית דרכו מלמד על הצלחת המהדורה הראשונה וגם על צמא ופריחה של הז'אנר אבל לא רק. "כמעט כל ההצגות שזכו לחשיפה אצלנו ממשיכות לרוץ עם ביקורות מעולות ומעבר לכך זו האג'נדה שמאמינה שלעודד יצירה ויוצרים אומר, בין היתר, לא רק לתת פלטפורמה אלא לאפשר ליצור בשקט שזה אומר גם להתקיים מהדבר הזה ולא רק להתאבד. תקציב הפיתוח לכל הפקת מקור מאוד נדיב באופן יחסי לפסטיבלים בארץ. עדיין לא מספק, אבל משמעותית ראוי יותר".

משפחה ברכבת, צילום: טליה אליאור

מה הוביל אתכם בבחירת הרפרטואר?

"חיפשנו תכנים מעניינים ורלבנטיים לתקופה. אני מקווה שמה שתופס, מצחיק ומעניין אותי ואת חברי הוועדה האמנותית, יעניין גם אחרים. רצה הגורל והמזל שיש לנו השנה מגוון רחב וזו ברכה משמחת וכיף גדול. במופעים האורחים הבאנו את המיטב של הקומדיה הישראלית משאולי של אסי כהן וציפורלה והסטנדאפיסט דניאל חן עם ההומור המאוד ייחודי שלו ואמירם טובים שמביא משהו אחר, בתחום המופעים לכל המשפחה, שכולם חינמיים, יציגו במתחם פלאנט בירושלים הפקות אינטראקטיביות שמרחיבות את הגבולות. נארח את דוקטור באבל עם מופע בובות מדהים ואת החנונים, מופע אקרובטיקה נהדר ואת מופע הליצנות של מר ג'יי. יש גם הקרנות סרטים חינמיות של קלאסיקות קומדיה ישראלית כמו 'מבצע סבתא', 'גבעת חלפון', 'מציצים', 'ארבינקה' ומופע מחווה ליהונתן גפן וכמובן התערוכה, מחווה לאפרים קישון, שמאפשרת לנו להתכתב עם יוצר שהציב מראה מול החברה הישראלית ובכישרון אדיר הציג אותה גם בתחלואיה ובעיותיה אבל גם ברוך ובאהבה".

התפוח והעץ, צילום: טליה אליאור

"אסקפיזם זו לא מילה גסה"
 
דברת על קישון ועל תכנים רלבנטיים לתקופה. קישון היה סטיריקן מבריק שלא עצר באדום ולו היה חי, יש להניח, שהיה עושה מטעמים מה"מצב"'. יש התייחסות לזמן? זה עמד מול העיניים בבניית התכנית?

"אם אנחנו רוצים ליצור פסטיבל רלבנטי, אי אפשר להתעלם מהתקופה. זה פסטיבל שמתקיים בירושלים שהיא מיקרוקוסמוס של ישראל. במופעי החוצות את יכולה לראות אנשים מכל קשת החברה הישראלית והאפשרות שטמונה בתיאטרון ובכלל בשדה התרבות לפנות לכולם ולדבר על הכל, זה אחד הדברים היפים. התפקיד שלנו זה לעשות את זה עם חיוך.

"המוטו הוא שעדיף לצחוק מאשר לבכות. זה טוב לבריאות, נעים בלב, מקל על ההתמודדות ואגב, גם אסקפיזם זו לא מילה גסה. לפעמים צריך לשחרר כדי לראות את הדברים מזווית אחרת. אנחנו תיאטרון מאוד מגוון וזה בא לידי ביטוי גם בדעות ובתפישות שלנו. היכולת לפעול בדו-קיום, מה שנקרא, זה משהו שאנחנו שבא לידי ביטוי גם בפנייה לקהל. אין פה הצהרה לכאן או לכאן אלא פלטפורמה שמאפשרת לדבר, לפתוח, ליהנות יחד. אין דבר מאחד יותר מצחוק". 
  

משחקי שליטה, צילום: טליה אליאור