מוזיקה - שירית לי וייס עושה חנוך לוין

במאית ההפקה החדשה של האופרה הישראלית מנסה לפצח את דמותו החידתית של היוצר האלמותי. ריאיון

פרויקט מקורי ושאפתני

אחת ההפקות המסקרנות שעולה עכשיו באופרה הישראלית היא "חנוך לוין: האופרה".

אמנם היו מחזות שכתב חנוך לוין שזכו לעיבודים אופראיים בעבר, "הילד חולם" על פי חנוך לוין למוזיקה של גיל שוחט בבימוי עמרי ניצן, וערב שכלל את "שיץ" על פי חנוך לוין שכתב יוני רכטר.

אבל ב"חנוך לוין: האופרה" יעלו לראשונה גם שירים, מערכונים וקטעים מהמחזות "סוחרי גומי", "יעקבי וליידנטל" ,"הג'יגולו מקונגו" ואחרים שכל אחד מהם הופך להפקה קטנה בפני עצמה. מי שזכתה להיות הבמאית של הפרויקט האופראי המקורי והשאפתני שיעלה כחלק מחגיגות ה-80 להולדתו של המחזאי הנערץ, היא שירית לי וייס.

חנוך לוין - האופרה, צילום: יוסי צבקר

טבע, יופי וכוח

מה הדבר הראשון שאת עושה כשאת ניגשת לביים אופרה?

"זאת שאלה ענקית וזה לגמרי תלוי סיטואציה, תלוי עם מי עובדים, אבל בעיקר תלוי חומר. כי אם זו יצירה ישנה או יצירה מקורית אז התהליך יהיה קצת שונה. אבל מעבר ללמידה של היצירה זה לעבוד בהתחלה במקביל עם מוזיקה וטקסט ואז בשלב השני אני צוללת לתוך הטקסט ומנתקת אותו מהמוזיקה. אמנם אני מגיעה מהעולם של המוזיקה והיא מאוד טבעית לי בגוף אבל דווקא בגלל זה אני צריכה לפעמים לנטרל אותה. ובסוף אני שואלת את עצמי על מה העבודה ומה אני רוצה להגיד עליה".

אופרה היא יותר מוזיקה עם תיאטרון או תיאטרון עם מוזיקה?

"אני שוב אגיד שזה תלוי חומר. אנחנו מדברים על 450 שנות אופרה באינספור שפות באינספור סגנונות והיא עברה תהפוכות כמו כל צורת אמנות אחרת. אפשר להגיד שבתקופות שונות ההדגשים היו שונים בהתאם לאנשים שיצרו אותה אבל בסופו של דבר אופרה היא גם זה וגם זה. זה הטבע שלה, זה היופי שלה וזה גם הכוח שלה. ככל שאני עוסקת ביצירה בימתית מוזיקלית, יותר ויותר אני מבינה כמה יש בה משהו טבעי והיא נעה כמו בחיים.

"ההבדל הגדול בין תיאטרון לאופרה הוא הזמן. באופרה הכל לוקח יותר זמן וברגע שאת מתמסרת לזמן ולומדת להתנהל בו בצורה הכי טבעית כאמצעי ביטוי, את מצליחה להיות הכי קרובה למציאות. הרי אם נחשוב על זה, במציאות כשאנחנו כועסים על משהו אנחנו יכולים לחזור על משפט אינסוף פעמים, במטבח, במקלחת, בנהיגה והפעולה הזו היא מאוד אופראית. יש לנו המון זמן לראות את התהליך הדרמטי והרגשי שהדמות עוברת, והזמן הזה הוא מתנה ליוצר. אפשר להגיד שתנועה של דרמה על ציר של זמן זו אופרה. זה המדיום".

חנוך לוין - האופרה, צילום: יוסי צבקר

חנוך לוין - האופרה, צילום: יוסי צבקר

"העולם של לוין מתקיים בכל רגע"

ב"חנוך לוין: האופרה"יעלו לראשונה שירים, מערכונים וקטעים ממחזות. מה החוט המקשר בין הקטעים?

"ההפקה הזו היא אחרת בכל צורה שלא ניגשים אליה. זה לא רק מחזה אחד וזה לא רק קטעים ממחזות אלא יש כאן שלל קטעים מתקופות שונות של לוין. מה גם שזו הפקה מקורית עם מוזיקה מקורית וגם יש כאן עיבודים חדשים לשירים מוכרים שגם מי שלא מכיר את חנוך לוין ותיאטרון, את השירים 'לונדון' או 'אני חיה לי מיום ליום' הוא כמעט בטוח מכיר.כלומר יש כאן מנעד ענק גם של חומר וגם של יוצרים.

"אחת ההחלטות הראשונות שעשיתי כשקיבלתי לידיי את הבימוי הייתה לא לחבר בין הקטעים ובעצם להפוך כל מערכון וכל שיר להפקה קטנה שעומדת בפני עצמה ונברא לה עולם עם צבע, סגנון ותקופה ייחודים. בגלל האופי המערכוני שיש בכתיבה הגאונית של לוין יש לנו אפשרות לראות כל סצנה כמשהו שעומד בפני עצמו.

"כל העולם של לוין מתקיים למעשה בכל רגע. ולכן בחרתי ללכת עם הדבר הזה עד הסוף ולשמור על קו של מערכון שיש לו התחלה אמצע וסוף. ברגע שהטקסטים קיבלו את המוזיקה הם קיבלו זמן, זמן שבו יכולתי לטפל בכל סצנה בפני עצמה, ובסופו של דבר החיבורים נוצרו מתוך התימות בצורה טבעית, מבלי שהכרחתי את הדברים להתחבר. סמכתי גם על האורגניות שיש ביצירה של לוין וגם על כך שאם מטפלים בכל קטע עד שמבינים את המהות שלו, החיבור ייווצר. כבמאית, הייתי חייבת לייצר את העולם החדש של ההפקה הזאת".

חמישה מלחינים שונים

הערב כולל יצירות שחיברו חמישה מלחינים שונים - י וסי בן נון, דוד זבה, יונתן כנען, יונתן קרת ורוני רשף, כל אחד בשפה המוזיקלית הייחודית שלו. איך עובדים עם השוני?

"אני אגיד בצחוק ולא בצחוק שרוב העשייה שלי היא עם מלחינים מתים וזה הרבה יותר נוח. אני מאוד מקשיבה בהתחלה גם להם וגם למוזיקה ולמזלי אלה מלחינים שגם יודעים להביע את מה שהם רצו וחשבו אבל גם יודעים לשחרר.

"יש משהו מורכב ומרתק בחיבורם של קטעים שונים ממחזות, מערכונים ושירים שנכתבו על ידי חמישה מלחינים שונים. אבל המורכבות הזאת גם משחררת. יש הרבה חופש. המוזיקה מעניקה לטקסט זמן אחר, דגשים חדשים, מעצימה ומאפשרת את הדרמה הנוקבת של לוין, נותנת לנו עוד צבע ועוד זמן עם כל דמות. בכל סצנה יש הפתעה.

"חנוך לוין זה לגמרי עולם אופראי פנטסטי וגם המלחינים הרגישו את זה, מעבר לפיוטיות של הטקסט הדמויות המוגזמות והפאנצ'ים שלו שכל כך ברורים, כל זה ממש מזמין להלחנה. אני חושבת שהמפגש בין הטקסט הלוויני, המוזיקה האופראית ומקומות ההתרחשות שלעיתים בלתי סבירים, חושפים באופן מופלא את הרגעים הכי אנושיים, מצחיקים, חמוצים, כואבים ומלאי חמלה".

חנוך לוין - האופרה, צילום: יוסי צבקר

הקווים המקבילים של מוזיקה ותיאטרון

אמרת שאת קודם כל מקשיבה. את מרגישה שזה מה שמייחד את הגישה שלך כבמאית?

"אני חיה ויוצרת בתוך מוזיקה. אם זה אופרה או מחזות זמר, אני באה מהמקום הזה. מוזיקה היא כלי הביטוי הכי טבעי מבחינתי. זה גם הבסיס של העבודה עם זמרים ופרפורמרים אז הקשבה היא הדבר הראשון. הכל נמצא במוזיקה, את רק צריכה לתת לה אינטרפרטציה ובשביל זה חייבים להקשיב כדי לדעת את מה שיש. אני עובדת מהגוף ומהבטן, וכמו כל יוצרת אין לי שליטה על התגובה של הקהל. אני רק יכולה לחשוב איך להגיד את מה שחשוב לי להגיד".

חנוך לוין זה פרויקט שתמיד רצית לעשות?

"כל החיים שלי הם שני קווים מקבילים של מוזיקה ותיאטרון. הייתי זמרת בעצמי, והמרד שלי במוזיקה היה ללכת ללמוד תיאטרון. יש לי הרגשה שכל זה הוביל אותי לאופרה שבה הכל חזר להתקיים, ובתור נערה ישראלית שלמדה וקראה וראתה חנוך לוין זה חלק מתהליך ההתבגרות שלנו כישראלים.

"אני זוכרת את ההצגה הראשונה של חנוך לוין שראיתי וכמובן את ההצגה הראשונה שלו ששיחקתי בה. יחד עם זאת לא חשבתי שתיפול לידי ההזדמנות הזו. לא יודעת אם אפילו חשבתי על הכיוון הזה אבל ברגע שזה קרה, אחרי הרגע המפוחד והמרגש שגם החזיר אותי למתבגרת שהייתי, שמתי את זה בצד והתחלתי לעבוד ולחשוב מה אני רוצה להגיד".

שירית לי וייס, צילום: יוסי צבקר

"לוין היה מהראשונים שדיברו על שכול ויתמות"

קראתי שיהיו גם עיבודים אופראיים לשירים "שחמט", "את ואני והמלחמה הבאה", "שקט", קטעים מהסאטירות הפוליטיות של לוין. האם הבחירות היו פוליטיות גם לפני ה-7 באוקטובר? משהו השתנה?

"הבחירות האלה נעשו עוד לפני ה-7 באוקטובר. רוב ההפקה עדיין עוסקת בקומדיות חמוצות וכואבות, אבל יש חלק קטן בהפקה של סאטירה פוליטית שאני מוליכה אליו בצורה מסוימת וגם יוצאת ממנו בצורה מסוימת. אנחנו אומרים סאטירה פוליטית אבל מעל הכל הם עוסקים בכאב ובשכול וכמובן שהמשמעות שלהם אחרי ה-7 באוקטובר פשוט קיבלה עוד נוכחות ועומק.

"לוין היה בין הראשונים לראות דברים שאנשים אחרים התעלמו מהם כמו שכול ויתמות. והוא לא הסכים לוותר על הראיה המוסרית של סיטואציית הכיבוש. אני יכולה להגיד ש'את ואני והמלחמה הבאה', שהולחן מחדש לערב, כשהיינו מבצעים אותו היינו בוכים גם לפני ה-7 באוקטובר ובטח ובטח אחרי. הרגע של ההתרחקות מהדבר לא באמת קרה. יש תחושה שהעצבים של כולנו חשופים והמשאב הזה שמאפשר לנו להתמודד מוקצה כרגע לדברים אחרים כמו הישרדות".

יש קטע שהיה מאתגר במיוחד לעבוד עליו?

"את רוצהתשובה אמיתית? הכל היה מענג ומאתגר ומורכב במידה שווה".

חנוך לוין - האופרה, צילום: יוסי צבקר

חנוך לוין - האופרה, צילום: יוסי צבקר

"בעצם אני נערת רוק"

מי הדמות הלוינית האהובה עליך, ולמה?

"בהפקה הזאת יש לי יחסים מורכבים עםרות שֵׁחַש מ'יעקבי ולַידֶנטַל'. האישה שיעקובי מחזר אחריה, אשר מגלמת בעיניו את מיזוג החומר והרוח: ישבן אדיר ותשוקה למוזיקה".

מה הבנת על התופעה הזו ששמה "חנוך לוין"?

"קטונתי מלענות על השאלה הזאת. אני גם עוד כל כך בתוך העשייה שאולי זו שאלה שצריך לשאול אותי אחרי שאסיים. בשביל לענות לך אני צריכה לקחת עשרה צעדים אחורה ומשם להסתכל פנימה".

למה חנוך לוין ממשיך להיות כל כך רלוונטי עבורנו?

"כי הוא מדבר דוגרי, בלי פילטרים ובלי סאבטקסט ביצירה שלו. ונכון שהמבט על האנושי הוא אוניברסלי אבל עדיין יש משהו שגורם יצירה שלו להיות לעולם ישראלית ועכשווית, ועולות בה תמיד השאלות, שנהפכו לאקוטיות עבורנו לאחרונה, מי אנחנו? לשם מה אנחנו פה? מי ומה אנחנו רוצים להיות? מדהים בעיני לעסוק ביצירה אופראית מקורית ולייצר את השפה שלנו בתוך העולם הזה".

דיברת על זה שאת בעצם מגיעה לתיאטרון מהמוזיקה, ואני סקרנית לדעת מה מתנגן לך עכשיו באייפון בדרך לחזרות?

"אני מאוד אוהבת מוזיקה קלאסית אבל אני מקשיבה ואוהבת גם לרוק בריטי - הקיור, דפש מוד, פינק פלויד, הסמית'ס. בסופו של דבר, בלב, אני נערת רוק".

תאריכי מופעים: 29 בינואר 2024 ב-20:00, 31 בינואר ב-19:30 (בכורה), 1, 5 בפברואר ב-20:00 ו-2 בפברואר ב-13:00. מחירי כרטיס: 150-290 ₪. שעה לפני תחילת כל מופע מתקיימת הרצאת מבוא באורך כחצי שעה באולם, הכניסה להרצאה חינם לבעלי הכרטיס באותו הערב. המופעים מתקיימים בבית האופרה ע"ש שלמה להט (צ'יץ') בתל אביב. להזמנת כרטיסים: 03-692777 או בלינק