טקסט אקטואלי
 
בבחירות המוניציפליות הקרובות, מקומן של הנשים במועצות הערים, העיירות והיישובים האחרים ככל הנראה לא יגדל מעשית או משמעותית. האם בחירת המועמדות למועצות העירוניות – שבהן, לפחות אמור היה להיות יותר ייצוג נשי? ודאי. אבל בחברה הזכרית-שמרנית השולטת בישראל, נראה לי שנוכל להמשיך לפנטז על קואליציה נשית.
 
ואם לא שם אז לפחות מופע. ב"חוויה נשית מוזיקלית" בסטודיו אנט במוצאי יום הבחירות, מציעים לנו הזמרת והמלחינה מורין נהדר ולהקתה את התכנית "גלי לי לאן" שתיפתח בשיר בֻּבָּה מְמֻכֶּנֶת של דליה רביקוביץ: בלַּיְלָה הַזֶּה הָיִיתִי בֻּבָּה מְמֻכֶּנֶת/ וּפָנִיתִי יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה, לְכָל הָעֲבָרִים,/ וְנָפַלְתִּי אַפַּיִם אַרְצָה וְנִשְׁבַּרְתִּי לִשְׁבָרִים/ וְנִסּוּ לְאַחוֹת אֶת שְׁבָרַי בְּיָד מְאֻמֶּנֶת./ וְאַחַר כָּךְ שַׁבְתִּי לִהְיוֹת בֻּבָּה מְמֻכֶּנֶת/וְכָל מִנְהָגִי הָיָה שָׁקוּל וְצַיְתָנִי...
 
ואתה כבר שומע כמה הטקסט הזה אקטואלי. כזה שמדבר על אישה שיכול להיות שהוטרדה או אולי הותקפה מינית, כך זה נראה בעיניי, ומתחבר גם לתיאורי הפגיעות המיניות של החמאס. הטקסט אמנם הרבה יותר מעודן ויותר מרומז, אבל לחלוטין מתחבר לנושא.  
 



שירי משוררות ממזרח ומערב
 
"הערב", אומרת מורין נהדר, "הוא אסופה של שירי משוררות. רק שירים שאני הלחנתי, כלומר שירים על קו התפר שבין אשכנז למזרח, דליה רביקוביץ', זלדה ורחל לצד ז'קלין כהנוב, חביבה פדיה ומשוררות יותר צעירות. החוט המקשר בין התכנים הוא בעצם להראות את העולם הנשי. כל אחת דיברה על דברים שהטרידו אותה, ואני בחרתי בעיקר טקסטים שמדברים יותר על הפן הנשי".

את כתבת את המוזיקה, אבל המסלול שלך הוא מסלול הפוך – את חוזרת עם השכלה וניסיון קלאסי אל התחום שממנו ינקת, אל הבית או המקום שממנו באת. כשאת אומרת "היום אני מחברת מוזיקה למשוררות האלה", איפה פוגש כל האוצר שיש לך - מצד אחד קלאסי-אקדמי ומצד שני מוזיקה מהבית - את השירים האלה?

"לאורך כל הדרך המוטו שלי הוא - הטקסט הוא המלך. אני לא הסיפור. לא אני ולא הכישרון שלי. אני כרגע מנסה לשרת את המשורר או את המשוררת. "הלחנתי", מוסיפה נהדר, "גם טקסטים של גברים כמובן - עמיחי, אורי צבי ואחרים. אני רוצה להיות כלי שרת לטקסטים שלהם בצורה הכי מיטבית לעניות דעתי. כאשר יש טקסטים שאני מרגישה שלא כיבדתי אותם והלחן יצא בנאלי, הלחן ייפול. נקודה. שירים שבהם לא קרה הקסם". 
 


מורין נהדר, צילום: אילן בשור


"צריך לתת את הטוויסט"
 
מתי ואיך קורה הקסם ושיר מולחן?

"הקסם קורה כאשר אני קוראת טקסט בפעם הראשונה. הוא צריך לבעוט לי בבטן ואז אני יודעת שגם הלחן יצא. יש לי את הטריקים שלי -  אני מרפרפת על השיר, סופגת אותו בעיניים ואז יש קליק או לא. זו השיטה שלי. לפעמים יש גם מבט שני ושלישי אבל לרוב אם הטקסט מדבר על משהו שמדבר לכולנו - זה יקרה. גם הלחן יגיע, כי אני מאמינה שהלחן מסתתר בתוך המילים".

כלומר את כותבת לחן למורין שטקסט העיר בה משהו?

"לא. מורין כותבת לחן לדליה, חביבה ומשוררות אחרות".

אבל את כותבת לעצמך למשהו שאת תשירי

"אין לי בעיה לשיר בכל סגנון וגם היכולות הווקאליות שלי לא מוגבלות. זה יכול להיות אוונגרד, זה יכול להיות לחן מזרחי או כל לחן אחר. אני לא כופה לעולם משהו שלא יתאים לטקסט. כאמור, הטקסט הוא המלך".

אבל זה טקסט שלך אישית נוח לשיר אותו?

"לא תמיד, לא. זה מאתגר אם למשל משורר כותב על משהו מאוד אבסטרקטי ומוטרף - לטקסט כזה אי אפשר לתת לחן שעושה נעים בגב. זה לא עובד. צריך לתת את הטוויסט, את התחושה הלא נעימה אם היא קיימת".
 
נבירה של עשרים שנה
 
כמה זמן נבירה עברת עד שהגעת לאותו טנא ביכורים של שירים שהחלטת להלחין?

"שאלה מעולה. זו נבירה של עשרים שנה".

באמת?

"טיפין טיפין. בכל פעם הולחנו שירים בהזמנה. בית הקונפדרציה הזמין ממני לחנים מקוריים לערבים ספרותיים שהוא ערך, ובכל פעם התחייבתי להלחין מספר מסוים של שירים. כמובן שלא רק דרכם אבל מן המצבור הגדול שהתפתח עם השנים נוצרה התכנית החדשה".  

מדובר בשירים לקול ולהרכב?

"בוודאי. בפסנתר צוריאל אברמוביץ', יש קמאנצ'ה שמנגן יוסף גוטנמאכר, בתוף עמרי כהן ואני מנגנת גיטרה וסיטאר פרסי. הנגנים הם צוות קבוע שאני עובדת איתו ושמנגן אתי גם חומרים פרסיים וגם פיוטים". 
 

מורין נהדר, צילום: אילן בשור


"גם לטקסט יש ריח"
 
ייתכן שלמצב הפוליטי העכשווי תהיה השפעה כלשהי על המופע או על הקהל שמגיע למופע או שהוא יעורר אנטגוניזם?

"אנחנו אנשים בוגרים, אנחנו יודעים שמעולם לא היה קשר ישיר בין תרבות ואמנות לבין מה שקורה בפוליטיקה, בשלטון, או מה שלא יהיה. תרבות היא תרבות. יש תרבות של העם, מוזיקה עממית, תרבות של רחוב, או בכלל. לא משנה באיזה מעמד מדובר, כל מעמד מנסה לדברר את החיים שלו. הוא פשוט מציג את מה שעובר עליו. נכון שבשיר העם, הדברים יבואו לידי ביטוי בצורה פשוטה או אפילו פשטנית. אין רמיזה. הכל ישר לפנים, ואילו בשירה גבוהה יש יותר רמזים על אותם דברים.  

"מה שחשוב לי לומר הוא שניסיתי לתת לחן שיכול לדבר את המקום הגיאוגרפי של המשורר או המשוררת. במקרה של התכנית הזו מדובר רק במשוררות. אני מנסה לבדוק אם משקלים מתאימים יותר או פחות ללחן. אני יכולה - דרך הטקסט והריח שלו, כי לטקסט יש גם ריח - להבין איזה צלילים אני רוצה ואיזה צלילים יתנו יותר תוקף למילים. זה משהו שאני ניגשת אליו ביראת קודש ולשמחתי הרבה מקבלת תגובות חיוביות".

למשל?

"למשל מהאלמנה של יהודה עמיחי או האלמנה של אורי צבי שאמרה לי 'מעולם לא שמעתי לחנים כה מדויקים כשלך'. כלומר התייחסות למקום של הדיוק אינו סתם אמירה חלולה. ובאמת יש לי את מלוא הענווה".

כלומר?

"אם אני מרגישה שלא כיבדתי מספיק את המילים, הלחן ייפול. אני חושבת שיש לי תפקיד חשוב בתרבות: יום אחד אני יכולה להיות בבית אבות של יוצאות איראן, מה שקרה לי בשבוע שעבר, ושרתי איתן שירי עם, והנה אנחנו למחרת בתכנית שהיא כביכול 'שירי משוררים', יותר אמנותית. ואני יכולה להיות נינוחה בשתי הסיטואציות, כי זאת אני. אני מתווכת בין עולם עממי ועולם אמנותי - התמרה של הדבר הארצי הזה שקיים בפולקלור. אני בוחרת אותו לפי נושאים ובודקת את מידת האמת, ברגע שזה נהיה פלצני אני לא שם. אני לא מחפשת לעשות אמנות גבוהה רק לשם עשיית אמנות גבוהה.

"מבחינתי כל השירים האלה, שנכתבו על ידי המשוררות האלה, הם לא פחות משירי עם. כי כדי להבין אותם אני לא צריכה לפתוח מילון, או לגרד בראש ולחשוב 'רגע רגע מה היא אמרה פה'. מבחינתי לשירה ישירה נשית שמדברת על עולם נשי גם גברים יכולים להתחבר. גם הרצון להראות שלא משנה מהו המוצא של הנשים הללו אלא פשוט להבין שנשים הן רגישות, הן רואות דברים בצורה אחרת ומדברות כאבים ומצוקות של נשים. כל הנשים יכולות לבדוק את הטקסטים האלה, בקיצור". 
 



"אתם גיליתם את זה רק עכשיו"
 
התפקיד שלך הוא סוג של תיווך בנוסף למוזיקה שכתבת ואת שרה אותה? את מתווכת תרבויות?

"אני סוכנת תרבות וכך אני מגדירה את עצמי. רב תרבותית. אני מרגישה מאוד בנוח גם בתרבות המערבית, שאותה ינקתי בצורה מלומדת אפילו. אחר כך נתתי לדברים האלה קצת להיפרם".

את רואה אמנים שעושים פעילות דומה לשלך בתרבויות אחרות -  מערביות או מזרחיות. עברתי על מה שנכתב עלייך ומספר הכתרים שקשרו לך הוא גדול ומחמיא. אני שואל על ייחודיות סוג העשייה שלך - האם דווקא מן המקום שלך את רואה שיש עוד אמנים שזה תחום העיסוק שלהם? נגיעה בחומרים "עממיים פיוטיים" והבאתם דרך המוזיקה למקומות חדשים?

"אני יכולה לומר לך שאם אני מסתכלת החוצה לחוץ לארץ, למשל על אמנים איראניים, אז אני עושה דברים שהם לא חשבו עליהם. זה מאוד הפתיע אותי. נראה שהקדמתי את זמני בעניין של הכנסת הגיטרות, הירמון וכלים חשמליים - כלים שאינם קשורים לתרבות הפרסית. יצא לי לראות סרטון על חבורת צעירים בני יותר מעשרים שהכניסו גיטרה לשירים והקהל לא ידע את נפשו. הוא הגיב בהתלהבות ואני אמרתי: תירגעו, אני עשיתי את זה לפני שנים ואתם גיליתם את זה רק עכשיו".

אז זה מה שקורה בעולם?

"אני בשעתי הבאתי סאונד שעכשיו מחקים אותו כמעט בכל הרכב יהודי - צעירים שכבר למדו ומשלבים גיטרה, קמנצ'ה וניי וכל הכלים הפרסיים והמזרחים. הייתי ראשונה לעשות את זה ועכשיו הרבה עושים את הסאונד הזה, אז אני כבר לא כזאת ייחודית".

אבל את הממציאה?

"אנחנו, גם בנימה אישית, חיים בדור כזה שהקרדיט הוא לא לב העניין. זה גם נהיה מאוד פרוץ. הכל ברשת ולך תוכיח שאתה היית הראשון,  כי כבר יש את זה ואת ההוא. יש מי שיודו בפה מלא, אבל בגדול אנשים רוצים להגיד שהם היו הראשונים. יש כאן עניין קצת מצחיק - אני רואה אנשים שהולכים לפי אבן הדרך שאני הצבתי, אבל הם לא יאמרו שההשראה שלהם הייתה מורין נהדר. אני רואה את מה שקורה ואין ספק שהקדמתי את זמני. עבדנו על זה קשה, ויש תוצאות".

28 בפברואר 2024 בשעה 20:30, סטודיו אנט, תל אביב. להזמנת כרטיסים