עבודה אמנותית מצוינת

נפתח בהמלצה. לכו לראות את "רוסלקה" באופרה הישראלית - יותר משלוש שעות של הנאה והתפעמות מכוחה של המוזיקה, מעבודה אמנותית מצוינת של צוות הזמרים, התזמורת, המקהלה והרקדנים שמתפקדים היטב בתוך חלל מעוצב להפליא.

כשחושבים על אנטונין דבוז'ק, מחשובי המלחינים הצ'כיים - לצד סמטנה ויאנאצ'ק – שפעלו בשלהי המאה ה-19 ובמחצית הראשונה של המאה ה-20 לא חושבים דווקא על אופרות. דבוז'ק אמנם ניגן בתזמורות שגילו לעולם את היצירות של קודמו הגדול, סמטנה, אבל הוא עצמו קנה את עולמו ראשית בזכות היצירות הקאמריות, הסימפוניות, הרקוויאם והסטבאט מאטר, ואת הפופולריות הראשונה שלו בעיקר בזכות המחולות הסלאביים. כל אלה לא מנעו ממנו להמשיך ולרצות לחבר אופרות, מהן חיבר עשר כש"רוסלקה" היא המוכרת ביותר מביניהן.

האופרה מועלית בימים אלו, בפעם השנייה, בהפקה חדשה (בשיתוף עם בית האופרה של טולוז), על במת האופרה הישראלית. 
 

רוסלקה, צילום: יוסי צבקר

גבר בוגדני
 
רוסלקה (אלה וסילביצקי), נימפה, בת ים, בִּתוֺ של שֵד המים (יונוץ פסקו) החיה במים, התאהבה ביצור אנושי, ולא בסתם יצור אנושי אלא בנסיך (אלכסיי דולגוב). היא מחליטה לממש את האהבה, אלא שבהיותה בת ים, עליה להמיר את חלקו התחתון - ה"דגי" - של גופה בחלקים אנושיים. להשלמת המשימה היא מגייסת לעזרתה את המכשפה המקומית, יֶז'יבָּבָּה (עדנה פרוחניק).

אלא שהמחיר שהיא צריכה לשלם בעבור הזהות החדשה, כפי שמסבירה לה המכשפה, הוא איבוד מוחלט של קולה (מי שיעקוב בדייקנות אחרי עלילת האופרה על הבמה יגלה שרוסלקה  איבדה את קולה לחלוטין, רק בחברת הנסיך ולא בחברת בנות הים). אם נחזור לציר העלילה המרכזי נגלה שרוסלקה החדשה, נטולת הקול, מגיעה לארמון של חתנה המיועד, אבל הוא, גבר חסר סבלנות, מעדיף את חברתה של נסיכה אחרת (יסמין לוי-אלנטק).

רוסלקה חוזרת לאגם, לבית אביה, ומכאן ואילך המצב הולך ומתדרדר. רוסלקה מבכה את מצבה ומבקשת את סיועה של יז'יבבה וזו מציעה לה פתרון נחרץ, בצורת סכין כדי לרצוח את אהובהּ שהפנה לה עורף. רוסלקה, כצפוי, דוחה את הרעיון. במקביל מבקשים שני שליחיו של הנסיך את אותה מכשפה על מנת שתפטור את הנסיך מעונשה של רוסלקה. אביה של רוסלקה נזעק לרדוף אחרי השניים ובסופו של דבר הנסיך, שבינתיים דעתו השתבשה, פונה לעזרת השמיים בתקווה שרוסלקה תשוב אליו. היא שבה כרוח, והוא מת בזרועותיה.  


רוסלקה, צילום: יוסי צבקר

 
רקדנים ורוח הטבע
 
לכאורה מדובר באגדת עם הממוקמת אי שם בטבע המרכז אירופי, נימפות, אגמי מים, נסיכים ומכשפות. אלא משנפתח המסך מתברר שהבמאי סטפנו פּוֺדָה, שהוא גם מעצב הבמה, התלבושות, התאורה והכוריאוגרפיה, החליט למקם את העלילה בתוך אגם, תחום המושב של הנימפות ושדי המים. כאן באה לידי ביטוי בעיקר עבודתו של פודה עם 16 רקדני להקת "ורטיגו" שיוצרים עולם שלם שמתנהל במקביל לעולם האורבני. זה גם העולם שיקלוט את רוסלקה הנואשת מעולמו של הנסיך שאינו מדבר בשפתה ביותר ממובן אחד.

מעשית, מרכז הבמה במערכה הראשונה, הוא אגם או מאגר מים ענק שהזמרים ורקדני להקת ורטיגו חיים ומתפקדים בו ובעצם משמרים את חוט החיים או את הרוח הייחודית לרוסלקה, שהיא לצורך זה רוח הטבע, המקום השלם והנכון לה. אליו הם גם ישובו במערכה השלישית. לאגם זה עולות ויורדות לסירוגין שתי כפות ידיים גדולות ומעוצבות, המזכירות את עבודותיו של הפסל לורנצו קווין (בנו של השחקן אנתוני קווין).      

המערכה השניה, העירונית לענייננו, היא עיר של שחור לבן.  רקדני ורטיגו, גם הפעם בתלבושות שחורות לבנות מרהיבות, מייצגים את החברה האנושית שממנה חוששת, במודע ובלא מודע, רוסלקה. המוזיקה של דבוז'ק מיטיבה לצייר את ההבדלים שבין העולמות. כאשר המערכה הראשונה והשלישית שבהן חוגגת רוסלקה את המקום הטבעי שלה בחברת בני מינה ובני משפחתה מקבלת את דבוז'ק העשיר בצלילים - כאן, כמו ביצירות אחרות שלו, שנושאן המרכזי הוא הטבע. 



רוסלקה, צילום: יוסי צבקר

פודה מחפש דרך לשלב בין אגדה, סמלים מן המודע ומן הלא מודע, יוצר עולם שלם ויוצא דופן - למעשה שני עולמות שלמים: עולם המים ועולם החשמל (בני האדם החיים בתוך תפאורה עמוסה במעגלים מודפסים מהבהבים) ומאחוריהם ברקע גורדי שחקים. שוב, מי שמובילים לאורך הערב כולו את העלילה ללא טקסט הם רקדני להקת המחול ורטיגו, שמספרים או מקדמים את העלילה באמצעות תנועה, ללא מילים.   

הגילוי שהעולם לא יכול להיות שלם מביא על רוסלקה את סופה, את כליונה. הוא האיווּי שלה. היא מגלה שאהבה אינה סיפור שלא נגמר, היא מגלה שלגברים יש צורך בלתי נכבש לכאורה במימוש תאווה אחת ומייד לאחריו עולה צורך חדש. זהו עולם מקולקל. זה העולם שבו היא אינה רוצה ואינה יכולה לחיות. 



רוסלקה, צילום: יוסי צבקר
 
שלמות מרהיבה, מאופקת וכובשת
 
המשחק יפה, מעודן ולא צעקני, ומוזיקלית דן אטינגר המנצח מוביל את הסולנים, את מקהלת האופרה ואת התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון לכלל שלמות מרהיבה ובה בעת מאופקת וכובשת.
 
על הבמה בלטו בנוכחותם זמרת הסופרן אלה וסילביצקי בתפקיד רוסלקה, כשהיא מופקדת על "השיר לירח", הלהיט המוכר של האופרה, מוטיב שמתפקד כחוט המחבר לכלל מארג שלם. הבריטון יונוץ פסקו מפגין בקול עשיר ומרתק יכולת מעבר בין סמכות האב לרגישותו לגורלה של רוסלקה.
 
הטנור אלכסיי דולגוב משלים את שלישיית הגיבורים כשעדנה פרוחניק בתפקיד המכשפה יז'יבבה, מצטיינת בשימור איפוק, המפגין לכאורה את אי מעורבותה בגורל הדמויות האחרות. כאמור – לא להחמיץ. לכו לראות, לשמוע ולחוות.       



רוסלקה, צילום: יוסי צבקר