מחול הפיות
 
פברואר 2024 אמור היה להיות החודש הפותח את אירועי שנת המאה להולדתה של נועה אשכול. אסון השבעה באוקטובר, והמלחמה הקשה המתנהלת מאז, טרפו את הקלפים. סדרת המופעים האינטימיים "לוחם וחולם" שתעלה במסגרת פסטיבל תל אביב דאנס במרכז סוזן דלל, נולדה מהרצון לציין את יום הולדתה המאה של אשכול תוך התייחסות למציאות הקשה והמטלטלת שכולנו נתונים בה מאז השבעה באוקטובר. מי שלקחה על עצמה, לאחר מותה של נועה אשכול, את ריכוז עבודת השיחזור, שימור והוצאה לאור של ריקודיה, ואף נחשבת לתלמידתה הוותיקה ביותר, היא רחלי נול-כהנא.
 
רחלי, שנולדה בשנת 1942 בקבוצת דגניה א', נחשפה לראשונה לעולם המחול דרך ריקודי עם בקיבוצה. בעקבות צפייה בריקוד הפיות בסרט "חלום ליל קיץ", היא נשבתה בקסמו של הריקוד ובגיל 17 וחצי כשכולם התכוננו ללכת לצבא, החליטה שהיא צריכה לרקוד כשהיא הודפת את כל הלחצים והשאלות של "מה יצא לך מזה". "רציתי לרקוד כי הדימוי של הפיות המרחפות לא יצא לי מהראש. רציתי להיות פיה ולרחף כמותן", היא צוחקת.

בת כיתה של אחיה הפגישה אותה עם נועה אשכול שסיפרה לה שנפתחת אקדמיה למחול ומוזיקה בירושלים והבטיחה לה שתדאג שהיא תתקבל. זו הייתה הפעם הראשונה שנול-כהנא נפגשה עם עולם המחול. את החוב לקיבוץ היא שילמה ביצירת ריקודים לחגים ולכיתות הבר מצווה. דווקא המורה שלה לכינור, מנחם שטרן, עצר את זה בטענה שאם היא לא חברת קיבוץ אסור לה ליצור ריקודים. 
 

"רקדן טוב זה דבר מסתורי"

מי היה המודל שלך בהתחלה?

"לא היה לי מודל אחד. בהתחלה הכל הקסים אותי. הייתי טאבולה ראסה. אני זוכרת שהגעתי לשיעור הראשון שהיה בלט קלאסי עם מכנסי התעמלות עם גומי וחולצה לבנה כי לא ידעתי בכלל שיש בגד בלט, שלא לדבר על טייץ. לא היו לי העדפות בהתחלה. אני כן יכולה להגיד שכשלמדתי אצל נועה אשכול הרגשתי שאני מבינה מה אני צריכה לעשות. היא היתה מורה רבת עוצמה ומרתקת והרגשתי אצלה טוב עם עצמי ועם הריקוד. בעצם כל דבר שהיה בו מתודה, שיכולתי להבין מה נדרש ממני, דיבר אלי. היו לא מעט ענייני אלתור שלא הבנתי למה רצים לפה ולא לשם. כשאמרו לי 'תעשי ככה וככה' - את זה אהבתי".
 
את חושבת שזה קשור ללימודי כינור שהיה בעצם הכלי שלך?

"אולי. אני לא באמת יודעת. אני חושבת שהכינור יותר קשור לזה שאני מוזיקלית, שזה משהו חשוב לריקוד כאמנות ביצוע. זה בדיוק כמו שאין קשר בין התווים והפסנתר. אפשר לנגן בלי תווים. התווים הם הוראות ביצוע. ואני מדברת רק על ביצוע של מוזיקה קלאסית כרגע. אחר כך יש פרשנויות לאורך הדורות מרגע שהתחילו להקליט כמובן, אבל התווים מדויקים".
 
אז אם נמשיך את מה שאת אומרת מה שמשך אותך אצל נועה אשכול זה לא הכתב אלא התנועה - הפיזיות?

"לגמרי. כשאתה יודע תווים זה עוד לא עושה אותך רקדן טוב. מה הופך רקדן לרקדן טוב זה דבר מסתורי לגמרי".




רחלי נול-כהנא, נועה אשכול - לוחם וחולם, צילום: נטשה שחנס



המוהיקנית האחרונה

היה איזה שלב שרצית לצאת לדרך עצמאית, להתנתק מהמתודה של נועה אשכול?

"לא. היה שלב שנאלצתי לעשות את זה. אני אגיד את זה ככה, אני קוראת לעצמי אמן ביצוע ולא אמן יוצר, ובשבילי הביצוע הוא סוג של יצירה. דרך הביצוע אתה מממש חלום של מישהו אחר. אני אשווה את זה לאמנות אחרת - זה כמו שחקן טוב שמעלה על הבמה דמות שהיא כתובה ומממש אותה. אם הוא שחקן טוב אתה מוקסם מהמילים ואתה מוקסם מהביצוע".
 
מה זה אומר להיות הרקדנית הכי ותיקה של נועה אשכול?

"אני המוהיקנית האחרונה. ככה יצא. לא בכוונה. כנראה הייתי רקדנית טובה מאוד וידעתי להיות השלוחה שלה. כל דבר שהיא לימדה, הייתי שם. חלק מהדברים שנועה לימדה היו כתובים ברמת הפרטיטורה, לא בפרטים. אני ישבתי וכתבתי את כל הריקודים. אני יודעת את כל התפקידים, אני יודעת את הקומפוזיציה, את הכל. הפרטיטורה לא מספיקה כדי לדעת איך לרקוד.

"אני זוכרת שנועה לימדה אותנו להסתובב באופן נטול סגנון, ובשביל נטול סגנון זה צריך להיות מאוד מסוגנן. בשביל שכף הרגל לא תעשה כלום אנחנו עובדים המון ובשביל זה לא מספיק כתב, צריך לעבוד על זה, אתה צריך מורה. אני תמיד אומרת שכשטרזן מצא את הספר של ההורים שלו להבין 'מי טרזן יו ג׳יין' - הוא לא למד מהספר". 


הקבוצה לריקוד קאמרי, צילום: נטשה שחנס

דמות בוהמיינית וכריזמטית

מרס קנינגהם , הכוריאוגרף האגדי , הותיר צוואה בה הוא הורה על פירוק הלהקה , אחרי " סיור מורשת ", סיבוב הופעות בינלאומי של שנתיים שהושק בפברואר 2010. במהלך הסיור הציגו רקדני הלהקה 18 עבודות נבחרות מהרפרטואר ביותר מ -50 ערים ברחבי הגלובוס , בטענה שהלהקה לא יכולה להתקיים בלעדיו . איך שומרים על מורשת של אדם בלעדיו? איך אתם נשארים נאמנים לדרך המחשבה שלה ולסגנונה האמנותי ?

"אני רואה את הריקודים של נועה כמו מוזיקה קלאסית. איך ממשיכים לנגן את שופן ובטהובן ורוול שנים אחרי לכתם? יש אינספור יוצרים שכבר לא בחיים אבל היצירה שלהם מתקיימת. אז נכון שלמוזיקה יש יתרון ואפשר ליהנות ממנה גם כשהיא מוקלטת לעומת המחול שכשהוא עובר למסך דו מימדי הוא בלתי נסבל. לכן אנחנו לא מחזירים את היצירות של נועה אשכול, אנחנו מבצעים אותן. זה כמו להגיד שאי אפשר לתרגם שירה משפה לשפה ובכל זאת אם לא היה תרגום עולם שלם היה נעלם מאיתנו. גם בהופעות גדולות היום, כמו למשל המופע של טיילור סוויפט כשצופים בה חמישים אלף איש רובם רואים אותה כנקודה קטנה על הבמה או על גבי המסכים שניצבים באולם. אז נכון זה לא אותו דבר אבל גם אני לא אותו דבר. יש היום ריקודים שאני כבר לא יכולה לבצע אז גוף אחר, צעיר יותר, מבצע אותם".
 
לנועה אשכול היתה צוואה ספציפית לגבי היצירה שלה?

"צוואה מלאת סעיפים. היה לה חשוב שימשיכו אבל היא לא כל כך דיברה על הריקוד. אני לא חושבת שהיא חשבה שזה טוב. היא יותר דיברה על הכתב, על שטיחי הקיר משאריות בדים שהיא יצרה, על הבית שלה בחולון שהפך למעין מוזיאון פעיל הכולל ארכיון. אולי היא חשבה כמוך שאי אפשר לרקוד בלעדיה. זאת בהחלט מחשבה שעלתה בי אבל תמיד אמרתי שהריקודים של נועה אשכול הם מוזיקה קלאסית שהקדימה את זמנה מבחינת החזון והתנועות שהיא המציאה, היא כזאת יוצרת גדולה בעיני. זה לא סתם שלריקודים שהיא המציאה היו שמות של יצירות מוזיקליות כמו פוגה ופרלוד. ואני בהחלט חושבת שבזכותי, בהחלט בגלל הידע שלי, אפשר לרקוד את המוזיקה הקלאסית הזו בביצוע חדש".
 
מה ההשפעה שלה על התרבות בארץ?

"אני לא יודעת להגיד בדיוק. אולי דייקנות, יכולות תנועתיות בלתי מוכרות, ולא פחות מכך, היכולת להביא לידי ביטוי את הפן הפיוטי שבריקוד. נועה ביקשה להציב את הריקוד כישות עצמאית שאינה נשענת על אפקטים בימתיים כמו תפאורה, תלבושות ומוזיקה - אמנות מזוקקת העומדת בפני עצמה. הריקוד היה תמיד מורכב משלושה דברים: כתב-תנועה-נושא ספרותי לירי. והיא כל כך ראשונית שהיא בית יוצר לעוד דברים. נועה גם היתה דמות מאוד בוהמיינית וכריזמטית. היא היתה יוצאת דופן כמעט בכל מה שהיא עשתה וחשבה. היה לה פוני ושערות עד המותניים שנחשב פריצות כמעט. היא היתה אישה חופשייה ונועזת. אני למשל נטולת כריזמה וההחלטה שלי ללכת לרקוד לא היתה נועז,ת היא היתה פשוט החלטה. גם לא השפעתי על אנשים. נועה השפיעה על אנשים, היה בה קסם". 

"יש דברים שעוברים רק בתנועה"

יש מחול של נועה אשכול שאהוב עליך במיוחד?

"כן. אבל מה שגיליתי דרך עבודה רבת שנים זה שאי אפשר לרקוד רק ריקוד אחד אהוב. צריך מנעד, צריך שפע, צריך גם את אלה שאתה לא כל כך אוהב לבצע, שהם לא כל כך יפים או מרגשים. וזה גם קצת משתנה עם הזמן. זה כמו השיר הזה על אותה צעירה בכנרת שידעה רק שיר אחד של חדווה וגיל. זה בלתי אפשרי".  
 
והנה חזרנו לדגניה
 
"יש ריקודים שעד היום אני מתרגשת לבצע אותם. אחד הכי אהובים עלי הוא ריקוד שנקרא 'פרידה' ושייך לריקודים סימטריים וסנטימנטליים. היום עבדנו עליו וחשבתי על זה שאי אפשר לייצר רגש. הרגש חבוי בין הצעדים. נועה היתה אומרת שהיא לא מדברת על רגש אלא על זוויות אבל היא כן השתמשה הרבה בדימויים והיה לה עולם עשיר ביותר. אני זוכרת בפירוש חזרה אחת שבה עבדנו על 'לוחם וחולם' ונועה נזפה ברותי סלע שהיא רוקדת אדיש, שהיא צמודה לספירות ובעצם מדובר כאן בחייל שנופל כמו בתצלום המפורסם של רוברט קאפה. היא האמינה שאין תנועה בלי רגש. אבל זה לא כל הזמן רגשי. מלבד הדיוק הנדרש, תמיד יש גם עוד משהו. כמו מה שאמר פעם מישהו חכם על מוזיקה: "מוזיקה באה במקום שהמילים לא יכולות לבטא וזה לא יכול להישאר ללא ביטוי".
 
יש הערה שנועה אשכול העירה לך והפכה למשמעותית לגביך?

"כשנועה עבדה איתנו מעבר למילים היו לה תנועות של מנצח, מין שפה תנועתית נוספת. היינו צריכים לדעת מה היא מבקשת מאיתנו ברמה החרישית. סליחה על הקלישאה אבל זה כמו באהבה - יש דברים שאי אפשר להעביר במילים אלא רק בתנועה. ויש לי הרבה רגעים כאלה, שהם דווקא רגעי חסד, שהערה הופכת להארה שמה שצריך להתקיים מתקיים. זה מלודרמטי באופן שקשה לי להוציא את זה מהפה שלי אבל זה פשוט ככה. הכל נכון. התנועה ואתה והקהל נמצאים בהוויה שהיא מחוץ לזמן ומקום". 
 

רחלי נול-כהנא, צילומי מסך

"היא דיברה קצת יותר מדי"

למה בריקודים של נועה אשכול לא שוכבים זה חלק מהאג'נדה?

"שכבנו הרבה בתרגילים אבל בריקודים עצמם היא לא אהבה ששוכבים. היא אמרה שכששוכבים צריכים לקום והיא אהבה שאנחנו עומדים ורוקדים. מישהו שאל אותה פעם באחד הראיונות למה היא לא משתמשת בקרקע והיא אמרה שפלדנקרייז יצר תרגילים בשכיבה בכדי שהאדם יעמוד יותר טוב על הרגליים".
 
מה העצה הכי טובה שנועה אשכול נתנה לך לחיים?

"את מתנת הריקוד. החיים על ידה היו מלאי הארות. היא דיברה הרבה, לטעמי לפעמים יותר מדי. לאורך השנים אתה גם רוצה לחשוב בעצמך, לגלות בעצמך. אני זוכרת תקרית אחת במיוחד שבה היא אמרה לי לא להגדיל וכשהמשכתי לרקוד והיא שאלה אותי מה קורה לי, מה עוצר אותי. אמרתי לה שאני מפחדת להגדיל, להיות מלודרמטית. אז היא אמרה לי אל תדאגי כשתהיי יותר מדי אני אעצור אותך.
 
"אנחנו מתפתחים, אנחנו לא אותו דבר בגיל 20 ובגיל 40 ובגיל 80. אם אתה יודע את אותו דבר וחושב את אותו דבר, בזבזת את החיים שניתנו לך. גם אם זה בתוך המדיה שבחרת לעצמך. את פוגשת בגיל 20 מישהו שמשפיע על חייך ואת הולכת אחריו כמו עיוורת ואחר כך את מתחילה לראות בעצמך. ואני מקווה שזה קרה לי. נדמה לי שכן. אני חושבת שאני יודעת היום הרבה יותר מאשר במאה הקודמת".
 
את עדיין רוצה להיות פייה?

"הרצון לרחף עדיין ישנו שם. למרות שאם הייתי רואה היום את ריקוד הפיות בסרט 'חלום ליל קיץ' הייתי מבינה שהן רצות ולא מרחפות. בכלל, בלט קלאסי עם מוזיקה שמיימית זה בשבילי הדבר הכי יפה בעולם. למרות שראיתי פעם את רקדני הבלט הבינלאומיים רודולף נורייב ומרגוט פונטיין מלהקת הבלט המלכותי מלונדון מופיעים באצטדיון רמת גן בשנות ה-20 שלי וזו היתה אכזבה, כי כשהם רצו במת הקרשים עשתה רעש וכשהם קפצו שמעת את הבום של הנחיתה. והייתי צריכה גם להתכופף מדי פעם כי לפני היה עמוד חשמל וישבתי כל המופע על הצד. מה אני אגיד, זה לא היה כמו שרואים בסרט. ריקוד לעולם יהיה בשבילי החוכמה של הקומפוזיציה, היופי של התנועה והפדנטיות שיש בה התרוממות רוח".



15:00 הקרנת הסרט: מפגש עם כתב התנועה אשכול - וכמן (1976)
בהנחיית אורי זוהר
100 שנה להולדתה של נועה אשכול
58 דקות אולם ירון ירושלמי
הכניסה חופשית לבאי המופע של הקבוצה לריקוד קאמרי 'לוחם וחולם'

פסטיבל תל אביב דאנס, ימי חמישי-שבת, 10-1 באוגוסט 2024, מרכז סוזן דלל תל אביב. לרכישת כרטיסים